שיטה מקובצת/בבא מציעא/עב/ב

שיטה מקובצת בבא מציעא עב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתניתין. אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער. פירוש כשאין לו. היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש פירוש על כל הני דקתני מתניתין חשובין כאלו יש לו ממש ולפיכך פוסק עליהם ואף על פי שלא יצא השער. הריטב"א.

כתב הריא"ף בתשובה וזה לשונו: מועתק מלשון ערבי. מה שאמרת מה היא הסיבה באמרם פוסק עמו על הגדיש בתנאי שיהא תחלה לקוצרים אין זה תנאי אבל אצלנו אסור לתת מעות על פירות חדשים בשער קצוב לפי שעתיד לצאת השער ביוקר יותר מזה ויהיה מה שלקח אותו בזול מפני קדימת המעות והוא אסור. ואם היה אותו שלוקח המעות מוקדמין תחלה לקוצרים אם היה מה שקצר כבר גדיש מותר לפסוק עמו השער לפי שמי שהיה קצירו גדיש הוא כמי שיש לו חטים ואם מכר מה שיש לו בזול אין בזה איסור לפי שאין בו רבית. וכן מה שאמרת אם נמשך זה אל שאר חלקי המשנה רצוני לומר ועל העביט של ענבים ועל המעטן של זתים ועל הבצים של יוצר ועל הסיד וכו' ופוסק עמו על הזבל וכו' או נאמר שאינו אלא בחלוקה הראשונה ורצוני לומר פוסק עמו על הגדיש כבר אמרתי לך שתחלה לקוצרים אינו תנאי ובמה שאמרתי לך שאר חלקי המשנה הדין בהם שוה.

ומה שאמרת מה הפרש יש בין היותו תחלה לקוצרים או היותו סוף לקוצרים. ההפרש בזה הוא שאם היה תחלה לקוצרים והיה קציר גדיש היה מותר לפסוק עמו לבדו לא עם זולתו לפי שהחטים שלו הם מצויין והחטים של זולתו אינם מצויין. ואם היה סוף הקוצרים הנה החטים מצויין אצל זולתו ואין מדקדקים אם היה אצלו או לא היה שאף על פי שאין לזה יש לזה. עד כאן.

והא דקתני ופוסק עמו כשער הגבוה אכולה מתניתין קאי בין בפוסק על שיש לו בין בפוסק על שער שבשוק שצריך להתנות בפירוש שיתן לו כשער הזול דהשתא או דלקמן כי אם לא פסק כן אין לו ליתן לו אלא כשער דהשתא ואם חזר בו לוקח קאי באבל אמרו כדאיתא בגמרא בהדיא וכן הלכה. הריטב"א.

גמרא: דורמוס. פירוש רחבה גדולה והיא בלשון יון. פירוש אכלבי אוצרות. פירוש ארבי ספינות. מפני כשפותחין למכור פירותיהן בעלי האוצרות ובעלי הספינות שפירותיהן מרובין אינם מסיימין מהרה למכור פירותיהן אלא מושך השער שלהן עד זמן רב. רבינו חננאל.

כתב הריא"ף בתשובה וזה לשונו: מועתק מלשון ערבי פירוש קביע תרעייהו הוא התמדת השער ואין זו ההתמדה לעולם אלא שיתמיד שני חדשים ושלשה ואחר כך ישתנה ואין העיירות כן. עד כאן.

וכתב הריטב"א וזה לשונו: באכלבי וארבי דמשיך תרעייהו. והיינו למאי דסלקא דעתין מעיקרא אבל אליבא דהלכתא הוא הדין שפוסקין על שער שבשוק דעיירות גדולות דקביע. ומרי רבינו היה אומר בשם אחד מן הגדולים דלא חשיב בזמן הזה יצא השער אלא כשהסיעו בני העיר על קיצותן שלא למכור אלא כפי השער ההוא אבל כל שאין שם קיצותא של אגרדמים והרשות ביד כל אדם למכור כמו שירצה אף על פי שכולן מוכרין בשער אחד איו פוסקין עליו. ואין זה נראה משמעתין דהכא אלא כל שהשער קבוע ומשוך פוסקין עליו. עד כאן.

היו חדשות מארבע וישנות משלש. הכוונה בזה שאם היה המנהג כשהיו נמכרות המדשות ארבעה בסך ידוע היו נמכרות הישנות הרביע פחות משיעור המדה בחדשות אין סומכין על זה השער לפסוק עליו אבל לא נתיר לפסוק על שום דבר עד שיצא השער שלו בין שהיה חדש או ישן הריא"ף ז"ל בתשובה מועתק מלשון ערבי.

ופירש הראב"ד ז"ל וזה לשונו: היו חדשות מארבע וישנות משלש אין פוסקין על הישנות מארבע בשביל שער החדשות עד שיצא השער מארבע לישנות. וכן בלוקט ובעל הבית אין פוסקין על שער הזול של זה לזה אבל פוסקין עם כל אחר לפי השער שלו דכי לית ליה יזיף מחבריה דהואיל ויצא השער שלו לא ימנענו מהלותו. וקשיא לי הא דאמרי רבה ורב יוסף מאי טעמא אמור רבנן פוסקים על שער שבשוק וכו' והשתא יהיב טעמא אחרינא לומר דכי יש לו דמי הואיל ומוצא ללוות. עד כאן.

לקוטות. פירוש לקוטות עני המלקט לקט שכחה ופאה נקרא לקוטי כלומר לא חרש ולא זרע ולא קצר וכי לא זכה בפירות הללו אלא בלקיטה בלבד. תלמוד ארץ ישראל. רבי יוחנן אמר כל העיירות הסמוכות לטבריה כיון שיצא השער בטבריה פוסקין. רבינו חננאל ז"ל.

עד שיצא השער ללקוטות וכו'. שיהא אדם נותן מכל חטים ארבע סאין בסלע לפי דתבואה של לקוטות בעבור שהם בזול נמכרים ביום אחדו וכשיתבעם הלוקח מבעל הבית לא ימצא מהן ויצטרך בעל הבית ליתן לו הפירות יפין ומיחזי כאגר נטר לי. ה"ר יהונתן ז"ל.

בעל הבית זילא ביה מילתא דיזיף מלוקט. איכא למידק דהא אמרינן טעמא בריש פרקין משום דאמר ליה הא חיטי בהיני הא חיטי בשילי. ונראה לי דתרי טעמי בעינן ואיתיה להאי ואיתיה להאי דאי לאו טעמא דכי לית ליה אזיל ויזיף מחבריה לא שרינן משום טעמא דהא חיטי בהיני ומיטי בשילי משום דמאן דשקיל זוזי אפירי אנן סהדי דלאו ארעתא למזבן בהיני ושילי מיד ולמיתן להאי שקלינהו אלא מימר אמרינן כיון דאיכא חיטי בהיני ושילי ויצא השער רבים מלוים לחבריהם והילכך אמרינן דילמא מזבן זבין האי מהשתא באיסרי דמייתי בידיה ואי לא אזיל ויזיף מחבריה אבל כל היכא דליתיה להאי טעמא אסור ומאי דלא פריש התם פריש הכא. ואפשר דלטעמא בתרא דאמרינן איבעית אימא מאן דיהיב זוזי לבעל הבית אפירי שפירי יהיב הדרינן מההוא טעמא קמא ולא בעינן אלא חד טעמא וכל דיהיב ליה לבעל הבית בפירוש לפירי דלאו שפירי פוסקים אפילו לבעל הבית משער הלקוטות. כן נראה לי. הרשב"א.

אין לווין על שער שבשוק. ואסיקנא דמעיקרא אמר אין לווין וכיון דשמעה להא דאמר רב שמואל בר חייא אחר כך לווין אמר איהו נמי לווין ופירשו הגאונים לווין סאה בסאה על שער שבשוק דכיון שיצא השער כמי שיש לו דמי וכן כתב הריא"ף בהלכות. והא דאמרינן בריש פרקין פוסקין על שער שבשוק אף על פי שאין לו דמצי אמר ליה שקילא טיבותיה דההוא גברא ושדי אחזרי וכו' ואמר ליה אביי לרב יוסף אלא מעתה מותר ללות סאה בסאה וכו' ואמר ליה התם הלואה והכא זביני דמשמע דאפילו על שער שבשוק הלואת סאה בסאה אסירא. ולא היא דהתם לאו הלואת סאה בסאה על שער שבשוק קאמר אלא אטעמא דשקילא טיבותיה דההוא גברא קא קשיא ליה דאם כן אפילו סאה בסאה שלא על שער שבשוק תשתרי דהתם נמי הא מצי אמר ליה שקילא טיבותיה דההוא גברא דלא אהני ליה ולא מידי דקדחו באכלבאי. הרשב"א

וזה לשון הריטב"א: אמר רב הונא אין לווין על שער שבשוק. פירש רש"י משמועה אין לווין מעות בדרך הלואה על מנת שאם לא יפרענו עד יום פלוני שיתן לו פירות כשער של עכשיו דאף על גב דדרך מקח וממכר שרי דרך הלואה אסור עד כאן. ואינו נכון דהא כעין קנס הוא ואף על פי שלא יצא השער מותר ואפילו במעות ממש יוכל לומר אם לא פרעתיך המנה הזה עד יום פלוני שאפרע לך מאתים וכדכתיבנא לעיל ממתניתין דמי שפרע מקצת חובו וממתניתין דהלוהו על שדהו. לכך הנכון כמו שפירש רש"י בשם הגאונים אין לווין פירות סאה בסאה על סמך שער שבשוק דנימא הואיל ואיכא חיטי בהיני ושילי ליהוי כעד שיבא בני וכו' עד כאן. כלומר דאף על גב דהיכא דיש לו מותר ללות סאה בסאה כשאין לו אין לווין על שער שבשוק שיהא חשוב כאלו יש לו ונימא הא חטי בהיני דאף על גב דבפוסק על הפירות דרך מקח וממכר חשבינן שער שבשוק כאלו יש לו וכן פירש רבנו הגדול. ונראין דברי הראב"ד שלא הוצרך לומר כן אלא כשיש ללוה מעות שיכול ליקח מן השוק כשיצא השער ובהא הוא דאסיקנא דלווין על שער שבשוק דכיון דמעותיו בידו וכבר יצא השער חשבינן ליה כאלו יש לו דמה לי שיש לו בביתו או שיש פירות בשוק ליקח. אבל כל שאין ללוה מעות ליקח מן השוק כי יצא השער מאי הוי ולמה יוכל ללות עליהן הא ודאי לכולי עלמא אסור. והא דפרכינן מבני רב דיזפי בתשרי ופרעי בטבת הכי פירושו דיזפי פירות בתשרי ופרעי להו בטבת ואף על גב דלא הוו להו פירות בתשרי אלא שיצא השער והיו להם מעות. ואם תאמר וכיון שהיו להם מעות שיוכלו ליקח מן השוק כפי מה שנמכרים שם והרי הוא מקבל עכשו סאה מחברו למה לי שיצא השער דהא ודאי מאי דשקיל בלחוד הוא דיהיב וידוע הוא כי הסאה שהלוה לו שוה כאותה סאה שפורע לו הא לא בעינן שער אלא בפוסק מעות וכיוצא בו דבעינן למידע כמה פירות ראויין ליקח במעותיו באותה שעה שנותנם. ויש לומר דאפילו הכי כיון דדרך הלואה היא ולא התירו חכמים אלא בשיש לו עד שיבא בנו או עד שימצא מפתח אין לנו שיהו פירות שבשוק חשובים כאלו יש לו ללות עליהן אלא כשהשער קבוע שכל אדם מוצא פירות כשיקבל זמן שירצה דכי ליכא שער קבוע אין הפירות מצויין לכל אדם ליקח וזו שיטת הרמב"ם ז"ל. אבל מרי הרב פירש דלהכי קאמר על שער שבשוק מפני שבא לומר שאף על פי שלוה סאה שעשאה דמים עליו כשער שבשוק אפילו הכי אסור כיון דדרך הלואה הוא וכי אסיקנא דלווין על שער שבשוק כשאין לו דוקא בשעשאה דמים הא לאו הכי אסור והיינו דיזפי בתשרי ופרעי בטבת בכהאי גוונא שהיו עושין בתשרי הפירות שמקבלים דמים כשער שבשוק. ואם תאמר אי עשאן דמים מאי טעמא דרב הונא דאמר אין לווין שזה פוסק על הפירות הוא כשיוצא השער שהוא מותר לדברי הכל בין שיפסוק במעות או בפירות דמה לי הן ומה לי דמיהן יש לומר דאפילו הכי כיון שהוא פוסק ממון על ממון והוא עושה בדרך הלואה לא מיחזי כמקח וממכר ולפיכך היה אוסר. עד כאן.

תנו רבנן המוליך חבילה ממקום למקום ברשות מוכר מותר. פירש רש"י אם קבל עליו מוכר אחריות הדרך וכו' ויש אומרים בתוספות דוקא שנתן המוכר ללוקח שכר טרחו על ההולכה או שהלך שלוחו של מוכר עם סחורתו עד שנמכרה הא לאו הכי אסור לעשות כן לכתחלה דהוה ליה רבית מוקדמת כי הלוקח טורח בה בהולכתה מפני מה שעתיד להלוות לו אותן מעות עד חזרתו. ודקתני ברשות מוכר מותר בכהאי גוונא מיירי דהוי ברשות מוכר לגמרי. והא ודאי כיון דהכי הוא פשיטא דמותר ולא קתני ליה אלא משום סיפא דקתני ברשות לוקח אסור ואף על גב דדרך מקח וממכר בכך והוא אינו מקבל אלא במה שנמכרה סחורתו במקום היוקר ונתן ללוקח שכר טרחו בדרך אפילו הכי אסור כיון שהולכה באחריות לוקח כן פירשו בתוספות. אבל מרי הרב פירש דמתניתין כפשוטה דכל שבאחריות מוכר מותר ואף על פי שלא נתן ללוקח שכר טרחו דהליכה ומשום רבית מוקדמת לית לן למיחש בכהאי גוונא שהוא דרך מקח וממכר כי הלוקח זה אפילו פרע לו מעותיו בכאן עכשו או שהיתה שלו לגמרי רוצה הוא לטרוח להוליכה למקום היוקר למכרה שם ושיהא ניכר בסוחר וכי הא טרח השתא בדידיה טרח ומפני מה שעתיד להרויח בה הוא טרח בה ולא משום אגר הלואת מעותיו של זה. ברשות לוקח אסור. פירוש דכיון דאחריות על הלוקח מעכשו הרי המעות הלואה אצלו מעכשו ומאי דיהיב ליה טפי ממה שהיה שוה בכאן אגר נטר לי הוא. ומסתברא דאבק רבית בלחוד הוא כיון דעיקרא דמילתא זביני הוא. הריטב"א.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף