שיירי קרבן/סנהדרין/יא/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים




שיירי קרבן TriangleArrow-Left.png סנהדרין TriangleArrow-Left.png יא TriangleArrow-Left.png ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אבל הכובש כו'. עי' בקונט'. ורש"י פי' והאיש אשר לא ישמע היינו מוותר קרי ביה איש אשר לא ישמיע היינו כובש וקרי ביה לא ישמע שהוא עצמו אינו נשמע היינו עובר על דברי עצמו ע"כ והתי"ט ביאר דברי רש"י ע"ש ודבריו דחוקים גם מדברי הכ"מ נראה שסובר פשטא דקרא משמע מוותר ועובר על דברי עצמו ע"ש ובבבלי מפורש שאינו כן. והנראה כמו שכתבתי בקונטרס:

א"ל אני מתנבא כו'. עי' בקונט'. הקשה הרא"ם מהא דפ"ק דברכות עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית ראויים היו ישראל שתעשה להם נס בביאה שניה כבראשונה אלא שגרם החטא. הרי שאפי' טובה הנאמר ע"י נביא הקב"ה מחזירה לרעה ע"י הגרמת החטא. ועי' בלח"מ פ"י מה' יסודי התורה שדחק הרבה ונראה דאין כאן חזרה דה"ק כשיעבור עם זו אשר קנית יעשה להם נס. וכיון שחטאו בבבל גם לא עלו כולם אין זו העברה מעם זו אשר קנית והיינו דקאמר אלא שגרם החטא שלא נעשה הנס כיון שעכשיו אינן ראויים:

ומה אם מי שהאכיל כו'. וכתב הי"מ ותימא מאחר שראוי ליענש על אכילה זו שהכשיל את הנביא איך יתכן לקבל עליה שכר ע"ש. ונראה מתחלה לא רצה עידו לשמוע לנביא הזקן לשוב כי דבר ה' אליו לא תאכל לחם ולא תשתה שם מים לא תשוב ללכת בדרך אשר הלכת בה. אלא שהנביא הזקן אמר לפרש דבריו בביאתו הראשונה לא יאכל ולא ישתה שם וישוב ללכת בדרך אחרת אבל עכשיו שקיים כל זה מותר לשוב ולאכול שם ואין כוונת הנבואה לאסרו לעולם. ולא היה לעידו לשמוע אליו שאין מפרשים דברי הנבואה לנביא אחר אלא לאותו הנביא שנאמרה לו הנבואה כדמצינו בחנניה בן עזור שאף שדרש ק"ו נענש שאין לו לדרוש ק"ו בנבואת חבירו כן משמע בבבלי בסוגיין ועי' תו"ט. והנביא הזקן שסבור לעשות מצוה להאכיל איש האלהים החזיק דבריו ואמר שה' פירש לו הדבר ובאמת לא עלה על דעתו להכשילו אלא היה סובר שהדין עמו ועידו נענש שעבר על דברי עצמו שלא היה לו לקבל פירוש נבואתו מאחר:

אם בא בן הדד כו'. כתב הי"מ וקאמר כיון דבהדיה כתיב ויאמר כה אמר ה' יען אשר אמרו ארם וגו' הל"ל שזהו המאמר הראשון שיתננו בידו והמאמר הב' שלא יחמול עליו ועוד דהשתא צ"ל ג' אמירות היו דמי יכחיש את המפורש בקרא יען אשר אמרו וגו' ע"ש. ודברי תימא הם דודאי היו שם ג' אמירות שהרי כתיב ג' פעמים ויאמר אלא שצריכין להגיה וכמו שכתבתי בקונטרס עיקר:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף