שיירי קרבן/יבמות/ב/ד

שיירי קרבן יבמות ב ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלמנה לכה"ג. פירשתי בקונטרס שמת אחיו ההדיוט וכ"פ רש"י. וה"ה כשמת אחיו כה"ג נמי אסורה לו וא"ל פשטא דמתני' משמע שהיה כה"ג כשמת אחיו דודאי אפשר שהיה הוא כה"ג וגם אחיו דהא משוח שעבר ומשוח מלחמה שניהן מוזהרין על האלמנה:

גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. פירשתי בקונטרס שעבר אחיו המת וכו' וכ"פ רש"י. וגם זה אינו מוכרח דאפשר שהיה אחיו חלל. ולא ידעתי למה לא נקט גם חללה במתני' ממזרת ונתינה לישראל וכו'. כ' התי"ט בממזרת ונתינה לא מצאתי בהם קדושה וצל"ע. ול"נ דילפינן מהא דכתיב בפ' כי תצא והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. ודרשי' בספרי מלמד שהעריות מסלקין את השכינה. ופ' זו אדלעיל קאי דכתיב פ' ממזר ועמון ומואב ומצרי ואדומי וקאמר קרא דלא ימצאו מאלו במחניהם וכן מפורש בירושלמי בקידושין דף כ"ד מדברי תורה מנ"ל שמיוחסים הן היוצאים במלתמה דכתיב לא יבא ממזר וגו' מה כתיב בתרי' כי תצא מחנה על אויביך וגו'. וכן מוכח מדברי הספרי דאחייבי לאוין קאי דאס"ד אעריות ממש קאי דהיינו חייבי כריתות הא מפורש בקרא פ' קדושים בתר פ' עריות את כל אלה עשו ואקץ בם אלא ודאי אהנך דכתיב לעיל קאי ומי שאינו מהם נקרא קדוש:

ואיסור קדושה עריות מד"ס. דכל הפורש עצמו במותר לו מיקרי קדוש אבל המקיים לא מיקרי קדוש אלא דיש בין עובד אלקים ללא עבדו שזה נקרא רשע וזה אינו נקרא רשע. והיינו דגרסי' בבבלי דף כ' אביי אמר לכך שניות מיקרי קדושה שמצוה לשמוע דברי חכמים א"ל רבא ומאן דלא מקיים קדוש הוא דלא מיקרי הא רשע לא מיקרי וכו' ע"ש ונראה קושית רבא דאי משוס קיום לחוד טפי ה"ל למיקרי המקיים מצוה דאורייתא קדוש אלא אמר רבא קדש עצמך וכו' שהמצוה דרבנן גופא מיקרי' קדושה והיינו כדמוכח מסמיכות. ועיין בחי' רשב"א ולפמ"ש לק"מ:

חוץ מאשת אבי אמו. וא"ת מ"ט דר' חנן אי משום דלא שייכא בדורות הללו אישות אב דאורייתא א"כ ליחשוב נמי אשת אחי האב מן האם דיש להן הפסק דלא שייכא בדורותיה ערוה דאורייתא ויש לומר דקסבר ר' חנן זו שכיחא לילך לבית אביה ומיחלפא וזו אשת אבי אמו לא קאזיל התם:

כל שאילו נקבה וכו'. וקשה וכללא הוא והא איכא חמותו ערוה ואשת חמיו מותרת וכה"ג פריך בבבלי והא דמשני התם דכללא אתי לאתויי אשת אחי האם מן האם ע"ש. ליכא לשנויי הכי בסוגיין דא"כ ה"ל לרב למיחשביה בפירוש וע"ק הא דא"ר מתנא בסמוך אסרו אשת אחי אמו מאמו מפני אשת אחי אביו מאמו ולא קאמר הטעם כל שבנקבה וכו' ונ"ל דכללא דרב ר"ל דהנך ארבע שנאסרו מפני הנקבות שאסורות אין להן הפסק ובבבלי מפורש דאמר רב ארבע נשים אין להן הפסק. מיהו לקמן בסוגיין מפורש דאשת חמיו אסורה. גם פריך עליה דרב מן חורגתו. משמע דרב לאו לענין הפסק אמר למילתיה ועמ"ש שם:

לא תהיה אם אביו וכו'. עי' פירושי בקונ' אך קשה הא דמרבי' אם זכר כאם נקבה שמפורשת בקרא אבל אם אמו דאינה מפורשת בקרא מנ"ל לרבויי אם אביו וע"ק א"כ אם אביו תדון בשרפה כאם חמיו דתנן ר"פ הנשרפין שהיא בשרפה. וזה לא שמענו מעולם לכך נ"ל הא דאמר לא תהיה וכו' מדרבנן קאמר דראוי לגזור באם אביו משום שנייה:

אלא חורגתו שמא אינו אסור בה וכו'. וא"ת למה לא פריך מבת חמותו שהיא ערוה ואשת בן חמותו שריא וכן קשיא נמי מאשת חמיו ומאשת בן חמיו וה"נ פריך בבבלי וי"ל דהנך אינן שנויין בברייתא השנוים בבבלי דף כ"א דתני בה מותר באשת חורגו וכו' להיתירא. ולא פריך מאשת חמיו דרב קאמר אשתו אסור' יהיה האיסור משום שנייה או משום מראית העין ובסמוך מסיק דאשת חמיו אסורה מפני מראית העין ובברייתא דתני מותר אדם באשת חמיו היינו מטעם שנייה ונפקא מיניה אי עבר ונשא משום איסור שנייה יוציא ומשום מראית העין בדיעבד יקיים וכ"מ בסמוך מעובדא דר"ח אבל באשת חורגו סובר ר' חגיי שאין בהן מראית העין וכן משמע בסמוך דאמר דוקא שני חורגים שגדלין בבית אחד אסורין להנשא מפני מראית העין אבל בן חורגו שכבר נשא אשה אין בו מראית העין שאינו בביתו ובבבלי דפריך מאשת חמיו היינו אהא דקאמר התם כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו משום שניות ודאי שפיר קשיא מברייתא דלא גזרו משום שניות. וזה סייעתא לדעת ר"ת דפסק כירושלמי דאשת חמיו אסורה מפני מראית העין. ול"ק מברייתא דתני בה מותר אדם באשת חמיו. גם בפסיקתא פ' אחרי כתב דאשת חמיו וחורגו אסורים מפני מראית העין. אלא דכתב נמי דחורגה הגדילה בין האחים אסורה מפני מראית העין וזה דלא כבבלי סוטה פ"ח וכמ"ש הרשב"א בחי' וא"ת הא תנן בכריתות אר"י אם עבר זקן ונשאה חייב עליה משוס אשת אב וקשיא הא אין קידושי האב תופסין בה שהרי כלתו היא דתנן ברישא שחייב עליה משום אשת אח ותי' רש"י הא דחייב משום אשת אח היינו אחיו מאמו וחורגו הוה. ופריך שם מה עבר ומוקי לה שעבר על ד"ס שנשא כלת בנו תיפוק ליה משום אשת חורגו ש"מ אשת חורגו שריא וי"ל ה"ה דה"מ לשנויי הכי דה"נ ה"מ לשנויי משום דעבר על שנייה בת בת בנו וכמ"ש רש"י שם ועמ"ש בסמוך:

וזה הרי תשע. פירשתי בקונטרס הא דתני ר"י כלת בנו. ואינו מחוור דהא בכלל שמנה שניות קחשיב אשת בן בנו והיינו כלת בנו ונ"ל דסובר ר"ל הא דעבר הזקן לאו משום כלת בנו הוא אלא משום בת בת בנו הוא מדנקט עבר הזקן ולא קאמר עבר אביו אלא ההעברה תליא מפני שהוא זקנה של האשה שהוא בא עליה ש"מ שבת בת בנו נמי שני' היא ומשני וכולהון משום כלת בנו וא"צ לחשב' ועייל בת בת בנו בברייתא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף