שלמי נדרים/נדרים/עד/א
שלמי נדרים 
נדרים עד א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א חתם סופר קרן אורה רש"ש שלמי נדרים |
ד' עד ד"ה ר"ע אומר לא לאחד ולא לשנים כו' ואפי' בשותפות לא מצי מיפר עכ"ל ע' לקמן דף ע"ה בר"ן ד"ה כשם כו' דדעתו כיון דיבם לא מצי מיפר כמאן דליתי' דמי ואב לחודיה מצי מיפר ולכאורה דברי הר"ן שבכאן סותרים לדבריו דשם ואולי מיירי הכא בנדרים שנדרה ברשות יבם דמסתפקא לי' להר"ן שם וע' מה שנכתוב לקמן בד"ה הנ"ל: שם ד"ה ור' יהושע סבר יש זיקה כו' מיהו אין ברירה כו' ומש"ה אפי' שניהם אינן יכולין להפר דכיון דבשעת הפרתן אין ברור לנו מי הוא אישה אין הפרתן כלום דרחמנא אמר אישה יקימנו ואישה יפרנו דבעינן שיהא ידוע כו' וכ"כ רש"י ז"ל בפ' ד' אחים כו' עכ"ל הנה מ"ש וכן כתב רש"י ז"ל כו' המעיין שם בחידושי הרמב"ן יראה שאין דעותיהם שוות לגמרי. וראיתי להעתיק דבריו ז"ל כי גם מתוכם יתברר ויתלבן דברי הר"ן שבכאן ביתר ביאור וזה לשונו שם. שמביא הסוגי' שבכאן דפריך הגמ' אלא ר' אליעזר מ"ט אי יש זיקה אין ברירה. וכ' ע"ז כלומר שאי אפשר לומר דס"ל יש ברירה שהרי מעכשיו הוא מופר ושמא לא ישאנה וכך פירש רבינו ברוך בר' שמואל ז"ל [וביתר ביאור נמצא כאן בשיטה מקובצת שכתב ואפי' למ"ד יש ברירה לא אמר אלא במקום שיתברר הדבר לבסוף שכך הוה כמו אם בא חכם למזרח כו' דאמרינן למחר כשיתברר הדבר חזינן כאלו נתברר הדבר מתחלה כו' אבל הכא יפר תנן איזו שירצה ושמא אותו שיפר לא ישאנה. וכי הפר לאו שפיר היפר עכ"ל] והנה לפי זה אם יפרו שניהם יהי' מופר. ובאמת ברש"י שם ד"ה אלא לתרי אמאי כתב נהי דיש זיקה אפי' לתרי מיהו יפרו שניהם מיבעי' ליה עכ"ל נראה מזה שדעת רש"י דשניהם ביחד היו יכולים להפר. אבל הרמב"ן ז"ל שם מסיק שממנו וממקור מים חיים שלו שאב הר"ן מימיו הנאמנים וכתב זה לשונו (ונדפס שם קצת בטעות וכצ"ל). ואמינא תנא דהאי ברירה [לאו כברירה דעלמא] משום דמשנה ראשונה בעי לידע על איזה משניהם הוא מופר ולא שיפרו ויתגלה בשעת נישואין איזו מהם הבעל דרחמנא אמר אישה יקימנו כו' שיהיה אישה וודאי בשעת הפרה שתדור על דעתו והוא יודע ג"כ שלאשתו הוא מיפר ולא לנכרית בעלמא כענין מה שאמרו נדרה אשתו וסבר שבתו נדרה שאינו מופר וק"ו הדברים עכ"ל הזהב מעתה המעיין יראה איך שדברי הר"ן בכאן ממקום קדוש יהלכו מתורת הרמב"ן ז"ל אלא שקיצר בדבריו. ומ"ש שכ"כ רש"י ז"ל אינו מדוקדק שלדעת רש"י ז"ל אם נאמר יש זיקה אפי' לתרי היה הפרת שניהם מועיל רק דקשה לי' יפרו שניהם מבעי ליה ועד כאן לא כתב רש"י שם מקודם דאפי' שניהם כאחד אין הפרתן הפרה אלא אי אמרינן דלתרי אין זיקה שם כ' רש"י דאפי' שניהם כאחד אין מפירין משום דקלישא זיקתן אבל הכא והשתא דקאמרינן אי יש זיקה אין ברירה אם היו שניהם מפירין הוי מועיל רק דהוה קשה יפרו מיבעי ליה (וע"ש ביבמות בחידושי הרמב"ן שם ד"ה אלא לתרי כו') ולדעת הר"ן אפי' הפרת שניהם אין מועיל כמו שביאר טעמו ונימוקו וביתר ביאור אשר המתיק הרמב"ן ז"ל כמו שהעתקנו דבריו המסולאים בפז:
ברא"ש ד"ה הב"ע שעמד בדין וברח כו' מוקי לה אפי' בלא מאמר. דמאמר אינו מועיל לענין הפרת נדרים כו' וכגון שאחד מן היבמים הלך לו למדה"י והעמידה האחר בדין וברח כו' כצ"ל עכ"ל ביבמות (דף כט:) שהובא ג"כ סוגיא דידן ושם (דף מא:) כתבו התוס' ד"ה עמד בדין כו' לחלק דכשיש שני יבמין אין לחייבו במזונות כ"א כשעשה בה מאמר דאי לא עשה בה מאמר לא זה ולא זה לא מחייב במזונות לא זה ולא זה אפי' נתרצה אחד מהן לייבם וברח אבל ביבם א' אפי' לא עשה בה מאמר רק שעמד בדין וברח מחוייב ליתן לה מזונות אם הוא אחר ג' חדשים למיתת בעלה להכי פירשו התוס' (בדף כט) דהא דמשני התם כגון שעמדה בדין מיירי דעבד בה מאמר ולא מזכיר שם שברח דכי לא ברח נמי חייב במזונות כיון דעבד בה מאמר אבל דברי הרא"ש בכאן שפירש אפי' לא עבד בה מאמר וכגון שברח לכאורה הם נגד דברי התוס' דהתם כיון דהכא בשני יבמין מיירי ובשני יבמין אם לא עשה בה מאמר לא זה ולא זה אין לחייבו לשום א' מהן אפי' ברח. ובגמ' שלפנינו הגי' כגון שעמד בדין כו' ולא הזכירו שברח. וכסוגי' דיבמות הנ"ל וע' בהרא"ש שם בפסקיו שנראה דדעתו ג"כ כדעת התוס' דשם ולכן פירש הכא שאחד מן היבמים הלך למדה"י והעמידה האחר בדין וה"ל כמו שאין כאן אלא אחד וברח דחייב במזונותי':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |