שיירי קרבן/סוטה/ט/ז

שיירי קרבן סוטה ט ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אבל אם היו מאה נשים וע"א כעד בעד אינון. כתב הרמב"ם פ"ט מה' רוצח אשה אומרת ראיתי את ההורג ואשה אחרת מכחשת אותה ואומרת לא ראית היו עורפין בין שבאו שתיהם כאחת בין שבאו זא"ז וכתב הראב"ד נראה מן הגמ' שזה שיבוש דבזא"ז הראשון עיקר ואפי' אשה וכ' הכ"מ ומ"ש אשה אומרת וכו' נתבאר במשנה שכתבתי בסמוך וע"כ לא מפלגינן בין באו בבת אחת לבאו זא"ז אלא דוקא כשעד הראשון כשר ולאפוקי מהראב"ד וכו' ע"כ ואיני מבין במה דחה דברי הראב"ד דעיקר קושית הראב"ד כיון דברישא דמתני' תנן עד ועד כשר ואשה ואשה מכחישי' זא"ז ומפלגינן בגמ' בין באו בבת אחת לבאו זא"ז מנ"ל לחלק בין כשר לפסול עוד כתב הרמב"ם שם ב' אומרים ראינו וא' אומרת לא ראית' אין עורפי' א' אומר ראיתי וב' אומרים לא ראית עורפין בד"א כשהיו שלשתן כשרים או פסולים אבל אם אמר ע"א ראיתי ההורג וב' נשים או שני פסולים אומרי' לא ראית אין עורפין וכתב הראב"ד גם זה שיבוש וכתב הכ"מ ותמיהא לי הא דברי רבינו משנה שלימה הם ע"ש שהאריך. ואני תמה שנראה מדבריו שהבין דברי הראב"ד שמשיג על מ"ש הרמב"ם ב' אומרים ראינו וכו' ואינו כן אלא השגתו על מ"ש הרמב"ם אם אמר ע"א ראיתי ההורג וכו' אין עורפין ואמר שזה שיבוש דהא בגמרא מסקינן דאיש אחד בשתי נשים כפלגא ופלגא דמי וכ"ה בסוגיין ובעד ועד עורפין כדתנן במתני' וא"א לומר דאיירי בזא"ז דא"כ ה"ל לפרש דבריו. ונראה דקשי' לי' להרמב"ם קושית רש"י בפ' מי שקינא דף ל"א ע"ב בד"ה אמר לך וכו' למה לא משני ר"ת מציעתא בזא"ז. ומאי דתירץ רש"י משום דקא דייק מתני' בבת אתת דקתני ושני' אומרי' לא ראיתי אלמא בהדי הדדי קאתו ע"כ. קשה טובא חדא הא כתב רש"י שם בד"ה והכא במאי עסקינן וכו' וע"כ דבזא"ז איצטרך עיקר לאשמועינן וכו' הרי גם לפי מאי דמשני מוקי מציעתא בזא"ז א"כ הדרא קושיא לדוכתא וצ"ע וע"ק הא במתני' דפ' מי שקינא לא תנן לא ראית. ואפשר שכוונתו אהא דתנן בעגלה ערופה בפרקין הך לישנא הרי בגירסת הירושלמי גרסי' לא ראיתי גם מ"ש המהרש"א דדייק לי' אי לא הוו קאתי בהדי הדדי לא הוה משמע שלא נטמאת בפניו ע"ש אין דבריו מוכרחים דאפי' בזא"ז יכול השני להכחישו ולומר היינו עמו ולא נטמאת בפניו ומ"ש תוס' שם בד"ה הא אחת וכו' האי דלא דחי לי' בזא"ז משום דסוף סוף תקשי דיוקא דסיפא וכו' מאי קמ"ל. היינו רישא וכו' ע"כ. קשה מאי קאמר תיובתא דר"ח הא גם לר"י ולעולא קשיא מאי קמ"ל. וראיתי שהרגיש המהרש"א בקושיא זו. ולא ידעתי למה לא קשיא לי' קושיא זו גם לפירש"י בד"ה דאי היתה שותה וכו' דגם לר"י ולעולא קשיא היא גופא ודיוקא למה לי. ותירוצו של המהרש"א אינו מחוור כפי קושיתי. מיהו קושי' זו נ"ל לתרץ דלר"י ולעולא איצטרך לאשמועינן תרי זימני דחד. בחד לא היתה שותה דמחדא לא הוה שמעי' אלא בבאו זא"ז תנא משנה יתירא דאפי' בבת אתת לא היתה שותה אבל לר"ח פריך שפיר. מיהו קשה מאי ס"ד דמקשה להקשות הא ודאי איכא לאוקמי מציעתא בזא"ז. גם קשיא הא לפי המסקנא מוקמי' מציעתא בזא"ז וכמש"ל לתירוץ רש"י. לכן סובר הרמב"ם דפשיטא לי' למקשה דבפסולי עדות לכ"ע אפי' בזא"ז חד בחד לא היתה שותה. הלכך לא מצי לאוקמי מתני' בזא"ז דס"ל למקשה דמציעתא דומיא דרישא מיתניי' בין בכשרים בין בפסולי עדות. והמתרץ לא רצה למוקמי מציעתא בזא"ז משום דקשיא לי' סיפא למה לי וע"כ צריכין לומר דאיירי בפסולי עדות וקשיא רישא וסיפא בפסולי עדות ומציעתא בכשרים דוקא. וטעמא דמלתא דאף אם נאמר דעדות האומרת נטמאת הרי היא שנים אין סברא שתהיה כשני עדים כשרים אלא כשתי נשים והיינו דוקא בדליכא דמכחיש לה אבל בדאיכא דמכחיש לה נדחה עדותה. דה"נ אמרי' לפי המסקנא דבשתי נשים ועד כשר כי פלגא ופלגא דמי אע"ג דכל אחת לחודה נאמנת כבי תרי בדליכא דמכחיש לה אפ"ה בדאיכא דמכחיש לה אינה נאמנת ולא אמרי' אחרי שהאמינה התורה דליהוי עדותה כעדות הכשרים דתרי עילויי לא מעלינן עדותה. וכיון דאמרנו דמתני' איירי בבת אחת הא דקאמר הש"ס וא"ד כל דאתא ע"א מעיקרא וכו' א"א לפרש כפירש"י דאיירי בזא"ז גם מה שפירש"י דמציעתא עיקר איצטרך לאשמועי' בזא"ז א"א לאוקמי. לכך מפרש הרמב"ם הא דקאמר כל דאתא ע"א מעיקרא וכו' ה"פ אם בא העד כשר מעיקרא דהיינו כדתנן במתני' במציעתא עד אומר נטמאת והפסולים באין להכחישו אע"ג דבאו בבת אחת מאה נשים כע"א דמיין והכשר נאמן דהיכא דאיכא כשר ואמר נטמאת דהאמינו התורה כבי תרי לא משגחינן בעדות הפסולים ומתני' בשהעד הראשון נמי פסול וקמ"ל הא עד כשר שאמר נטמאת לא היתה שותה וסיפא נמי בפסולי עדות איירי וקמ"ל דוקא בשאמר ע"א פסול לא נטמאת הוא דלא היתה שותה אבל אם עד כשר מכחישן ואמר לא נטמאת כי פלגא ופלגא דמי ושותה. ופריך תרתי בפסולי עדות למה לי בשלמא רישא קמ"ל היא גופא דאזלינן בפסולי עדות בתר רוב דיעות וקמ"ל דיוקא דע"א כשר כי אתי מעיקרא מהימן אלא סיפא דלגופא לא איצטרך ליתני שתי נשים אומרת נטמאת ועד כשר אומר לא נטמאת היתה שותה ומשני דאף בסיפא קמ"ל דאזלינן בפסולי עדות בתר רוב דעות לקולא ואע"ג דכבר שמעי לה ממשניות אחרות כמ"ש תוס' מ"מ כיון דלדיוקא נמי איצטרך לא קפיד למתני בהאי לישנא לאשמועי' נמי מה שכבר תנא במתני' במקום אחר. ומהשתא דברי הרמב"ם מבוארים. וניחא נמי מ"ש עוד שם שתי נשים או ב' פסולים אומרים ראינו ההורג וע"א מכחישם ואומר לא ראיתם עורפין. וכתב הראב"ד גם זה שיבוש שלא אמרו אלא בדאתא ע"א כשר מעיקרא אבל אתא לבסוף הולכים אחר רוב דיעות ואפי' בע"א מכחיש ע"כ וכתב הכ"מ ואיני יורד לסוף דעת הר"א שהרי מפורש בגמרא ב' נשים באיש א' כפלגא ופלגא דמי וכו' ע"ש. ובלי ספק שהראב"ד מפרש לה כפירש"י דהיינו דוקא בבאו בבת אחת אבל אם באו הנשים מעיקרא אזלינן בתר רוב דעות. דאל"כ למה קאמר הש"ס מתחלה דוקא כי אתא ע"א מעיקרא הוא דנאמן וזה ברור בדעת הראב"ד. אבל לפמ"ש לק"מ להרמב"ם. ומ"ש הרמב"ם עוד שם ג' נשים או פסלים אומרים ראינו ההורג וד' אומרים לא ראיתם היו עורפין וכתב הראב"ד אפי' בזא"ז וכ' הכ"מ ופשוט הוא בדברי רבינו שסתם ולא חילק ע"כ. ול"נ דאין כוונת הראב"ד בזה להשיג אלא לומר אף דפליג על הרמב"ם באשה ואשה כשבאו זא"ז וס"ל דהראשונה נאמנת מודה בהא כשבאו רוב דיעות אפי' בזא"ז דהשניי' נאמנים. והדברים ברורים באין גמגום למעוין היטב בסוגי' דס"פ מי שקינא ברש"י ותוס' ומהרש"א ובדברי הרמב"ם וכ"מ. ומדוקדק לשון הש"ס לפי פירושי. וראיתי לבעל המאור (נדפס באלפסי סוף תוספתא דנשי') שכתב פי' להלכה זו בשם הרמב"י ע"ש ולענ"ד הוא תמוה מכמה אנפי חדא מ"ש דר"י ור"ח לא פליגי לא משמע הכי בבבלי וקושי' תוס' בד"ה הא חד וכו' מהאי דכריתות יש ליישב דשאני חטאת כיון דאם מכחישו לע"א ואומר לא אכלתי פטור הלכך גם בע"א המכחישו פטור מחטאת משא"כ כאן שהאמינו תורה אע"פ שהאשה מכחישו הלכך אפי' בבת אחת נאמן וגדולה מזו נראה מדברי הרמב"ם פ"ח מה' שגגות דבאומר איני יודע מביא אשם תלוי ע"ש וכששניהם באו בבת אחת אנן סהדי דשתיקתו כאומר איני יודע היא דהא חד וחד נינהו. ומ"ש דקושית הש"ס ממציעתא דלגופא לא איצטרך אלא לדיוקא דחד וחד בזא"ז לא היתה שותה ש"מ דאף רישא עד ועד נמי איירי בבת אחת ותנינן לא היתה שותה ע"כ ע"ש. תימא לר"י ולעולא מי ניחא הא מיהת מציעתא משנה דל"צ היא דהא מרישא שמעי' דחד וחד לא היתה שותה. גם מ"ש בתירוצא דר"ח דמציעתא בזא"ו וסיפא איירי בבת אחת הוא דוחק גדול לר"ח רישא וסיפא בבת אחת ומציעתא בזא"ז לכן נ"ל כמ"ש. ועוד יש לי דברים בזה ברמב"ם פי"ג מה' סוטה ויתבאר במקום אחר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף