שלמי נדרים/נדרים/סט/ב
שלמי נדרים 
נדרים סט ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א בית מאיר רש"ש שלמי נדרים |
ע"ב בר"נ ד"ה בעי רבה קיים ומופר ליכי בבת אחת מהו כו' ופשטינן לה מדרבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו כו' ה"נ ליכא לספוקי בהקמה והפרה כלל ומצי בתר הכי לקיומי ולהפר כדבעי ולא נתחוורו לי דברי הרמב"ם ז"ל בזה בפ"א מהל' נדרים עכ"ל היינו דהרמב"ם ז"ל פסק הרי זה קיים והכ"מ שם תירץ דכיון דלא חיילא לא הקמה ולא הפרה ממילא הוי קיום דשתיקה הוי קיום ובאמת דבריו תמוהים כמו שהקשה הרב בעל מחנה אפרים הל' נדרים סי' ל"ח כיון דשתיקה הוי אמאי לא יפר כל אותו היום והרמב"ם ז"ל שכתב הלשון ה"ז קיים. משמע דדינו כקיים בפירוש דא"י להפר שוב אפי' באותו היום ודוחק לומר דהוי כשתק כדי לקיים (ע"ל דף ע"ט בר"נ ד"ה כשהוא אומר כו') ובס' יד שאול כתב לישב כוונת הכ"מ ע"פ מה שחדשו התוס' בבכורות (דף ט.) ד"ה אמר רב כו' דהא דאמר רבה כל דבר שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו הוא דוקא בדבר התלוי במעשה אבל קדושה הבאה מאלי' כגון חמור שלא בכרה וילדה שני זכרים אליבא דמ"ד אפשר לצמצם דנותן טלה אחד לכהן ולא אמרינן כיון שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו ולא יהי' קדוש לא זה ולא זה משום כיון דהוי קדושה הבאה מאלי' לא אמרינן הכי לפ"ז הכי כוונת הכ"מ כיון דשתיקה הוי קיום אף אם לא יאמר כלל הוי קיום עכ"פ כשיעבור יום שמעו. וא"כ לא צריך מעשה בזה ושוב לא שייך הכלל דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו עכ"ל והנה לא נתחוור עדיין א"כ איך פשיט הגמ' האיבעיא מהא דרבה דל"ד הך דקיים ומופר ליכי לשאר דברים דכייל בהו רבה דכל דבר שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו דמיירי בדבר התלוי במעשה. משא"כ בקיום נדר דל"צ מעשה דאפי' בשתיקה כל היום או בשותק ע"מ לקיים לאלתר סגי ועדיין צ"ע:. וע"ש עוד שכתב שבדברי התוס' הנ"ל יישב קושית תלמיד א' שהקשה לו איך אמרו בגמ' דלר"ש דלית לי' איסור חל על איסור אפי' בכולל אבל בב"א מודה הא כל דבר שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו. ובדברי תוס' הנ"ל ניחא ובס' נחלת יהושע כתב ג"כ כזה ויצא לחלק דדוקא בשני דברים הסותרים זא"ז והמה הפכים ומחמת זה אינם בזא"ז לכן אפי' בב"א אינו. אבל במקום ששניהם ענין א' ואינם סותרים זה לזה אלא שהטעם שאין חל השני משום שאין לו מקום שכבר נגמר מהראשון א"כ זהו דוקא אם הראשון בא תחלה. ע"כ אינו מניח מקום להשני לחול אבל אם באים שניהם בב"א ואינם סותרים זה לזה ולית כאן ראשונה שלא תניח לשניה לחול ע"כ חלים בב"א יעויי"ש: וכבר קדמוהו בזה הקושיא התוס' רי"ד בקדושין (דף ג'.) וראיתי להעתיק תירוצו של בעל תוס' רי"ד וז"ל אין זה קושיא של כלום דבודאי במה שאדם אוסר בפיו כגון קדושי האחיות כו' יש לומר זו הסברא כו' אבל בהאי דאין איסור חל על איסור הוא מפני שהוא שכבר מוזהר ועומד כגון אשת אח ואח"כ נעשית אחות אשה כו' אבל כשבאים ביחד כגון אשת איש ואשת אח חייב שתים דהי מינייהו נפקת ואם תאמר שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו א"כ לא יחול אחד מהן ויהי' פטור אלו הם דברי בורות עכ"ל ודברי הרב בעל נחלת יהושע קרובים ומכוונים לתירוצו של בעל תוס' רי"ד הנ"ל וגם לא רחוקים הם ממ"ש התוס' בבכורות שכתבנו לעיל אלא שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד: בפי' הרא"ש ד"ה או דלמא הא לא אמר מופר ליכי ולעולם לא נאמר הפרה מכלל לאו "כדי לדקדק הא למחר יהיה מופר" אם לא שיוציא ההפרה בפירוש אבל אם אמר שתיהן קיים ליכי היום הא למחר יהיה מופר. הרי אמר בפירוש למחר יהיה מופר הלכך כל היום קאמר עכ"ל כצ"ל ותי' כדי לדקדק הא למחר יהא מופר הנדפס בשורה שני' צ"ל למעלה בשורה ראשונה וא"צ להגיה הרבה וע' בהגהת הרש"ש שכתב שאינו יכול להלום דבריו אם לא בהג"ה מרובה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |