שערי תשובה/ב/ט
|
< הקודם · הבא > |
ט) והנה אנשים צדיקים וישרים בלבותם שאגה להם כלביא תמיד במחשבותם, וינהמו על חטאיהם בנהמת ים ועל אשר קצור קצרה ידם מעבודת השם, כי על זה יפשע גבר והרבה אשמה כמו על העבירות החמורות, כענין שאמרו רז"ל ויתר הקב"ה על גלוי עריות ועל שפיכות דמים ולא ויתר לעון בטול תורה, אף כי מלאו רע האנשים אשר עיקר מחשבותיהם ומעשיהם על חפצי גופם והבלי זמנם ובסוד היראה אל תבא נפשם ולהשתונן כליותם עליה אל תחד כבודם במשכיות לבבם וחדרם ומשכיותם לעתים מזומנים, ולא יתנו חלק לתורה בעסקיהם, ומקרב לבם אבד חשבון על נפשם כי גוי אובד עצות המה, וכמה הם במדרגה התחתונה ואמרו רז"ל (אבות ה כא) בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים לשוח בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם, והיתה כונתם ז"ל בדברים האלה להזהיר על התשובה ושיחשוב האדם על קצו בהגיעו לימי הזקנה אם לא זכה לעשות כן בימי בחורותיו, ואחרי כי קרוב לבא עתו יעזוב חפצי הגוף ותאוותיו ויתקן נפשו ובהגיעו לימי השיבה יוסיף לגרש מלבו ענין העולם, ולפי מיעוט השנים הבאות ימעיט בעסק העולם ויתיחד תמיד להתבונן ביראת השם ולחשוב עם נפשו ולתקן מדותיו ולבקש תורה ומצות, ומה שאמרו בן תשעים לשוח הוא מלשון ישפוך שיחו (תהלים קב א), לשוח בשדה (בראשית כד סג), כמו שפירשו רז"ל (ברכות כו:) יצחק תיקן תפלת המנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה, כי אחרי שהגיע לתשעים ראוי לו להיות כל עסקו בתפילות ובתהילות השם ולשיח בנפלאותיו.
ודבר שלמה ע"ה בענין ימי הזקנה שלא יתעצל האדם בהם מעבודת השי"ת ואמר (קהלת יא י) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים, המשיל ימי הילדות והשחרות לבקר וימי הזקנה לערב, והזרע דרך משל לבנים ולתלמידים כמו שאמרו רז"ל (יבמות סב:) נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו העמיד תלמידים בילדותו יעמיד תלמידים בזקנותו כי אולי יצליחו בני הזקונים בתורה ובמצות מבני הנעורים וכן התלמידים אשר יעמיד בזקנותו אולי יצליחו מן הראשונים או יהיו כאחד טובים, אחרי כן אמר (שם פס' ז) ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש, פי' חזר לדבר על ימי הזקנה שהמשיל אותם לערב, ומפני כי הזקן לא יטעם את אשר יאכל ואת אשר ישתה כדברי ברזלי הגלעדי, אמר כי יש לו לזקן ליהנות במאור השמש ואל תקצר נפשו עליו, כי קוצר הנפש מונע ממלאכת שמים, ויערב לו האור כאשר יערכנו לעומת ימי החשך הבאים כאשר יזכיר במקרא אשר למטה מזה (שם פס' ח) כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח ויזכור את ימי החשך כי הרבה יהיו כל שבא הבל, פירוש גם כי יזקין האדם מאד אל יהי על עצמו למשא אך בכל שנותיו ישמח למען לא יאבד אחת משנותיו ולא ישבות מעבודת הבורא, ויזכור ימי החשך כי הרבה יהיו ואז לא יוכל לעבוד עבודה, כענין שנאמר (תהלים ו ו) בשאול מי יודה לך, והצדיקים מתגברים בזקנתם ויאזרו חיל ויחליפו כח לעבודת השם כמו שאמרו רז"ל (שבת קנב.) תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה מתוספת בהם, ונאמר (תהילים צב טו) עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו, והזכיר למעלה (שם) צדיק כתמר יפרח וגו' שתולים בבית ה' וגו' כי הצדיקים שתולים בבית ה' מנעוריהם וגדלים בבתי מדרשות מבחוריהם כתמר שיפרח וכארז שגדל בלבנון, וכן אמרו רז"ל שתולים בבית ה' אלו התינוקות, על דרך מה שכתוב (תהילים קמד יב) אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, ואמר אחרי כן בדבר הזה אינם נמשלים לאילנות כי האילנות בהזקינם לא יתנו חילם והצדיקים ינובון בשיבה, עוד אמר ע"ה (תהילים עא יח) וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבוא גבורתך.