שיירי קרבן/יבמות/ד/יב

שיירי קרבן יבמות ד יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א"ל ר' איזיל ייבם. וא"ת הא במתני' תנן ד' הוא דהוי עצה טובה וכדפרישית במתני' אבל טפי לא אפי' יש לו לפרנסן ובייבום חובה הוא על הב"ד להשיאו עצה טובה ואיך אמר ר' שייבם וי"ל דעצה טובה אינה אלא לת"ח שעונתו מע"ש לע"ש אבל יבם זה מן הטיילין היה שעונתן בכל יום לפיכך יכול לייבם את כולן כ' תיו"ט נשאלתי דלמא טעמא עונה ל' יום משום טבילת הנשים שסתם ווסת ל' יום וטעות גמור הוא וכו' אבל בדורות הראשונים נדה טובלת לח' יום וכו' ע"ש. ואיני מבין דבריו דכוונת השואל נראה שראוי שתהיה העונה בליל הטבילה א"כ אין מקום לתשובתו יהיה הווסת בימי נדתה או בימי זיבתה לא תמצא לעולם אשה רואה דם שא"צ טבילה וצ"ע:

אמר ומאן זיין האי ירחא דעיבורא. כ' הי"מ וקשה למה לא תזון אחת מהן ואח"כ יהיו כל אחת נותנת חדש אחר זה אחר זה ושמא היו צריכין לחדש קבוע שלא יבואו לידי ערבוביא וכו' ע"ש ודוחק הוא ול"נ דלק"מ שנכסיהן היו מעלין פירות בכל שנה כדי לזון חדש אחד א"כ א"א לזונו חדש העיבור א"נ שהיה להן מעות בעסקא שמעלה פירות למזונות לחדש אחד לשנה ואם יזונו בחדש העיבור מן הקרן מה יעשו בשנים הבאות וזה פשוט וברור:

אף בביאה כן וכו'. וא"ת למה לי' למילף ביאה מחליצה תיפוק ליה אף בביאה כתיב אשר לא יבנה בית אחיו ואיכא למדרש מיניה בית אחד הוא בונה ולא שני בתים. מיהו לפמ"ש בקונט' דמיתורא קדריש ניחא דבית אחיו אינו מיותר דביתו זו אשתו וה"ל כאלו כתיב אשת אחיו. ובבבלי בפירקין מפורש דחליצה ילפי' מבית חלוץ הנעל ויבום מדכתיב בית אחיו. וקשה למה לי תרי קראי לחליצה וליבום בחד קרא דיבום סגי דהא כבר כתיב אם לא יחפוץ ודרשינן מיניה כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה והשני' לאחר שחלץ לראשונה שוב אינה עולה ליבום דהא כתיב לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה. וראיתי להר"ב בפי' המשנה שכתב ולא מייבם תרווייהו דכתיב בית אחיו ואינו חולץ לתרווייהו שכל שאינו עולה וכו' ע"ש והיינו כקושיין. מיהו אינו לא כבבלי ולא כירושלמי וי"ל וצ"ע:

מהו להערים. כ' ב"י א"ע סי' קסא בשם רבינו ירוחם בשם הרמ"ה כופין אותו לחלוץ לפסולה ואם עבר על דברי המזהיר מנדין אותו ואם התרו בו למלקות מלקין אותו ע"כ ומלקות דקאמר נראה דר"ל מכת מרדות וטעמו נראה כדתנן כגון זו כופין על מדת סדום. וקשה הא אפי' להערים קמיבעיא לירושלמי מעיקרא אי שרי ואפי' למסקנא לא שרינן אלא ע"י הערמה אבל אסור לכופו על כך שאין ב"ד עוקרין דבר מן התורה בכפיי' דמן התורה שניהם ראוי' ליבום וחליצה וכמ"ש בקונט' וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף