שיירי קרבן/מגילה/א/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
חתם סופר
עמודי ירושלים
גליוני הש"ס




שיירי קרבן TriangleArrow-Left.png מגילה TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שכן אפי' ספרים אינן נכתבין כן. כתב בי"ד סי' ר"פ ס"א בהג"ה וי"א דמותר לדבק עליו קלף מבחוץ וכו' וכן אם נחסר דבר כותבין על הקלף הדבוק ע"כ ותימא דהשתא שתי עורות בדף אחד אסור כ"ש לכתוב על המטלית הדבוק מבחוץ וכ"ש שראיתי שלפעמים ג' או ד' מטלית בדף אחד וכתוב עליהן ומה שהביא מהרי"ק בתשובה סי' קכ"ב ראיה מהא דאמרי' לקמן ודובקין בדבק כבר פירשנו שם באופן שאין שום סתירה לכאן והוא הנכון דשם לענין תפילין אייירי דליכא מ"ד דמטלית כשר וצע"ג. כתבו תוס' במנחות דף ל"ב ע"א בד"ה דלמא להשלים פי' בקונטרס שאם חסרה מזוזה שיטה אחת אי לאו דאין מורידין היו נוטלין שיטה אחת מס"ת ותופרין במזוזה והא דאמרינן בירושלמי דתפילין ומזוזות אין נכתבין אלא על עור אחד ההיא בשלא תפר העורות זה בזה ע"כ ותימא הא אפילו בס"ת אמרי' כאן כה"ג אסור וס"ת ודאי בתפר איירי וצ"ע:

ספרים שכתבן כתפילין וכו'. אפירוש שבקונטרס קשיא הא תפילין ומזווות פסולין אם נכתבו יוונית גם אין טעם בדבר לכן נ"ל דה"פ ספרים שכתבן בכתב קטן כמו שכותבין תפילין ומזוזות אין תולין בהן שאין ניכר דלשם תליה נכתב ותפילין ומזווות שכתבן בכתב גדול כמו שכותבין הספרי' תולין בהן שניכר דלשם תליה נכתב ואיירי בשכתב כן בתחלה ע"י תלייה דאל"כ ה"ל שלא כסדרן ור"ז קאמר אם היה כותב שני הכתבים בס"ת אם כתב פ' אחת בכתב גדול ואחר כך פ' כולה בכתב גדול כשר אבל אם פרשה אחת כתב בכתב גדול וקטן פסול דמיחזי כמנומר וה"ג היה כותב אלה עם זה ועם זה אם היתה וכו' ור"ז בשם ראב"ח אמר דיש לכתוב ס"ת ותפילין בכתב אחד דהיינו בכתב ממוצע ולא גדול ולא קטן ונסתייעתי לסברא זו ממ"ש הרשב"ץ כיון שהכתיבה נתלית בכתיבה דקה יותר מכתיבת שאר הדף מינכרה מילתא דלשם תליה כתבה ע"כ ומביאו הרב"י בי"ד בב"ה ריש סי' רעו ע"ש:

אתיא דאשיין בר נדבה כר"י דתני עירב את האותיות וכו'. הרשב"א פי מלמעלה פסול לפי שעד שלא נעשית אות נפסלה צורתה והלכך אסור לגרוד דה"ל כחק תוכות שלא נעשית אות מעולם עד עכשיו שהוא בא לגורדה אבל כשנדבקה מלמטה נו של תפארתינו כיון שכבר נגמר האות קודם הדיבוק כשר אבל אם תפארתך שהכ"ף דבוקה באמצעיתה להתי"ו מבעיא ליה אם הוה כלמעלה או כלמטה וכו' ע"כ ובב"י בא"ח סי' ל"ב מביאו לדברי הרשב"א ותימא לפי פירושו לא אתיא כלל הא דאשיין לדר"י ונראה דגרם לו זה שלא ראה אלא סוגיא דברכות כמפורש בדבריו ושם לא נזכרו דברי אשיין אבל מכאן מוכח כמ"ש בקונ' ולא איירי כלל בדיבוק:

או מפני שיש בהן חול. כתב הר"א מזרחי בתשובה סי' א' שיש שאמרו שמלת אני הוא שם ושאני ה' אלהיכם הם ג' שמות והשיב שלא מצא שאני הוא שם ע"ש וקשה ולמה לא הביא ראיה מבוררת מסוגין שאני חול:

פתוחה מראשה סתומה. מה שפירשתי בקונטרס הוא ע"פ שיטת הרמב"ם אבל הרא"ש חולק בדבר ויש לו גירסא אחרת בסוגיין ועיין בב"י בסימן ער"ה וסימן רפ"ח בי"ד ובתוספות דמנחות דף ל"ב בד"ה והאידנא וכו' פירשו בה פירוש אחר ע"ש:

צריך לכתוב ה"א למטה מארכובתו של למ"ד וכו'. כתב בספר אור תורה ונ"ל שאילו היתה כוונתו למטה ממש הא תו ל"ל לכן נ"ל שסוף מאמר זה מורה כוונתו שה"א נכתבת לבדה וכיון שאינה סמוכה ללמ"ד למטה ממנה קרי לה וכו' ע"כ ואיני יודע לכוין דבריו להוציא המאמר הכתוב בירושלמי ובמדרש רבה פרשת בשלח מפשטו בשביל דברים שנאמרו במסורה וגם שאפשר לכוין שניהם דצריך הרחקה ללמד שחסר אות וצריך השפלה ללמד על האנחה וצעקת הוי וכמפורש במדרש שם וזה ברור גם מה שכתב בספר ידי משה אינו נכון לפי מ"ש כאן:

אף בקרע כן. במנחות דף ל"א גרסינן אר"ז אמר רב תננאל א"ר קרע הבא בשני שיטין יתפור בשלש אל יתפור ע"כ וקשה דכאן קאמר ר"ז בשם ר"ת דאף שלש יתפור וי"ל דמסיק התם דבחדתא לית לן בה א"כ הכא בחדתא איירי דומיא דהשמיט שנעשה מתחלה ודוקא ג' הוא דיתפור אבל ד' אפילו אחדתא לא יתפור וזה מדוקדק בלשון הרמב"ם פ"ט מה"ת ז"ל אבל אם ניכר הגויל שהוא עפיץ תופר אפילו קרע הבא בתוך ג' ול"ק סתם תופר אלא ודאי דאף בחדתא תוך ד' לא יתפור וכמ"ש:

וכורכין בשיער וטולין במטלית ודובקין בדבק. כתב הנ"י וכורכין וטולין במטלית כלומר אם נקרע הגויל או הקלף עושין לו מבחוץ טלאי של בגד ותופרין או תופרין אותו בגידים ע"כ מדבריו דוכורכין בשיער נמי אנקרע קאי ותימא איך יכרוך בשיער הקרע וא"ל שלא היתה בגירסתו וכורכין בשיער שהרי אף בדברי הרי"ף שמביא הירושלמי כתוב כן וע"ק לפי דבריו אף ודובקין בדבק ותופרין וכו' אקרע קאי ומלשון הירושלמי משמע שלכתחלה דובקין בדבק ועוד אי אס"ת קאי מאי מהני הדבק הא יקרע בגלילה וכמו שכתב הרא"ש בשם הר"ם לכן נראה לי דכולן אתפילין קאי דומיא דכורכן בשיער וכמ"ש בקונט' ועמש"ל ואף שהר"ף כתב להירושל' הזה בסוף הלכות ס"ת יש לומר דללמוד ממנו דיני ס"ת שכתבו שם דכ"ש הוא מתפילין:

שכן הוא שם חול במקום אחר. ותימא א"כ אלקים נמי יהא מותר למחוק שהרי הוא שם חול במקום אחר כמו זובח לאלקים יחרם וכן שם אדנות אבל בבבלי בשבועות דף ל"ה גרסינן ר' יוסי אומר צבאות כולן נמחק שלא נקרא צבאות אלא על שם ישראל שנאמר והוצאתי את צבאותי' את עמי בני ישראל ממצרים וזו היא הגירסא הנכונה לענ"ד אבל במ"ס רפ"ד הגירסא כמו שהיא לפנינו כאן בירושלמי וצ"ע:

הוי דו אמר הללויה. כתב התוי"ט בסוכה פ"ד משנה ו'. אע"ג דהירושלמי חולק עם גמרא דידן דהא לגמרא דידן רב אמר הללויה שתים נ"ל דל"ק דודאי הא דאר"ח על תהלים דר"מ הא דהעיד רב על תהלים דר"ח חלוקים הם אבל הירושלמי לא ידע עדותו של רב מתהלים דר"ח וכו' אבל גמ' דידן ידע נמי אידך היינו עדות רב על תהלים דר"ח ושזה עיקר לרב לסמוך על תהילים דר"ח ע"כ והדבר תימא דמדבריו משמע שהאמת שרב אמר שני דברים משמיה דר"ח אלא שסמוך עצמו על תהלים דר"ח עצמו אם כן עדיין תיקשי דר"ח אדר"ח ולפמ"ש בקונטרס בלשון הראשון לק"מ ובבלי והירושלמי שוים. ומה שיש לדקדק עוד בסוגיא זו ע"ש בסוכה דף מ"ה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף