שלמי נדרים/נדרים/ו/א
שלמי נדרים 
נדרים ו א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש שלמי נדרים |
דף ו' ברש"י ד"ה דבריו קיימים כו' שאם אמר הרי זו עלי חטאת אע"ג דלא היה מחוייב הואיל ואמר עלי דבריו קיימין עכ"ל בשעה"מ הל' מעשה הקרבנות פ' י"ד הל' ח' כתב ע"ז תימה דהא קיי"ל דאין חטאת בא נדבה ותירץ בשם מהר"י אורגיס ז"ל דס"ל לרש"י דהא דאין חטאת בא בנדבה היינו דוקא שלא להקריבו לקרבן חטאת אבל לענין שתחול קדושת חטאת על הבהמה ודאי דנידר ונידב הוא ולמיתה אזלא ולא קשיא מהא דאמרינן בתמורה חמש חטאות מתות ואלו הן ולד חטאת כו' ואם איתא שש חטאות ה"ל למיתני די"ל דברייתא לא קא חשיב אלא במי שמחוייב חטאת גמור הראוי להקרבה אלא שבא הלמ"מ ומיעטינהו משא"כ במי שאינו מחוייב חטאת דהא פשיטא להו דל"ח להקרבה כו' דההיא פשיטא להו דלמיתה אזלא כו' עיי"ש ולפ"ז יש לפרש מ"ש רש"י לעיל (דף ד'.) ד"ה והרי חטאת חלב שאין מתפיסה בנדר ופרש"י שם דאם אמר הרי עלי חטאת ל"א אמר כלום היינו לענין להקריב אותו לחטאת:
אבל מ"מ חלה עלי' קדושת חטאת ולמיתה אזלא כמ"ש השעה"מ שוב ראיתי בתמורה (דף כו.) גבי הא דתני התם בהמה זו חצי' עולה וחצי' חטאת ר' יוסי אומר תמות ופרש"י שם דאף בגמר דבריו אדם נתפס ואיהו ל"א הו"י מחוייב חטאת הלכך תמות עכ"ל הרי מפורש יוצא כן כדברי שעה"מ דס"ל לרש"י דלענין זה חל קדושת חטאת על הבהמה דלמיתה אזלא אע"ג שאינו מחוייב חטאת ובאמת התוס' שם השיגו על רש"י מסוגי' דנדרים כאן וז"ל וקשה היכי חיילה עלה קדושת חטאת כלל דהא אמר בנדרים דאם אמר על הבהמה ה"ז חטאת לא אמר כלום אם אינו מחוייב חטאת ע"ש:
בר"נ ד"ה ורבא אמר לך ע"כ ל"ק רבנן כו' הרשב"א ז"ל שבש לשון זה כו' ולי אתי שפיר דודאי הידים בעצמן אינן מוכיחות לפי שהלשון אינו מוכיח (מעצמו) שיהא הוא המגרש' אלא שהענין מוכיח מצד עצמו שהוא מגרשה כו' עכ"ל בתשובת מהרי"ט סי' קל"ח וכן בחדושיו לקדושין כתב וז"ל ויש להביא ראיה שכל שהלשון אינו מוכיח אע"פ שיש הוכחה מדבר אחר לא מקרי ידים מוכיחות מדאמרינן פ"ק דנדרים (ד' ט.) כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה ומפרש רש"י ז"ל דכולהו בהדי הדדי הוו כגון דאמר על הככר הריני עלי הימנו פי' הריני נזיר. עלי בקרבן הימנו בשבועה ופרכינן בגמ' הימנו בשבועה דלמא הימנו דאכילנא קאמר ומאי פריך הא ליכא לספוקי בהכי דמדאמר הריני נזיר ועלי קרבן מוכח דלא בעי למיכלי' שהרי אסרו עליו אלא כיון שזה הלשון דהימנו לא מוכח בעצמו לא הוי יד אע"פ שדבר אחר מוכיח עליו ולא דמי לאומר אהא דמספקינן דלמא אהא בתענית קאמר] ונזיר עובר לפניו [דאמרינן דזה מוכיח שהוא אומר אהא בנזירות אע"ג שגם כאן דבר אחר מוכיח עליו] משום שדרך אדם לקצר בנודע דלשון אהא מורה על שינוי גופו כו' ובנזיר עובר לפניו מוכח דאהא כזה קאמר כו' עכ"ל וראיתי בס' אבני מלואים להגאון בעל קצות החשן באה"ע סי' כ"ז ס"ק י"ד השיג על המהרי"ט וכתב שאין ראיה כלל לדבריו מדברי רש"י הנ"ל והמעיין ברש"י שם יראה שאינו מפרש דנדר על הככר בקרבן שיאסר עליו הככר כקרבן אלא שנדר להביא קרבן אם יאכל הככר וכמו הריני בנזירות דפירושו הריני נזיר אם אוכל ככר זה כן הפירוש עלי בקרבן אם אוכל ככר זה והימנו הוא שבועה על הככר. וכיון דלא נדר הככר בקרבן שפיר פריך דלמא הימנו דאכילנא קאמר ועוד דאי נימא דנדר על הככר בקרבן [באיסור נדר בהתפסה כקרבן א"כ תו לא מצי חיילה שבועה על הככר דאין שבועות חלין על נדרים וכדאיתא בירושלמי הובא בר"ן לקמן (דף יח.) א"ר יודן והוא שהזכיר נדר ואח"כ שבועה אבל אם הזכיר שבועה ואח"כ נדר הנדרים חלין על האיסורין כו' ע"ש ומבואר דס"ל דשבועה לא חל על נדר אלא ודאי הנדר בקרבן לא על הככר קאמר אלא שיביא קרבן אם יאכל הככר אלא אפשר דשאני התם שהזכיר נדר ואח"כ שבועה אחר כדי דבור אבל בבת אחת שפיר חייל נדר ושבועה אבל קושטא דמלתא רש"י מפרש נדר בקרבן אם יאכל יביא קרבן וכן הוא בפי' הרב ברטנורה עכ"ל הרב בעל אבני מלואים ולפענ"ד אפי' לפי' הרב בעל א"מ ראיית הרב מהרי"ט נכונה. דכל שהלשון אינו מוכיח מקרי ידים שאין מוכיחות אע"פ שהענין מוכיח דאף שנפרש שמה שנדר בקרבן הוא להביא קרבן אם יאכל הככר מ"מ איך נוכל לפרש דהא דאמר הימנו בשבועה דאכילנא קאמר כיון שדעתו לישבע שיאכל הככר א"כ יהי' נזיר ויתחייב להביא קרבן. ול"ל למימר מתחלה הריני נזיר אם אוכל והרי עלי להביא קרבן אם אוכל בלשון ספק ומשמע דדעתו רק לקנוס עצמו ולעשות גדר שלא יאכלנו דאם יאכל יהיה מחוייב להיות נזיר ולהביא קרבן ותכ"ד אומר הימנו בשבועה שיאכלנו ואם רצונו להיות נזיר ולהביא קרבן הי' לו להתחייב עצמו בנזירות וקרבן בהחלט ולא בתנאי ודמי קצת למ"ש הר"ן לקמן (כ"ד:) גבי נדרי הבאי. אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד שכתב הר"ן דאמדינן ליה לדעתיה שלא לאסור את הפירות נתכוון שא"כ לא הי' לו לתלות את איסורו בתנאי אלא הי' לו לאוסרם עליו במוחלט ה"נ אם היה כוונתו במה שאמר הימנו לומר דאכילנא ל"ל מעיקרא לתלותו בתנאי אם יאכל הככר יהי' נזיר ויתחייב בקרבן להביא הא בודאי יתחייב כן וא"כ הענין מוכיח במה שאמר הימנו דלא אכילנא ומ"מ פריך הגמ' דלמא דאכילנא קאמר והוי לי' ידים שאין מוכיחות והוכחת מהרי"ט נכונה דאף שהענין מוכיח כיון שהלשון אינו מוכיח מקרי ידים שאין מוכיחות אמנם על הר"ן דכאן לק"מ מהא דהתם דהא הר"ן מפרש שם דלא כפרש"י דשם אלא או או קתני עיי"ש:
שם ד"ה מיתבי הרי הוא עלי כו' ומשנינן ודלמא הרי הוא דהפקר כו' משום דיד אינו אלא בעלי דאמר הרי זה עלי ואנן מסקינן דבורי' דאמר הרי עלי אסור כצ"ל ואזיל לשיטתו בריש מכילתין דהרי עלי אסור הוא ג"כ עיקר נדר ובשיטה מקובצת כתב על הא דמשני ודלמא הרי הוא דהפקר הרי הוא צדקה קאמר משום דיותר קרוב הוא להבין לזה משום שאינו חסר כ"א דבור אחד הפקר או צדקה ולזה הוי יד מוכיח אבל לקרבן לא הוי יד מוכיח כלל שחסר עדיין שתי תיבות עלי כקרבן [או עלי אסור לפי' הר"ן] ומפרש דהא דפריך והא מפני שהוא יד לקרבן קתני דמאחר שהוא יד לקרבן אפי' אינו מוכיח יש לנו למשמע לקרבן טפי מלהפקר. דלקרבן לחומרא עדיף מלומר להפקר לקולא ואע"ג דמוכחא עכ"ל ואין להקשות מהא דלקמן (ט.) גבי כנדרי רשעים נדר בנזיר כו' דפריך הגמ' ודלמא הכי קאמר כנדרי רשעים לא נדרנא נימא דלחומרא וקולא עדיף טפי לדון לחומרא וק"ו הוא מה הכא דגם אם נימא דהרי הוא הפקר או דצדקה קאמר אינו מוציא דבריו לבטלה דרצונו להפקיר או שיהי' לצדקה ועכ"ז דיינינן לחומרא דהרי הוא קרבן קאמר מכ"ש התם דאם נימא דכוונתו כנדרי רשעים לא נדרנא מוציא דבריו לבטלה דה"ל לשתוק ולא לומר כלל וסברה זו כתב הרא"ש לקמן (יח:) סתם נדרים להחמיר כו' מדלא שתיק עכ"ל דזה אינו קושיא דסוגיא דהכא לאביי הוא דקיימינן דסובר ידים שאינן מוכיחות הווין ידים.. ובסוגיין דהתם לשמואל ורבא קיימינן דסברי ידים שא"מ לא הווין ידים ובמה שאמר כנדרי רשעים לחודי' לא ידעינן לאיזה דבר כוונתו אם לנדרי איסור או לנדר קרבן או לשבועה דאקרי ג"כ נדר ובדין הוא דהוי מצי למיפרך שם והא הווין ידים שא"מ כמו שכתבנו אלא לאלומי פרכתי' מקשה ודלמא כנדרי רשעים לא נדרנא ואולי כוונתו כשאני נודר איני נודר כנדרי רשעים אלא ככשרים שנודבין ואינם נודרים מפני שכוונתם רצוי' ובתוס' ד"ה טעמא דאמר עלי הוא דאסר וקשה לאביי כו' יש להגיה שם שכצ"ל אמר לך אביי כו' והא מפני שהוא יד לקרבן קתני דמשמע דעלי דהוי יד מעליא הוא דאסור אבל אי לא אמר עלי לא והא יד מיהו הוי וקשה לאביי כו':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |