של"ה/שער האותיות/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

של"ה שער האותיות ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אות ב' בריות

כתיב (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלהיך, וכתיב (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך, הנה מחוברים אלו ב' אהבות ומתייחדים ע"י אחדותו ית', כי כן אנו מסיימין הבוחר בעמו ישראל באהבה, ואוהב עמו ישראל, ואומרים פסוק היחוד, ואח"כ אהבת הש"י ואהבת את ה' אלהיך. גם עשרת הדברות מסיימין אשר לרעך (שמות כ, יד - דברים ה, יח):

והנה כתבו המחברים בעשרת הדברות יש תר"ך אותיות כמנין כת"ר תורה, ותרי"ג אותיות הם רומזות לתרי"ג מצות, ובכל אות מצוה אחת, ובז' אותיות הנשארות מה הן משמשות. דברו מזה הקדמונים, יש אומרים שהן נגד ז' מצות דרבנן. ויש אומרים עניינים אחרים:

אמנם המחוור שבכולם הוא מה שהבנתי מדברי הציוני שאומר מה הם הז' אותיות שנשארו הם אש"ר לרע"ך, הוא הרגל שעליו עומד כל התורה, דהיינו תרי"ג, כההוא דפרק במה מדליקין (שבת לא, א) דלימד הילל את הגר כל התורה על רגל אחד, דעליך סני לחברך לא תעביד, זוהי כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא זיל גמור. פירש רש"י דעלך סני לחברך לא תעביד, רעך וריע אביך אל תעזוב (משלי כז, י), זה הקב"ה. אל תעבור על דבריו, שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך על דבריך. לישנא אחרינא חבירך ממש, כגון גזילה גניבה ניאוף ורוב המצות, עכ"ל. ובאמת כי דייקת תמצא רובא דמצות הם תלוים באהבת חבירו כמוהו. כל מצות צדקה, ולקט שכחה ופיאה, תרומות, ומשא ומתן באמונה, ואיסור ריבית, והרבה כיוצא בהם. אח"כ כמעט כל המדות הרחמים והחנינה, וארך אפים ורב חסד, ולדונו לכף זכות, ושלא לעמוד על דם רעך, והרחקת רכילות ולשון הרע, והוצאות דיבה, וליצנות, וקנאה ושנאה ונטירה, וענין כעס ורצון, ורדיפות הכבוד, ומדות אלפים. ואלפים כיוצא בהן שיקיים רוב מצות עשה, ולא יעבור על רוב לא תעשה. ויהיה שלם בכל המדות כשיאהב לחבירו כמוהו. ואף מה שלא שייך בין אדם לחבירו, כמו מאכלים אסורים וחמץ בפסח וכיוצא בהם, יקיימם בק"ו, אם יאהוב לחבירו כעצמו, ק"ו יאהב להקב"ה העושה חסד חנם עמו חסד של אמת, והוא אדון העולם ובידו הכל יתברך שמו, הרי ואהבת לרעך כמוך^הגה"הבפסוק ואהבת [את] ה' אלהיך י"ד אותיות, וכן בפסוק ואהבת לרעך כמוך י"ד אותיות. רק בפסוק ואהבת את ה' אלהיך, את מיותר, זה הייתור בא לרבות תלמידי חכמים, כמו (דברים ו, יג) את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים (פסחים כב, ב), כן ואהבת את ה' אלהיך לרבות תלמידי חכמים, להוסיף להם אהבה וחיבה יתירה. והנה אלו שני י"ד רומזים ליד ימין וליד שמאל, יד ימין לאהבת הקב"ה, ויד שמאל לאהבת רעך כמותך, באלו ב' הידים יעשה החיבוק והאהבה, וסימנך (משלי ג, טז) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד, כי מימינו אש דת למו (דברים לג, ב), ושם הדביקות בו ית'. ואהבת הריע נקרא שמאל בערך זה, כי האהבה להקב"ה הוא שימסור גם גופו בשביל קדושתו ית', אמנם באהבת הריע, אינו מחויב למסור חיותו, ואדרבא אמרו (ב"מ סב, א) חייך קודמין. אמנם זולת זה, תהי' אוהב לרעך כמו לנפשך:
ונודע כי עיקר ההרחקה שבין אדם לחבירו בא מצד הקנאה והתאוה והכבוד, והן מוציאין את האדם מן העולם (אבות ד, כא), על כן כל אדם ישמח בחלקו, וידמה כאלו כל העושר והכבוד די והותר, אז יאהב כל אדם, וזהו בשמאלה עושר וכבוד:
עוד בא ואראך כי אהבת רעך משתלב עם אהבת הקב"ה, כי גודל חיוב אהבת הריע הוא לכבוד אהבת הקב"ה, דהיינו שיזכור שהוא עשוי בצלם ובדמות עליון וחלק הנשמה שבו הוא חלק אלוה ממעל, ועל כן נקראים אנחנו כנסת ישראל, כי כולנו מכונסים ומתייחדים בסוד אחדותו יתברך: הוא הרגל שהעולם עומד עליו. הרי ואהבת לרעך כמוך הוא הגורם ואהבת את ה' אלהיך:

וזה לשון החכם הר"ר אברהם סג"ל, ולהיות ששתי האהבות האלו הם שני עמודי התורה, ראוי שיהיו דומים זה לזה. וכמו שאהבת המקום היא בכל לב נפש ומאוד, רצה לומר כי לקיים מצות ה' התלוים בלב ונפש כגון להרחיק הדעות הזרות והנכריות מלבו צריך להתלהב בנפש משלהבת האלהים והיראה הפנימית עד שאפילו אדם נוטל נשמתו לא יעבור מפקודי ה' ומצותיו, וכל שכן שלא יעבור אם יהיה בדבר חסכון כיס. כן באהבת הבריות יהיו שלש אלה. כיצד, בכל לבבך היינו שלא לשנוא שום אדם בלב, כמו שנאמר (ויקרא יט, יז) לא תשנא את אחיך בלבבך, והשנאה שבלב רובה באה מחמת הקנאה. וגדולה השנאה הבאה מחמת הקנאה, יותר מהבאה מחמת עלבון ותחרות או דבר אחר. כי זו בסור הסבה, יסור כל חלאתה ויש לה תקומה. אמנם הבאה מחמת הקנאה, אין שום תקנה לה, כי בכל עת תעורר מדנים ויעלה באשה. היא אשר החריבה מקדש שני שלא הי' בו לא עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים כמו במקדש ראשון (יומא ט, ב), והיא אשר הגלה את פליטת יהודה ומקיימי שארית ישראל בגלות, ואשר סיבבה כל הגירושים והרעות והצרות שהיו מעולם, כי עדיין צחנתה ועושנה עולה להשחית. והשנאה הזאת אשר בלב נקראת שנאת חנם, כי על עסקי חנם וקנאה לבד נכנסת בלבו של אדם, והיא קשה שבכלם. כי תרתי אית בהו לגריעותא. הקנאה שמוציאים את האדם מהעולם. והשנאה אשר בלב. ועל זה נאמר בכל לבבך, כי לא לבד חייב האדם להזהר שלא ידבק בה מאומה מהאדם הרע הזה, אמנם לאהוב את האדם בלבו ולהרחיק ממנו שמץ קנאה ותחרות וזו היא האהבה שבלב:

עוד יש שנאה אחרת, והיא שהאדם שונא לחבירו לא מפני קנאה או תחרות, אלא מפני רוע המדות אשר בנפש המתעורר, כי כמו שהטבע ניתן שאהבה נופלת בין הדומים, כן כשלא ידמו יחד האנשים במדותיהם ובמזגיהם יפול ביניהם שנאה, וזו אינה קשה כראשונה, אמנם קשה לתקן, ולכן אנו מוזהרים להתרחק ממנה, לפי שנאמר בכל נפשך, היינו אע"פ שחבירך אינו שווי במדות כנפשך, חייב אתה לסבול אותו ולאהבה אותו בעבור ה' שככה בראו:

המין הג' מהשנאה, היא הבאה מחמת דררא דממונא, וזהו שנאמר בכל מאודך, ובזו השנאה גם כן אותה הנופלת בין בעלי האומניות, שכל אומן שונא בני אומנתו, ועל דרך הדבר הזה ג"כ מוזהרים אנו, וכשיחשוב הבעל אומנות שהכל מאת ה' העושר והכבוד ואין האדם נוגע במה שמוכן לחבירו, לא ישנא לבעל אומנותו, אדרבה יאהב אותו מפני הדמותו אליו. וכן אם ריב ומצה יפול בין אנשים ונגשו אל השופט ושפטום ורוב יריבו יחד באותו הדבר אשר יפול הריב, והאמת יעשה דרכו, ולמה ישנאו זה את זה אח"כ, כי כל העדה כולם כגוף אחד נבדל באבריו. וכמו שאם ידו של אדם תכה את רגלו או שום אבר אחד מאבריו לא ישוב להכות לידו לנקום נקמת רגלו. כן אם יחטא איש לאיש מצוה שלא לנקום ולנטור, אבל למחול לו מיד ולהתפלל אל ה' עליו שימחול לו, כמו שעשה הזקן אבינו שנאמר (בראשית כ, יז) ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך. ויחשוב ג"כ בלבו כמה אנחנו מוסיפים לחטוא בכל יום ויום לפניו יתברך והוא מוחל לנו על העונות והפשעים. ואם אנו בניו כד"א (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם ומצווים ללכת בדרכיו, מחויבים אנו ג"כ למחול כמוהו ולהעביר על מדותינו, כי כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על פשעיו מדה כנגד מדה (ר"ה יז, א). והוכח נוכיח את עמיתינו בדברים המתיישבים על הלב ולא נשא עליו חטא, לא במחשבה ולא בדבור ולא במעשה, אבל בשלשת אלה נועילהו. וזהו ואהבת לרעך כמוך, כי כל הדברים הנאהבים והרצויים לך חייב אתה להשתדל במעשה ובדבור ולעשות לרעך להביא שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו כמו שכתוב (תהלים לד, טו) בקש שלום ורדפהו, ובמחשבה שתחמוד בלבך שיבא אליו טובה, ועל זה תתפלל אל ה' תמיד כמו שאתה מתפלל על טובתך, עכ"ל:

והרעה שבמיני השנאה והקשה שבהן, כגון בני אדם השונאים מוכיחיהן והמייסרים אותם להורות דרך הישרה, כענין שנאמר (עמוס ה, י) שנאו בשער מוכיח. ויש שנאה רעה ממנו, כגון בני אדם השונאים עושי טובה ורודפי צדק כמו שכתוב (תהלים לח, כא) ישטנוני תחת רדפי טוב, וההולכים בדרך שנאה הם שונאי השם, כי הם שונאים את אוהביו, והם שונאים התורה והמצוה אחרי שהם גועלים ומואסים ושונאים המקיימין אותה:

ובזוהר ריש פרשת במדבר (ח"ג קיז, ב), ר' יצחק פתח, (תהלים קטו, יב) ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל וגו'. ה' זכרנו יברך, אילין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דמדברא, וקודשא בריך הוא מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא. תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריא דבנוי או דממוני', בעי לברכא ולאודאה עליה ברכאן. מנלן ממשה, דכתיב (דברים א, י) והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, לבתר מה כתיב (שם יא) ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וגו'. תרין ברכאן הוו, חד ה' אלהי אבותיכם וגו', הא חד, לבתר ויברך אתכם כאשר דבר לכם לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן. ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן, הוא נתפס בקדמייתא מלעילא. ואי איהו מבריך ליה, הוא מתברך מלעילא, וברכתא בעא לברוכי ליה בעינא טבא ולא בעינא בישא. ובכולא בעי קודשא בריך הוא רחימותא דלבא. ומה מאן דמברך לחבריה בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא, בליבא טבא. מאן דמברך להקב"ה, על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא, ולבא טבא, ורחימותא דלבא. בגין כך ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו', עד כאן לשונו:

וממון חבירך יהיה חביב עליך כשלך (אבות ב, יב), ואם מגיע הפסד לחבירך מחויב אתה לבקש רחמים עליו שהקב"ה ימלא חסרונו, כדאיתא בברכות פרק היה קורא (טז, ב) שאומרים לו על שורו וחמורו שמתו המקום ימלא חסרונך:

הכלל העולה צריך לראות תמיד להיות אהוב למטה ונחמד למעלה, וכמו שכתוב (ש"א ב, כו) טוב אלהים ועם אנשים, ונאמר (משלי ג, ד) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. ותנן (אבות ג, י) כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו. ותמיד יראה להוסיף אהבה כדאיתא בפרק קמא דשבת (י, ב) אמר רבא בר מחסיא א"ר חמא בר גוריא אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו^הגה"הזה לשון תוס', הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו, ודוקא במתנה שנותן לו ע"י אהבה שאין המקבל מתבייש, אבל הנותן צדקה שחבירו מתבייש, מתן בסתר יכפה אף (משלי כא, יד), עד כאן:, שנאמר (שמות לא, יד) לדעת כי אני ה' מקדשכם. תניא נמי הכא כו', עד מכאן אמר רשב"ג הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו. מאי עביד ליה. אמר אביי שאיף ליה משחא, ומליא ליה כוחלא. והאידנא דחיישינן לכשפים מאי. אמר רב פפא שייף ליה מאותו המין, עד כאן:

ואם יודע איזה בשורה טובה לבר ישראל או לבת ישראל ירוץ אליו לבשרו, כמו שכתוב (ש"ב יח, כז) איש טוב. ומכל שכן כשיודע איזה מכשול ח"ו שיגיעו לחבירו בדרך או באיזה עסק, ירוץ ויזרזו ויאמר לו אחי השמר בזה הענין, כי גדול הכלל של ואהבת לרעך כמוך שיאהוב אותו כנפשו:

וזה לשון ספר ארחות צדיקים שער האהבה, תועלת גדול למי שנוהג בחיבה ובריעות עם בני אדם^הגה"המכל מקום שלא לצורך אל יהי אדם רגיל תמיד בבית חבירו. אמר החכם, אם תרצה שישנאך חבירך, בקרו תמיד. ואם תרצה שיאהבך, בקר לעתים רחוקים, ועל זה נאמר (משלי כה, יז) הוקר רגלך מבית רעך:, תועלת אחד בעולם הזה, כשמתנהג באהבה עם כל אדם יעזרוהו הכל. אם יפול, ירבו עוזריו וסומכיו. ואם יעמוד אדם נגדו לריב עמו, רבים ישתיקו את המדברים הרעה ומכלימים אותם. אם תבוא צרה עליו, הכל מצטערים עליו ונותנים לו יד. ואם יבא לידי דוחק ועוני, רבים ירחמוהו בנתינת מתנותיהם. תועלת עולם הבא, מחמת שהוא נאהב לכל אז דבריו נשמעים ויהיה יכולת בידו להוכיח בני אדם שיטיבו דרכיהם. וגם מתוך האהבה יעמוד בשלום עם הכל, ומתוך האהבה הוא שקט ושלו ופנוי ללמוד ולעשות מעשים טובים. וגם מתוך האהבה יעזרוהו ויעשו מלאכתו ויגינו בעדו וימצא הרווחה יתירה לעבוד הבורא יתברך עבודה שלימה, ומחמת האהבה הוא נושא חן בעיני כל רואיו ומעשיו הטובים יהיו מקובלים לכל, וכל אחד יחמוד לעשות כמעשהו:

ובאיזה דרך יגיע האדם לאהבת כל אדם. אשכילך ואורך, הדרך הוא שיעזור בנפש ובממונו כפי יכלתו. העזר בנפשו, הוא שישרת לכל אדם, הן עני הן עשיר, ויטרח עבורם. העזר בממונו, הוא שילוה לעשיר בעת הצרכו למעות, וכן לעני ילוה בעת דחקו. וכן יפקידהו במתנות כפי כחו, ולקצת עתים ישלח מנות ודורנות גם לעשירים. ויהיה ותרן בשלו. אם יהיה לו עסק עם בני אדם, יהיה כל משא ומתן שלו בנאמנות, ואל יקפיד בדבר מועט על חבירו. לעולם יהיה חפץ שחבירו יהנה ממנו, ואל ישתדל הוא להנות מחבירו. ויהיו דבריו בנחת עם בני אדם. ביישוהו, אל יביישהו. הטעהו אדם, אל יטעהו. יסבול על צווארו עול העולם, והוא אל יכבד עליהם. ואל יתקוטט עם בני אדם, ויקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות, כי הסברת פנים תחזק האהבה. וישא ויתן עם חבירו בטובתו, וינחם כל אדם מעוצבו ומדאגתו. אם גילה לו אדם סוד, אל יגלהו אף אם יכעיסהו. ולא ידבר על אדם רע, ולא ישמע שידברו רעות על אדם. ולעולם ישתדל למצוא זכות על בני אדם במקום שאפשר להיות, ויותר מזה יזהר, ואז יהיה אהוב לכל, ויכבד כל אדם במעשיו ובדברים, ולא יתגאה על שום אדם, אך יכנע תחת כל אדם ובכל יכוין לשמים, עד כאן לשונו:

ואם ח"ו חבירך עשה לך איזה רעה, מחול לו מיד, כי אתה צריך לאהוב אותו כנפשך. ומה נפשך אם יד אחת הוכה מחבירתה כי נשל הברזל וכי תחזור היד ונוקמת בראשונה כמוזכר לעיל, ותאמר בלבך מה' היתה זאת לך, כי כל מה שאירע לאדם הוא שלימות מהקב"ה לאיזה עונש. גם תדינהו לכף זכות, ומכל שכן שלא תתקוטט, כי הרעה הגדולה שבעולם היא המחלוקת שהיא קשה מעבודה זרה, כמו שאמרו רז"ל (ב"ר יט) דורו של אחאב היו מנצחים במלחמותיהן אף שהיו עובדי עבודה זרה, מפני שהיה חבור ושלום ביניהם. ודורו של שאול היו מנוצחים במלחמה אע"פ שלא היה בהם חטא, מפני שהיו דולטרין מחרחרי ריב ביניהם. וסוד הענין כמבואר לעיל בהג"ה, כי אנחנו כנסת ישראל מיוחדים בסוד האחד האמתי, וכשיש מחלוקת אז ח"ו יש חלוקה ופירוד למעלה וקיצוץ בנטיעות. ואיסור מחלוקת הוא במשהו, כי מניצוץ אחד של אש יתגדל המדורה בר מינן אש הוא עד אבדון תאכל, וכהא דאמרו רז"ל בסנהדרין (ז, א) אפסוק (משלי יז, יד) פוטר מים ראשית מדון, האי תגרא דמיא לצנורא דמיא:

ושמעתי משאירי הגאון המופלג כבוד מהר"ר פינחס סג"ל ז"ל כי דבר זה רמוז באותיות של תיבת מחלוקת. כיצד, מ' לא יש לה רק פתיחה קטנה מלמטה, כך הוא ריש תגרא. אח"כ מתרבה ונעשה פתח פתוח כמו ח'. אח"כ מתלהב אש המחלוקת עד למעלה זהו אות ל' מגדל הפורח. אח"כ יורד למטה עד התהום זהו אות ק'. הרי הוא ברום רקיע, ובעומקא דארעא. אחר כך נמשך משך זמן גדול ויש לו מעמד, וזוהי צורת ת' יש לה שני רגלים, ואות ו' המפסיק זה משענת המטה אשר בידו להחזיק המחלוקת, אבל זה המטה מתהפך לנחש, על כן מי שמצפה להיות זוכה לראות פני שכינה ירוץ מזוהמת הנחש וירחיק ממחלוקת אפילו ממיעוט קמא. ומה לי להאריך בגנות המחלוקת, כי כל הספרים מלאים מזה. נקוט האי כללא בידך, כי עון מחלוקת יותר קשה מעון עבודה זרה, כמו שמצינו באחאב ושאול:

עוד אמרו רז"ל בג' מקומות ויתר הקב"ה על עבודה זרה, ולא ויתר על המחלוקת. ראשונה בימי דור אנוש, בו התחילו לעבוד עבודה זרה שנאמר (בראשית ד, כו) אז הוחל לקרוא בשם ה', ובשביל שהיו ביניהם שהיו גוזלין וחומסין זה את זה לא ויתר להם שנאמר (שם ו, יג) כי מלאה הארץ חמס וגו'. שניה בדור המדבר, כשבאו ישראל לידי מעשה העגל מחל להן הקב"ה. אבל כשהיו באין למחלוקת לא ויתר להן הקב"ה, שבכל מקום שאתה מוצא וילונו של מחלוקת אתה מוצא שם מכה גדולה. מנא לן, ממחלוקת של קרח. שלישית פסלו של מיכה, מתוך שהיה שלום ביניהם ניתן להם ארכא שנאמר (שופטים יח, ל) ויקימו להם בני דן את הפסל ויונתן בן גרשון בן מנשה וגו' היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ. אבל כשנחלקו השבטים על שבטי יהודה ובנימין ולא היה ביניהם שלום, נעשו אלו פורענות לאלו. כשהיו אלו חוטאין, היה הקב"ה מביאו לו ופורעים מהם, שנאמר (דה"ב יג, יז) ויכו מהם אביה ועמו מכה רבה מאוד ויפלו חללים מישראל חמש מאות אלף איש בחור. וכשחטאו שבט יהודה ובנימין, באו עשרת השבטים ופרעו מהן, שנאמר (שם כח, ו) ויהרוג פקח ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד עד כאן:

ובודאי הגרוע שבישראל היה סובל ארבע מיתות קודם שיעבוד עבודה זרה, ואיך לא יכבוש את עצמו מלעשות מחלוקת שהוא קשה מעבודה זרה, ואמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו (ר"ה יז, א). על כן לא זו שלא יצטער על דבר הנעשה לו להחזיק במחלוקת, אדרבה ישיש וישמח שבא לידו דבר זה לקיים להעביר על מדותיו, וההוא חסידא כל אימת דהוה סליק לפוריא הוה אמר, שרוי ליה מחול ליה כל מאן דצער לי (מגילה כח, א):

בני יצ"ו באו וראו כמה גדול כח השלום שאפילו לשונאים אמר הקב"ה פתחו להם בשלום, כמו שכתוב (דברים כ, י) כי תקרב אל עיר וגו'. ואפילו בזמן הזה אמרו רז"ל (גיטין יא, א) שואלין בשלום הגוים משום דרכי שלום. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום בעולם, ואפילו גוי בשוק. ואמרו חז"ל (אבות ד, ד) הוי מקדים בשלום כל האדם, והוי זנב וגו'. מהו בשלום כל אדם, אפילו אם אתה רואה שלבו עליך הוי מקדימו לשלום, שאם אתה עושה כן תגרום לו שיאהבך. ולא עוד, אלא אפילו שאינו נכנע להשלים עמך, הקב"ה מוסרו ומכניעו תחתיך, כענין שנאמר (דברים כ, יב) ואם לא תשלים וגו' ונתנה ה' אלהיך בידיך וגו'. וכן מצינו בדוד המלך ע"ה שהיה רודף אחר שלום של שאול כמו שאמר (תהלים קכ, ז) אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. ושאול לא די שלא נתפייס לו, שהיה רודפו כדי להרע לו. ומסרו הקב"ה ביד דוד במערה ובמעגל, ואעפ"כ לא עלתה בלבו של דוד להרע לו, לפי שצריך לו לאדם להיות אוהב שלום כמו שכתוב (תהלים לד, טו) בקש שלום ורדפהו, בקש אוהבך ורדפהו. אם שונאך בקשהו במקומך ורדפהו במקומות אחרים. בקשהו בגופך ורדפהו בממונך. בקשהו לעצמך ורדפהו לאחרים. בקשהו היום ורדפהו למחר. ואל תתיאש לומר לא אוכל להשלים, אלא רדוף אחר השלום עד שתגיעהו:

ומה לי להאריך במעלות השלום, כי נודע ומפורסם. גם בעזה"י לקמן בעמוד פורס סכת שלום יבוא שלום בארוכה, ולא באתי עתה רק לסיים זה המאמר של אהבה בשלום, לקיים מה שאמר (זכריה ח, יט) האמת והשלום אהב"ו. והדבק בשלום ומקיים ואהבת לרעך כמוך, אז יהיה נקרא בשם ה', כדאיתא בספרי שלעתיד יהיו נקראים הצדיקים בשם ה', כי ואהבת את ה' אלהיך מכוון לואהבת רעך כמוך, המקיים זה מקיים זה. וכשאהבת ודביקת השם עליו, אז נקרא בשמו, כי שמו של הקב"ה שלום כדאיתא בפרק קמא דשבת (י, ב) דאמר רב המנונא משמיה דעולא אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ משום שנאמר (שופטים ו, כד) ויקרא לו ה' שלום:

נשלם אות הבי"ת

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף