קרבן העדה/מכות/ב/ד

קרבן העדה מכות ב ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אם יש רשות לניזק. שנתן לו בעל הבית רשות ליכנס:

מת חטבת עצים רשות. דאין לך חטיבת חובה אם מצא חטוב אף העושה דבר רשות גולה יצא אב המכה את בנו להטותו לטוב והרב את תלמידו ושליח ב"ד המלקה את המחוייב מלקות דמצוה קעבדו ואם מת תחת ידן אינן גולה:

גמ' טבח שהיה מקצב. שדרכו להגביה ידו בקופיץ מלאחוריו ומחזירו לפניו כדי להכות על הבשר בכח והכה חבירו בין בהגבהתו למעלה בין בהשפלתו למטה גולה דכולן צורך ירידה הן:

ואתיא כי האי דאר"ה טבח שהיה מקצב והכה לפניו. בחזירתו בדרך ירידתו גולה שזו ודאי ירידה היא אבל אם הכה בהגבהתו לפניו אינו גולה שזו היא עלייה לאחריו בדרך עלייתו בחזרה גולה שעלייה זו צורך ירידה היא אבל אם הכה בירידה מאחריו אינו גולה:

אר"י כל. דבר ודבר לפי ענינו הוא נידון כיצד ישב על המיטה ביום והיה תינוק בתוכו והרגו בישיבתו גולה שזה שוגג הוא שלא היה לו לעיין בו שאין דרך ליתן תינוק לתוך המיטה ביום ישב ע"ג המיטה בלילה והרג התינוק כיון שדרך ליתן תינוק תוך המיטה בלילה ה"ל פושע ואינו גולה:

ישב לו ע"ג עריסה. שמניחין בה התיניק ביום והרגו בישיבתו אינו גולה שזה פושע הוא אבל ישב עליו בלילה כיון שאין דרך להניח בעריסה בלילה ה"ל שוגג וגולה:

חייב. בארבע דברים נזק צער ריפוי שבת אבל בושת לא דאינו חייב על הבושת עד שיתכוין:

שאינו כיער. יער זה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס וזה לרשות חבירו נכנס:

ה"ג תני ר' חייא פטור. מארבע דברים אם הזיקו:

ה"ג ולא פליגין מה דמר ריב"ח בשראו אותו ומה דתני ר"ח בשלא ראו אותו וכ"ה בב"ק. וה"פ סתמא דש"ס קאמר ר' יוסי ור"ח לא פליגי אלא מה דאמר ר"י דחייב בשראהו וה"ל פושע לכך חייב ומה דתני ר"ח פטור היינו שלא ראהו ולא הוי פושע:

ופריך אם כשלא ראו אותו. אף דנאמר דאיירי בשלא ראו אותו אמאי פטר ר"ח כיון שרשאין פועלין לתבוע שכרן מבעל הבית ה"ל כמאן דאמר בעל הבית להפועל היכנס וה"ל נכנס ברשות וחייב בעל הבית בהיזיקו:

ומשני תני ר"ח. אף בזו פטור דקסבר כיון שא"ל היכנס צריך הניזק לשמור את עצמו דלא קיבל על עצמו שמירתו וס"ל כרבי דאמר לעולם אינו חייב עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור:

ואית דבעי מימר. איכא דאמרי דלא כר"ח אלא כיון שא"ל היכנס ה"ל כחצר השותפין וחייב אחד בנזקי חבירו וכדאמר ר' יוחנן:

קונין זה מזה. אפילו לא זיכה המוכר כליו להלוקח ולא משך הפירות קונה דכליו של לוקח קנין שהרי יש לו רשות להביא כליו בחצר:

וממחין זה ע"י זה. בכל תשמישין הקבועין בחצר כמו העמדת תנור וכיריים ודדמיין להו שממעטין אויר החצר:

וחייבין זה בנזקי זה. אם הזיק זה את זה או שורו של זה לשורו של זה משום דה"ל כשומרי שכר זה לזה:

ופריך לא כן אמר רב. אמתני' דהמניח את הכד ברה"ר ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור ואם הוזק בה בעל החבית חייב בנזקו דקשיא אמאי פטור איבעי ליה לעיוני ומיזיל ואמר רב בממלא כל רה"ר חבית א"כ למה השותף חייב בנזקי חבירו איבעי ליה לעיוני וכי איירי שמילא כל החצר דוקא בתמיה:

ומשני אמרי כיון שדרכו של כל שותף לילך ככל החצר. ה"ל כממלא כל החצר שהוא הולך בכל החצר כבשלו ואין לאדם לעיין בשלו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף