קרבן העדה/יבמות/ב/ד

קרבן העדה יבמות ב ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שניות לעריות. שגזרו הסופרים עליהם ובגמרא מפרש לה:

אלמנה לכה"ג. שמת אחיו ההדיוט ונפלה אשתו לפניו:

גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. שעבר אחיו המת ונשא גרושה או חלוצה וכשמת צריכה חליצה שהרי תפסו לו בה קידושין דקידושין תופסין בחייבי לאוין אבל יבומי לא שהרי היא אסורה לו ולפטרה בלא כלום אי אפשר דלא אלים לאו למפטר' דילפינן לה מאחות אשה שהיא בכרת א"נ מויבמ':

גמ' מצוה מן התורה וכו'. לכך קרי התנא שניות איסור מצוה לפי שהן מדרבנן ומצוה מן התורה לשמוע דברי חכמים דכתיב לא תסור מן המצוה וגו':

ה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וקדשתו וכו'. וה"פ לכך קרי להני איסור קדושה שאיסורן מחמת תוספ' קדושת כהני' הן באין:

ה"ג ואית דמחלפין איסור מצוה אלמנה לכ"ג וכו' אלה המצו' וכו'. וה"פ לכך קרי להני איסור מצוה דכתיב בסוף ספר ת"כ אלה המצות ומשמע דאכולא ספרא קאי וכל אזהרות כהנים התם כתיבא:

ואיסור קדושה עריות מד"ס. כדמסיק כל הפורש מעריות נקרא קדוש:

ה"ג לפרשת קדושים:

שכל מי שהוא פורש מעריות. שמקדש עצמו במותר לו שמוסיף עליהן איסור שלא יגע בעריות נקרא קדוש:

קדוש הוא ואין תלמידו קדוש. יתורא דהוא קדריש:

שלא הביט בה. לכך קראתו קדוש:

שלא ראתה. בטליתו שישן בו טיפת קרי מעולם:

מן יומי. מימיה לא ראתה דבר מגונה כלומר קרי על בגדי אדוניה בכבסה אותם:

מניין לשניות. רמז לשניות מן התורה מניין:

האל קשות. גבי עריות כתיב כי את כל התועבות האל עשו דמשמע כל התועבות הקשות עשו דאל לשון חוזק ותוקף הוא מכלל דיש קלות מהן בעריות והיינו שניות:

אם אביו אם אמו וכו'. לקמן מפרש טעמא מאי אסרוהו:

כולן. כל השניות דקחשיב אין להן הפסק ואסורין למעלה כגון אם אבי אביו ואם אבי אבי אביו עד סוף כל הדורות:

ה"ג חוץ מאשת אבי אמו. שאשת אבי אבי אמו מותרת:

דבר קפרא מוסיף וכו' ואם אבי אביו. ואס"ד דסובר דאין להן הפסק למה ליה להוסיף הני הא תנא דברייתא נמי סובר שאם אבי אמו אסורה ועוד למה ליה למיחשב אם אבי אביו אלא ש"מ דסובר דכולן יש להן הפסק וצריך למיתני הני תרתי והשתא הני תרתי שיש בדורותיהן ערוה דאורייתא סובר דיש להן הפסק כ"ש הני אחרינא דתני בברייתא ס"ל לבר קפרא דיש להן הפסק:

מה פליג. למה פליג בכלת בנו הא דאורייתא היא דכתיב ערות כלתך לא תגלה:

ומשני כלת בנו ממקום אחר באת. מכח שידוכין אתיא לפיכך יש לה הפסק:

זרע היוצא ממנו. אין לו הפסק ואסור עד סוף כל הדורות:

טעם דרב. לסברת רב:

אברהם אסור בכל נשי ישראל. שהרי כולן זרעו הן:

כל שאלו נקיבה מן התורה אסורה. גזרו חכמים בזכר שיש לו קורבה כיוצא בו שתהא אשתו אסורה לו וכולהו מפרש ואזיל:

אית לך אף תרתי. יש לך בשניות עוד שנים דלא קחשיב רב א"נ יש לך בשניות שגזרו גזרה לגזרה:

אסר אם אביו וכו'. דתרווייהו אימא רבתא קרי להו:

ה"ג אסרו אשת בן בתו מפני וכו':

אסרו אשת אבי אמו מפני וכו'. דתרווייהו דבי אבא רבא קרי להו:

ה"ג וגזרו על אשת אחי האם מאמה מפני אשת אחיו מאמו. וטעמא דכולהו דבי דודי קרי להו שמע כולהון. יליף לשניות מהאי קרא א"נ אמתני' דר"פ אלו הן הנשרפין קאי ומהאי קרא יליף שכל השנויים שם הן בשריפה:

ואת בת בתה. לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זימה היא:

זימה זימה לגז"ש. דכתיב איש אשר יקח את אשה ואת אמר זימה היא:

מה למטן ג' דורות בתה ובת בתה ובת בנה:

אף למעלן ג' דורות. חמותו ואם חמותו ואם חמיו:

מה למטן בל"ת. דכתיב לא תקח:

מה למעלה. חמותו אי אפשר אלא דרך נישואין:

אף למטן. אשה ובתה דוקא דרך נישואין וה"ה לבת בתה ובת בנה:

מה למעלן חמותו בשריפה דכתיב באש ישרפו אף למטן בתה ובת בתה ובת בנה בשריפה:

מה למטן עשה בת זכר כבת נקיבה. דבת בתה ובת בנה שניהם אסורין ל"א מה למטן בת בנו ובת בתו אסורין כבת בנה ובת בתה:

אף למעלה. עשה אם חמיו כאם חמותו. ל"א אף למעלן עשה אם אמו כאם אמה:

מה אית לך למימר. לרבות למעלה בדור שלישי אם חמיו ואם חמותו:

לא תהיה אם אביו כאם חמיו. בתמיה הא כבר אמרנו דמרבינן אם זכר כאם נקיבה:

מפני אם אביו. דתרווייהו אימא רבתא קרי להו:

והא מתניתא. הך ברייתא דמייתי קשיא לרב דאמר לעיל כל שבנקיבה ערוה בזכר אשתו אסורה:

אלא חורגתו שמא אינו אסור בה. בתמיה הא ודאי אסור בה דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה ואפ"ה מותר באשתו:

אשת חמיו. שאינה חמותו:

אי תימר תורה. אין לומר אשת חמיו מן התורה אסורה:

הרי דוד נשא רצפה בת איה. שהיתה אשת שאול חמיו וא"ת דוד שלא כדין עשה או שמא לא נשאה לאשה הא כתיב ואתנה לך את נשי אדוניך בחיקך. מדנביא הוא דקאמר שניתנו לו מאת הקב"ה ש"מ דבהיתירא קנסיב לה:

אתא עובדא. בא מעשה לפני ר"ח בשני חורגין הגדילים בבית ואמר שישאו זה לזה במקום שאין מכירין אותן שנתגדל בבית אחד וכשנשאה בהיתר אינו חייב להוציא:

תמן תנינן. כריתות פ' אמרו לו:

אם עבר. הזקן ובא על כלת בנו. ופריך מה עבר. דהתם איירי בשנפלה כלת בנו לפניו לייבום מאחיו א"כ אדרבא כי קנסיב מצוה קעביד:

ומשני עבר על דברי סופרים. דכלת בנו שנייה ותנן במתני' דהכא שנייה חולצת ולא מתייבמת:

הדא אמרה. וכי אמת הוא מה שאמרו דשניות אין להן הפסק ל"א ממשנה זו שמעינן דשניות אין להן הפסק מדתנן הזקן ולא קאמר אביו דהא באביו של זה שבא עליה אח"כ איירי התם אלא מלתא אגב אורחא קמ"ל אפי' היה אבי אביו נמי באיסורא קנסיב לה לכלת בן בנו ש"מ דאין להן הפסק:

א"ל וכי שנייה לשניות שנינו. הלא לא תנינן בשום מקום אלא שניות לדברי תורה:

וכולהון. כל השניות לא גזרו עליהן אלא משום כלת בנו דיש קצת סמך במקרא דבני בנים נקראו בנים שנא' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וכתיב ערות כלתך לא תגלה אשת בנך הוא:

שמנה שניות שנינו. לעיל בברייתא דאלו הן שניות:

וזה. הא דתני ר' יוסי במתני' כלת בנו נמצא שהן תשע:

וכולהון. וא"ל ר"י כל מה שגזרו בשניות הוא משום כלת בנו לפיכך לא קחשיב לה בברייתא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף