שערי ישר/ב/יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ב יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמנם עלינו לברר השיטה חדשה בכלל דיני החזקות אשר הורו לנו הרשב"א והר"ן בשם הר"ר יונה ז"ל בפ"ק דחולין ד' י' וז"ל הרשב"א בחי' שם ולענין ספק בשחיטה וכו' והיכא דנשמטה גוף העוף וכו' ואינו ידוע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה כתב רבינו ז"ל דמסתברא דספק דאורייתא הוא ולחומרא וכדתניא שחט את הושט ונמצאת גרגרת שמוטה ואינו ידוע אם קודם שחיטה וכו' זה הי' מעשה בבית שאן ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה וה"ה לכל שאר טריפות וכדאמרינן לקמן ההיא אימרתא וכו' משום דשגרוניא שכיח חוט השדרה לא שכיח אלמא אי תרווייהו שכיחי או תרווייהו לא שכיחי לחומרא תלינן והא דאמרינן לקמן ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא וכו' התם משום דלא שכיח דדריס שונרא וכו' ותדע דהא קיי"ל שם דחוששין לספק דרוסה, אלמא היכא דתלינן לקולא כגון בספק כלבא ספק שונרא טעמא דמילתא משום דמסתבר טפי למיתלי להיתירא ואי ק"ל דתלינן לקולא בזאב והיכא דמשמשא ידא דטבחא התם לפי שיש דבר לפנינו לתלות בו להיתר ואין דבר לפנינו לתלות בו לאיסור ומיהו כל היכא שיש לפנינו דבר שיש בו להיתר שדרסו על העוף וכו' ואיכא אומדנא דאפשר שנשמטה גפו מחמת כן תלינן לקולא דהא תלינן בזאב כ"כ רבינו ז"ל עכ"ל: ולענין היתר הגבינות כתב הרשב"א שם בענין זה בשם רבינו יונה דהסכים לסברת הר"ש דאף דחזקה שלא נתבררה לא חשיבא חזקה מ"מ יש להתיר הגבינות דהרי היתה בחזקת כשרות מחמת הרוב, ומסיק ע"ז דה"מ בטרפות שאפשר לומר דהשתא סמוך לשחיטה ממש נולד בה, אבל ודאי בטרפות סירכא או טרפות אחרות שאי אפשר לתלותם בשעת שחיטה בהא ודאי אסורים דהא אי אפשר לך לומר בה העמידנה על חזקתה דהא ודאי נפקא לה מחזקתה ואי אתה יודע מתי נטרפה ומתי יצאתה מחזקתה וכיון דודאי יצאתה ואי אתה יכול לברר מתי ולא לתלות בזמן ידוע אוסרים אותה למפרע וכעין שאמרו בנדה גבי כתמים שהאשה טמאה משעת כבוס כיון דכתם זה יבש וע"כ לא ראתה עכשי' אלא מכבר ולא אמרינן בה העמד אשה על חזקתה ולא נחזיקנה בטמאה למפרע אלא בכדי שיוכל הכתם להתיבש אלא אמרינן בשעת כבוס ראתה, ואע"ג דגבי מומים אמרו העמד אשה על חזקתה ובחזקת הבעל נולדו ואעפ"י שהמומים הללו שנולדו בה א"א לומר שנולדו בה עכשי' ממש התם הוא דמ"מ ברשות הבעל נמצאו ואין לנו להחזיקם מרשות לרשות אלא אמרינן כאן נמצאו כאן היו כלומר ברשות זה נמצאו וברשות זה אנו מחזיקים שהי' כ"כ רבינו ז"ל. עכ"ל הרשב"א ז"ל וכן העתיק שני פסקים אלו גם הר"ן ז"ל בפ"ק דחולין יעו"ש:

והנה קשה טובא דהלא לפי מה שכתב דהיכא דאפשר לומר דהשתא סמוך לשחיטה ממש נולד בה יש להתיר הגבינות משום דבכה"ג לא יצאתה מחזקתה, הנה בנשבר הגף וכל כיוצא בזה דאפשר לומר שנעשה אחר שחיטה למה נאסור העוף או הבהמה כיון דאפשר לומר דלא יצאתה מחזקתה כלום, והלא בכה"ג איכא חזקה מעליתא יותר מהתם, דהתם עכשי' ודאי טריפה היא וריעותא ברורה היא, והיכא דאפשר לתלות שנעשה אחר שחיטה אינה ריעותא כ"כ כמש"כ הרשב"א בעצמו בדיבור זה, דהיכא דעכשי' ודאי טריפה חשוב ריעותא בגוף הבהמה והיכא דיש לתלות בלאחר שחיטה חשוב ריעותא בעלמא, והדברים מתמיהים מאוד להשוות שני פסקים אלו, ומצאתי בעזה"י קושיא זו בס' כו"פ סי' נ', ומחמת קושיא זו החליט שדעת רש"י שקבלו דברי' הרשב"א והר"ן להטריף בספק שיש לתלות בלאחר שחיטה הוא רק באופן שרחוק במציאות שיהי' נעשה אחר שחיטה כגון בנשבר הגף דקודם שחיטה העוף פורח וכדומה ולאחר שחיטה מונח במקומו יעו"ש. וכל הרואה דברי הרשב"א שהעתקנו לשונו יראה שאי אפשר לפרש כן בדברי הרשב"א שהרי כולל יחד הספיקות השקולים דלא מהני בהו חזקה, ונלענ"ד בביאור דבריהם, דהנה לשיטתם כל שיצאה קצת מחזקתה הקודמת שוב לא מהני חזקה לומר דנשתנה רק מקצת ולא טובא ומשו"ה סברי דכל שנעשה בבהמה איזה שנוי קצת כמו דמשגרין רגלייהו אם הי' בזה ספק שקול ליכא בזה דין חזקת כשרות או חזקת הגוף כיון דעכ"פ נעשה שנוי קצת ממה שהיינו מוחזקים בה מעיקרא כבר יצאה בזה מחזקתה ולא אמרינן בכה"ג העמידנה על חזקתה ואף דאם נכריע ע"י דין החזקה דנקב זה או שנוי זה אינו סבה המטרפת שוב לא הי' שנוי זה חשוב כלל לשום ריעותא, אבל כיון שקודם הכרעת הדין גורם לנו הנולד המחודש הזה לספק עלינו כשרות הבהמה וכל כה"ג שהמתילד מגרע דין כשרות הבהמה לו יהא שהוא רק מספק עלינו דין כשרותו חשוב ריעותא בגוף הדבר ויציאה מחזקתו ואי אפשר להעמיד עוד על חזקתו ולהכריע שאין זה ריעותא, והכלל בזה דקודם הכרעת הדין של דין חזקה צריך שנמצא בזה שלא יצא מעולם מחזקתו ולא נשתנה מצב הדבר מכפי שהחזקנו אותו, וכן בענין ספק מתי נולדה הריעותא כגון אם נטרפה ואנו מסופקים על הזמן הקדום סברי אלו הראשונים ז"ל דענין הזמן אינו עצם המתחלק והכל עצם אחד הוא וכיון דידעינן דיצא מחזקתו שעה אחר שוב בטל מזה ענין חזקה לגמרי, אכן אם אפשר לומר דעכשי' בשעת מציאה נולד השנוי אז אמרינן העמד על חזקתה והטעם בזה דמה שהחזקנו את הדבר בחזקת שלמות לא החזקנו אותו על זמן שעתיד לבוא כמו דקיי"ל שמא ימות חיישינן ומשו"ה אם אפשר לתלות שעכשי' בשעת מציאה נולד הריעותא אז לא נגרע כלום מהחזקה הראשונה, דמעיקרא הוחזק לנו רק על זמן ההוה היינו דבכל שעה ושעה כשמגעת השעה אנו מחזיקים הדבר כפי חזקתו הראשונה כשהגיעה השעה של עכשי' ואנו מוצאים השתנות לא נשתנה הדבר כלום בענין ההתחזקות, דעל זמן זה לא נתחזק עדיין ואם אנו מסופקים על זמן הקודם לשעה של עכשי' שמא כבר הי' בו השנוי אנו מעמידים הדבר על חזקתו שלא נשתנה מכפי שהי' מוחזק לנו עד עכשי', אבל אם אי אפשר לתלות שנעשה סמוך למציאתו שבע"כ נשתנה מכפי שהחזקנו אותו בטל מכל זמן העבר ענין דין החזקה לגמרי דהזמן הוא עצם אחד שאינו מפורד לחלקים וכמו שבארנו לעיל בפי"ג לענין מחזיקים מזמן לזמן ואין מחזיקים ממקום למקום, ולפי"ז שני הפסקים של הר"ר יונה ז"ל שהביא הרשב"א והר"ן הבריח התיכון אחד הוא דכל התילדות של ריעותא הגורמת לספק את הדין ולגרע מכפי המוחזק לנו מבטלת את החזקה ורק היכא דאפשר לומר עכשי' נעשה ובשעה הקודמת לא נולד שום ריעותא אז הדבר בחזקתו עומד, ואם אי אפשר לתלות דעתה בשעת מציאה נולד ובע"כ נגרע זמן הקודם מחזקתו אז חשוב כאילו נולד ריעותא בכל זמן הקדום כי הזמן העבר הכל כעצם אחד נחשב, ומשו"ה גם לענין דין החזקה להכריע על שעה זו אם נשתנה מחזקתו הראשונה שאם אפשר לומר דעכשי' הוא בחזקתו הראשונה ע"ז מהני חזקה, אבל אם בע"כ נשתנה דהרי שור שחוט לפנינו דהרי עכ"פ איכא בזה מקרה המספקת עלינו את הדין אלא שאנו דנים אם נהי' בזה שנוי גדול או קטן ע"ז לא מהני דין חזקה לומר דכשרה היא והשנוי הוא שנוי קצת ולא שנוי גדול:

ועפי"ז נראה לי לתרץ הקושיא החמורה שהקשינו לעיל, דהנה בנשבר הגף ואנו מסופקים על זמן השבירה והספק שקול וגם יש לתלות דעכשי' סמוך למציאה נולד השבירה אם הי' תולדת הספק נוגע רק על הזמן מתי נעשה שנוי זה אם הי' הדין לומר עכשי' נעשה ולא להוציא הדבר מחזקתו, אבל באמת בנשבר הגף תולדת הספק אינו על הזמן אלא על מהות השבירה אם נעשה מחיים או לאחר שחיטה וכשנאמר להעמיד הדבר על חזקתו שעכשי' לאחר שחיטה נעשה, בזה אנו באים להכריע גם על מהות השבירה שנעשה בשחוטה ולא בחי' שענין זה אינו דבר שהזמן גרמא, אלא הבדל בין חי' לשחוטה, ועל ענין זה להכריע על השבירה אם היא שבירה המטרפת או לא ע"ז לא מהני חזקה דמעיקרא דאף שאם נעשה שבירה כשהיתה שחוטה חשוב ג"כ ריעותא כיון שגורמת לספק את דין כשרותה כמו שבארנו למעלה, ואף דיש לומר דמתחילה נכריע על הזמן מתי נולדה הריעותא ולומר דעכשי' נולדה בשעת מציאה וממילא יתבטל תורת הספק מזה גם על מהות השבירה אם נעשה בחי' או בשחוטה דהרי כבר הוכרע ע"י חזקה דעכשי' נעשה ועכשיו היא שחוטה וכמו דמצינו כה"ג בהרבה מקומות בדברי התוס' ושאר הראשונים ולדוגמא נביא דברי תוס' פ"ק דכתובות ד' ט' ע"א בהא דאמרינן שם דבאשת כהן הוא ספק אחד תחתי' או לאו תחתי' זנתה והקשו שם בתוס' דנוקים לה בחזקת כשרות לכהונה ותרצו שם דאיכא חזקת הגוף לומר שתחתי' זנתה. יעו"ש. ושם עוד גרע מכאן דהתם אין שלמותה גורמת כלום לאסור דאדרבה כל זמן שהיא בשלמותה היא ודאי כשרה לכהונה ובכל זה סברי התוס' דמהני חזקת הגוף לומר דלא זנתה קודם אירוסין וממילא יבורר שזנתה תחתי' אבל זה רק לשיטת התוס' דמהני חזקה להכריע גם היכא דאיכא ריעותא משו"ה מהני גם הכרעה ע"י תולדה, אבל לשיטת רבינו יונה וסיעתו דכל היכא דאיכא ריעותא לא מהני חזקה להכריע כ"כ לא תועיל דין חזקה גם ע"י תולדה להכריע שהשבירה זו שאנו רואים עכשי' היא שבירה שאינה מטרפת ע"י שהוכרע ע"י חזקה שנעשית עכשי' לאחר שחיטה, משא"כ בגבינות דעיקר הספק הוא על הזמן מתי נטרף ואפשר לתלות דנטרף עכשי' בשעת מציאה משו"ה מוקמינן אחזקה כנלענ"ד בביאור דבריהם ז"ל:

ומעתה עלינו לפרש עפ"י שיטה זו כמה סוגיות בש"ס שלא יספרו דבריהם, דהנה מוכח מדבריהם דלא חלקו לענין חזקות בין ספק טריפה לשאר ספיקות דעלמא דאם נאמר דחומרא היא מדרבנן דלא לסמוך על חזקה איך הקשו ממומים לענין פסק השני היכי דיצאה מחזקתה ולא ידעינן מתי, וגם פשטות דברי הר"י משמע דהוא ספק של תורה, ולפי"ז לשיטתם בכל ספיקות של תורה הוא כן דכל היכא דאיתילד ריעותא לא מוקמינן אחזקה, ובהא דילפינן מויצא הכהן דין חזקה הוא רק היכא דליכא ריעותא לפנינו דלא כשיטת תוס' בחולין ד' י' ע"ב, וכן נראה לי להדיא מדברי הרשב"א במשמרת הבית הבאנו לעיל בש"א פי"ז שכתב שם על דברי הרא"ה בבדק הבית שנקט דבאשת ישראל דספק הראשון שמא תחתי' זנתה תהי' מותרת מדין חזקת היתר לבעלה וז"ל אמר הכותב גם זו שגגה מכמה טעמים חדא דכל שאתה מעמיד אותה על חזקתה העמידנה בחזקת שלא נבעלה עד עכשיו שנמצאת בעולה ואין לומר שמא לאו תחתי' זנתה דכל שאתה ממשיך זמן חזקתה לא נבעלה עד שנתארסה, ועוד שזה ודאי בספק א' אסורה היא מדאורייתא משום ספק סוטה ואילו אשת איש שראינו שנבעלה אין תולין דבר תורה להקל משום חזקה דכשרות שהרי שור שחוט לפניך ואין כאן אלא חדא ספיקא ספק באונס ספק רצון וספיקא דאורייתא לחומרא, עכ"ל, מוכח מדברי' דהיכא דאיתילד ריעותא לפנינו לא מוקמינן אחזקה, והנה בהא דמבואר בגמ' פד"א בספק קרוב לו ספק קרוב לה בין בקדושין ובין בגירושין דמה"ת מוקמינן אחזקה קמייתא, וכן בשתי כתי עדים אחת אומרת קרוב לה ואחת אומרת קרוב לו מסיק הש"ס דמה"ת מוקמינן אחזקה צריך לומר דלשיטת רבינו יונה דוקא היכא דנעשה איזה התחדשות ושנוי קצת בגוף הנידון בעצמו דאז חשבינן כאילו יצא מחזקתו אז לא מוקמינן אחזקתי' אבל אם לא נתחדש בגוף הנידון שום שנוי וריעותא אלא שהספק נולד ע"י דברים מן החוץ המעוררים את הספק אז מוקמינן אחזקה, ויהי' לנו דברי הרשב"א למאור עינים שכתב דבשור שחוט לפנינו ליכא חזקה היינו שנתחדשה בגוף הנידון מקרה המספקת, וכ"כ כל מה שהביא הרשב"א בשם הר"ר יונה העתקנו דבריו לעיל הוא באופנים כאלה שנעשה שנוי קצת בגוף הבהמה והעוף, אבל היכא דהספק בא מחמת מקרים מן החוץ אין זה כשור שחוט לפנינו וילפינן בכה"ג מנגעי בתים, אף דלכאורה קשה דשם לא נתחדש לנו גם מבחוץ שום דבר לעורר את הספק ואיך ילפינן לשאר דוכתי דאיתילד ריעותא מבחוץ וכמו שהקשו התוס' שם בפ"ק דחולין, ומה שמתרצי דמיירי בבא הכהן בסוף שבוע ומצא שנחסר הנגע דהוי ריעותא דהרי חסר לפניך לשיטת הר"ר יונה לא מהני כה"ג חזקה אם לא שנוכל לתלות דעכשי' סמוך למציאה ממש נתחסר, אכן לפ"מ שכתבו התוס' בנדה ד' ב' ע"ב דבנגע רגיל להתחסר בבת אחת י"ל דגם בנגע אף דאיתרע שנחסר אח"כ אבל כיון דאפשר לתלות שבשעת מציאה נחסר יש להעמיד על חזקה קמייתא, אבל אם נולד ריעותא בגוף הדבר דחשבינן כשנוי קצת ויציאה מחזקה הראשונה ליכא ילפותא ולפי"ז בספק קדושין וגירושין וכן בנפל הבית עלי' ועל בת אחיו ואין ידוע איזה מהם מת ראשון דלא נולד ריעותא בגוף הצרה שאנו דנים עלי' שפיר מוקמינן אותה על חזקתה הראשונה שהיתה בחזקת היתר לשוק או ליבם דאין זה כשור שחוט לפניך דכל היכא שעכ"פ יצא הדבר מחזקתו קצת כמו בנשבר הגף וא"י אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה דאף אם נעשה אחר שחיטה חשוב כיציאה מחזקה קמייתא כיון דעכ"פ איכא בבשר התחדשות המגרע ודאית כשרותו ומוליד ספק בדינו ע"י דבר שנשתנה ונתחדש בעצמותו אז לא מהני חזקה אבל התם בנפל הבית עליה ועל בת אחיו אף שחזקת הצרה בהיתירה לשוק הי' ע"י קיום הבת אחי' ועתה היא מתה לפנינו ואין ידוע אם מתה קודם מיתת הבעל או לאחר מיתתו דלכאורה דומה ממש לספק של שבירת הגף אבל ההבדל שבזה הוא כמש"כ דבשבירת הגף עכ"פ יש שנוי בגוף זה גם אם נולד ענין זה לאחר שחיטה וקמי שמיא גליא דלא הוי שום שנוי וחסרון, אבל אצלינו לענין חזקה שהוא בעיקרו בנוי על ידיעתנו כפי שמוחזק לנו חשבינן זה לשנוי ויציאה מחזקתו אבל בנפל הבית עלי' ועל בת אחי' אם מתה הבת אחיו לאחר מיתת הבעל לא נולד שום שנוי בחזקת הצרה, וכן בתרי כתי עדים לא נשתנה עצם הדבר כלום לדברי כת אחת, ובזה יהי' פלוגתא בין הני ראשונים עם רבותינו בעלי התוס' מן הקצה אל הקצה דלשיטת תוס' בכל ריעותא מוקמינן אחזקה ומותר גם מדרבנן, ובתרי ותרי עכ"פ ספיקא דרבנן היא ואיכא מ"ד שהוא ספק של תורה ולשיטת ר' יונה וסיעתו בתו"ת קיי"ל דמותר מה"ת והיכא דאיכא ריעותא אסור מה"ת: והנה מדברי הרשב"א מש"כ בחי' חולין ד' מ"ו ונשנו דברי' בספרו תורת הבית וז"ל ואפשר לומר דאפילו בדיקה אינה צריכה - היינו בסירכא תלוי' - ואינו דומה לספק דרוסה וישב לה קוץ בושט דהתם איתיליד בה ריעותא בבהמה שהרי הותחל בה מעשה המטריף אלא שאנו מסופקים בגמר המעשה שהרי אמרינן לקמן על ארי בינייהו דרגלים לדבר שדרסן כיון דאיהו שתיק ואינהו מקרקרן או ישב לה צפורן בגבה אלא שאנו מסופקים אם דרסן דריסה האוסרת או לא וכן אם ישב לה קוץ שאנו מסופקים אם גמר הקוץ לנקוב ויצא לחוץ אם לאו וכיון שכן מספק צריכה בדיקה, אבל בזו שאין כאן שום הוכחת איסור ולא התחלתו שהרי סירכא זו יש לתלותה בלחה הבאה שלא מחמת נקב כלל אף בדיקה אינה צריכה, ותדע שהרי היכא דעל ארי בינייהו והוא שתיק ואינהו שתקן או צוות ואינהו מקרקרן תלינן לקולא דאימור שלמא הוא דעבד או בעותי מבעתי אהדדי ולא ודאי קאמרי אלא אימר. עכ"ל. מזה ג"כ יש ללמוד' ליסוד דרק היכא דהותחל קצת מעשה המטריף אז צריך בדיקה וכן כתבו האחרונים הפר"ח והתב"ש והחו"ד דברי הרשב"א אלו לבירור שיטת הרשב"א דאזיל בשיטת רבינו יונה ז"ל, אבל לפי"ז בנשבר הגף וא"י אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה אינו דומה לזה דהרי אם נעשה לאחר שחיטה אין בזה שום התחלת איסור ולא הוכחת איסור, וצ"ל דעיקר כונתו הוא דסירכא תלוי' דמי לבא זאב ונטל בני מעים או ממשמשא ידא דטבחא דאיכא דבר לפנינו לתלות משו"ה אין כאן הוכחת איסור, אבל בנשבר הגף דאין דבר לפנינו לתלות חשוב ריעותא גמורה מה שהוא שבור לפנינו ונולד בו דבר המוציא אותו מחזקת ובזנות דהספק לפנינו בין שהספק אם קודם אירוסין ובין שהספק אם באונס או ברצון סובר הרשב"א דבחד ספיקא אסורה מה"ת דבכה"ג חשוב כשור שחוט לפנינו אף שאם לאו תחתי' זנתה אין זה ריעותא כלל אבל כיון דנעשה בה בגופה מעשה המספקת עלינו את דין כשרותה הוי ריעותא ויציאה מחזקתה כמו בנשבר הגף, ובספק מוכת עץ ספק דרוסת איש וכן באומרת משארסתני נאנסתי דנאמנת לר"ג אף להוציא הכתובה ואמרו בגמ' שם בפ"ק דכתובות משום דאית לה חזקה ובכה"ג ודאי שור שחוט לפנינו דהרי נעשה בה מעשה רק שאינו ידוע באיזה אופן ומ"מ מהני החזקה בין לענין איסור ובין לענין ממון, אכן לשיטתם י"ל דהוי משום הצטרפות של ברי ושמא דחזקה זו אף שאינה מכרעת מגרע את חזקת ממון של הבעל ומהני ברי ושמא להוציא, ושיטת תוס' ורש"י פ' אלו נערות ד' ל"ו בפ' המדיר בסוגיא דהי' בה מומים דמהני חזקת גופה בכל הני גם בלא טענת ברי יעו"ש, אזלי בשיטתם דחזקה מועלת גם היכא דאיתילד ריעותא כמש"כ בפ"ק דחולין, ולענין איסור לכו"ע מועיל אמירת ברי דידה מדין עד אחד נאמן באיסורין כמו שיבואר בס"ד במק"א וכן מפורש בר"ן וחי' הרשב"א בפ' המדיר שם דפליגי שם על רש"י ותוס' דחזקת הגוף בלא ברי ושמא לא מהני יעו"ש. ולפי"ז י"ל דבכה"ג מהני הצטרפות של חזקה אף היכא דאיתילד ריעותא וכ"כ ברואה מעוברת ואומרת מאיש פלוני וכהן הוא דר"ג ור"א אומרים נאמנת, ובגמ' שם אר"י לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ור"א אומר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ואמר רבה מ"ט איהי אית לה חזקה דכשרות בתה לית לה חזקה דכשרות יעו"ש. התם ג"כ אינה מתכשרת לר"ג משום חזקה לחוד ועיקר טעם מה דמכשיר ר"ג הוא משום ברי עם מגו או משום בודקת ומזנה ובלא ברי בעינן תרי רובי כמבואר שם ד' ט"ו בתוס', כנלענ"ד לישב דברי הראשונים אלו:

וכן נראה מדברי רבינו יונה שהביאו הר"ן והרשב"א בספק השני שהבאנו לעיל דהקשה מומים דאמרינן העמיד על חזקתה וברשות הבעל נולדו ומתרץ דהתם משום דאין מחזיקין מרשות לרשות וזה לפי שנויי דרבא דמשני כאן נמצאו כאן היו, אבל עדיין לא תירץ כלום לפי מאי דמשני ר"א שם רישא מנה לאבא בידך לפ"מ דמפרשי הרשב"א והר"ן שם דהוא משום חזקת הגוף ומכש"כ לפי"מ דתירץ ר' אלעזר שם תברא רישא ר"י וסיפא ר"ג ומוכח דמהני חזקה אף היכא דאיתרע דיצאתה מחזקתה דהרי מומים לפניך, אלא נראה שכונתם כמש"כ דלמאי דמתרץ ר' אלעזר וכן רב אשי הוא בהצטרפות ברי ושמא ובכה"ג מועלת חזקה קלישא היכא דאתרעי, ומזה לא הי' קשה להו רק למאן דמתרץ כאן נמצאו כאן הי' הי' הדין בנכנסה לרשות הבעל דעל הבעל להביא ראי' גם אם האב טוען שמא כמש"כ הר"ן שם באורך, וע"ז מתרצו דחזקת כאן נמצא כאן הי' אינו בגדר חזקה דעלמא אלא משום דאין מחזיקים מרשות לרשות: אבל קשה טובא דאמרינן בפ' המדיר שם אמר רבא לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל, אלא כי לא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא היכא דאיכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל ר"י בתר חזקה דגופא דתנן אם בהרת קודם לשער לבן טמא אם שער לבן קודם לבהרת טהור, ספק טמא, ור' יהושע אומר כהה מאי כהה אמר רבה כהה טהור עכ"ל הש"ס. והנה מוכח להדיא דלר' יהושע מועלת חזקת הגוף אף היכא דאיתילד ריעותא גמורה בגוף הנידון, ודוחק לומר דמה"ט פליג ת"ק ואנן פסקינן כת"ק, חדא דלא מוכח טעמא דת"ק ועוד דעת הר"ש במס' נגעים לפסוק כר' יהושע ע"י המסופר בגמ' ב"מ דהקב"ה אמר טהור וכרבה בר נחמוני יעו"ש ונלענ"ד לתרץ דבריהם דהנה בהא דתנן בפ"ה דנגעים מ"ד כל ספק נגעים בתחילה טהור עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומאה טמא דהוא מקרא כמו שהביא הרע"ב והרמב"ם בתורת כהנים דדרשינן שם וטמא הכהן אותו את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק וכן דרשו וטהרו הכהן את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק דענין זה אינו משום חזקת טהרה וחזקת טומאה דהרי בגמ' פ"ק דחולין שקלו וטרו למצוא ילפותא על ענין החזקות שקבלנו ולא הביאו למילף מקראי אלו והטעם בזה דאי אפשר ללמוד מזה דאף אם יהי' ספק שקול וספיקא דאורייתא לחומרא מ"מ ראוי להיות דספק נגעים טהור כמו שבארנו לעיל בפ"ז כיון דטומאת נגעים תליא באמירת כהן כמו שמפורש בקרא ופנו את הבית בטרם יבוא הכהן ובספק נגעים הלא לא יכול לומר הכהן דהוא טמא אלא מאמר של ספק טמא דאף אם ספיקא מה"ת לחומרא הוא רק איסור ודאי איסור צדדי להחמיר על הספק והוא איסור אחר כמו שנתבאר בדברינו בש"א, וכיון שהכהן אינו מחליט לטומאה לא חל שם טומאה אף אם קמי שמיא גליא שהוא נגע טמא וממילא הוא טהור, וכן לאחר שנזקק לטומאה אף אם נחסר הנגע אינו נטהר רק ע"י אמירת הכהן וכשהכהן מסופק אינו יכול לטהרו, וזה דרך פשוט ומובן ולעיל בפ"ז הביאנו שיטת הרמב"ם דלא סבר כן ותרצנו שיטתו בדוחק יעו"ש, ולפי"ז בהא דפליגי ת"ק ור' יהושע בספק בהרת קודם לשער לבן דסובר ת"ק דטמא מספק קשה במה חלוק ספק זה מכל ספק נגעים דכו"ע מודים ובע"כ עלינו לפרש דסובר ת"ק דבכה"ג לא חשוב ספק וכמש"כ התוס' בנדה ד' י"ט בד"ה ר' יהושע דהקשו שם מאי טעמא דרבנן דמטמאי מספיקא נוקי גברא אחזקי' וכו', ותירצו וז"ל וי"ל דדרך השער להתלבן מחמת הנגע לפיכך נראים הדברים דבהרת קדמה והביאו שם הוכחה מן התוספתא יעו"ש. ולפי לר' יהושע דמטהר א"צ שיועיל בזה חזקת הגוף לטהר ודאי אלא שיועיל רק לעשות לספק ואז יהי' טהור ממילא כדין כל ספק נגעים, והנה בתוס' ריש נדה שהקשו שם איך ילפינן ספק טומאה ברה"י גם היכא דאיכא חזקה הא בסוטה איתרע חזקתה, ותרצו בזה"ל וי"ל דילפינן מסוטה שעשאה הכתוב ודאי טמאה אע"ג דאית לה חזקה שאינה טמאה ודאי ולא איתרע אלא חזקת טהרה ודאית עכ"ל, ועפי"ז נאמר דלר' יהושע מועלת בזה חזקת הגוף לעשות כספק היינו דנגד מה דסברי רבנן דדרך השער להתלבן מחמת הנגע סובר ר' יהושע דמועלת חזקת הגוף לעשותו כספק ועל ענין זה לא מגרע מה דאיתרע חזקתו דעכ"פ חשיבא חזקה שלא להחזיק לודאי, ודרך זה מוכרח לשיטת הני ראשונים דלשיטתם אי אפשר לפרש מה דכל ספק נגעים בתחילה טהור הוא משום חזקה דהרי איתרע חזקתו דבזה ודאי הותחל הנגע אלא ודאי דגם ספק שקול טהור מקרא דוטמא אותו וכטעם שכתבנו וזה נכון בעזה"י: ועפי"ז יש לפרש גם שיטת ר"ת בתוס' פ' המדיר דמפרש בפלוגתא דרבנן ור' יהושע דמיירי בנזקק לטומאה שהי' בו נגע דהוקשה לנו לעיל בפ"ז לפרש שיטתו ועפ"ד בזה י"ל דגם לר"ת כל ספק נגעים טהור בלא דין חזקה כמש"כ, רק הכא כשהי' בו נגע אחר ואינו מתטהר ג"כ רק ע"י הכהן וכיון שנולד בו עתה ספק נגע אין ביד הכהן לטהרו מטומאתו הראשונה דלטהר ודאי בעינן שיהי' ביד הכהן לומר על האדם שהוא טהור דאף שלענין טומאה קיי"ל כרבנן דאף באיש אחד שיש עלי' שני נגעים וא"י איזה מהם פשה דספיקו טהור דדרשי הכתוב יטמא אותו על הנגע שיורה הכהן שהנגע הוא מטמא את האדם ובא"י איזה נגע לא נטמא ע"י הכהן, אבל עכ"פ לענין טהרה ודאי דבעינן שיתטהר האדם וכיון דעכשי' ספק לכהן שמא הוא טמא מחמת הנגע החדש אינו יכול לומר על האדם שהוא טהור וממילא תשאר עלי' טומאתו הראשונה אמנם פשטות המשנה בפ"ג מ"א ממ"ס נגעים בהא דמבואר שם אבל בתחילה בסוף שבוע וכו' מסגיר ופוטר מחליט ופוטר וכמו דמפרשי שם המפרשים שאם נולד נגע השני קודם שהספיק להסגיר דאז מסגיר את המוחלט יעו"ש, אבל עכ"פ מוכח דאפשר לפטור את המוחלט, שנגע אחד מטהר ונגע שני מטמא ונפ"מ לענין הקרבנות, ולפי"ז נסתרים דברינו מש"כ בדרך זה לפרש דברי ר"ת, אבל יתכנו דברינו לענין טבילת המצורע, דאינו מתטהר בטבילתו אם טמא מחמת נגע חדש וממילא הוא בחזקת טומאה ה"א, בלא"ה אי אפשר לפרש דברי ר"ת דמיירי שנולד נגע שני קודם שנפטר ע"י טהרת הכהן כיון דאין מסגירין את המוסגר והמוחלט בע"כ לא יזדקק הכהן רק אחרי שיפטר מנגע הא', ולומר דכונת ר"ת דראית הכהן תהי' לאחר הטהרה מהנגע הא', והא דחשוב לי' בספק שער לבן בחזקת טומאה מחמת שבשעה שנולד הספק הי' אז בטומאת נגע א', קשה קצת דכיון דבלא כהן אין דין טומאה עלי' כלל איך שייך להכריע את הספק ע"י חזקת טומאה דעכ"פ לא חל עלי' או בשעה שנולד הספק דין טומאה כלל מחמת נגע הב' אלא יותר מסתבר לפרש דראית הכהן היא קודם טבילה מנגע א' ולענין דין דאין מסגירין את המוחלט הוא רק קודם שנפטר ע"י כהן אבל לאחר שפטרו הכהן אז אם נולד נגע שני רואהו וע"ז שייך חזקת טומאה להכריע את הספק. כנ"ל. - ומשו"ה לרבנן דסברי דחזקת טומאה הראשונה המכרעת שלא יטהרנו הכהן מטומאתו הראשונה שקולה נגד חזקת הגוף המכרעת שיטהרנו הכהן וכיון דהדבר שקול עדיין אין ביד הכהן להחליט שנטהר האדם ונשאר בטומאתו, ור' יהושע סובר דחזקת הגוף עדיפא אף דאיתרעי דלא כשיטת הר"ר יונה ובטל הספק מזה ויכול הכהן לטהרו מטומאתו הא' דבטל הספק של נגע החדש ומזה מוכיח רבא דלר' יהושע עדיפא חזקת הגוף משאר חזקות מלבד חזקת ממון, ונתישב בזה כל חומר הקושיות שהקשינו שם דאיך מכרעת חזקת טומאה דגברי על דין הנגע החדש שיטמאנו הכהן דלרבנן דקיי"ל כוותייהו בעינן שידע הכהן טומאת הנגע בפרטית, ועפימש"כ מיושב הכל דמועלת חזקת טומאה לרבנן דפליגי על ר' יהושע רק לעכב את הכרעת חזקת הגוף כיון דספק של נגע החדש נוגע לענין טהרה של נגע הקדום, וע"ז מועלת החזקה של חזקת טומאה שישאר על טומאתו ע"י דין המסופק שיהי' לכהן, ועפ"ד אין מה שהוכיחו מדברי ר"ת אלו בספרי האחרונים דסובר דמחזיקים מאיסור לאיסור אינו מוכרח דלדברינו מועלת החזקה שלא יטהר מטומאה הראשונה. ונכון הוא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף