שערי ישר/ז/יד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ז יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כתב הרמב"ם בה' אישות פ"ג הט"ו, כל העושה שליח לקבל הקדושין צריך לעשותו בפני עדים, אבל האיש שעשה שליח לקדש לו אשה, אינו צריך לעשותו בעדים, שאין מקום לעדים בשליחות האיש אלא להודיע אמתת הדבר, לפיכך אם הודו השליח והמשלח אינם צריכים עדים, כמו שליח הגט, וכמו שליח שהרשהו להפריש לו תרומה, וכיוצא בהם בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו ואינו צריך עדים עכ"ל, ובהשגות הראב"ד כתב וז"ל אין הנידון דומה לראי', דלענין שליח הגט גיטו מוכיח עליו, ולענין תרומה אי"צ עדים כלל, אבל בקדושין דאפילו שניהם מודים אינו כלום, כי מודו השליח והמשלח נמי לאו כלום הוא עכ"ל. והר"ן בקדושין ריש פ' האומר כתב ע"ז ודברים אלו תמוהים בעיני הרבה, מה בין שליח קבלה לשליח הולכה, ומש"כ כמו שליח הגט, אינו יודע לו ענין, דהתם כיון דנפיק לי' גיטא מתותי ידי' בדין הוא שיהי' נאמן, דהא הימני' בעל, כדאיתא בפ' התקבל, אבל בשליחות קדושין אין הוכחה עכ"ל. ובתשו' מהרי"ט חלק אהע"ז סי' מ"ג תמה על דברי הר"ן דאף דמהימן השליח המביא את הגט משום דנפיק גיטא מתותי ידי', אבל הרי גם השליח אומר שעשהו שלא בעדים, ואם הי' ענין שליחות כדבר שבערוה, מה מהני בזה נאמנותו, דהוי כמקדש בלא עדים דלא מהני כלל ובס' אבני מלואים סי' ל"ה מבאר דברי הר"ן עפ"י שיטת הר"ן בפ' המגרש, שכתב שם לפרש מה דמהני לר"א ע"ח בלא עדי מסירה, אף אם נאמר דר"א סובר דדוקא עדי מסירה כרתי, משום דכיון שע"י עדי חתימה מתבררת המסירה, שכשהגט יוצא מתחת ידי האשה אינו יודעים שהבעל מסר לה, ומה"ט יש חלוק בגירושין בין שליח הולכה לשליח קבלה, דבשליח הולכה אי"צ עדים בשליחות, דהגט שבידו מוכיחו והוי כעדים, אלו דברי האבני מלואים יעו"ש. ולענ"ד נראה דענין זה מה שמוכח מהגט שתחת ידו שיהני כעדים גם לקיום הדבר, יש להוכיח קצת מדברי הר"ן בפ' האומר בקדושין דכתב שם בזה"ל, ומיהו אמרו בשם רמב"ן ז"ל דדוקא קדושי כסף וביאה הוא דלא מהני בלא סהדי, אבל קדשה בשטר שהוא כתב ידן, אעפ"י שאין עליו עדים מהני, דכשהיא מוציאתו כאילו יש עדים בדבר עכ"ל. דמדברי הר"ן בפ' המגרש אין רמז כלל לענין זה, שיהני סברא זו מה שמתברר ע"י ראיית הגט במקום עדים לקיום הדבר, ושם כתב הר"ן רק לענין דין שער שיהני בלא עדי מסירה, ועדי חתימה הוו במקום עדי מסירה, אבל לא זכר כלום לענין עדים לקיום הדבר, דענין זה יש לדון גם לר"מ דס"ל ע"ח כרתי, וכמו שכ' ר"ת הובא בתוס' גיטין ד' ד' ע"א, דגם לר"מ בעינן עדים בשעת מסירת הגט משום דשב"ע, יעו"ש, ולעיל בפ"ד כתבנו דגם מדברי הר"ן בפ' האומר יש לפרש כדבריו בפ' המגרש, אכן גם אם נאמר כסברא זו דמסירת שטר חתום בעדים מהני כעדים גם לקיום הדבר, הוא רק מסירת שטר ליד האשה דהמסירה הוא מעשה הקדושין והגירושין, י"ל שבדבר כזה שהמעשה עצמה מבררת על עצמה, בכה"ג אי"צ עדים אחרים לקיום הדבר, דהרי יש תחת ידה בירור על המסירה, אבל בשליחות שדין השליחות אינו חל ע"י מסירת הגט ליד השליח וחל ע"י אמירה, ואם אמר לו הוי שליח קודם מסירת הגט לידו, לא מהני בלא עדים, וכשמסר הגט ליד השליח לא חזר למנותו שליח מחדש, וליכא כאן דין שליחות, ומה יועיל בזה שע"י הגט שבידו מוכח שמסר לו הבעל, אבל עיקר השליחות הרי נעשה שלא בעדים, ולכן דברי המהרי"ט מסתברים בזה דלא מהני מה שהגט נפיק מתותי ידי' רק לענין נאמנות ולא לקיום הדבר, ואפשר שענין זה תלוי בחקירה שכתבנו בפ"ג, אם מהני בדשב"ע כשעושה בלא עדים ואח"כ יתחדש עדים ע"י מעשה הראשונה וצ"ע:

ולבאר שיטת הרמב"ם בזה נלענ"ד דסובר, דעיקר דין דבר שבערוה שהצריכה תורה עדים, בין בשעת המעשה לקיומו של דבר, ובין לאחר המעשה לבירורו של דבר, הוא רק כל ענין שנתחדש אצל האשה בין לגירושין ובין לקדושין, והנה באשה שעשתה שליח קבלה בין לגירושין ובין לקידושין שנתוסף אצלה יד שני' לגמור הגירושין או הקדושין, הוי התחדשות אצל האשה, וכל חדוש והתחלה בדין התרת האישות או איסור אישות הוי דבר שבערוה, שהצריכה תורה עדים לקיום הדבר, בין בשעת מעשה בין לענין בירור אצל בי"ד, אבל לענין שליחות האיש, שע"י השליחות מתוסף אצלו יד שני', אינו בכלל דבר שבערוה, שהאיש אינו נאסר ואינו ניתר, ורק האשה היא הנאסרת והניתרת, ולכן כשאנו דנים אצל האיש, הוא ככל שליחות דעלמא דאי"צ עדים לקיום הדבר, ואף שע"י שליחות האיש יוגרם דין על האשה, אבל כיון שעיקר הענין אינו דבר שבערוה, לא משגחינן על הדברים המסתעפים עי"ז בתולדה, ומוכיח ענין זה משליח הגט, דהרי מוכח מסוגית הש"ס ריש גיטין דשליח הולכה המביא גט אי"צ להביא עדים שנעשה שליח בעדים, וכן מוכח מסוגית הש"ס ריש פ' התקבל, אף כי שבתולדה יהי' נוגע הדבר לדשב"ע. והנה לשיטת הראשונים דסברי דצריך עדים בשליחות לקיום הדבר יפרשו בסוגיות הנ"ל שהשליח אומר שנעשה בפני עדים, וכיון שנאמן הוא לענין זה שהבעל מסר לידו הגט, אמרינן מסתמא בהכשר נעשה, וכמו דמהני באשה המביאה גיטה חתום בע"ח, אף דלשיטתם לא מהני ע"ח ע"מ אלא אמרינן מסתמא בהכשר נעשה, כמש"כ בתוס' גיטין ד' ד' ע"א ד"ה דקיי"ל יעו"ש. והרי"ף בפ' המגרש הוכיח מהא שנישאת ע"י עדי חתימה דר"א סובר דמהני ע"ח בלא ע"מ, דאי ס"ד דבעינן דוקא עדי מסירה, איך נשאת ע"י הגט, ליחוש דילמא לא היו עדי מסירה בשעת נתינה, ולשיטת הרי"ף מוכח דאי"צ עדים לקיום הדבר במנוי שליח להולכת הגט, דאל"ה איך נאמן השליח כשמביא הגט שהבעל עשהו בפני עדים, דעל זה אין הגט מוכיח, ומפרש הרמב"ם בטעמא דמילתא משום דאי"צ עדים בשליחות הולכה, דהתחדשות של שליחות זו לא נתחדש עדיין כלום אצל האשה המתגרשת אלא באיש המגרש, וכ"כ באיש שעושה שליח לקדש, אי"צ עדים לקיום הדבר אבל בשליח קבלה בין לגירושין ובין בקדושין שמתחדש דין אצל האשה, הוי דבר שבערוה דלא מהני בלא עדים:

ובהא דכתב הרמב"ם בפ"ט מה' גירושין הל"ב וז"ל אמר לסופר כתוב לי גט לאשתי, כתבו ונתנו לבעל בלא עדים ונטלו הבעל ונתנו לשליח ואמר לו תן גט זה לאשתי בפני עדים, והלך השליח ונתנו לה בפני עדים הרי זו ספק מגורשת, שאין השליח נאמן להתיר הערוה, אעפ"י שהוא ע"א, אלא מפני כתב העדים שחתמו על הגט שהן כמו שנחקרו עדותם בבי"ד עד שיהי' שם מערער כמו שבארנו שם, ואם היו שני עדים שיעידו על גט זה שהבעל נתנו לשליח לגרשה בו הרי זו מגורשת, עכ"ל, והקשו מדברי הרמב"ם אלו למש"כ בפ"ג מה' אישות שהבאנו, הובא בכ"מ בפ"ג מה' אישות וז"ל כתב הרמ"ך כמו שליח הגט והוא עצמו כתב בה' גירושין פ"ט שאם עשה שליח צריך עדים, ונראים דבריו סותרים זה את זה, עכ"ל, ובלח"מ שם מקשה כ"כ איך מוכיח הרמב"ם משליח הגט דאי"צ עדים, כיון דגם הוא סובר לחלק בין גט החתום בעדים או לא, יעו"ש, במשנה למלך ובהגה שם:

ונראה לענ"ד דאין שום סתירה בפסקי הרמב"ם הנ"ל, דהרי זה מוכח גם מדברי רמב"ם בפ"ט מה' גירושין הנ"ל, שאי"צ עדים בשליח הולכה לקיום הדבר, דהרי אומר בהלכה זו שאם לא הי' עדים הרי זו ספק מגורשת, ואם הי' צריך עדים לקיום הדבר, צריך להיות גט בטל, כמקדש בלא עדים, אלא מוכח דאי"צ עדים לקיום הדבר, ומצריך עדים רק לבירור, וכיון שאינו מבורר משו"ה הוי ספק מגורשת, ומה דמצריך בדין זה עדים לברר על שליחותו, ובעושה שליח לקדושין אינו מצריך עדים גם לבירור נלענ"ד דסובר הרמב"ם דכמו דאי"צ עדים בשליחות על קיום הדבר, וכמו שמוכיח משליח הגט כמו שבארנו, כ"כ אי"צ עדים לבירור, דכיון דענין השליחות של בעל לא חשיב כדבר שבערוה, ממילא גם על הבירור אי"צ עדים וסגיא בנאמנות ע"א, ובע"ד מהימן, כמו בנאמנות לענין שליחות על הפרשת תרומה, אבל בנידון זה שהגט נכתב שלא ע"י כ"י המגרש, וגם בלא עדי חתימה, דאין הוכחה ע"י הגט אם נכתב לשם גירושין ע"י הבעל, ע"ז צריך בירור עפ"י עדים כדבר שבערוה, וענין זה מפורש להדיא בגמ' ריש גיטין, שלברר אם נכתב הגט לשם גירושין, הוי דבר שבערוה, וע"א אינו נאמן, ומה דמסיק שם בגמ' דמה"ת הי' מהימן השליח משום דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי, הוא רק בגט חתום בע"ח, שהוברר שנעשה הגט ע"י המגרש ובעדים, ובודאי כדין עשו, ועל הספק שמא אינם בקיאים אם צריך לשמה, ע"ז אמרינן סתם ספרי יודעים שצריך לכתוב לשמה, אבל בגט שנכתב בלא ע"ח, ואין ידוע אם נעשה ע"י הבעל, לא מהני בזה לומר דסופרים מיגמר גמירי, שמא קנוניא עשו השליח והאשה וכדומה, ולכן אם יתברר בעדים שהבעל מסר לשליח גט זה לשם גירושין, אז מתברר כל הענין, כיון שנעשה, ע"י הבעל ודאי עשה לשם גירושין, וכמו כתב בכ"י דכשר, ולפי"ז נאמר דמה דמצריך בנידון זה עדים על השליחות, לא משום דין שליחות הוא, אלא משום בירור על כשרות הגט וכתיבתו, וענין זה מפורש בגמ' שהוא דבר שבערוה, וכמו דאמרינן התם כיון דאיתחזק איסורא דא"א, הוי דבר שבערוה, וכמו שבארנו בשע"ו, דכתיבת הגט חשיב כהתחלת מעשה הגירושין, וכל התחלה בעיקר הגירושין, הוי דבר שבערוה, וצריך ע"ז שני עדים, ואין להקשות כיון דסובר הרמב"ם ז"ל דלכל בירור של שליחות מצד הבעל אי"צ לעדים, למה צריך עדים בנידון זה בכדי לברר על כשרות הגט, נהימני' לשליח על השליחות, וממילא יתברר גם כשרות הגט, כמו שמתברר ע"י שני עדים שמעידים על השליחות, זה לא קשה מידי, דכיון דבכה"ג עדות של ע"א נוגע גם לדבר שבערוה ממילא אינו נאמן כלל, דרק אם בשעה שמעיד אינו נוגע לממון ולדשב"ע ולעונשים נאמן ע"א, ואז מהני עדותו גם אם יהי' נוגע אח"כ לדיני נפשות, אבל בכה"ג שנוגע עכשיו לדשב"ע אינו נאמן כלל:

והנה לכאורה בדין הראשון של הרמב"ם ז"ל שכ' בפ"ג מה' אישות, דלענין קדושין אי"צ עדים על בירור שליחות מצד המקדש, מיירי שהשליח אומר קודם הקדושין שהוא שליח מצד המקדש, דהרי צריך לומר שמקדשה עבור פלוני, יתקבל עדותו כע"א באיסורים וממילא מהני גם אח"כ, אף דאז מהני ענין זה לדבר שבערוה וכשיטת הרמב"ם דהאיסור עפ"י ע"א יוחזק, ומהני גם אח"כ אם יהי' עי"ז דין עונשים, אבל אם יצויר שלא הגיד השליח קודם מענין השליחות ורק אחר המעשה מעיד שהי' שליח אז ראוי לומר דאינו נאמן בלא עדים דעכשיו הוא בירור על דבר שבערוה, וכן ראיתי בתשו' מהרי"ט סי' מ"ג חאהע"ז שכתב כן, דלשיטת הרמב"ם והרשב"א דוקא אם אמר קודם המעשה, אבל אמר לאחר המעשה, אינו נאמן, ומדמה זה לדין ע"א שמעיד על חתיכה שהיא חלב, דלאחר אכילה אינו נאמן, ומסיק שצריך להתישב בדבר, יעו"ש, אבל לענ"ד נראה דמדברי הרמב"ם משמע דגם אחר המעשה מהני הודאת המשלח והשליח, דקודם המעשה לא שייך לומר הודאת המשלח, דאם רוצה למנות אותו לשליח למה צריך להודות, יאמר לו שיהי' שליח לקדש, ודוחק לומר שמודה שעשאו שליח ועכשיו אינו רוצה בו רק שאינו מבטל השליחות, כ"ז דחוק ורחוק לפרש כן בדברי הרמב"ם, וכן משמע מדברי הרשב"א בחי' ריש פ' האיש מקדש וז"ל, ושליח דידה צריכה שתמנה אותו בעדים דומיא דגירושין, כדאיתא בפ' התקבל צריכה שתי כתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה וכו' וה"נ צריכה עדים שיאמרו בפנינו אמרה, אבל שליח דידי, לא צריך, אלא כל ששניהם מודים שזה אומר מניתיו שליח וזה מודה לי' סגיא לי' וכ"כ הרמב"ם ז"ל, עכ"ל, ואם נפרש דרק קודם המעשה מהני הודאתם, ואם לא נתברר קודם המעשה, צריך אח"כ שני עדים לברר על שליחות דידי', מאי ראי' מפ' התקבל דיש חילוק בין שליחות דידה לדידי', דהתם מיירי לאחר שנתקבל הגט ונקרע, דבכה"ג גם בשליח דידי' צריך שני עדים שיאמרו בפנינו אמר, ולומר דהרשב"א ז"ל מוכיח מהלשון שצריך שיאמרו בפנינו אמרה, שבפניהם מנתה את השליח, שאם לא מנתה בפני עדים לא הי' מועיל מנוי השליחות, אף שיודעים העדים לברר, זה דחוק מאד דהרי עדים לבירור צריכים להגיד מאין יודעים שעשאתן שליח, ואם היו אומרים דבפנינו הודית, אפשר דג"כ מהני:

עוד יקשה ביותר בענין זה דברי הרשב"א ז"ל, דלפי"מ שכ' הרשב"א בחי' ליבמות ד' ל"א לחלק בין קדושין לגירושין אף דשניהם הוו דבר שבערוה, אבל כיון דמה דצריך עדים בקדושין לקיום הדבר, הוא משום דקא מחייב לאחריני, ובגירושין לא קא מחייב לאחריני, יעו"ש, ולפי"ז אי"צ כלל בגירושין עדים לקיום הדבר, ולשיטה זו יפרשו בודאי מה דאמרינן צריכה שתי כתי עדים, הוא לברר הדבר דלענין בירור להתיר א"א לעלמא בעינן שני עדים וכמו שצריך שני עדים לאסור אשה על בעלה ע"י זנות, אף דאי"צ עדים לקיום הדבר, וכמ"ש בתוס' קדושין ד' ס"ו לפרש בטעמא דמילתא, וכן צ"ל לשיטה זו מה דאמרינן בריש גיטין לענין בירור שהגט נכתב בכשרות, דצריך שני עדים משום דהוי דבר שבערוה, דלענין בירור הדבר לכו"ע צריך שני עדים, וכדומה לי ראיתי זה בס' טוב קדושין שהקשה לשיטת הרשב"א מסוגית הש"ס דריש גיטין, והדבר פשוט וברור, ולפי"ז מה מוכיח הרשב"א ז"ל דלענין קדושין בעינן עדים לקיום הדבר בשליחות דידה, מהך דפ' התקבל, דהתם לכו"ע בעינן עדים לבירור, דלפי שיטתו דגירושין אינו חב לאחריני, הצרכת עדים לשליחות אי אפשר לפרש כלל שהוא לקיום הדבר, דלא גרע שליחות מעצם הגירושין, ואם לא בעינן עדים בגירושין לקיום הדבר, משום דהוו כקניני ממון, דמהני בלא עדים, דלא איברו סהדי אלא לשקרי, מכש"כ דאי"צ עדים לקיום הדבר לשליחות של גירושין:

ולכן לענ"ד דלשיטת הרמב"ם והרשב"א ז"ל, גם אחר המעשה של קדושין וגירושין יהי' הבדל בין שליחות דידי' לשליחות דידה, דאם יהי' איזה ספק בשליחות דידי', יהי' ע"א נאמן לברר את הספק כמו באיסור והיתר, ואם יהי' ספק בשליחות דידה, לא מהימן ע"א להעיד על השליחות, והטעם בזה נראה עפ"י מה דמוכח מלשון הגמ' ריש גיטין וכן בפ' האשה רבה ביבמות. דמשום דאיתחזק איסורא דא"א הוי דבר שבערוה, משמע דרק אם מעיד על ענין, שלפי דבריו נעשה מעשה לבטל החזקה באישות, מאיסור להיתר או מהיתר לאיסור, זה חשבינן לדבר שבערוה, וע"ז ילפינן דבר דבר מממון, אבל בנידון כזה שהשליח מעיד רק על השליחות, שענין השליחות של המקדש והמגרש, הוא לענין התחדשות כח חדש רק אצל האיש, וכח גדול של האיש אינו שום התחלה נגד חזקת אשת איש או חזקת היתר של האשה, ע"ז נאמן ע"א, אף שעי"ז יוגרם דין חדש לאסור או להתיר האשה שהוא דבר שבערוה, אבל כיון שהעד אינו מעיד על השתנות באישות, מהני עדותו, גם אם בזה תלוי כל דין הקדושין והגירושין, דבכה"ג הוא כע"א באיסורים, וזה דומה לכל ענין נאמנות של ע"א באיסורים לשיטת התוס' ושאר הראשונים דילפינן מוספרה לה, מה שנאמנת על הנקיים שלא ראתה ראי' חדשה, דענין זה אינו נגד חזקה שלא הוחזקה להיות רואה כל שעה, וגם אינה כמעידה על דבר המתיר ומטהר, דכשעברו שבעה היא טהורה ממילא, הרי אף שעי"ז היא ניתרת על מה שהוחזקה באיסור, אבל עדותה בזה אינו על דבר המתיר וגם לא הוחזק להיפוך, כ"כ הכא אינו מעיד נגד חזקת אשת איש כלל, וכל שבאיסורים אינו נגד חזקה, מהני גם בדבר שבערוה דבגמ' תלה זה בזה, דאם הוא נגד חזקת אשת איש, הוי דבר שבערוה, ובלאו הכי אינו דבר שבערוה ועפ"י זה יתבאר לנו הוכחת הרשב"א ז"ל בפשטות, דמהא דאמרינן בפ' התקבל שצריכה להביא עדים שיאמרו בפנינו אמרה, לברר שהמקבל הגט הי' שלוחה, יש להוכיח דענין שליחות מצד האשה הוא התחדשות באשה וחשבינן לדבר שבערוה, דאל"ה הי' סגי בע"א או גם עפ"י האשה עצמה כשאר איסורים, ומשו"ה לענין שליח קבלה בקדושין צריך שתמנה אותו בעדים לקיום הדבר, כיון שחשבינן ענין זה כעין התחלת מעשה של קדושין, לא מהני בלא עדים כקדושין עצמם, ויתפרשו גם דברי הרמב"ם ז"ל כפשטן, דגם אחר מעשה הקדושין מהני אם הודו השליח והמשלח, דבכה"ג מהני ע"א כמו באיסורים וגם בע"ד מהימן, אם רק ליכא הכחשה, וכן משמע פשטות דברי הטוש"ע אהע"ז סי' ל"ה דהביאו להלכה כלשון הרמב"ם ז"ל, וסתמו ולא חלקו בין קודם המעשה ובין לאחר המעשה:

ולפי מש"כ בזה יש לבאר ג"כ דברי התשו' מיימוני, שהביא בס' ש"ש ש"ו פ"ג שכ', דנאמן המקדש לומר שטעה ולא נתכון למה שאמר, כמו במתכון לומר עולה ואמר שלמים דהוי כע"א באיסורים. שמבאר הגאון הנ"ל שהוא משום שלדברי העד לא הי' בזה ענין דבר שבערוה יעו"ש. דלפי אם יצויר שע"י עדותו יש בענין זה דבר שבערוה לא יהי' נאמן, ועפ"י מש"כ אינו תלוי בזה ותלוי רק אם מעיד על איזה ענין נגד חזקה של אישות, וממילא אם מעיד על ענין שלילי שלא הי' מעשה, ודאי אינו נגד חזקה, אם הדבר אינו מוחזק להיפוך, והוא ענין מחודש בעזה"י:

ול"ד ענין זה למש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' גירושין, דאם הי' הגט בלא ע"ח ולא כתב ידי הבעל דבעינן שני עדים שהבעל נתן להשליח לגירושין, ואין השליח נאמן על זה, דהתם דבעינן בירור על עצם הגט, ומתברר ענין זה ע"י התבררות השליחות, ובירור אמיתת הדבר של כשרות הגט הוי דבר שבערוה, משו"ה אינו נאמן, אבל בנידון זה של שליחות על הקדושין אין אנו מבררים בזה על איזה מעשה של קדושין עצמם, שכל המעשה היתה בפני עדים אחרים, ואי"צ לנו רק לברר אם הי' כח שליחות לזה שקדש אשה בעד המשלח, ולבירור זה סגי ע"א וגם קרוב או פסול, אף שבזה תלוי עיקר חלות הקדושין, אבל כיון שהבירור ע"י העד הוא ענין שאינו נגד חזקת האשה, הוא נאמן כע"א באיסורים:

אמנם הענין הזה צריך עיונא רבא, כי כמה ענינין סותרים לזה, דהנה בעדות שנים, פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' אישות דבעינן שני עדים כשרים דוקא, וכן פסקו להלכה בה' חליצה, הטוש"ע בסי' קס"ט, דעל השנים בעינן עדות שלמה ובריטב"א ומרדכי כתוב בטעמא דמילתא דלענין חליצה דהוי דבר שערוה בעינן שני עדים, הבאנו דבריהם לעיל בשע"ו, ורק לענין בירור שזה אחי המת הוא, פליגי אמוראי במס' יבמות ד' מ' חד אמר בשני עדים, וחד אמר דסגי עפ"י אשה וקרוב, משום דגלוי מילתא בעלמא הוא, וברי"ף שם משמע דרק קודם המעשה מהני עפ"י אשה וקרוב משום דעכשיו אינו נוגע לאיסורא ולממונא, ומזה הוכיח הריב"ש דרק קודם המעשה נאמנים ולא בשעת המעשה, ובב"י סי' קנ"ז נקט דגם בשעת מעשה, ומזה כתבו בתשו' האחרונים, הובא בפ"ת אהע"ז סי' קמ"ב סק"ז, דלאחר המעשה לא מהני לכו"ע רק בעדים כשרים, יעו"ש, והרמב"ם כתב בפ"ד מה' יבום ה' ל"א דשאני עדות זו משאר עדות של תורה, משום שזה דבר העשוי להגלות הוא, ואפשר לידע אמתת הדבר שלא מפיהם, יעו"ש מכל זה מוכח דכשאנו דנים לענין הקדושין או לענין החליצה, אם איש זה אחי המת הוא, או אם הוא בן י"ג שנה והביא שתי שערות, צריך ע"ז בירור עדים הכשרים לדבר שבערוה, אף שהעדים אינם מעידים על שום מעשה של חליצה וקדושין, ולפי"ז מהראוי להיות דכ"כ אם אנו דנים אם האיש זה, המקדש או המגרש, הוא שלוחו של הבעל, יהי' צריך שני עדים, כמש"כ בתשו' מהרי"ט שהבאנו, אבל מדברי הרמב"ם והרשב"א ז"ל מוכח היפוך זה כמש"כ:

ונראה לענ"ד דאפשר לומר ולחלק בין הענינים הנ"ל לדין שליחות מצד המקדש, דהיכא שאנו מסופקים על המקדש אם הוא ראוי לקדש שהגיע לשנות גדלות או לא, וכן לענין חליצה אם הוא גדול או קטן, או אם הוא אחי המת, הוא ספק בדבר שבערוה, שהספק הוא אם יש לאיש זה כח המתיר או האוסר להתיר אשה זו או לאסור, וזה דומה קצת להספק שעל כתיבת הגט, דמפורש בגמ' ריש גיטין דעל בירור זה צריך שני עדים, אבל בנידון הספק אם זה שקדש בעד ראובן, הוא שלוחו של ראובן הוא ספק אם ניתן לאיש זה כח מאת המשלח לקדש אשה בעדו וספק זה אינו שייך כלום בעיקר הדבר אצל האשה, רק אצל האיש אם נתוסף לו יד שני ע"י ב אבל אין בזה ספק אם יש לאיש זה המקדש כח לאסור אשה זו ע"י קדושין, דהרי יכול לקדשה בשביל אחר או לעצמו, ומשו"ה אף שעכשיו לאחר המעשה הוא ספק בדבר שבערוה ממש, אם נתקדשה או נתגרשה אשה זו, אבל כיון שהגדת העדות של העד, מה שמעיד שאיש זה נעשה שליח על קדושין אלו מראובן, אינו נגד חזקת האשה, הוא נאמן כע"א באיסורים, וכן נראה לי בענין שליחות להפרשת תרומה, דלשיטת התוס', הרא"ש והמרדכי דלא מהימן ע"א רק היכא שבידו, משום דהוי נגד חזקת טבל, שיהי' נאמן השליח, אף היכא דליכא כאן בעל הפירות לשאלו ע"ז מה"ט שכתבנו, דהבירור על השליחות אינו נגד חזקת טבל, וכן בשאר ענינים הדומים לזה, ובכל זה הדבר צריך תלמוד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף