שערי ישר/ה/טו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ה טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כתב בשטמ"ק ספ"ק דכתובות לענין תינוק הנמצא דברוב ישראל ונגח תורא דידי' לתורא דידן דמשלם נזק שלם, דהא דקיי"ל אין הולכים בממון אחר הרוב הוא דוקא בישראל דאיכא חזקת מרא קמא ולא בנכרי דליכא לנכרי חזקת מ"ק, כן הביא שם בשם הרמב"ן, הרשב"א והרא"ש ז"ל. יעו"ש ולא בארו דבריהם מאיזה טעם הוא אין לנכרי דין חזקת מ"ק, ובס' רי"ט אלגזי ריש פ"ב דבכורות בד"ה והנה לפי האמור עמד ע"ז וכתב שהוא מטעם דסברי דגזל נכרי אינו מה"ת, ועפי"ז מסיק דלהנך דסברי דגזל נכרי אסור מה"ת אית לנכרי חזקת מ"ק יעו"ש. ודבריו תמוהים בעיני דמה ענין איסור והיתר למשפטים, ועוד אם נימא דכל חזקת אדם בשלו הוא רק מחמת איסיר גזילה שאסור לגוזלו הלא לענין זה סגיא לן אם איכא איסור גזילה מדרבנן, דעכ"פ אי אפשר לגזול ממנו מחמת איסור דרבנן, ע"כ ענין זה לא נתבאר כלום, ובין אם נאמר דחזמ"ק הוא מדין חזקה קמייתא ובין מדין מוחזק קשה, מה שאני נכרי מישראל לענין זה, אח"כ מצאתי בקונה"ס כלל ו' אות ד' שעמד ע"ז וכתב דלא ידע טעמייהו מדוע לא יהי' לנכרי חזמ"ק:

ונראה לענ"ד לבאר ענין זה עפ"י מה שכתבו הראשונים ז"ל בב"מ בפ' השואל במחליף פרה בחמור וילדה דיחלוקו דפריך הש"ס וליחזי ברשותא דמאן קיימא וליהוי אידך המע"ה דאע"ג דקיי"ל הגודרות אין להם חזקה, ה"מ היכא דידעינן ודאי שהוא של ראובן, דאע"ג דהשתא ברשות שמעון נינהו אין לו בהם חזקה, אבל הכא דודאי האם קנוי' ללוקח והולד נמי אפשר דדידי' הוא כיון דברשותא דידי' נינהו, דינא הוא דלוקמינהו בחזקתי' עכ"ל השטמ"ק בשם הר"ן וכן כתב שם בשם הריטב"א ובהשקפה ראשונה דבריהם תמוהים, דמה ענין גודרות לדין מוחזק, דהא דגודרות אין להם חזקה הוא לענין הוכחה וראי' דבשאר מטלטלים נאמן לומר לקוח הוא בידי אף שידענו דמעיקרא הי' של אחרים, כיון דודאי באו לרשותו ע"י בעלים ולשאלה לא חיישינן נאמן לומר שלקחן, אבל בגודרות דאפשר דנכנסו לרשות התופסן שלא מדעת בעלים, ליכא הוכחה שמכרן או שנתנן, אבל הכא פריך בגמ' מדין המע"ה ולא מחמת איזו הוכחה וראי', וכן קשה בדברי התוס' ד' ק' ד"ה וליחזי שהקשו ג"כ מהא דגודרות אין להם חזקה, אבל בדברי התוס' אפשר ליישב בדוחק דזה גופא מתרצים שם דז"ל, וי"ל כיון דאיכא דררא דממונא דיש ספק בדבר בלי טענותיהם וטוען ברי הלוקח אם הוא ברשותו אין להוציא מידו עכ"ל. היינו דבאו לפרש דאין כונת הש"ס מדין חזקה וראי', אלא דכונת הש"ס מדין תפיסה ומוחזק זכה בולד, אבל גם זה דחוק להעמיס בדבריהם, לכן נראה לי כיון שדין מוחזק אינו מטעם אלמות ותקיפות, אלא משום שהדבר בחזקתו נקרא חבירו מוציא ועליו הראי', ועד כאן לא מיקרי מוחזק לומר שהדבר בחזקתו, אלא היכא דשייך הכלל של החזקה כל מה שתחת יד אדם הוא שלו, אבל אם החפץ שעומד בחצירו אינו מוכיח כלום שלבעל הרשות הוא בכה"ג לא מיקרי מוחזק, דמוחזק הוא שהדבר עומד בחזקתו עפ"י מה שנראה ומוחזק לנו, ומהאי טעמא נקטו הראשונים לשון "מוחזק" ולא "מחזיק" ולפי"ז דמישך שייך ענין מוחזק להכלל של החזקה מה שביד אדם הוא שלו שפיר, יש לדון כיון דבגודרות ליתא להאי כללא דמנפשי' עיילי שלא יהי' שייך בהו כלל ענין מוחזק, וע"ז תרצו דמה דאמרינן דבגודרות אין להם חזקה אין הכונה דבגודרות ליכא האי כללא דחזקה כל מה שתחת אדם הוא שלו, אלא היכא שידעינן ודאי דהוו לראובן אין לשמעון חזקה בהם, היינו דהוכחת מה שביד אדם שלו אינה מועלת בגודרות להפקיע מהבעלים הראשונים, אבל בסתמא אם אנו רואים גודרות ברשות של אחד, בודאי גם בהם איכא חזקה זו וכל מי שנוטל מרשותם דיינינן לי' כגזלן, ומשו"ה בדררא דממונא שהספק לפנינו חשיב מוחזק אף בגודרות:

וכן נראה לי ענין זה ממש"כ התוס' ב"מ ד' ח' ע"ב ד"ה או דילמא דאם רכוב לא הוי קנין כלל לא חשיב מוחזק ג"כ, ואם רכוב במקום מנהיג לא קני או שנים שתפוסים בטלית אף אם לא יקנו שניהם בכה"ג מ"מ מיקרי שניהם מוחזקים כה"ג, אם טוען כ"א שהוא לבדו הגביה יעו"ש. שהטעם בזה משום דכל היכא שתפיסתו מוכחת לכלל שמה שביד אדם הוא שלו, תפיסה כזאת ראוי' שתועיל לקנין וכן לענין מוחזק, ואם אינה מועלת לקנות בע"כ שתפיסה כזאת אינה מוכחת על ענין זה שהוא הבעלים, וכיון שאינה מוכחת על ענין זה, אינו נקרא מוחזק כלל. ובס' ש"ש ש"ד פי"ג ופי"ד הביא ראיות סמוכות לזה דתפיסה תליא בקנין, ועיי"ש מה שהוקשה לו מחצר שאינו משתמר ואינו עומד בצדו, ולפימש"כ הכל תלוי בזה אם במקום כזה שהוא מוכיח שהחפץ הוא של בעליו חשיב הדבר ברשותו, ונקרא מוחזק, ומה"ט מחלקינן בין קרקע למטלטלים, דבקרקע אינה יוצאת מרשות בעלים שהוחזקו בה כבר אם לא ע"י חזקה של ג' שנים, ומטלטלים אם הם ביד אחר הם ברשות אחר, כמו לענין טענת לקוח כ"כ לענין תפיסה ומוחזק, דבקרקע ליכא הוכחה שהם של הלוקח אם לא בחזקת ג' שנים ובמטלטלים איכא הוכחה מיד, ומשו"ה עדיפא חזקת התופס, מחזקת מ"ק, דחזקה דהשתא מוכחת דאינן של מרא קמא, ומשו"ה גם לענין מוחזק כ"כ בקרקע נקראים הבעלים הראשונים לעולם מוחזקים ועל התופס להביא ראי', ובמטלטלים על הבעלים להביא ראי':

ועפ"י מש"כ נראה לי בהא שחולק הש"ש בש"ד פי"ג ופי"ד על הש"ך שכתב בסי' צ"א דבחצר של שניהם לא מוקמינן בחזקת מרא קמא כיון דשניהם מוחזקים בו ומכש"כ כששניהם אדוקים בו, ובש"ש דחה דבריו ומדמה לי' לסימטא דאמרינן בגמ' בפ' השואל לענין מחליף פרה בחמור דבסימטא מוקמינן בחזמ"ק וסימטא נמי הוי רשות לשניהם, ולענ"ד אין דברי הש"ש נכונים בזה, דלפימש"כ בזה הכל תלוי אם המקום מוכיח על חזקת בעליו וחצר של שניהם ודאי מוכיח דשל שניהם הוא, והנה היכא דידענו שהחפץ הי' של אחד מהם והוא עכשיו בחצר של שניהם וטוען השני שלקח חצי' ודאי דאינו נאמן כמו בגודרות כיון דהוי רשות לשניהם לא יצא הדבר מרשותו, אבל בדררא דממונא שהספק לפנינו הוי בחזקת שניהם כמו בגודרות לפי"ז מה שמוכיח בס' ש"ש מהא דחצר השותפים אינו קונה מרשות בעלים אפי' למחצה, אינו ראי' לענין תפיסה והחילוק בין חצר של שניהם לסימטא הוא פשוט דבסימטא לא הוי רשות לאחד מהם רק ע"י השתמשות, וכ"ז שהחפץ של המוכר הוא חצר של מוכר, ורק אם הלוקח מושך ממקום זה למקום אחר נעשה חצירו של הלוקח כמש"כ ר"ח כהן וכ"ז שלא נשתמש אחד מהם אינו רשותם ומשו"ה בחפץ שיש לו חזקת מ"ק לא נפיק בסימטא מחזקת מ"ק דלא נכנס לרשות אחר עדיין כלום, אבל בחצר של שניהם דהוי רשות שניהם בלי השתמשות וכל חפץ הנמצא בחצר זה בחזקת שניהם הוא י"ל דהוו שניהם מוחזקים ולא מוקמינן בחזמ"ק כמש"כ הש"ך וכש"כ כששניהם אדוקים בו ודאי נפיק מחזקת מ"ק ומה שכתב בש"ש להוכיח כדבריו מהא דתפיסה תליא בקנין ובחצר של שניהם או כששניהם אדוקים ותפסי בכרכשתא דאי לאו משום דמגביה כ"א לחבירו אמרינן תעשה זו כמי שמונחת ע"ג קרקע, וזו כמי שמונחת ע"ג קרקע אין דבריו נכונים כלל דהרי לענין זה כתבו בתוס' פ"ק דב"מ שהבאנו לעיל דלענין מוחזק סגי לן אם רק תפיסה כזאת מועלת לקנין אם הי' תופס בעצמו, וכמו שהוכיחו מסוגית הש"ס דאף אם מגביה לחבירו לא קנה חבירו מ"מ בשנים אוחזים בטלית הוו שניהם מוחזקים אם כ"א טוען כולה שלי, וכיון דבכה"ג חשיבי מוחזקים היכא דליכא מרא קמא, כ"כ י"ל דגם היכא דאיכא חזקת מ"ק נפיק מרשות מרא קמא והוי בחזקת שניהם, ודברי הש"ך נכונים בלי פקפוק כלל, כללא דמילתא כל תפיסה שמוכחת שהדבר שלו הוא עפ"י כלל החזקה כל מה שביד אדם הוא שלו מהראוי שתועיל לקנין וכן לענין חזקת ממון וסימטא אינה מועלת לתפיסה משום שאינה מועלת לקנין ג"כ ורק ע"י השתמשות נעשה חצירו, וזה שייך במשיכה ולא לענין מוחזק אם לא שהחזיק במקום זה ע"י השתמשות דאז נראה שהוא חשוב רשותו גם לענין תפיסה כנלענ"ד בענין זה:

ולפי"ז י"ל עפ"י מה דאמרינן במס' סוכה ריש פרק לולב הגזול דסתם עכו"ם גזלנו ארעתא נינהו, דאצל העכו"ם ליכא כלל הך חזקה שכל מה שבידם הוא שלהם כיון דחשידי על הגזל, וכיון דליכא הך חזקה אין רשותם משוה אותם למוחזק לומר שהדבר בחזקתם, אף דרשות העכו"ם קונה לו כמו ידו, כיון דמכניס לרשותו הוי כמו ידו, מ"מ לענין חזקת ממון לא מהני לו רשותו, דבאמת אין תפיסה תלוי בקנין, דלא כמו דמשמע מדברי הש"ש, דהרי בחצר שאינה משתמרת אף דאינה קונה מ"מ הוי רשות לענין מוחזק, אלא דעיקר הכלל הוא כמש"כ שהוא להיפוך, דקנין תלוי בתפיסה אם הדבר מוכנס לרשותו שהוא מוכיח שהוא שליט עליו אז נגמרה מעשה הקנין, ולתפיסה בעינן שיהי' מוכיח שהוא הבעלים, ובהא דהביא הש"ש מהרמב"ן דתפיסה בשטרות תלוי אם אותיות נקנות במסירה או לא נלענ"ד שעיקר הטעם בזה דכיון דאין אותיות נקנות במסירה אין בהם הכלל חזקה מה שביד אדם הוא שלו כיון שהם על שם אחר, אבל אם נקנות במסירה תפיסתו בהן מוכיח שהם שלו ככל מטלטלים, ולפי"ז י"ל דאף דבעכו"ם ליכא האי כללא חזקה דכל מה שתופס הוא שלו, מ"מ קונה לו רשותו כמו ידו, דרק להיפוך מה שאינו מועיל לקנין הוא מורה דנגרע חזקה זו שמה ומשו"ה אין מועיל להוציא מרשות בעלים ע"י טענה וכפירה וכן מוכח ענין זה מדברי הראשונים שהבאנו ששקלו וטרו אם בגודרות חשוב מוחזק להוציא מחזקת מ"ק ולא הי' קשה להם איך מהני בגודרות קנין חצר והכנסה לרשות אלא ודאי דקנין ממש שנעשה ע"י מקנה וקונה אינו שייך לענין זה ורק להיפוך היכא דהמעשה אינה מועלת לקנין יש מקום לדון דלא חשיב ג"כ מוחזק, היינו היכא דלא חשיב תפיסה כלל שאינה מוכחת שהדבר שלו אינו חשיב מוחזק ג"כ, אבל אם אינה מועלת לקנין מצד אחר כמו חצר שאינו משתמר, או שנים שהגביהו דהוי חסרון מצד שלא נגמר מעשה של הגבהה ע"י אחד ענין זה אינו מגרע חזקת ממון ומשו"ה בגודרות אף אם נימא דתפיסה לא מהני בהו אינו חסרון במעשה הקנין, ורק בטענה וכפירה אינם יוצאים מחזקת מ"ק וע"ז כתבו דיש חילוק בין טענה וכפירה שע"י דררא דממונא שבהם שוים גודרות לשאר מטלטלים שהמוחזק בהם הוא בחזקתו, ובטענת לקוח הוא בידי, שלא ע"י דררא דממונא אינם יוצאים מרשות בעלים, כנלענ"ד בענין זה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף