שיירי קרבן/סוטה/ט/א

שיירי קרבן סוטה ט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עגלה ערופה. כי ימצא אין מציאה בכל מקום אלא בעדים. לא מצאתי בבבלי וגם בדברי הרמב"ם דבעינן שני עדים. ולפום ריהטא היה נראה לומר דלא מהני עדים. כיון דמדידה ע"י זקנים מצוה אע"ג דידעינן ודאי שזו היא עיר קרובה ואם אין שם ההרוג מהיכן מודדין. מיהו משום הא ל"ק דהעדים מעידין גם על המקום שהיה מונח שם ההרוג. ועמש"ל בתוס' בד"ה תני כיצד וכו' אך נראה דהרמב"ם סובר דליתא להך כללא אין מציאה אלא בעדים דתנן פ"ו דמכלתין ק"ו לעדות הראשונה מעתה שסגי בעד אחד וכו' ת"ל כי מצא בה ערות דבר ולהלן אומר ע"פ שנים עדים יקום דבר מה להלן שנים וכו'. הרי דמגז"ש יליף שנים אבל לא מכי מצי. וי"ל דהתם איצטרך גז"ש דלא ניליף ק"ו לאפקועי כי מצא ממשמעותי' אבל השתא דגלי לן קרא התם שהוא בשני עדים ילפינן שאר מקומות בבנין אב וצ"ע:

באותן שאמרו וכו' אבל באותן שאמרו אין אנו מכירין אותן היו עורפין. בבבלי בפרקין דף מ"ז ע"ב גרסי' ע"א מהימן מנ"ל דת"ר ולא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפי' אחד בסוף העולם לא היו עורפין רע"א מנין לסנהדרין שראו א' שהרג את הנפש ואין מכירין אותו שלא היו עורפין ת"ל ועינינו לא ראו והרי ראו. משמע דבהא פליגי דלת"ק בעינן שיהא נודע לאחד מי הכהו ומכיר אותו הוא דלא היו עורפין אבל אם אינו מכירו עורפין ור"ע קאמר דבראיי' לחוד סגי אפי' אינו מכירו. ואם כן הוא קשה שלא ביאר הרמב"ם דין זה רק בפ"ט מה' רוצח כתב סתמא אם ראה ההורג אפי' עבד או שפחה לא היו עורפין. ואפשר לומר שהוא מפרש דת"ק סובר דכל שראה אחד ההורג לא היו עורפין ור"ע פליג דדוקא בב"ד הוא דאם ראו אותו אפי' אינן מכירין אותו לא היו עורפין שהן אומרים ועינינו לא ראו אבל איניש אחרינא אפי' ראה אותו אם אינו מכירו היו עורפין ופסק הרמב"ם כת"ק. ומסתייעא פי' זה במקצת מסוגיין כמ"ש בקונט'. אך הדבר דחוק למילף מלא נודע מי הכהו שאם ראה אותו אפי' אינו מכירו שלא היו עורפין וצ"ע:

כשם שהן חלוקין כאן וכו'. מלשון זה משמע דפליגי ולפום ריהטא היה נראה לומר דלא פליגי אלא מ"ד יעמדו שנים וכו' איירי שראו ביום ולא כיוונו ראייתן בתורת עדות ומ"ד יעמדו כולן וכו' איירי בשכוונו ראייתן בתורת עדות דה"ל עדים ואין עד נעשה דיין. ועיי' בש"ך בח"מ סי' ז' ס"ק ד':

תני כיצד וכו'. וז"ל התוספתא פ"ט כיצד עושין לו שלוחי ב"ד יוצאין ונוטלין סימני' וחופרין וקוברין אותו ומציינין את מקומו עד שיבואו ב"ד שבלשכת הגזית וימדו ע"כ. מכאן משמע מפורש שהיו קוברין את החלל קודם המדידה. וכן נראה מדתנן נמצא ראשו כמקום אחד וכו' ומוקי לה בבבלי דאיירי לענין קבורה דמת מצוה קונה מקומו ואח"כ תנן מאין היו מודדין וכו' ש"מ דמתחלה היו קוברין. ואף דבירושלמי שנויות בהיפך. מ"מ מדקאמר בבבלי דף מ"ה ע"ב נמצא ראשו במקום וכו' במאי קא מיפלגי אילימא לענין מדידה הא מדקתני סיפא מאין היו מודדין מכלל דרישא לאו במדידה עסקינן וכו'. ש"מ דקבורה תנן קודם. וקשיא לי אמ"ש הרמב"ם פ"ט מה' רוצח הלכה ב' אחר שמודדין ונודעה העיר הקרובה קוברין את ההרוג במקומו ע"כ. והתוספתא שהזכרנו ומשמעות המתני' אינן כדבריו אלא שקוברין קודם המדידה וצ"ע:

ומציינין על קברו. עיין בפירושי בקונט'. מיהו לפי מאי דגרסי' בבבלי במ"ק פ"ק ומציינין על הספיקות אבל לא על הוודאות. נראה שציון זה לא היה רק בשביל המדידה וכן משמע לשון התוספתא ומציינין על קברו כדי שיצאו ב"ד מלשכת הגזית וימודו. מיהו הא דגרסי' בבבלי מ"ק דף ה' ע"א אר"ש בן פזי רמז לציון קברות מן התרה מנין ת"ל וראה עצם וגו' א"ל רבינא לר"א הא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמרה וכו' ע"ש וכתבו תוס' בד"ה רמז לציון דהאי קרא לא כתיב אלא לעתיד אבל לא בזמן הזה ומיהו משני דאיכא למילף מהתם ע"כ. הרי מפורש דמיחזקאל ילפינן והתם ודאי הוה. והרמב"ם כ' פ"ח מהט"מ הל"ט כל המוצא קבר או מת או דבר שמטמא באהל המת חייב לציין וכו' ואין מציינין על הוודאות וכו' אלא על הספיקות ע"כ ודברים אלו נראין כסותרין זה את זה וצ"ע וי"ל:

היה חורש בינתיים וכו' ביניהן טהור סביבותיהן טמא. מכאן משמע כפירש"י במ"ק פ"ק דגרסי' חורש. אבל לגי' הרמב"ם ותוס' דגרסי' יש חרש ביניהם וכ' הכ"מ פ"ח מהט"מ דרבי' מפרש דביש חרש ביניהם מוכיח שאינו ציון קבר אלא בנין הוא שכן דרך לשום חרשים בבנין. ע"כ. משמע מדבריו דאף תחת וסביבות האבנים טהור שאף הסי' שע"ג אבנים מהבנין הוא. וכאן מבואר שהן כיחידות ותחתיהן וסביבותיהן טמא וצ"ע:

אין תימר נראין דברי ר"י וכו'. עיין בפירושי בקונט'. ותימא ור יהודא דדריש וסמכו שנים למה קאמר דסגי בעגלה ערופה בחמשה ליבעי שבעה. מיהו בבבלי משני דלר"י איצטרך ויצאו הן ולא שלוחיהן וא"ת א"כ וסמכו נמי נדרוש דאתי למעט שלוחיהן וי"ל כבר כתיב בסמיכה וסמך ידו ולא יד שלוחו ואייתר וסמכו לרבות שנים אבל בירושלמי נראה דלית ליה הך דרשא וצ"ע:

תני ראב"י אומר זקניך זה ב"ד הגדול וכו'. בבבלי דמסיק דראב"י סובר דבעינן כולה סנהדרין. ונ"ל דהיינו טעמא דהרמב"ם שפסק כר' יהודה דבעינן חמשה בעגלה ערופה. אע"ג דסתם משנה דלא כוותי' וכבר האריך הרב בתי"ט בפרקין ע"ש ונראה דקסבר דמשנת ראב"י קב ונקי אפי' בברייתא אך כיון דר"ש ור"י פליגי עליה לא פסק כוותיה דה"ל רבי' אבל דבעינן חמשה ה"ל ר"י וראב"י רבים נגד ר"ש ופסק כר"י ועיין בספר הליכות עולם ובכללי הגמרא שם דמשנת ראב"י קב ונקי נגד יחיד ולא נגד רבים והרב בתי"ט כתב לתרץ פסק הרמב"ם מדגרסי' בסוגיין א"ר נראין דברי ר"ש בסמיכה ודברי ר"י בעריפה ע"כ. ודברי תימא הם שהרי מסיק דלא קאמר נראין דברי ר"י בע"ע אלא במאי דלא דריש ויצאו אבל דליהוי הלכתא כוותי' לא קאמר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף