שיירי קרבן/נדרים/י/א

שיירי קרבן נדרים י א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ונדריה עליה לרבות את הנדרים שבא בידה מבית אביה. בבבלי דף ע"א גרסי' מנלן דארוס אחרון מיפר נדרים שנראו לארוס ראשון אמר שמואל ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה נדרים שהיו עליה כבר. וא"ת הא איצטרך עליה לנדרים שבאו בידה מבית אביה שאביה ובעלה מפירין אותן וי"ל דדייק ליה לשמואל מדכתיב ואם היו תהיה דמשמע הויות הרבה לעולם אביה ובעלה האחרון מפירין כל נדריה שהיו עליה כבר וכן מפורש לקמן בפרקין. אך קשה א"כ מאי פריך התם בבבלי לשמואל ואימא ה"מ שלא נראו לארוס ראשון אבל נראו לארוס ראשון לא מצי מיפר ומשני עליה קרא יתירא הוא. ש"מ דלאו מכפילות דהיו תהיה קדריש שמואל. ופליג אירושלמי בתרתי דיליף הארוס מיפר בקודמין מדכתיב ואם היו תהיה וכו' אשר אסרה דמשמע לשעבר וכמ"ש הרא"ש שם א"נ קסבר שמואל דל"צ קרא דדוקא בעל מיעטו קרא שאין מיפר בקודמין שאין לאב חלק בו משא"כ בארוס וכמ"ש הר"ן דף ס"ח ע"א בד"ה מוקי לה וכו'. ואם היו תהיה איצטרך ליה לכדרבה דמקשי' קודמי הוי' שניי' להוי'. ראשונה כמפורש שם דף ע'. וניחא לפ"ז דלא פריך שם דף ס"ח לתדר"י דיליף מבין איש לאשתו וגו' שאביה ובעלה מפירין נדריה עליה למה לי כדפריך בסמוך לר' לעזר דאיצטרך ליה לכדשמואל. אך תירוצו של הרא"ש תימא שהרי גם בנדרה בית אביה ובי' אישה כתיב אשר אסרה והני ודאי לאו בקודמין איירי. גם מדברי הר"ן והרא"ש דף ס"ז ע"ב בד"ה ומיניה וכו' משמע הא דאין ארוס מיפר בקודמין מעליה יליף ליה. גם מדקשיא ליה להר"ן דף ס"ח ע"א בד"ה מוקי ליה וכו' לתדר"י מנ"ל שהארוס מיפר בקודמין משמע לרבה ניחא דיליף מעליה ע"ש. וקשה הא דקאמר עליה קרא יתירא הוא. גם עיקר קושיתו של הר"ן לתדר"י תמיהא לי דאע"ג דמוקים קרא דאם היו תהיה לאיש לכדרבה מכל מקום עיקר קרא בארוס איירי ואייתר עליה ללמד שמיפר בקודמין וצ"ע:

תני בשם ר"ל אם היו וכו' בבוגרת הכתוב מדבר. וקשה לפ"ז מאי פריך בבבלי דף ס"ח ולתדר"י אם היו תהיה לאיש מאי עביד ליה לישני דאיצטרך לכדר' לעזר וי"ל דהבבלי לשיטתו דבדף ע"ג מוקי אביי לטעמיה דר"א משום דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת ולאו מקרא יליף ליה. אך קשה דלקמן בפרקין משמע דר"א מסברא קאמר דבוגרת הארוס מיפר לה דאמרי התם מיסבר סבר ר"א במזונות הדבר תלוי וכו' וי"ל:

קשיא על דר' לעזר. בקונט' הגהתי וקשיא על דרבנן. דליכא לפרושי דקשיא לר"ל למה לי קרא הא סברא הוא שהבעל מיפר בבגר דכיון שבגרה כבר יצאה מרשותו דודאי צריך קרא דסד"א כיון שלא נכנסה עדיין לרשות הבעל אף הוא לא יפר:

יתומה שמת אביה מי מיפר לה הבעל מיפר. כתב הרשב"א בתשו' סימן תקס"ז ואם נתארסה ואין לה אב אין הארוס יכול להפר. ומביאו בש"ע סימן רל"ד ס"ה ותימא הרי מפורש כאן שהארוס מיפר נדרי יתומה. ומ"ש הש"ך שם דלעול' אין הארוס מיפר אלא בשותפות ואפי' מת האב אחר שנתארס' דינא הכי כדלקמן ס"ט ע"כ דברי תימא הם מאי אפילו דקאמר דודאי כשמת האב לאחר שנתארסה גרע שכבר נראו לאב ועוד אפילו בנדרים שנדרה לאחר מיתת האב כל שנתארסה בחיי האב אין הבעל יכול להפר לבדו כיון שבשעת אירוסין לא היה ראוי להפר בלא שותפות דבעל אבל אם מת האב קודם אירוסין מיד כשנתארסה נכנסה לרשות הבעל להפר נדריה ולפ"ז אין שום ראיה מהא דאמרי' בבבלי דף ס"ח ע"ב שאין הבעל מיפר אלא בשותפו' היינו בשכבר היה ביניהם שותפות וכן משמע שם בברייתא וצ"ע:

וקשיא על דרבנן. בקונט' הגהתי. אך קשה הא איצטרך ואם בית אשה נדרה ללמד שאין הבעל מיפר בקודמין וי"ל לפי מאי דמסיק קסבר ר"א דבשקידשה כשהיא בוגרת הבעל מיפר נדרים שהיו עליה כבר א"כ כ"ש נשואה דכבר יצאה מרשות האב ונכנסה לרשות הבעל. אך לפמ"ש בקונט' בד"ה מה מקיים ר"ל וכו' קשיא. וא"ת מאי קשיא ליה לר"ל הא איצטרך קרא בנשואה דאפילו בנערה הבעל לחוד מצי מיפר דבארוסה דוקא בוגרת יכול להפר ולא נערה וי"ל זיל בתר טעמא למה הארו' מיפר בבוגרת משום שיצאה מרשות האב כ"ש בנערה ונשוא' וכמ"ש:

אית ליה כולה מתמן. כתב הר"ן דף ס"ח לתדר"י דיליף מן בין איש לאשתו וכו' שאביה ובעלה מפירין נדריה מנ"ל שאינו מיפר אלא דברי' שבינו לבינה ואפשר דתרתי שמע מיניה. ותימא למה כתב בדרך אפשר הלא מפורש בסוגיין דר"ל דס"ל כתדר"י אית ליה דתרתי שמעי' מיניה. ונראה דחד' דריש ממשמעות' ואידך מיתור' וכמ"ש בקונט' ועיין בר"ן דף ס"ח:

לא על הדא אתאמרית וכו'. בבבלי משני כי איצטרך ליה בשהפר א' וקיים א' וחזר המקיי' ונשאל על הקמתו וכו' ע"ש. ולא ניחא ליה לשנויי כדשנינן כאן. דגירסת הבבלי אבל דברי ב"ה אין יכול להפר. א"כ אפילו בלא הקמה דבעל אינו יכול להפר וה"ל משנה שאינה צריכה. ולא ניחא ליה לש"ס למוקמי סתם מתני' כב"ש:

פשיטא הדא מילתא וכו'. בבבלי מיבעי' ליה אם היפר הבעל ולא האב אי לוקה ופשיט דאינו לוקה מדקאמרי ב"ה דהאב מיקלש קליש ה"ה בארוס ע"ש. וקשה מאי מדמי ארוס לאב שאני אב דאם מת הבעל מתרוקן לו הרשות וי"ל קסבר הבבלי כיון דאם לא מת סופה להנשא ומתבטל רשות האב לגמרי א"כ רשות שניהן שוה:

מיתה כהפרה היא. בקונט' הגהתי מיתה כהקמה היא. וא"ת הא תנן לקמן אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ואס"ד מיתה כהקמה דמי ארוס אחרון מי מצי מיפר נדרים דאוקים ראשון וי"ל דאיכא לחלק ביי מיתה לגירושין ודוחק. ועיי' בבבלי דף ע"ב:

מתני' אמרה כן אביה וכו'. וקשה מנ"ל דמתני' איירי בשהפר האב ואח"כ נתגרשה דלמא בשלא הפר איירי מתני' אבל בהפר האב דמיקלש קליש לנדרה אין בהנשאר כח להוריש לארוס האחרון. ודוחק לומר דאתיא כמ"ד בסמוך יש מיתה בהפרה והאב מיגז גייז א"כ לעולם יכול להוריש האחרון וי"ל אע"ג דאיקלש לנדרא כיון דהארוס האחרון כרעיה דהראשון הוא מצי להפר ועיין בר"ן ורא"ש דף ע"א:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף