שיירי קרבן/יבמות/ח/ו

שיירי קרבן יבמות ח ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואין חולקין על דברי ר"י. בקונט' פירשתי דר"י סובר אנדרוגינס כזכר ודאי הוא מדקאמר נושא לכתחילה משמע ומסיק דאין חולקין על ר"י. ותוס' כתבו בפרקין דף פב ע"ב בד"ה תנן וכו' וא"ת והיכי פריך מאנדרוגינס נושא אמילתיה דר' יוסי וצריך לדחוק שהוא סיום מלתיה דרבי יוסי אע"פ שרבי יהודה מפסיק בינתיים. ומלבד הדוחק צ"ל דהבבלי פליג אסוגיין. ול"נ דהכי פריך אס"ד דרבי יוסי ספוקי מספקא ליה א"כ שלש מחלוקת בדבר ר"י ספוקי מספקא ליה ור' יהודה סובר דחייבין עליו משני מקומות ור"א סובר דזכר ודאי הוא א"כ ה"ל לפלוגי כולהו בחדא גווני או באכילת תרומה או לעונשין אלא ודאי אף ר' יוסי סובר כר' יהודה וא"ת א"כ דר' יהודה כודאי זכר משוי ליה במאי פליג על ר"א י"ל היינו דקאמר המתרץ התם בבבלי והא מדקתני סיפא וכו'. ואע"ג דבברייתא מפורש דסובר ר' יוסי אנדרוגינס ברי' בפני עצמה כמפורש שם י"ל היינו דקאמר רב שם ליתא למתני' מקמי ברייתא דבמתני' משמע שאין שם אלא שתי מחלוקת וכמ"ש ור' יוסי מודה לר' יהודה:

מן דאר"י בר הילא מייבמין את אשתו וכו'. וקשה אף אם נאמר דזכר ודאי הוא למה מייבמין אשתו הא אינו ראוי להוליד וה"ל כאשת סריס דלאו בת ייבום היא דכתיב ולא ימחה שמו פרט לזה ששמו מחוי. וכ"מ בתוספתא פ"ב ומביאה הרי"ף ספ"ק דמכילתין עריות שאמרו לא חולצות ולא מתייבמות מוסיף עליהן אשת סריס חמה ואנדרוגינס. והיינו מטעם שאינו מוליד דאל"כ למה לא מייבמין דאף אם נאמר דס"ל דספיקא הוא תתייבם ממ"נ גם למה אין חולצין וכן מפורש בדברי הרמב"ם פ"ו מה' יבום הלכה ב' ואלו שאין להם זיקה וכו' האנדרוגינס מפני שאינן ראויין לילד. ותוס' כתבו בפרקין דף פב ע"ב בד"ה תנן וכו' ועי"ל אנדרוגינס נושא משמע דחייב לישא דמפקיד אפריה ורביה ע"כ. ותימא כיון דאינו ראוי להוליד כדמוכח מתוספתא פשיטא דלא מפקד אפריה ורביה. ואף שבתוספתא שלפנינו לא תני אנדרוגינס ברישא. נראה שהוא ט"ס דהא בסיפא בכלל לא חולצין ולא מייבמין תני אנדרוגינס והיינו מטעם שאינו ראוי להוליד דאס"ד דראוי להוליד קשיא למ"ד דהוה זכר ודאי ייבם ולמ"ד ספיקא הוא יחלוץ מיהת וצ"ע. והטור א"ע סי' קע"ב כתב אנדרוגינס מייבם לשיטת תוס' והרא"ש. וכ' הב"י דאע"ג דהוה כזכר ודאי מ"מ לענין ייבום מודה דאינו מייבם כיון דאינו ראוי להוליד ע"ש. ולפמ"ש סברת תוס' דראוי להוליד א"כ ס"ל דמייבם וכמ"ש הטור בשמם:

קידש אין חוששין לקידושיו וכו'. בקונט' הגהתי קידש חוששין לקידושיו וכו' דלפי הגירס' שלפנינו צ"ל דהוה נקבה ודאי' הלכך אין חוששין לקידושיו וחוששין אם נתקדש ולא מצינו מאן דאמר הכי דלכולהו תנאי או זכר ודאי הוא או ספיקא הוא או דשניהן וודאין וחייב על שניהם אבל נקבה ודאית לא. וראיתי להרשב"א בחי' שהעתיק דברי הירו' כפי הגי' שלפנינו ולא ידעתי לפרשה. והרמב"ם פס' פ"ד מה' אישות בין שקידש בין שנתקדש צריכין גט מספק ע"ש ועמ"ש בסמוך:

נבעל נפסל מן התרומה כנשים. וקשה כיון דקאמר קידש חוששין לקידושיו ש"מ דכזכר ודאי חשבינן ליה א"כ למה יפסול בביאה פסולה הא אין זכר פוסל זכר. ולפי גירסא שלפנינו קידש אין חוששין וכו' ניחא דנקבה ודאית הוא. אך כבר כתבתי בסמוך דאין גירסא זו מכוונת. והרמב"ם כ' פ"ז מה' תרומות הלכה טז אנדרוגינס שנבעל לפסול מן התרומה בין דרך זכרותו בין דרך נקבותו נפסל מלאכול בתרומה כנשים ואין עבדיו אוכלין וכן אם נבעל אחר שהוא פוסל בביאתו לאשה נפסל ואינו אוכל ולא מאכיל עבדיו והוא שיבעול אותו דרך נקבותו אבל דרך זכרותו אין זכר פוסל זכר מן הכהונה. וכ' הכ"מ בשם הרי"ק שהרמב"ם מפרש לירושלמי כמ"ש בקונט' בלשון ראשון. וקשה לפ"ז הא דקאמר מאכיל את נשיו וכו' אהי קאי דסתם אנדרוגינס כהן שלא נבעל לפסול ודאי מאכיל את עבדיו לכך נראה כלישנא בתרא שפירשתי בקונט'. אך קשה כיון שהוא עצמו נפסל איך יאכיל לאחרים:

אפי' ממקום נקיבה. עיי' פי' בקונט'. גרסי' בבבלי דף פ"ג ע"ב ארשב"י אר"א אחוה דר"י בר זבדי אמר רב אנדרוגינס חייבין עליו סקילה משתי מקומות מיתיבי רא"א אנדרוגינס חייבין עליו סקילה כזכר בד"א בזכרות אבל לא בנקבות הוא דאמר כהאי תנא דתני ר' סימאי אומר אנדרוגינס חייבין עליו משתי מקומות מ"ט דר"ס אמר רבא ואת זכר וכו' ורבנן אע"ג וכו' ואת זכר כתיב. נראה דה"פ רב אמתני' קאי לפרש דברי ר"א הא דאר"א וחייבין עליו סקילה כזכר היינו משני מקומות ופריך מברייתא דתני אדר"א בד"א בזכרות ומשני הוא דאמר כר' סימאי דמפרש נמי דברי ר"א שחייבין משני מקומות ופריך ורבנן ר"י ור"ש ור"י דמתני' דסברי בזכרות הוא דחייב אבל לא בנקבות דאל"כ במאי פליגי על ר"א ומשני אע"ג וכו'. לפ"ז אם נאמר הלכה כר"א דמתני' חייב סקילה משני מקומות. ולכך לא אר"א דאנדרוגינס כזכר בכל מקום כיון דחייבה תורה בשני מקומות ש"מ מיהת דנקבות אית ביה דאלו נמצא לזכר נקב בגופו ובעלו מי מחייב עליה סקילה ועכ"ל דשאני נקב דנקבות דמקום בעילה הוא באשה וגזירת הכתוב לחייב האנדרוגינס א"כ י"ל דנקבה הוא בכל מקום וגזירת הכתוב הוא לענין סקילה כיון דיש לו זכרות. והרשב"א כ' בחי' בד"ה לא לכל תמיה' לי מי הזקיקו לר"א לומר כן מדחייב רחמנא עליה סקילה ש"מ דזכר הוא וי"ל כיון דפטור ממקום נקבות י"ל דלאו זכר הוא דא"כ ליחייב משני משכבותיו כאשה והיינו דאקשינן ורבנן כלומר לר"א כיון דאינו חייב בשני מקומות דלמא לאו משום זכר הוא דא"כ ליחייב בשני מקומות וכו' ע"ש. ודברי תימא הם אדרבא מדלא מחייב משני מקומות ש"מ זכר הוא וכמ"ש. גם דוחק לפרש ורבנן היינו ר"א ולפמ"ש ניחא הכל. גם לפ"ז י"ל דר"א כר' יוסי ס"ל דבריה בפני עצמו הוא ומדוקדק יפה לשון הברייתא ולא הכריעו בו חכמים מהיכי תיתי שיכריעו חכמים אלא ודאי כיון דחייבו הכתוב משני המקומות יש לספק אם זכר ודאי הוא לכל דבר ובנקבות גזירת הכתוב או דלמא נקבה הוא בכל מקום ובשני המקומות גזירת הכתוב הוא שחייב. ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם אלא שבפ"א מהא"ב צריך להגיה באופן אחר ממה שהגיהו בו הראשונים ע"ש ובלח"מ שם:

יורש וכו'. וקשה דלא קחשיב כל הני דתנן ספ"ג דסוטה דאיכא בין איש לאשה וערכין ועוד מילי טובא:

הדרן עלך פרק הערל

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף