מראה הפנים/יבמות/טו/א

מראה הפנים יבמות טו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה בינה לעד אחד כו'. משמע הכא דהיא עדיפא מעד אחד ובבבלי פ' האשה רבה דף צ"ג קאמר גבי בעיא דעד אחד ביבמה דלהתירה ליבם לא תיבעי לך דאפילו איהי מהימנא דאלמא כל היכא דאיהי מהימנא כ"ש עד אחד דמהימן ואפשר לומר דהכא ס"ל כלישנא קמא דהתם דמשמע שם דעד אחד גרוע מינה כדפי' התוס' שם ללישנא קמא וע"ש. א"נ כדכתבו התו' שם דף צ"ד ד"ה כי תבעי לך דבעד איכא למיחש שמא שכרוהו או שנא אותה והוא עצמו חשוד לקלקלה היכא דסמכא עליה ולא דייקא שפיר והיינו דקאמר הכא עד אחד חשוד לקלקלה ולפ"ז ע"כ למאי דאמרו דעד אחד מהימן טעמא משום דבמילתא דעבידא לגלויי לא משקר הוא ונפקא מינה לעד אחד במלחמה ועיין בדיבור דלקמן. אבל קשה למאי דקאמר הכא דזמנין דסניא ליה נמי לבעל בשנישאת לו על כרחה א"כ מ"ט מחלקינן בין מת בעלה למת יבמה בהיא עצמה דהרי גם ביבמה איכא להני קילקולי כדתנן פ"ח דגיטין תצא מזה ומזה וכל הדרכים כו' ולמסקנא דהאי תלמודא אתיא אפילו אליבא דרבנן הא דאמר התם תצא כו' כדאיתא שם וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות יבום הלכה יח וי"ל דשאני גבי מת יבמי דהא דאמרינן התם תצא מזה ומזה היינו מדרבנן ומשום חשש דמיחלפא באשה דעלמא דהרי הולד כשר אליבא דרבנן דהתם כדמפרשינן שם אליביה דשיטת הרמב"ם והואיל ולא חמירא לה לא דייקא כ"כ כמו בבעלה ועיין לעיל פ"י הלכה ד' ובמראה שם מ"ש מזה. ומיהו משיטת הבבלי שם משמע דלא אמרינן כלל בבעלה דסניא ליה וכדפרש"י שם וכן הכא בפירקין גבי עד א' במלחמה דלרש"י לא גרסינן הא דכתוב בספרים כיון דזמנין דסניא ליה אלא דתרווייהו אמרי בדדמי וכן גריס הרשב"א ז"ל:

עד אחד מהו שיהא נאמן בשעת מלחמה. ופשיט לה דנאמן ומשמע דאפילו אמר מת לחוד ולא אמר קברתיו נאמן וכן דעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל והביאו ראיה מהא דהכא דהא דקאמר רבי מאן דנישאת נישאת כו' היינו משום דקאמר אילו הוון בחיין לא הוו מייתי וחשש רבי דשמא בדדמי קאמר ומיהו למאן דנשאת אמר שלא תצא דתליא להקל שודאי מת אלא שסניפין היה מביא לדבריו לברר אצלם שמתו דאלו הוו בחיין הוו מייתין וכיון שנשאת לא תצא הא אם אמר מת סתם נאמן היה אפי' להשיאה לכתחילה עכ"ל הרשב"א ז"ל אבל דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל בפי"ג מהלכות גירושין דעד א' אינו נאמן לכתחילה אא"כ אמר קברתיו וטעמייהו משום דבבבלי בריש פירקין בעייא דלא איפשיט' היא אלא דהרי"ף ז"ל פשיט לה ממה דאמרינן התם בפרקין דלקמן במים שאין להן סוף דכמלמחה דמו ועד א' נאמן ודוקא בקברתיו כדאמרי' בההוא עובדא דדגלת ואסקוה אגישרא והה"ד לעד א' במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו אבל האשה עצמה אינה נאמנת במלחמה אפי' במת וקברתיו כדפסק הרמב"ם ז"ל שם וכבר יישב ונתן טעם לזה הרא"ם ז"ל בתשובה הביאו הכ"מ שם דהרי"ף מפרש להבעיא דבבלי עד א' במלחמ' מהו כו' היינו אפי' במת וקברתיו מפני שהרי"ף ז"ל סובר דאפי' ב' עדים שהעידו מת במלחמה ולא אמרו קברנוהו אינם נאמנים דאיכא למיחש דאמרי בדדמי ואי במת ולא קברתיו מיירי מאי קא מיבעיא ליה בעד א' אפי' ב' עדים אינן נאמנים ואפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דחולק בזה על הרי"ף וס"ל דשני עדים נאמנים אפי' במת לחוד וכן הכריע הרא"ש ז"ל איכא למימר נמי שבפירוש הבעיא של עד א' במלחמה סובר כהרי"ף ז"ל ודייק לה מלישנא דגמרא דמדקאמר עד אחד במלחמה מהו טעמא דעד אחד משום דמילתא דעבידא לגלויי הוא ולא משקר והכא נמי לא משקר ש"מ דבמת וקברתיו מיירי דאל"כ מאי הא דקאמר וה"נ לא משקר נהי דלא משקר מ"מ איכא למיחש דאומר בדדמי שסובר שודאי מת שהרי אשה עצמה שנאמנת לומר מת בעלי משום טעמא דמילתא דעבידא לגלויי לא משקרא ועוד איכא טעמא בה דדייקא ואפ"ה במלחמה אינה נאמנת משום חשש בדדמי דסברה ואמרה כולהו איקטול והוא פליט אלא ע"כ דבמת וקברתיו איירי דלא שייך בדדמי וכיון דבעייא דעד א' במלחמה במת וקברתיו מיירי ע"כ לומר דאשה עצמה במלחמה אפי' מת וקברתיו אינה נאמנת דאל"כ מאי קא מיבעיא ליה השתא אשה גופה מהימנא עד אחד מיבעיא. זהו תוכן דברי הרא"ם ז"ל בזה ע"ש שהאריך הרבה ואכתי איכא למידק בדבריו ז"ל דלפ"ז מאי הא דקאמר התם או דילמא טעמא דעד א' משום דהיא גופא דייקא והכא כיון דאמרי בדדמי לא דייקא והא במת וקברתיו מיירי דלא שייכא בדדמי וגירסא זו דהיא גי' רש"י ז"ל ע"כ נמי דהיא גי' הרמב"ם ז"ל דמה"ט מחלקינן בין מת בעלי למת יבמי כמ"ש בדיבור דלעיל וצ"ל דהרמב"ם ז"ל לא גריס כגי' רש"י והרשב"א ז"ל דלעיל דתרוייהו אמרי בדדמי אלא דגרי' דאמרה בדדמי והיינו דחיישינן דהעד משקר בדבריו והיא לא דייקא דסומכת עצמה על דברי העד דסבר' דודאי מת במלחמה ואע"ג דהרמב"ם ז"ל תפס לעיקר טעמא דמשום דמילתא דעבידא לגלויי לא משקר בעד אחד וכן באשה עצמה כדכתב שם סוף הפרק אפ"ה פסק באשה עצמה דאינה נאמנת במלחמה אפי' בקברתיו דבזה חיישינן דהיא משקרת מתוך שהיא בהולה לברוח מפני פחד המלחמה כדכתב שם הרא"ם ז"ל ג"כ לתרץ קושיית הרשב"א ז"ל ממה דהקשה דהרי אמרו רעבון גריעה ממלחמה וברעבון נאמנת בקברתיו וכ"ש במלחמ' ע"ש ואפשר עוד לומר דטעמא דאינה נאמנת משום דחיישינן הא דמוספ' לומר וקברתיו דסבורה להתיר עצמה בזה וכדאמר הכא לקמן במת על מטתו ואע"ג דבהא לא קי"ל כשיטתא דהכא אלא דבמת על מטתו נאמנת במלחמה וכדפסק שם הרמב"ם ז"ל הלכה ב' מ"מ יש קצת ראיה בקברתיו במלחמה דאינה נאמנת מה"ט אלא דבמת על מטתו נאמנת מטעמא דאינה בהולה לברוח ולא שייכא בה בדדמי כדכתב הרא"ם ז"ל שם. ועוד נראה להוסיף טעם לדעת הרמב"ם ז"ל גבי עד א' במלחמה דדוקא באומר קברתיו נאמן דלמד מסוגיא דהכא והיינו דלא מפרש לה כפי' הרמב"ן והרשב"א ז"ל אלא הא דאמר להו אילו הוון בחיין כו' היינו שהשיב להם דדך שאלתם שאמרו לו וכי כולם מתים וע"ז השיב אילו כו' כלומר מה אתם מתמיהים בדבר אילו היו חיים לא היו מתים ר"ל שאני יודע בודאי שמתו ולפ"ז תו ליכא למימר דחשש רבי דשמא בדדמי קאמר כפי' הרשב"א ז"ל דלעיל ואפ"ה קאמר דמאן דנשא' נשאה כו' וטעמא משום דאמר מת סתם ומש"ה בדיעבד מיהת לא חצא ואילו אמר קברתיו היה רבי מתירן להנשא לכתחילה וזהו כדברי הרמב"ם ז"ל דבמת סתם בדיעבד לא תצא זהו הנלע"ד:

אלא אפילו היא תובעת בודאי להתגרש. ובבבלי דף קי"ו מקשי עלה דכולהו נשי אמרי הכי ומסיק לה כר' בא דהכא דאמר' גירשתני וכגון דאמר' בפני פ' ופ' ושאילנא ואמרו להד"מ דהוחזק' שקרנית ולפיכך אפי' אם בא עד אח"כ והעיד לה שמת בעלה לא תנשא לכתחילה דחיישינן שמא שכרה אותו וכדכתב הרמב"ם ז"ל בריש פי"ג מהלכות גירושין דאע"ג דקים לן כהאי טעמא דבמילתא דעבידא לגלוייא לא משקרי וכדלעיל אפ"ה בעד אחד בקטטה דבעיא דסלקא תיקו בבבלי היא פסק להחמיר לכתחילה מה"ט דהוחזקה שקרנית:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף