שלמי נדרים/נדרים/לט/ב
שלמי נדרים 
נדרים לט ב
ע"ב גמ' תניא בקור חולים אין לו שיעור כו' רבא אמר אפי' מאה פעמים ביום בשיטה מקובצת הקשה בשם הר"מ על מה שאמרו אפי' מאה פעמים ביום דמשמע אע"פ שמתבטל ממלאכתו והא לעיל אמרינן שמותר ליטול שכר על הישיבה מפני שיש בה הרבה ביטול מלאכה אבל על העמידה לא שרי למישקל שכר מפני שאין בה ביטול מלאכה אלא מעט ושמא] משום חומרא דבקור חולים שאנו למדים מאחרי ה' תלכו אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא מבקר חולים אף אתה בקר חולים ובזה יישב ג"כ על מה שאמרו אפי' גדול אצל קטן ובהשבת אבדה פטרה התורה זקן ואינה לפי כבודו ע"ש ולי נראה דמגדול אצל קטן לא דמי כלל להא דזקן ואינה לפ"כ. דשאני התם דכתיב והתעלמת ורק ממונא הוא אבל בקור חולים דנוגע לפיקוח נפש וכדאמרינן לקמן כל המבקר את החולה גורם לו שיחי' בודאי לא שייך בזה אינו לפי כבודו ומצינו שהקב"ה ביקר את החולה ומי לנו גדול ממנו שבקר לילוד אשה, והדבק במדותיו: בר"ש ריש מס' פאה הקשה שם דאמאי לא חשיב בק"ח וע' בהדי הנך דברים ששנו חכמים במשנה אלו דברים שאין להם שיעור ותירץ דהוי בכלל גמילות חסדים דתני שם דמיירי בגמילות חסדים בגופו כדאמרינן בירושלמי הדא דתימא בגופו אבל בממונו יש לו שיעור כדאמרינן בכתובות המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ונראה מדברי הר"ש דגם מאי דקתני בק"ח אין לו שיעור הוא רק בגופו אבל לא לענין ממון דהיינו אם ילך מאה פעמים ביום יתבטל ממלאכתו ויהי' לו הפסד ממון אינו מחוייב והמהרש"א בחדושי אגדות כתב על דברי הר"ש שדבריו אינם מובנים דאם רצונו לומר דלענין ממון יש לו שיעור מ"מ הא לענין כמה פעמים ביום אין לו שיעור אמנם לפי מ"ש לעיל דהא דבק"ח אין לו שיעור אפי' מאה פעמים ביום הוא רק לענין טרחת הגוף באופן שאין מגיע לו הפסד ממון מזה ממה שהוא מתבטל ממלאכתו כגון שהוא אדם בטל אבל אם מגיע לו הפסד מביטול מלאכתו יש לו ג"כ שיעור ולענין טרחת הגוף דאין לו שיעור כבר תני גמילות חסדים ובק"ח דטרחת הגוף נכלל בכלל גמ"ח וגמ"ח כבר תני לה ומבואר דבר זה בהר"ש גופי' שתירץ כן ומה זה שכ' המהרש"א ויש ליישב דבק"ח הוא בכלל גמ"ח וכה"ג מיישב הר"ש הא דלא תני כבוד אב הא דברים אלו כתב הר"ש בעצמו וכפי הנראה דהי' לפני המהרש"א נוסחא משובשת בהר"ש ונחסר שם שורה שלמה מן כדאמרינן עד כדאמרינן השני: שם דרש רבא אם בריאה יברא ה' אם בריאה גיהנם מוטב הי' אם לאו יברא ה' איני והא תניא ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם כו' גיהנם כו' ק"ל אמאי לא פריך הכא מהקרא דכתיב אין כל חדש תחת השמש כדפריך לקמן על מה דמשני אי איברי' ליה פומא כו' ול"ל להקשות מברייתא הא עדיף להקשות ממאי דכתיב בקרא וי"ל דמעיקרא מקשה על תחלתו מה דאמר אם בריאה דמספקא לי' אם כבר נברא והא תניא ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם וקא חשיב גיהנם ואח"כ מקשה על מ"ש יברא ה' והכתיב אין כל חדש כו': שם רב חלבו חלש נפק אכריז רב כהנא רב חלבו באיש לא איכא דקא אתי א"ל לא כך הי' מעשה בתלמיד א' מתלמידי ר"ע שחלה לא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס ר"ע לבקרו ובשביל שכבדו ורבצו לפניו חי' ע' רש"י שכ' באיש חלה ואית דגרסי באש עכ"ל: לכאורה אינו מובן כוונת האית דגרסי ופירושם וגם הדבר תמוה איך לא נכנסו חכמים לבקר את התלמיד מתלמידי ר"ע והלא אפי' היו גדולים ממנו הא אמרינן לעיל אפי' גדול אצל קטן ואין סברא לומר דסברי כהך ס"ד שכתבנו לעיל בשם השיטה מקובצת לדמות למה דאמרינן בהשבת אבדה דזקן ואינו לפ"כ דפטור מהשבה ואולי לכך נאיד רבא לעיל מסברת אביי שפירש מ"ש בק"ח אין לו שיעור דהיינו אפי' גדול אצל קטן ופירש באופן אחר אפי' ק' פעמים ביום משום דגדול אצל קטן כיון שאינו לפי כבודו סבר רבא דבאמת פטור אבל באמת לא מסתבר למימר הכי דבק"ח אין לדמות להשבת אבדה כמ"ש לעיל כיון דהדבר נוגע לפק"נ ואם הקב"ה הלך אצל אברהם אבינו ע"ה לבקר את החולה כ"ש ב"א. וגם בעובדא דרב חלבו דאמרו לא איכא דקאתי. איך יתכן שלא יהי' נמצא מי שילך לבקר לתלמיד מתלמידי ר' עקיבא ויתכן לומר ע"פ מאי דאמרינן לקמן (דף מ"א.) אין מבקרים לא חולי מעים ולא חולי העין ולא מיחושי הראש משום שהדבור קשה להם והתלמיד הנ"ל חלה מאותן החולאת שהדבור קשה להם ואותן שלא נכנסו לבקרו סברי שעיקר ביקור חולים הוא לנחמו ולדברו על לבו להפיגו מדאגתו וצערו ומחמת שבאותו החולי שחלה התלמיד הי' הדבור קשה לו ולהכי נמנעו מלילך אצלו בכדי שלא יצטרך החולה להשיב אמרים ג"כ למבקריו נכנס ר"ע לבקרו וחידש להם. דבק"ח אינו דוקא לדבר עמו אלא לפקח מה שנצרך לו וכמ"ש ובשביל שכבדו ורבצו לפניו חיה. וז"ל הש"מ. כי ראה ר"ע שהמקום מעופש והי' המקום מקולקל ומזיק להחולה וצוה לפנות המקום ההוא ולכבדו ולרבצו ונזדכך אוירו וע"כ נתרפא החולה. וכן הוא בש"ע יו"ד סי' של"ה אין מבקרים לא חולי מעיים וכן כל חולה דתקיף לי' עלמא וקשה לי' דיבורא אין מבקרין אותו בפניו אלא נכנסים בבית החצון ודורשין בו אם צריכין לכבד ולרבץ כו' והנה לקמן (דף מא.) בסוף העמוד אמר רב יהודא דבורא קשה לעינא ומעלי לאשתא. ובהגהות רבינו הגר"א ז"ל כתב תי' ומעלי נמחק ולכאורה אינו מובן הטעם למה נמחק והא אמרינן שם אין מבקרין את החולה אלא למי שחלצתו חמה ופי' הר"ן שלבשתו חמה כאדם המזדיין שע"י כלי זיין שעליו נקרא חלוץ ולפי פירושו. הגירסא ומעלי, יפה ומעלי ואולי הגר"א ז"ל מפרש שחלצתו חמה ששלפתו חמה כענין מ"ש חלץ מהם עיין יבמות (ק"ב:) אבל כ"ז שהוא באש החמימות דבור קשה לו ומצאתי ג"כ בשיטה מקובצת שמפרש כן וז"ל שחלצתו חמה שנתרפא לאישתא צמירתא והקשה ע"ז אם נתרפא למה צריך ביקור אלא ע"ד ועצמותיך יחליץ כדאמר רבא במצות חליצה דזה וזה משמע יעויי"ש. והנה בדבר מה שהקשה דאם נתרפא למה צריך ביקור יש לתרץ בקל דהחולה לאחר ששלפתו חמה עדיין אינו בריא ויש לשמרו מאוד שלא יחזור לחליו וכל שאינו הולך על משענתו כדרך הבריאים נצרך מאוד לפקח בעניניו ואפשר שהשמירה צריך להיות ביותר עכ"פ ממוצא הדברים שמעינן שלפי גי' הגר"א דבורא קשה לאשתא וכפי הנראה דלפי גירסתו צריך להיות בגמ' דבורא קשה לעינא ולאשתא בוא"ו העטוף ובזה י"ל הגירסא באש דרב כהנא אכריז ר"ח באש פי' באש חמימות החולה לא איכא דקא אתי מחמת שהיו סוברים כיון דדבורא קשה לאשתא אינו נכון לבקרו שלא יכבד עליו הדבור שיצטרך להשיב להם על מה שידברו עמו אמר להו לא כך הי' המעשה בתלמיד א' מתלמידי ר"ע שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו מטעם זה שהי' מן החולים שקשה עליהם הדבור ונכנס ר"ע לבקרו ובשביל שכבדו ורבצו לפניו חיה יצא ר"ע ודרש כל מי שאינו מבקר כו':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |