שלמי נדרים/נדרים/נג/א
שלמי נדרים 
נדרים נג א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש שלמי נדרים |
תוס' ד"ה הנודר מן התמרים כו' וקשה אמאי לא תני הכא כו' תמרים שאני טועם אסור ביוצא מהן עכ"ל הב"ח בסי' רי"ז (הביאו הש"ך ס"ק י"ט) הקשה זאת מדעתי' דנפשי' והש"ך תירץ דאטו תנא כי רוכלא ליחשב וליזיל אבל לקושטא דמילתא בכולהו דינא הכי ע"ש וחידוש הוא שלא זכרו קושיא זאת בשם התוס' ובס' מחנה אפרים הל' נדרים ס' ל"ב כתב דאפי' אמר אלו לא מיתסר בדבש תמרים משום דזיעה בעלמא הוי וכדאמרינן בברכות (דף ל"ח.) דבש תמרים ויין תפוחים כו' ר"א מחייב קרן וחומש (לזר השותה ממנו בשוגג) ור' יהושע פוטר משום דזיעה בעלמא הוא וק"ל ניהו דזיעה בעלמא הוא מ"מ מדרבנן אסור כמ"ש התו' בחולין (צט:) ד"ה שאני ציר דזיעה בעלמא הוא כתבו פי' דלא אסור אלא מדרבנן וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהל' תרומות דזר האוכל דבש תמרים ויין תפוחים וכיוצא בהן במזיד מכין אותו מכות מרדות וע' מ"ש לעיל והנה דעת הש"ך שם דגם בהא דתני לקמן מן הירק מותר בירקות השדה שהוא שם לווי, דאם אמר ירק שאני טועם אסור גם בירקות השדה ובדלועין וכמו גבי כבוש שלוק ומליח שאני טועם דתנן לעיל (נ"א:) שאסור בכל הכבושים ושלוקים ומלוחים אכן בס' בית מאיר על יו"ד כתב שכל שיש לו שינוי בהשם אפי' אמר שאני טועם אינו מרבה אותם ואין זה כלל בדמיון כבוש שלוק ומלוח דלעיל ולבסוף מסיק בצ"ע ולכאורה לפי מאי דקיי"ל לקמן ריש פרק הנודר מן הירק כר"ע דאוסר בדלועין וקא מפרש שם דהיינו בחומר ירק המתבשל בקדרה עלי דכל כה"ג ס"ל לר"ע כיון דמימליך שליחא עלי' וגם יש יתור לשון להכי אסור. א"כ ה"נ באומר ירק עלי בודאי הוא ממידי דמימליך שליחא עלי' דמי ששולח לאחד שיקנה לו ירק בסתם אף דסתם ירק הוא ירק הגינה דירק השדה נקרא בשם לווי ירק השדה מ"מ אם לא ימצא לקנות ירק הגינה עביד שליחא דמימליך עלי' לשאול ממנו אם יקנה ירק השדה ויש ג"כ יתור לשון דשאני טועם דריבויא הוא הסברא נותנת דאסור גם בירקות השדה וכדברי הש"ך ועמ"ש לקמן בר"נ ד"ה אסור בירקות הגינה בסה"ד בשם הב"ח שמסתפק ג"כ כיוצא בזה:
ד"ה מהו דתימא זיל בתר רובא כו' קמ"ל דגם מאותו שמסתפקים בו המיעוט אסר עצמו עכ"ל ע' בסי' ר"ח בט"ז ובש"ך שם מה שחילקו בין הך דהכא ובין ההוא דבשר מליח דאם הרוב קורין לבשר מליח של ע"א בשר מליח סתם דהולכין להקל ולא חיישינן להמיעוט שקורין לבשר מליח של קדשים מליח סתם והט"ז מחלק שם דכל שיש ספק בגוף הנאסר אזלינן לחומרא ולא אזלינן בתר הרוב והיינו חומרא דנדרים כל שאפשר שנכנס באיסור אסור אפי' הוא מיעוט בשם ההוא. אבל אם הספק אינו בגוף הנאסר אלא נקטו לסימן אז אנו מפרשין ההיא סימן בתר לישנא דרובא דעלמא דכיון שבא לתת סימן ולפרש דבריו ודאי דנתכוון בדבר ברור ע"ש ובס' בית מאיר כתב שהנכון לחלק דהא דאזלינן בתר הרוב ול"ח למיעוט. הוא דוקא היכי שהרוב והמיעוט סותרים זא"ז כמו היכי דהתפיס ואמר הרי עלי כבשר מליח דאם נאמר דכוונתו הי' כבשר מליח של קרבנות הוי מתפיס בדבר הנדור ואסור ואם נאמר שכוונתו הי' כבשר מליח של ע"א הוי מתפיס בדבר האסור ולא מיתסר וא"א לומר שכוונתו הי' לשניהם דהא תרתי אלו סותרים זא"ז שזה תופס נדר וזה אינו תופס להכי אזלינן בתר הרוב מה שאין כן בהך דינא דשמן דאפשר שכוונתו הי' על שניהם לאסור עצמו מכל שמן ואף מהשמן שמסתפקין בו המיעוט להכי אסור בשניהם כן תוכן דברי הבית מאיר ויש לכוון דבריו אלה בלשון התוס' שהעתקנו בראש דברינו שכתבו דקמ"ל דגם מאותו שמסתפקין בו המיעוט אסר עצמו. וע' בר"ן בקדושין (דף נ':) גבי חוששין לסבלונות ובריטב"א שם שכתבו דהא דקיי"ל כרבנן דר"מ דל"ח למיעוטא ואפי' לחומרא היינו דוקא ברובא דבחיוב וטבע שאינו תלוי ברצון כגון קטן וקטנה שחולצין ומתייבמין. ולא חיישינן לסריסים ואיילונות דהוו מיעוטא אבל ברוב התלוי במנהג שאינו חיוב וכל אדם שרוצה יכול לנהוג כמנהג המיעוט. חוששין למיעוט לחומרא כיון שהדבר תלוי בדעת האדם ורצונו פעמים שאדם נוהג כמנהג המיעוט יעויי"ש וע"פ חילוק זה יש ליישב ג"כ הך דינא דשמן דחיישינן למיעוטא וע' בס' אבני מלואים סי' מ"ה ס"ק ב' שהעיר על חילוק זה מהא דמוכר שור לחברו ונמצא נגחן דפליגי רב ושמואל בב"ק (דף מ"ו.) אי אזלינן בתר רובא דרובא זבני לרדיא ומיעוטא לשחיטה. ורובא דלרדיא אינו בחיוב וטבע אלא ברצון, ואפ"ה אזיל רב בתר רובא ולשמואל נמי הוי אזיל בתר רובא אלא משום דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ומיישב שם דבאמת אפי' רובא דאינו בחיוב וטבע אלא ברצון נמי רובא הוי אלא דלא עדיפא כ"כ כרובא דעלמא מש"ה ראו חכמים ברוב כזה באיזה מקומות כגון בחומר א"א וכן י"ל בנדרים דהוו דשיל"מ החמירו ג"כ וכן הוא הלשון ג"כ כאן ברמב"ם שכל ספק נדרים להחמיר:
בר"נ ד"ה אסור בירקות הגינה כו' מיהו אפ"ה הנודר מן היין אסור בחמרא מבשלא כו' ול"ד לירקות השדה דהני מינא אחריני נינהו אבל חמרא וחמרא מבשלא חד מינא נינהו עכ"ל וביין צמוקים דעת בעל ס' תורת חסד דאסור ג"כ ודלא כתשובת מהר"ש הלוי, כ"כ הגרע"א בגליון הש"ע. ויש להעיר בהך דינא דמותר בירקות השדה מפני שיש לו שם לווי מי גרע מדלועין דתנן לקמן ריש פרק הנודר מן הירק דאסר ר"ע בדלועין משום דעביד שליחא דמימלך עליו דאי לא משכח ירק זבין דלועין וקיי"ל כר"ע ה"נ עביד שליחא דאי לא משכח ירק הגינה זבין ירק השדה ודלועין גרע יותר דלא מיקרי ירק אלא פרי כמ"ש הר"ן שם ואולי שאני התם דאמר לישנא יתירא ירק המתבשל בקדרה עלי ע' בר"ן שם. ועמ"ש לעיל בסוף ד"ה הנודר מן התמרים כו' וע' עוד בסוכה (דף יג) הני מרריתא דאגמי אדם יוצא בהן י"ח בפסח ומפרש רבא שם דהני מרריתא סתמא שמייהו והאי דקרי להו מרריתא דאגמא משום דמשתכחי באגמא. לכאורה ג"כ כאן נימא בירקות השדה דסתמא שמייהו והא דקרי להו ירקות השדה משום דמשתכחי בשדה אמנם לפי' הר"ן דהני מינא אחריני נינהו יש ליישב וע' בגליון רש"א בש"ע סי' רי"ז מ"ש בשם ס' מוצל מאש וע' בב"ח ס"ק כ"ב שמסתפק באומר ירקי קדרה עלי או ירק המתבשל בקדרה עלי דאסור גם בדלועין דשמא גם בירקות השדה אסור דכיון שתלה הנדר במה שניתן בקדרה או בבישול אסור ג"כ בירקות השדה שדרכן לכבוש ולבשל או שמא כיון שהוא שם לווי לא נדר אלא מירק סתם שהוא ירק גינה עיי"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |