שיירי קרבן/יבמות/טו/א

שיירי קרבן יבמות טו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

האשה\. שלום בינו לבינה. עיי' פי' בקונט' וכ"פ רש"י וקשה אי לקלקל נתכוונה מה לה להעיד שקר הלא אפשר לה לזנות ותיאסר עליו וכ"ת אם היא חשודה אין כל ישראל חשודים ולא תמצא מי שיזנה עמה הא יכולה היא לזנות עם עכו"ם או עבד. ואף לשיטת ר"ת שכתבו תו' כתובות דף ד' בשמו דסובר טומאה דכתיב גבי סוטה לא קאי אעכו"ם שביאתו כבהמה מודה מיהת שנאסרה על בעלה בביאתו כדמוכח ממתני' פ"ב דכתובות וסוטה וע"ק לפ"ז צ"ל משנתינו נשנית למשנה האחרונה דסוף נדרים דלמשנה הראשונה ודאי נאמנת אפי' אשת ישראל אלא שאין לה כתובה ואף זו כשיבא בעלה אין לה כתובה מזה ומזה וי"ל דטפי ניחא לה לשקר בענין זה שיכולה לומר ששמעה מאחרים שמת או שטעתה אבל כולי האי לא מבזי נפשה לזנות לעין כל. ובבבלי בפרקין דף קטז גרסי' מ"ט דקטט' רח"א משום דמשקרא רב שימי בר אשי אמר משום דאמרה בדדמי מאי בינייהו א"ב דארגיל הוא קטטה ופי' תוס' למ"ד משקרא הכא דרחמא ליה אינה משקרת ולמ"ד דאמרה בדדמי יש לחוש בשביל שנאה מועטת אמרה בדדמי ע"כ וכ' הרשב"א תמיהא לי אמאי לא אמר מת וקברתיו דלר"ש נאמנת ולר"ח אינה נאמנת וכן מקשה הכ"מ והלח"מ ע"ש. ול"נ דתו' סוברים רב שימי מוסיף אדברי ר"ח לחומר' דאפי' במקום דלא חיישינן דמשקרא אי איכא למיחש דאומרת בדדמי אינה נאמנת והיינו דקאמר איכא בינייהו מצינו דשייך חששא דאומרת בדדמי וליכא למיחש דמשקרא. ותדע דאל"כ קשיא לר"ש מתני' דכתובות האשה שהוחזקה אשת איש ואומרת גרושה אני אינה נאמנת ע"כ לומר דהתם משקרא טפי דמכחישתו וכדאמרי' בגמרא בסוגיין וכ"ה בבבלי כתובות פ"ב הרי דחיישינן דמשקרא. וכ"ת הכא כיון שאם בא הבעל מכחשתו אינה משקרא כלל אכתי תיקשי לן אמאי אינה נאמנת לומר מת יבמי מאי קאמרת שניסת לו בע"כ כיון דקטטה ביניהם אף זו כיוצא בה אלא ודאי לכ"ע חיישינן דמשקרא ור"ש מוסיף אדר' חנינא. ועמ"ש בסמוך. וא"ת הא ודאי ר"ח סובר דאומרת בדדמי דאל"כ מ"ט אינה נאמנת במלחמה בעולם י"ל במלחמה ודאי אמרי בדדמי כמפורש בבבלי טעמא אבל שתאמר בדדמי מחמת שנאה לא אמרינן וקשה לר"ש מ"ט לא חייש דאומרת בדדמי בדארגיל הוא קטטה הא חזינן שרצתה לישא לאיש אחר בלא גט מבעלה דהכי אוקימנא לה בבבלי דזו היא קטטה שאמרה לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ושאילנא ואמרו להד"ם ואם גורמת השנאה לשקר כ"ש דגורמת לומר בדדמי וא"ל בדבר דאיכא למיקם עלה דמילתא כגון מיתת בעלה לא משקרא דהא אמרה נמי גירשתני בפני פלוני ופלוני דאיכא דמיקם עלה ולפמ"ש דלשיטת תוס' רב שימי מודה לר"ח ניחא. וכ"כ המהרש"א. מיהו הא דכתבו תו' לר"ח בדארגיל הוא קטטה לא משקרא הא קחזינן דמשקרא ואמרה גירשתני בפני פלוני ופלוני ואיכא למיקם עלה דמילתא ותו' תירצו י"ל זה לא היתה עושה לומר מת בעלי ואם יבא תצא מזה ומזה וכל הדרכי' האלו בה ע"כ. ותימא אטו זו שאומרת גרשתני אין דעתה לישא לאיש בתמי' וכשיבואו העדים שאמרה שנתגרשה בפניהם יתברר שקרותה ותצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. ואפשר לומר בגט לא הוחזקה שקרנית ממש דהא בהודאתה שהודית אחר שבאו העדים ואמרה שלא נתגרשה הורעה כחה אבל אלו אחר שבאו העדים עומדת בדבורה ואמרה טעיתי ולא היה הדבר בפני פלוני ופלוני היתה נאמנת שהרי א"צ לומר בפני פ' ופלוני גרשתני. וראיה לדבר ממ"ש הש"ע ח"מ סי' ע' ס"ב אמר פרעתיך בפני פ' ופ' אומרים ללוה הביאם והפטר לא באו ואפי' באו והכחישוהו ואמרו להד"ם ישבע היסת ויפטר ואם אומר שהזמינם לעדים כשפרעו והכחישוהו חייב לשלם ע"ש. אך נראה דהכא בהזמינם איירי דהא בגט בעינן עדי מסירה. ודוחק לומר דאומרת לא אלו היו עדי מסירה אלא שהיו אז במעמד ההוא כשגרשני דטפי ה"ל להזכיר הנך עדי מסירה ועיי' בש"ך שם וצ"ע. והרמב"ם רפי"ג מה"ג כ' טעמא דר"ת שזו הוחזקה שקרנית ורוצה להשמט מתחת בעלה. וכתבו הרא"ם והלח"מ שם דהרמב"ם סובר דר"ת לחומרא ואפי' ארגיל איהו קטטה קאמר דאינה נאמנת שהוחזקה לשקר שכבר אמרה גרשתני ונמצא שקר ע"ש שהאריכו וא"ת הא לא דמיין להדדי שקר דגרשתני למת בעלי דגירושין מצי מכחישו משא"כ שקר זה שאם יבוא הבעל אינה יכולה להכחישו וי"ל כיון שאומרת גרשתני בפני פלוני ופלוני ונמצא' שקרנית דמיא לאומרת מת בעלי לכך אינה נאמנת ואין להאריך כאן יותר ועמ"ש בסמוך בתו':

שניא היא בעידי מיתה וכו'. כ' הרא"ש בפרקין הלכתא כרב המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה וא"ת הא אמרי' פ' הכותב גבי הוציאה גט א"ר יוסף הב"ע כשאין שם עידי גירושין מגו דיכול לומר לא גרשתיך יכול לומר גרשתיה ונתתי לה כתובתה ואיך יכול לומר כן כיון דמעיזה לומר גירשתני מהימנא י"ל כגון דהוי קטטה בינייהו דאז לא מהימנא ע"כ. ותימא הא לא הוי קטטה שפוסלתה מלהעיד על עצמה אלא באומרת גרשתני בפני פלוני ונמצא שקר וכמ"ש הרא"ש שם בסמוך אבל בשאר כל קטטות לא נפסלה משום כך שכן דרך הנשים להתקוטט עם בעליהן כמפורש בבבלי בפרקין א"כ ה"ל כאלו הוחזקה כפרני' לממון הכתובה ולמה ליה לרב יוסף למימר דהבעל נאמן במגו הא אפילו בלא מגו נאמן כדין כל חשוד ואפשר לחלק וצ"ע. ועיין בח"מ סי' ע"ט. עוד כתב הרא"ש סוף נדרים ונ"ל טעם טוב דהלכתא כר"ה דאפי' למשנה האחרונה היא תובעת שיגרשנה בעלה וחיישינן שמא עיניה נתנה באחר ותנשא לו לאחר הגירושין אבל ודאי חזקה שלא תאמר אשה לבעלה גירשתני להפקיע עצמה בטענת שקר להיותה באיסור אשת איש כל ימיה ע"כ וקשה הא בהוחזקה אשת איש ואמרה גרושה אני אינה נאמנת משום דיכולה מכחשתו כשיבא הרי אפילו בפניו חיישינן שתעיז וא"ל דחיישינן שמא תנשא לאיש ואז ודאי מעיזה דא"כ קשיא הא דגרסינן בבבלי פ"ב דכתובות דף כג ואם משניס' באו עדים לא תצא ומסיק דנאמנת משום דרב המנונא ע"ש ואס"ד בניסת מעיזה א"כ למה לא תצא. ורואה אני שהדברים ק"ו ומה גבי מיתה דאם יבא בעלה אינה יכולה מכחישתו לא מהימנה אלא משום דבעיגונא הקילו כ"ש בגירושין גם מעיקר החזקה שכתב שלא תעשה איסור כל ימיה ודאי ליתא דאיכא כנגדה חזקה אשת איש וכן מוכח ממתני' דכתובות וכ"ת דתרתי לא עבדי להעיז בפני בעלה ולהיות באיסור כל ימיה אין האיסור גורם ההעזה ויש ליישב וצ"ע:

הגע עצמך שנישאת לו בע"כ וכו'. י"ל דלא חש הש"ס לשנויי דכל שניסת לבעל אין חוששין לומר דסניא ליה דאיתתא בכל דהו ניחא לה אבל היבם עדיין לא ניסת לו אמרי' דלמא משקרא משום דסניא ליה. וכעין זה כ' הרשב"א בחי' בפרקין:

ואפי' כמשנה הראשונה וכו'. כ' הרשב"א בחי' בד"ה הא דאיבעי' לה ע"א במלחמה מהו פי' הרי"ף באומרת מת וקברתיו דוקא וכו' ותימא הא בעיין אמתני' קיימא ומתני' באומרת סתם היא ובאומרת מת וקברתיו נאמנת וכ"ש ע"א דלעולם ע"א מהימן טפי ממנה וכו' וי"ל לעולם בעלמא איהי מהימנא טפי מע"א משום דאיהי דייקא שפיר שלא תתקלקל ובמיתת היבם שאני וכו' ע"ש ותמהני מאי מספקא ליה הא מפורש בסוגיין דהיא נאמנת טפי מע"א וכטעמו דדייקא שלא תתקלקל ובעיקר הדין אם בעינן בע"א שיאמר מת וקברתיו עמ"ש בתו' בסמוך:

מאן דנישאת נישאת וכו'. פירושי בקונט' הוא מדברי הרשב"א בחי' ועי"ל קסבר ר' ע"א במלחמה לכתחילה לא תנשא ואם ניסת לא תצא. והא דקאמר בסמוך הדא אמרה ע"א במלחמה נאמן היינו שנאמן לענין זה שאם ניסת לא תצא. ומסתייעא פי' זה מדברי הראבי"ה ומביאו המרדכי פ' האשה בתרא וז"ל איבעיא להו ע"א במלחמה מהו תיקו פי' ר"ח וראב"ן לחומרא דספק דאורייתא הוא ומיהו נראה לראבי"ה אם נישאת לא תצא מדמדמי ליה תלמודא למים שאין להם סוף ועוד ראיה מירוש' ע"כ. והיינו כמ"ש וכן משמע פשטא דשמעתתא ומעתה י"ל דלא פליגי הרי"ף והר"ח דשניהם מודים באומר העד מת וקברתיו דנאמן ובאומר מת סתם ספיקא הוא ככל בעיא דלא איפשיטא ואם ניסת לא תצא וכן משמעין דברי הרמב"ם ועיי' בלח"מ פי"ג מה"ג שהאריך בזה:

עד כדון וכו'. בבבלי דף קיד ע"ב גרסי' איבעיא להו החזיקה היא מלחמה בעולם מהו מי אמרינן מה לי לשקר דאי בעי אמרה שלום בעולם א"ד כיון דאיחזקה אמרה בדדמי ולא אתי מה לי לשקר ומרע חזקתי' ע"כ. לפום ריהטא היא נ"ל דהירושלמי לא בעי ליה בעי' דבבלי דאיכא למפשט ממתני' דתנן שלום בעולם נאמנת היינו בשהחזיקה היא מלחמה אפילו הכי נאמנת דבאומרת מת על מטתו פשיטא דנאמנת דהא אפילו במלחמה בעולם נאמנת באומרת מת על מטתו וכן קשיא ליה לרש"י ומה שתירץ דמתני' באומרת סתם מת דנאמנת בשעת שלו' אע"ג דלא אמרה מת על מטתו דודאי אית לן למישיילה באיזה מיתה ובאיזה מקום מת דאע"ג דלא בעיא דרישה וחקירה מ"מ צריכה לברר דבריה וכ"כ הרמב"ם פי"ג מה"ג הלכה טו ויותר קשה במלחמה בעולם ואומרת מת סתם דאמרי' מסתמא מת במלחמה קאמרה אמאי לא דייקינן כדי להתיר' דהא הרבה חששו לתקנת עגונות וכה"ג כ' תו' פסחים דף יא ע"ב ע"ש. לכך מיבעיא ליה בשיש מלחמה בעולם אלא שהיא מחזקת שבאת משם. אך אחרי העיון ליתא דלירושלמי דמסיק בסמוך בשעת מלחמה אפי' אמרה מת על מטתו אינה נאמנת ופליג על הבבלי בהא א"כ ליכא למפשט ממתני' מידי דבשעת שלום איירי באומרת שמת על מטתו אבל במלחמה בעולם אפי' בכה"ג אינה נאמנת ועמ"ש בסמוך. ותו' כתבו דף קטו בד"ה מגו דאי בעיא אמר' שלום בעולם וא"ת אמאי לא קאמר מגו שיכולה לומר מת על מטתו ע"כ. ותימא הא ודאי לאו דוקא קאמר מגו דאי בעי' אמרה שלום בעולם אלא מגו דאי בעי' שתקה וממילא הוי שלום בעולם א"כ האי מגו דאי בעי שתיק עדיף ממגו דאי בעי אמרה שקר וכה"ג כ' תוס' בב"מ פ"ג דף לט ע"ב ע"ש. ואני תמה על הרשב"א בחי' שכ' דהך מגו דהכא גרע משאר מגו ע"ש וצ"ע:

ואני אומר מן הדרום באת וכו'. וקשה למה נא' שמשקר' כדי להתירה נימא דקושטא קאמרה ואינה נאמנת שאומרת בדדמי וי"ל דאיירי בשאומרת נמי שמת על מטתו ואע"ג דבמת על מטתו לחוד אינה נאמנת כדמסיק בסמוך מ"מ בכה"ג דאיהי מחזקת המלחמה (אינה) נאמנת ודוחק:

היא אמרה על מטתו מת וכו'. עיי' בקונט' הגהתי. כ' הרמב"ם פי"ג מה"ג אינה נאמנת אפי' אמרה מת במלחמה וקברתיו אבל אם אמרה מת על מטתו נאמנת וכ' הרשב"א ע"ש. ול"נ שמסוגיין ראיה ברורה לדעת הרמב"ם דהא דאמרי' הכא דאינה נאמנת לומר מת על מטתו היינו שאומרת שהוכה במלחמה ומת על מטתו הלכך אינה נאמנת דחיישינן דמשקר' כל שסוברת שמת והא דאמרי' בבבלי בשעת מלחמה נאמנת לומר מת על מטתו היינו שאומרת שלא ירד למלחמה כלל דאינה אומרת בדדמי לא חיישי' דמשקרת נמצא שני התלמודים שוין ודברי הרמב"ם כראי מוצקים. והגמי"י כ' בשם הראבי"ה דמסוגין מוכח אם מת או נהרג ברחוק מן המלחמה היינו כמת על מטתו וזה פשוט. והב"ש כ' בא"ע סי' יז ס"ק קנ אם החזיקה מלחמה ואומרת קברתיו אפי' לדעת הרמב"ם נאמנת דהא בקברתיו החשש הוא שמא משקרת א"כ שייך מגו ע"ש וכ"כ בס"ק קמ"ה. ותימא הא לשיטת הרמב"ם צ"ל כל שאומרת בדדמי משקרת נמי לומר קברתיו וכ"כ הב"ש שם בכמה מקומות א"כ הואיל דאמרי' כיון דאחזקה אומרת בדדמי ולא אתי מה לי לשקר ומרעי החזקה אף קברתיו לא מהני וכ"מ מפורש מלשון הרמב"ם דכתב תחלה באמרה מת במלחמה אפי' קברתיו לא מהני ובסמוך לו כ' דין זה דהחזיקה היא מלחמה בעולם ודין מפולת ועישינו עליו הבית וכל אלו אפי' אומרת קברתיו לא מהני דומיא דמלחמה אח"כ כ' דין רעבון וכו' דקברתיו מהני ש"מ בכל הדינים שלפניו לא מהני קברתיו והדברים ברורים באין גמגום ודברי הב"ש צ"ע:

איזו היא קטטה וכו'. כ' הרמ"א בא"ע סי' יז סעיף מח בהג"ה אם המיר בעלה ה"ל קטטה בינו לבינה. וכ' הב"ש הש"ג חולק וכו' והרמ"א סובר דפליגי בפלוגתא דהרמב"ם ותוס' להרמב"ם דסובר כשהבעל מרגיל קטטה אמרי' דמשקרת ה"ה במומר דהא הוא מרגיל הקטטה ולתוס' דסוברים בשהוא מרגיל הקטטה אינה משקרת ה"ה הכא ע"ש. ודברי תימא הם ודאי אף בשהבעל מרגיל הקטטה צריך שאמרה מתחלה גרשתני בפני פ' ופ' ונמצאת שקרנית דחזינן שרצונה להשמט ממנו ואפ"ה איכא מ"ד בדארגיל הוא קטטה נאמנח אבל בשלא אמרה גרשתני מי איכא למ"ד דאינה נאמנת דא"כ אין כאן קטטה וכדפירשתי בקונט' וצ"ע ועמ"ש בסמוך:

קידשתני וגירשתני וכו'. בבבלי דף קטז פריך והאר"ה אשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ומוקי לה בשאומר' גירשתני בפני פ' ופ' ושאילנא ואמרו להד"ם. סתמא דש"ס דהירו' משמע לית ליה דר"ה. מיהו י"ל דאית ליה ואיירי בשהודית אח"כ שאמרה שקר ולא גירשה ובהא פליגי הירושלמי סובר כיון שאמרה גירשתני נראין הדברים שרוצה להשמט ממנו והא דהודי' טעמא אחרינא אית לה חיישינן דהשתא נמי משקרא לאפוקי נפשה ממנו והבבלי סובר הא מיהת חזרה והודי' נראין הדברים דמחמת כעס אמרה ורחימא ליה. כ' הרמב"ם פי"ב מה"ג אמר הבעל גירשתי את אשתי אינו נאמן וחוששי' לדבריו ותהי' ספק מגורשת ואפי' הודית לו שגרשה אינו נאמן שמא יתכוין לקלקל' אי בגט בטל גרש' או שמא תעיז פניה בו מפני שהיא מאמינו והיא אינה יודעת כובד האיסור שלה ע"כ וכ' הב"ש ריש סי' יז בח"מ מסופק באומרת תחלה גרשתני והוא מודה לדבריה אם נאמנת ולפמ"ש הרמב"ם דחיישי' שמא בגט בטל גירשה ה"נ שמא מוד' שבגט פסול גירש' ואינ' מגורש' אלא במכחישה ע"ש. ותימא מי לא מודה באש' שאמר' לבעל' גרשתני והיא אשת כהן וחזר' ואמרה שקר אמרתי שאוסרין אותה עליו ואפשר דאפי' לגבי עצמה אינה נאמנת ע"כ לומר כל שהעיזה פניה נאמנת ואינה יכולה לחזור א"כ ה"נ כל שהתחילה לומר גרשתני כבר העיזה פניה שהרי לא ידעה אם יודה הבעל לדבריה או לא. וראי' לדברינו מבבלי בפרקין דף קטז דמפ' איזהו קטטה באומרת גירשתני ופריך וליהמנה מדר"ה ומשני באומרת גירשתני בפני פ' ופ'. וקשה מאי פריך אימא באומרת גירשתני והבעל מודה דאינה נאמנת ואפ"ה מיקרי קטטה דנרא' שרוצה להשמט ממנו שהרי לא ידעה שיודה הבעל וה"ל גרושה ואסורה לבעלה אלא ודאי אפי' הבעל מודה כל שאמרה תחלה גירשתני נאמנת וזה ברור. ולפי שיטת הרמב"ם אם אמר הבעל תחלה גירשתיך אפי' הודית אינו נאמן יש לפרש הא דאמרי' בבבלי דף קטז איכא בינייהו דארגיל הוא קטטה. היינו שהוא אמר גרשתיך והודית ואתיא שפיר בין לשיטת תו' בין לשיטת הרמב"ם. לשיטת הרמב"ם ה"פ למ"ד מפני שמשקרת זו נמי משקרת דהא הודי' למ"ד דאמרה בדדמי זו רחמא ליה לבעלה שהרי לא התחילה בכך ואף השתא אינה אומרת בדדמי והא דהודית לאו מחמת שנאה אלא מאהבתה אותו לא רצתה להכחישו ולשיטת תוס' ה"פ למ"ד מפני שמשקרא זו אינה משקרא לקלקל עצמה דרחמא ליה ולמ"ד דאמרה בדדמי בדבר מועט אומרת בדדמי ועיון ברור הוא זה ועמ"ש לעיל בסמוך בתו' בד"ה איזו וכו' ובד"ה שלום:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף