שיירי קרבן/סנהדרין/ו/ח

שיירי קרבן סנהדרין ו ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מ"ד קליני כו'. כתב הרמב"ם בפי' המשנה מה לשון אומרת כלומר מה מנהג בני אדם לומר לאדם (שחותכין ממנו אבר מאיבריו לרפואתו) ומצטער בצערו אין לי הנאה בזה המעשה ולא בהנחתו ובימי ר"מ היו אומרים קלני מראשי קלני מזרועי (מראשי ר"ל הוא המחשבה שיחשב להניחו ומזרועי הוא המעשה שעושין בידיו). וכך אמר הכתוב במיתת זה החוטא יש חורבן המציאות ולהניחו בחיים אין טוב כו' ע"כ בקצת תוספת ביאור. וקשה פי' זה דלא כמ"ד קיל לית ולא כמ"ד קיל לי עלמא וי"ל ה"ק קל לי הדבר לעשותו או להניחו כיון שאין לי נחת בשניהם או כבד ממני הדבר לעשותו יש לי צער ולהניחו אי אפשר כיון שקלקל. ומ"ש התי"ט דהרמב"ם ל"ג שכינה אינו מוכרח. והא דתנן שהמקום מצטער על דמם של רשעים. לאו דוקא בישראל אלא אפי' באומות אינו שמח באבדן שלהם כדאמרינן לעיל [פ"ד ה"י] ורש"י כתב בפסוק ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשמחה לשון שמחה כמו הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. וכתב הרא"ם וא"ת והכתיב ואני הננימביא מבול כבר תירצו בספרי אין שמחה לפני המקום אלא כשיאבדו המכעיסין מן העולם ע"כ. וקשה הא מתני' קאמר שמצטער בדמן של רשעים ואף שיש לחלק דמתני' איירי ברשעי ישראל אבל באומות לא מ"מ קשיא הך דלעיל ס"פ אד"מ וכ"ה בבבלי שם. ואף שנראה שרש"י חולק שפירש בפסוק ולא קרב זה אל זה מחנה אל מחנה ועיקר דיוקא דש"ס דלעיל דכתיב ולא קרב זה אל זה דלא אמרו המלאכים שירה מפני שמעשה ידיו טובעין בים מ"מ עדיין קשה היא גופא מנ"ל לחלק אדרשות הש"ס וצ"ע:

מתני' דלא כר"מ כו' עי' בקונט'. כתב הרמב"ם פט"ו מה"ס כיצד מצות הנתלין כו' ואם לן עוברין עליו בל"ש שנאמר לא תלין ומצות עשה לקבור כל הרוגי ב"ד ביום ההריגה שנאמר כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא הרוגי ב"ד בלבד אלא כל המלין מתו עובר בל"ת הלינו לכבודו אינו עובר עליו ע"כ. וקשה שאר מתים מהיכא קא ילפת להו מתקברנו יתירא דכתיב גבי עשה אבל ל"ת מנ"ל ועוד הל"ל גבי שאר מתים נמי דאית בהו עשה ול"ת כדאמר בהרוגי ב"ד ואין לומר דסובר דוקא ל"ת הוא דאיכא בהו אבל לא עשה שהרי כתב בספר המצות סי' רל"א לקבור הרוגי ב"ד ביום שנהרגו מ"ע ולשון ספרי כי קבור תקברנו מצות עשה וה"ה שאר מתים לקברם ביום מיתתם ע"ש (וראיתי להלח"מ ה' אבל פ"ד שכתב ואולי נמשך רבינו אחר לשון המשנה דתנן ולא זו בלבד כו' דלא הזכירה אלא ל"ת ע"כ ותימא הא גבי הרוגי ב"ד נמי תנן במתני' ואם לן עובר בל"ת ולא הזכיר העשה כלל ואפ"ה הזכירה הרמב"ם כמ"ש). ובל"ת סי' ס"ו לא זכר שאר מתים אלא התלוי לתוד אדרבא משמעות דבריו דוקא בנתלה הוא דעובר אל"ת אבל לא בשאר מתים ע"ש. וזה נראה דעת ר"מ ודלא כמתני' דלינא למימר ל"ת דתנן בשאר מתים במתני' לאו דוקא דהא תנן הלינוהו לכבודו כו' וילפינן ליה בספרי מדכתיב לא תלין נבלתו על העץ מה עץ שהוא ניוול לו אף כל שהוא ניוול לו ש"מ דלא תלין קאי נמי אשאר מתים. והרמב"ם בפתיחה דהלכות אבל כתב מ"ע להתאבל על הקרובים כו' ואין אדם מתאבל על הרוגי בית דין ולפי זה כללתי הלכות אלו בספר זה שהן מעין קבורה ליום מיתה שהיא מ"ע ע"כ. הרי שסובר שיש מצות עשה גם בשאר מתים. ולולי דמסתפינא אמינא קסבר תנא דמתני' שאין כאו עשה דקבור פירושו כיסוי שיהא מכוסה מן העין וכן מפורש בש"ס דקאמר מכי קבור אין ראיה לקבור בארץ אלא בארון. שמע מינה שפירושו כיסוי אם כן הכי קאמר קרא לא תלין נבלעו על העץ אלא יסירנו משם שלא יהא נראה לכל דהא בעודו על העץ קללת אלהים תלוי. ותדע אי למ"ע קאתי הל"ל לא תלין נבלתו על העץ כי קללת וקבר תקברנו ביום ההוא וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף