שערי תשובה/א/מט
|
< הקודם · הבא > |
מט) העיקר התשעה עשר עזיבת חטאו בהזדמן לו והוא בתוקף תאותו, אמרו רז"ל (יומא פו:) איזהו בעל תשובה אשר תשובתו מגעת עד כסא הכבוד באשר נבחן ויצא נקי באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה ר"ל כי הזדמן החטא לידו והוא בתוקף יצרו ואונו בשרירי בטנו כעת הראשון אשר חטא וכבש יצרו ונמלט מעון מיראת השם וגאון פחדו, ומי שלא הזדמן לידו כענין הזה יוסיף בנפשו יראת השם דבר יום ביומו ככה כל הימים, וכאשר יחליף כח היראה די כבוש בכח הזה את יצרו ומסת משלו בעוצם התאוה הלא בוחן לבות הוא יבין ונוצר נפשו הוא ידע כי אם יבא לידי נסיון ויגיע לידו כענין הראשון יציל את נפשו מיד יצרו, והנה הוא לפני ה' במדרגה העליונה מן התשובה, וזהו שאמר שלמה ע"ה (משלי טז ו) בחסד ואמת יכופר עון וביראת ה' סור מרע, פי' וביראת ה' לסור מן הרע אם יזדמן לידו, ומלת סור מקור, ויעיד על הפירוש הזה מה שלא אמר וסור, ומה שנאמר (תהלים לד טו) סור מרע ועשה טוב, (איוב א ח) ירא אלהים וסר מרע, ענינו שיסור מן הרע בהזדמן לידו, כי לא יאמרו אמור סור מן המעשה בלתי לאשר יקדם לעשותו, ואמרו רז"ל במדרש (מכות כג: במשנה, וצ"ע למה כתב רבינו במדרש) ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול ממנו (קידושין לט:).