שלמי נדרים/נדרים/מד/א
שלמי נדרים 
נדרים מד א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א רש"ש שלמי נדרים |
דף מד בפי' הרא"ש ד"ה אמר תהא שדה זו מופקרת ליום אחד כו' ואחר הזמן הזה אם לא יזכה בו אדם תהי' שלי כבתחלה עכ"ל משמע מדבריו דאם זכה בה אדם תוך הזמן הרי היא שלו לעולם ע' בתשובת הגאון רע"א סי' קמ"ה שכתב ג"כ דלא אמרינן דהפקיר רק לזמן. והאחר הזוכה בתוך הזמן לא יהיה זוכה רק על הזמן ההוא דלא שייך בהפקר שיהיה לזמן ע"ש וע' בסמ"ע סי' רע"ג ס"ק י"ד בסופו שכתב וז"ל ומיהו כשזכה בו הוי הפקר אע"ג דהוא לזמן דילפינן משמיטה דהוא ג"כ לא הוי הפקר אלא שנה אחת והכונה דהפקרא דארעא לדריסת הרגל כדאמרינן לעיל (מב:) ארעא נמי אפקרה הוא רק לשנה השביעית לחוד והנה מדברי הסמ"ע משמע דהמפקיר לזמן וזוכה בו אחר אינו זוכה אלא לזמן ההוא וכשכלה הזמן חוזר לבעליו וע' בטור אורח חיים ס"ס רמ"ו שכתב בשם הרב ר' פרץ באם השאיל בהמתו לנכרי ומתיירא שיעשה העובד כוכבים עמה מלאכה בשבת ואדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת שיש תקנה שיפקיר אותה להפקיע איסור הנ"ל והשתא יש להתעורר אם נאמר שהמפקיר לזמן ובתוך הזמן זכה בו אחר שאינו זוכה בה רק לזמן שהפקיר ובכלות הזמן הדרה למרה. א"כ זכות זה לא הוי רק קנין פירות ולא קנין הגוף כמ"ש הר"ן לעיל (דף כט.) ד"ה א"ל אביי כו' דכל קנין שאינו עולמית קנין פירות בלחוד מיקרי ע"ש וא"כ כיון שהבהמה שאולה לנכרי ליום השבת שיש להנכרי בה אותו יום הקנין פירות להשתמש בה מה זכות יוכל להיות למי שירצה להחזיק בה באותו יום עפ"י ההפקר שבעל הבהמה הפקיר אותה ליום השבת בלבד וראיתי לבעל מחנה אפרים בהל' זכי' מהפקר סי' ב' שהביא מ"ש הב"י על דברי הרב ר' פרץ הנ"ל שכיון שהיא מושכרת או שאולה לעובד כוכבים ליום השבת אין אחר יכול לזכות בה והקשה עליו הרב בעל מח"א דאמאי אין אחר יכול לזכות בה כיון דאין להנכרי עלי' אלא קנין פירות וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וא"כ להזוכה יהיה בה קנין הגוף ונדחק לפרש דמחמת שהיא תחת רשות הא"י לא יוכל למשוך בה כדינו כדי לקנותה אבל אה"נ דאי איירי דמשכה כדינו ה"ז זכה בה ולפי מ"ש אם נאמר דהזוכה בה אינו זוכה ג"כ רק ליום השבת בלבד וקנין שלו מיקרי ג"כ רק קנין פירות דכל קנין שאינו עולמית אלא לזמן אף שלאותו הזמן מקניהו ג"כ הגוף מ"מ לא מקרי קנין הגוף אלא קנין פירות ניחא שפיר מ"ש הב"י כיון דביום השבת היא מושכרת או שאולה לנכרי אין אחר יכול לזכות בה אלא דתיקשי לן דאם אינו יכול לזכות בה שום אדם ואפילו בשבת א"כ לא גמר זה להפקיר וע' בתשו' הגאון רע"א ז"ל שם בסי' קמ"ה. ועל עיקר הדין שיש תקנה להנצל מאיסור שביתת בהמתו השאולה לא"י במה שיפקיר אותה ליום השבת בלבד הקשה הרב בעל מח"א (ובס' קרן אורה העיר ג"כ מעצמו ע"ז ונשאר בצ"ע) מסוגיין דידן דמוכח דרבנן לא פליגי אדר' יוסי אלא במפקיר סתם. אבל במפקיר לזמן מודו רבנן לר"י דכל כמה דלא זכה ביה אחר עדיין לא יצא מרשות בעלים ומש"ה יכול לחזור בו וא"כ עדיין מקרי בהמתו ועובר עלי' על שביתת בהמה ומוכרחים אנו לומר דכדי להנצל מאיסור שבת אפי' בהפקר לזמן גמר והפקיר יעויי"ש וע' בסי' רמ"ו ס"ג בהגהת רמ"א שכתב דאין שום אדם יכול לזכות בה דודאי אין כוונתו רק להפקיע מעליו איסור שבת וע"ש בט"ז ובש"ע של הגאון רש"ז זלה"ה ביאר הדבר היטב. מה שאין אדם יכול לזכות בה אפי' בשבת דאף בשבת אינה הפקר אלא בשעה שעושה הא"י בה מלאכה שהרי לא הפקירה אלא כדי להנצל מאיסור עשיית המלאכה שעושה הא"י בה בשבת וא"כ בשעה שאינו עושה בה כלום חוזרת להיות שלו ואין שום אדם יכול לזכות בה אלא בשעה שהנכרי עושה בה ואז לא יניחנו הנכרי ואף אם יניחנו הנכרי מ"מ אותו רגע שזוכה בה היא בטלה ממלאכת הנכרי וחוזרת היא להיות של ישראל יעויי"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |