שיירי קרבן/מכות/ב/ד

שיירי קרבן מכות ב ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואתיא כיי דאר"ה כו'. כתב הרמב"ם פ"ו מה"ע קצב שהיה מקצב והגביה ידו בקופיץ לאחוריו והחזירו לשבר העצם כדרך שעושין הקצבים כל שימות בהולכה שהיא ההגבהה מלפניו וירידה מאחריו אינו גולה וכל שימות בחזרה שהיא עלייה מאחריו וירידה מלפניו גולה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה שלא כדרך ירידתו אינו גולה ואפילו בירידה שהיא צורך עלייה אינו גולה. וכתב הכ"מ ברייתא או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עלייה ופירש"י לחיובא כו' ולהרמב"ם קשיין הנך ברייתות שבסמוך וצ"ע ע"כ. ול"נ הנך ברייתות ודאי לא קשיין כלל. דהא דתני לפניו חייב לאחריו פטור היינו ירידה מלפניו ומלאחריו והא דתני לאחריו חייב ולפניו פטור איירי בעלייה שלפניו ושלאחריו. ודתני בין לפניו בין לאחריו חייב עלייה מלאחריו וירידה מלפניו. ודתני בין לפניו בין לאחריו פטור היינו עלייה מלפניו וירידה מלאחריו. ולשיטה זו ל"ק קושית תוס' בד"ה ואבע"א הא דאיתלע כו' ע"ש דלא בעי למימר דכ"ע ירידה היא דא"כ קשיא לר"י דאמר ירידה שהיא לצורך עלייה אינו גולה ודקאמר דכ"ע עלייה היא ניחא. ונראה דגירסת הרמב"ם ב ברייתא דמייתי הבבלי או השליך עליו להביא עלייה שהיא לצורך ירידה. ובגמ' שם כגירסא איתיביה זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה שלא בדרך ירידתו אינו גולה בדרך ירידתו לאתויי מאי לאו לאתויי כה"ג (ירידה שהיא צורך עלייה) ולטעמיך כל שלא בדרך ירידתו לאתויי מאי אלא לאתויי קצב כו'. וגירסא זו נראית דלגירסתיה קשיא איך דייק מסיפא היכא דאיכא למידק מרישא איפכא אבל השתא י"ל ס"ד דמקשה רישא עיקר ותני סיפא איידי דרישא והמתרץ גילה דבר זה דאיכא למימר דאתי לאתויי קצב. וכ"ת לישני בדרך ירידתו אתי לאתויי עלייה שהיא לצורך ירידה י"ל ולגירסת רש"י מי ניחא דגם לשיטתו י"ל שלא בדרך ירידתו אתי לאתויי עלייה שהיא לצורך ירידה מאי קאמרת ניחא ליה למתרץ לאוקמי רישא וסיפא בחד עניינא א"כ גם לגירסת הרמב"ם ניחא. וסוגיין מסייעא לגירסת הרמב"ם ז"ל וכמ"ש בקונטרס ולגירסת רש"י קשיא. לכן עיקר כמ"ש הרמב"ם:

ואם מת אינו גולה שאינו כיער. עיין בקונטרס בבבלי ב"ק פרק המניח (דף ל"ב) אמר רבא ק"ו ומה יער זה לדעתו נכנס וזה לדעתו נכנס גולה זה שלדעת חבירו נכנס לא כ"ש אלא מאי פטור דלא סגי ליה בגלות משום דה"ל שוגג קרוב למזיד דאיבעי ליה לעיוני. וה"ק שאינו כיער דאין לו לעיין על חבירו ותו' כתב שם בד"ה מיתיבי כו' כשנכנס שלא ברשות אפי' ראהו אינו גולה שאינו דומה ליער ומייתי ראיה מסוגיין דריב"ח איירי בשראהו ואפ"ה פטור מגלות לפי שנכנס שלא ברשות וכי דחי דריב"ח בשאמר לו היכנס איירי צריך להעמידה בשלא ראהו דלא תיקשי דנפח על מה שהוא פטור מגלות ע"ש. ודבריהם תמוהים לפי מה שפירשתי בקונטרס ריב"ח ודאי ברשות איירי ואף דפליגי רבנן ואומרים שאין פועלין רשאין לכנוס כמבואר פרק המניח (דף ל"ג) הא מסיק שם כשאין בעל הבית שכיח בשוק אלא בבית רשאין לכנוס אפילו לרבנן וריב"ח ודאי בכה"ג איירי דאל"כ מ"ש דנקט ונכנס הפועל ומנפח אלא ודאי אדם שנכנס לנפח והיה מסרב בו לצאת ספק הוא אם יצא או לא דמדאמר לו לצאת סברא הוא שיצא ומדנכנס ברשות סברא הוא קצת שלא יצא לכך ה"ל שוגג ודמי ממש ליער אבל פועל שנכנס ברשות לתבוע שכרו והוא עדיין לא נתן לו שכרו קרוב הוא שעדיין לא יצא וה"ל קרוב למזיד דאיבעי ליה לעיוני וצ"ע. ודברי הרא"פ פרק המניח בסוגיא זו רחוקים מן הפשט ועיקרו חסר מן הספר ומ"ש בקונטרס הוא הנכון:

וחייבין זה בנזקי זה. עיין בקונטרס. וכ"כ נדרים פ"ג. מיהו נראה אנזקי קרן פטורים דלאו רה"ר הוא. ואף דבבבלי פ"ק דב"ק (דף י"ג) פליגי ביה תנאי ע"ש בירושלמי פ"ק דב"ק א"ר יסא בשם ר' יוחנן וחצר השותפין חייבת:

ולא כן אמר רב בממלא כו'. ואם תאמר מכדי מאן אמר להך שמעתתא ר' יוחנן ואיהו לא מוקי למתני' בממלא כו' אלא בקרן זוית כמפורש בבבלי פרק המניח (דף כ"ז) וי"ל הא מודה מיהת דאיבעי ליה לעיוני ומיזל א"כ קשיא הך דשותפין דלא איירי בקרן זוית. אך לפמ"ש תו' שם בד"ה אמאי פטור כו' אבל הך לא פריך אמאי חייב בנזקו כשהוזק דיותר יש לו לשמור שלא יזיק משלא יוזק ע"ש קשה מאי פריך שאני הכא שהמזיק היה לו לשמור שלא יזיק את חבירו. ודוחק לומר שהירושלמי פליג על הבבלי בזה וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף