שמונה פרקים להרמב"ם/ה
|
< הקודם · הבא > |
צריך לאדם שיעביד כחות נפשו כלם לפי הדעת כפי מה שהקדמנו בפרק אשר לפני זה, וישים לנגד עיניו תמיד תכלית אחת, והוא השגת השם ית' כפי יכולת האדם ר"ל לדעת אותו, וישים פעולותיו כולם תנועותיו ומנוחותיו וכל דבריו מביאים לזאת התכלית, עד שלא יהיה בפעולותיו דבר מפועל ההבל, ר"ל פועל שלא יביא אל זאת התכלית.
והמשל בו שישים הכוונה באכילתו, ושתייתו, ומשגלו, ושנתו ויקיצתו, ותנועתו, ומנוחתו בבריאות גופו לבד, והכוונה בבריאות גופו שתמצא הנפש כליה בריאים שלמים לקנות בחכמות וקנות מעלות המדות (ומעלות) השכליות עד שיגיע לתכלית ההיא. ועל זה ההקש לא תהיה אז כוונתו אל ההנאה לבד עד שיבחר מן המזון והמשתה הערב וכן בשאר ההנהגה, אבל יכוין אל המועיל, וכשיזדמן שיהיה ערב יהיה, וכשיזדמן שיהיה בלתי ערב יהיה, או יכוין אל הערב על דרך חכמת הרפואות כמי שחלשה תאותתו למאכל ויעירהו במזונות המתובלות הערבות, שנפש האדם מתאוה להם, וכן אם תתעורר עליו לחה שחורה יסירה בשמיעת הניגונים ובמיני זמר, והטיול בגנות והבנינים הנאים, וחברת הצורות היפות וכיוצא בזה ממה שירחיב הנפש ויסור המרה השחורה ממנה, והכוונה בכל זה שיבריא גופו, ותכלית הכוונה בבריאות גופו לקנות חכמה, וכן כשיתעסק בקנות הממון יהיה תכלית כוונתו בקבוצו שיוציאהו במעלות, ושימצאהו לחושי גופו ולהמשיך מציאותו עד שישיג וידע מהש"י מה שאפשר לדעתו.
ועל זה ההקש יש למלאכת הרפואות מבוא גדול מאוד במעלות ובידיעת השם, ובהגיע אל ההצלחה האמיתית ויהיה למודה ובקשתה עבודה מן העבודות הגדולות, ולא תהיה אז כאריגה והנגרות, כי בה נשער פעולתינו וישובו פעולות אנושיות מביאות אל המעלות והאמיתות, כי האדם כשיבא ויאכל מזון ערב אל החיך טוב הריח שנפש אדם מתאוה לו והוא מזיק ואפשר שיהיה סבה לחולי קשה או למיתות פתאום, זה ובהמות (אצלי) שוים, ואין זה פועל האדם מאשר הוא אדם, אמנם הוא פועל אדם מאשר הוא בעל חיים נמשל כבהמות נדמו, ואמנם יהיה פועל אנושי כשיאכל המועיל לבד ופעמים יניח הערב ויאכל הנמאס כפי בקשת המועיל וזה פועל לפי הדעת ובזה נבדל האדם בפעולותיו מזולתו, וכן כשיבעול כשיתאוה מבלתי שישמור הנזק והתועלת, יש לו זה הפועל מאשר הוא בעל חיים לא מאשר הוא אדם. ואפשר שתהיה הנהגתו כלה לפי המועיל, כמו שזכרנו, אלא שישים תכליתו בריאות גופו ושלמותו מן החלים לבד, ואין זה חסיד, כי כמו שבחר זה הנאת הבריאות, בחר זה האחר הנאת המאכל או הנאת המשגל וכולם אין תכלית אמתית לפעולתה, אבל הנכון שישים תכלית כל מה שיתעסק בו בריאות גופו והמשך מציאתו על השלימות כדי שישארו כלי כחות הנפש אשר הם אברי הגוף שלמים, ותתעסק נפשו מבלתי מונע במעלות המדות ובמעלות השכליות, וכן כל מה שילמדהו מן החכמות ומן הדעות.
מה שהוא מהן דרך לתכלית ההיא, אין בו דין ודברים, ומה שאין תועלת לו בתכלית ההיא כשאלות החשבון, וספר החרוטים, והתחבולות, ולהרבות משאלות ולהנדסה, ומשיכת המשקלים והרבה כיוצא באלו יהיה הכוונה בהם לחדד השכל, והרגל הכח השכלי בדרכי והמופת עד שיגיע לאדם קנין ידיעת ההקש המופתי מזולתו, ויהיה לו זה דרך שיגיע בה לידיעת אמיתת מציאות השם.
וכן דברי האדם כולם אין צריך שידבר אלא במה שיביא לנפשו בו תועלת או ידחה היזק מנפשו או מגופו, או בחכמה או במעלה או בשבח מעלה או מעולה או לגנות גנות או מגונה, כי קללת בעלי החסרונות וזכרם לגנות אם יהיה הכוונה בו לחסרם אצל בני אדם עד שיתרחקו מהם ולא יעשו כמעשיהם הוא מחויב והיא מעלה, הלא תראה אמרו ית' כמעשה ארץ מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען, וספרו הסדומיים וכל מה שבא במקרא מגנות בעלי החסרונות וזכרם לגנאי ושבח הטובים והגדלתם אין הכוונה בו רק מה שזכרתי לך עד שימשכו בני אדם אחרי דרך הטובים האלה, ויתרחקו מדרך הרעים ההם.
וכשישים האדם כוונתו אל זה הענין יבטל מפעולותיו ויחסר ממאמריו הרבה מאד, כי מי שיכוין אל זה הענין לא יתעורר לפתח הכלים בזהב או לעשות רקום זהב בבגדיו, האלהים אם לא יכוין בזה להרחיב נפשו כדי שתבריא, וירחיק ממנה חליה עד שתהיה בהירה זכה לקבל החכמות, והוא אמרם (ז"ל) דירה נאה ואשה נאה ומטה מוצעת לתלמידי חכמים, כי הנפש תלאה ותעכר המחשבה בהתמדת עיון הדברים העכורים כמו שילאה הגו בעשות המלאכות הכבדות עד שינוח וינפש ואז ישוב למזגו השוה, כן צריכה הנפש גם כן להתעסק במנוחת החושים כעיון לפתוחים ולענינים הנאים עד שיסור ממנה הליאות, כמו שאמרו כי חלשי רבנן מגירסא, ויחשוב שעל זה הצד לא יהיו אלה רעות ולא מעשה הבל ר"ל עשית הפתוחים והציורים בבניינים ובכלים ובגדים.
ודע שזאת המדרגה היא מדרגה עליונה מאד וחמורה לא ישיגוה אלא מעט ואחר הרגל גדול מאד, וכשיזדמן מציאות אדם שזהו ענינו איני אומר שהוא למטה מהנביאים ר"ל שישמש כחות נפשו כולם, ושישים תכלית ידיעת השם ית' לבד ולא יעשה מעשה גדול או קטון, ולא ידבר דבר אלא שהפועל ההוא או הדבר ההוא מביא למעלה או למה שמביא אל מעלה והוא יחשוב וישתכל בכל פועל ותנועה ויראה אם יביא אל התכלית ההיא או לא יביא ואז יעשהו.
וזהו אשר בקש ממנו ית' שנכוין אליו באמרו ואהבת את י"י אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, ר"ל בכל חלקי נפשך שתעשה תכלית כל חלק ממנה תכלית אחת והוא לאהבה את י"י, וכבר הזהיר הנביא ע"ה על זה הענין גם כן ואמר בכל דרכיך דעהו, ופירשו חכמים ואמרו אפילו לדבר עבירה ר"ל שתשים לפועל ההוא תכלית והוא האמת אע"פ שיש בו עבירה מצד אחד, וכבר כללו חכמים ע"ה זה הענין כלו בקצרה במלות מועטות מורות על כל זה הענין הוראה שלימה מאד עד שאתה כשתבחן קוצר המלות איך ספרו זה הענין הגדול העצום כלו אשר חברו בו חבורים ולא השלימוהו, תדע שנאמר בכח אלהי בלא ספק, והוא אמרם בצואותיהם וכל מעשיך יהיו לשם שמים, וזה הוא הענין אשר ביארנוהו בזה הפרק, וזה שיעור מה שראינוהו ראוי לזכרו הנה לפי זאת ההקדמה: