שיירי קרבן/יבמות/ו/ד

שיירי קרבן יבמות ו ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ושוין שלא ישא את הבוגרת וכו' מוכת עץ לא עברו ימי הנעורי'. כתבו תוס' דף נט. בד"ה אפי' וכו' וקשה לר"י למ"ד בתולה שלימה משמע אמאי איצטרך גבי קנס ונערה המאורסה מיעועא לבוגרת ע"ש. ואינו מבין דבריהם דהשתא דכתיב הכא ריבוי' דאפי' מקצת בתולים משמע ה"א למילף בתולה התם מהכא ועי"ל דאי לאו מיעוטא לבוגרת ה"א למילף בתולה מטומאת כהנים דלד"ה מרבינן בוגרת כדתני התם בבבלי דף ס' ועי"ל דאיצטרך נערה לרבות מוכת עץ ולמעט בוגרת ומבתולה הוה ממעטינן תרווייהו ואי מרבינן מוכת עץ ה"א כ"ש בוגרת אבל השתא דמרביבן מוכת עץ מדכתיב נערה ממעטינן נמי בוגרת מינה וכדאמרינן כאן בסוגיין:

ואם כנס מוציאין מידו. בבבלי דף ס' תניא ראב"י אומר הולד חלל. ועמ"ש בזה בקידושין דף כט ע"א בד"ה וולד וכו':

לא ישא את הקטנה. ובבבלי דף נח ע"ב גרסי' בעא מיני' רחב"י משמואל כה"ג שאירס את הקטנה ובגרה תחתיו מהו ופירש"י ובגרה תתתיו בימי אירוסין וכה"ג אסור בבוגרת כדאמרי' במתני' ומצותו בקטנה או בנערה ע"כ. וקשה הא מפורש שם דף סא בברייתא בתולה יכול קטנה ת"ל אשה הרי דאין מצותו בקטנה וי"ל דמסקינן שם דף נט הכי קמיבעיא ליה דכתיב והוא אשה בבתוליה יקח קיחה דקידושין בעינן או קיחה דנישואין בעינן. ואס"ד דס"ל לרחב"י דאשה ממעט קטנה א"כ אף קיחה דקידושין באיסורא הוי שהרי אסור לארס את הקטנה דהא מיעוטא דאשה על יקח דבתרא קאי לפום מאי דס"ל השתא קיחה היינו קידושין אלא ודאי ס"ל לרחב"י דאשה לאו למעוטי קטנה אתיא וא"ת איך פליג רחב"י אברייתא מפורשת דממעטי' מאשה קטנה וי"ל ס"ל לרחב"י הך ברייתא כר"א אתיא ורבנן פליגי עליה דגרסי' התם דף סא תניא רא"א כהן לא ישא את הקטנה ומסיק אלא אמר רב אדא בר אהבה הכא בכה"ג עסקינן לאימת קני לה לכי גדלה בעולה היא אמר רבא מבלי לב אי דקדש' אבוה מהאי שעתא הוא דקני לה ואי דקדשה נפשה הא ר"א הי' ולא רבנן. ופירש"י בתמי' דקתני לעיל רא"א כהן לא ישא את הקטנה ומשמע דפליגי רבנן עליה ובכה"ג מי פליגי רבנן ע"כ. הרי דרבנן פליגי וס"ל לרחב"י כרבנן. והא דמיבעיא ליה לרחב"י באירס את הקטנה וכו' ולא מיבעיא ליה באירס את הנערה ובגרה תחתיו לרבות' נקט קטנה לאשמועינן דלית הלכתא כר"א בקטנה. מעתה מ"ש הרמב"ם פי"ז מהא"ב בכה"ג כתיב והוא אשה בבתוליה יקח אשה ולא קטנה. קשה למה פסק כר"א ודלא כרבנן. גם בפ' הנ"ל כ' אירס את הקטנה ובגרה תחתיו קודם הנישואין לא יכנוס מפני שנשתנה גופה. ל"ל הך טעמא הא גם הקידושין נעשו באיסור וכמש"ל. ונראה דסובר הרמב"ם דליכא מאן דפליג אר"א בקטנה והא דקאמר רבא ר"א היא ולא רבנן ה"פ ואי דקדשה נפשה כגון קטנה שהיא יתומה בחיי אב או יתומה ממש שהשיאה אמה ואחיה קשה הא ר"א תני להך ברייתא ולא רבנן ותנן לקמן פ' ב"ש איזו קטנה שצריכה למאן כל שהשיאה אמה ואחיה לדעתה וכו' רא"א אין מעשה הקטנה כלום אלא כמפותה. וה"ל מפותת עצמה ומאי קמ"ל ר"א דלא ישא את הקטנה לשיטתו מילתא דפשיטא היא. והיינו דקאמר ולא רבנן דאלו לרבנן איצטרך לאשמועי' דסד"א כיון דמדרבנן הוי קידושין לא מיקריא בעולה אבל לר"א קשיא. ופירוש זה מרווח מפירש"י בלשון הש"ס שהרי אין בלשון הברייתא שום משמעות דפליגי רבנן. והא דמיבעיא לרחב"י באירס את הקטנה דס"ל כיון דסופה להיות נערה ודאי מותר לארסה על דעת כן לכנסה כשתהיה נערה ולא אתי קרא דאשה אלא למעט שלא יבעלנה כשהיא קטנה. ובהכי ניחא שהשמיט הרמב"ם הא דאמרי' בסמוך ודכוותה אירס את הקטנה ונתמנה להיות כה"ג יכנוס. דס"ל דלא יכנוס כיון שאף כשהוא כה"ג מותר לארס את הקטנה א"כ למה יכנוס כשהיא קטנה הרי אין כאן שום שינוי. א"נ הרמב"ם מפרש לבעי' דרחב"י כה"ג שקידש את הקטנה עד שלא נתמנה ונתמנה ובגרה תחתיו מהו והיינו דפשיט ליה שמואל מהא דתנן אירס את האלמנה וכו' דדמיא ליה ממש ומשני הא אישתני גופה וכו' וראייה מבוררת לשיטת הרמב"ם מהא דכ' בפ' הנ"ל הלכה יב אירס את האלמנה ונתמנה להיות כה"ג יכנוס. ובגמרא דף סא יליף לה מדכתיב יקח אשה ופירש"י האי אשה לא איצטרך אלא לדרש'. ש"מ דלית ליה לתנא דמתני' להך דרשא דדרשי' אשה ולא קטנה. וקשה איך מזכה שטרא לבי תרי וי"ל הא דממעטי' קטנה הוא מדכתיב והוא אשה וגו' והא דמרבינן אירס את האלמנה הוא מדכתיב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה וכן מפורש בבבלי שם. מעתה אס"ד דלית ליה לרחב"י דרשא דאשה למעוטי קטנה מאי קאמר הש"ס שם דף נט ע"א אחת דהיינו אירס את האלמנה ונתמנה וכו' יש לך לרבויי מיקח אשה אבל לא שתים דהיינו אירס את הקטנה הא אשה דוהוא אשה בבתוליה יקח נמי מיותר ונדרוש מיני' אירס את הקטנה ובגרה תחתיו אלא ודאי דאשה בבתוליה יקח איצטרך למעוטי קטנה. והבן כי דברים ברורים הם ותמהני שלא הרגישו בזה מפרשי דבריו:

הדא מסייעא למ"ד חליצה פטור וכו'. וקשה דלמא לעולם חליצה קנין והא דמתירין לו לחלוץ היינו באלמנה מן האירוסין דמדאורייתא אפי' ביבום שרייא דאתי עשה דיבום ודוחה ל"ת דאלמנה לא יקח ודקשיא א"כ למה לא מתייבמת י"ל דגזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה דלא דחי דכבר קיים מצות יבום וכן מפורש בבבלי בסוגיין. ותוס' כתבו בד"ה כה"ג שמת וכו' וא"ת מרישא שמעינן לה דקתני שומרת יבם שנפלה וכו' לא יכנוס ואר"י דהכא חולץ אתי לאשמועינן דסד"א משום בזיון דכה"ג שרוקקה לפניו לא תחלוץ אע"ג דכבר תנן לה לעיל פ"ב ע"כ. הנה אף לפי תירוצם קשיא הא כבר תני לה ועוד מאי ס"ד לכבד כה"ג טפי מת"ח אדרבא תנן מס' הוריות ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה ולא עלה על דעת אדם לומר שת"ח אינו חולץ לאשת אחיו דדוקא באבדה התירה התורה לזקן ואינו לפי כבודו לעבור על מצות עשה דהשבת אבדה משום דמצות השבה אינה אלא משום דחייב לחוס על ממון חבירו כשלו ובזקן ואינו כבודו דאף בשלו לא היה מטריח ודאי דפטור אף בשל חבירו אבל בשאר מצות עשה שבתורה חלילה לת"ח לדחותה מפני כבודו וכ"ש כה"ג לכך נ"ל כמ"ש דמתני' דלעיל ה"מ לאוקמי באירוסין דאתי מצות עשה דיבום ודחי ל"ת דאלמנה ומשנה יתירא קמ"ל לאפוקי ממ"ד חליצה קנין. וניחא בזה קושייתי הראשונה. והיינו דקאמר בבבלי בסוגיין קא פסיק ותני ל"ש מן האירוסין ל"ש מן הנישואין וכו' דדייק ליה ממשנה יתירא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף