שיח השדה/שבת/קלו/א
מחתך בשר הוא. בירושלמי פ' נושאין (ה"ז) גבי בן ח' אמר נעשה כמחתך בשר שלא לצורך ריב"ד שאל מי אמר שמותר לחתוך בשר שלא לצורך. וצ"ב מאי ק"ל למה יהא אסור ואם יש סברא לאסור אמאי שרינן לי' בגמ' דידן, והנה המג"א סי' תקכ"ו סקי"א הק' עמש"כ הרמב"ם דהגוזז בין מחי' בין ממתה חייב משום גוזז והוא מבואר בתוספתא ובירושלמי וא"כ אמאי מותר כאן מחתך בשר בעלמא ואמאי אין בזה משום גוזז וע"ש מה שתי', ולעיל ק"ז ב' אי' הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעי' חייב משום עוקר דבר מגידולו וכ' הרמב"ן והרשב"א והריטב"א שהוא תולדה דקוצר וכ"ה בירושלמי פ"ז ה"ב ההן דצייד כוורא וכל דבר שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר והרמב"ן מסיק דהטעם משום נטילת נשמה והירו' פליג אגמ' דידן אבל ד' התוס' בבכורות כ"ה א' ד"ה ואר"ל דעוקר דבר מגידולו הוא תולדה דגוזז וצ"ל דמלאכת גוזז אינו אלא משום שעוקר דבר מגידולו (ומ"ש שם בגמ' תולש לאו היינו גוזז ובי"ט חייב משום עוקר דבר מגידולו היינו דבי"ט אין איסור גזיזה אלא מלאכת גוזז הוא עוקר דבר מגידולו), והנה הרמב"ן והריטב"א והר"ן האריכו בשבת ע"ג ב' להוכיח דאיסור גוזז שייך גם במתה והביאו ג' ראיות, א' מהתולש את הכנף חייב משום תולש ומשמע להו דבכנף תלושה מיירי וכן נראה מרש"י שם ובבכורות, ב' מתוספתא דשבת דהגוזז את השלח היינו עור שהופשט חייב משום גוזז, ג' בירושלמי פ"ז ה"ב אי' בהדיא התולש מן המתה חייב תלישתה זו היא גזיזתה וכ"ז לשיטתם דגוזז היא מעשה הגזיזה ודוקא בצמר ושער וכיוצא ולכך חייב אף במתה אבל להתוס' דעיקר מלאכת גוזז משום עוקר דבר מגידולו א"כ אין זה שייך במתה והנה הא דתולש הכנף י"ל דתוס' מפ' לה בכנף מחוברת ודלא כדמשמע מרש"י וכ"נ קצת בתוס' שבת צ"ד א' ד"ה אבל וצע"ק והא דהתולש מהשלח ג"כ י"ל במחובר וכגון עור שהופשט מקצתו וצ"ע אבל הא דירו' קשה וי"ל דזהו באמת דפליגי הבבלי והירו' בשמעתין דהבבלי ס"ל דמלאכת גוזז הוא משום עוקר דבר מגידולו ולכן במת שרי ואינו אלא מחתך בשר וזהו דבדלדל עובר חייב משום עוקר דבר מגידולו דהיינו גוזז וזהו דקפריך בירושלמי מי אמר שמותר לחתוך בשר שלא לצורך דילמא מלאכת גוזז הוא בכל ענין בעור וכד' הרמב"ן וה"ט נמי גבי צד דגים משום קוצר ולא קאמר משום גוזז וכגמ' דידן [וגם הרמב"ן כ' דפליגי בהא] ולכן כ' בירושלמי דהתולש מהמתה חייב משום גוזז אבל לגמ' דידן אין חיוב גוזז אלא משום עוקר דבר מגידולו ובמתה פטור, ולד' הרמב"ן הא דפריך בירושלמי מי אמר שמותר לחתוך בשר כו' אין לפרש משום גוזז דהא ל"ש גוזז כלל בבשר אלא י"ל דהירו' לשיטתו דס"ל דכל עוקר דבר מגידולו חייב משום קוצר להכי פריך נהי שדינו כמת מ"מ עכשיו חי הוא וכשחותך ממנו בשר חייב משום קוצר דוגמת מ"ש בחולין קכ"ז ב' תאנים שצמקו באביהן מטמאין טו"א והתולש מהן בשבת חייב חטאת וגמ' דידן לשיטתו דאין קוצר בבע"ח כמש"כ רמב"ן שם ורק נטילת נשמה ובנפל ל"ש נטילת נשמה ולכן מותר דמחתך בשר בעלמא הוא ומש"כ בשטמ"ק כתובות בסוגיא דמפקד פקיד דמילה חייב משום גוזז הוא דלא כהרמב"ן רק כהתוס' דכל עוקר דבר מגידולו הו"ל גוזז ועי' במנ"ח שבת במלאכת גוזז, והנה בתוספתא חולין פ' ראשית הגז אי' דהגוזז המתה פטור מרה"ג ולהתוס' ניחא דבמתה ל"ש גוזז אבל לרמב"ן צ"ע וביותר ק' על הרמב"ם שפסק בשבת דהגוזז המתה חייב ופסק לתוספתא זו ואין לומר דלא מקרי צאנך דהא פר אפי' שחוט נקרא פר ביומא דף נ', שו"מ בזרע אברהם ס"ס כ"א ואאמו"ר (שליט"א) זצ"ל בקה"י (ח"ז סי' ל"ט) שהאריכו בזה ע"ש:
רש"י ד"ה איתרחיתו כו'. עי' מה שהק' רע"א בגה"ש דהתוס' בזבחים י"ב א' עשו מזה קושיא מה צריך ביום צוותו וקרא דביום להרצאה ורש"י הביא כאן שניהם, ונ' דבאמת מש"כ כאן רש"י מקצת היום ככולו צ"ע דא"כ ביום הז' נמי לישתרי משום מקצת היום וגם למה אמר כל ששהה ח' ימים ולא ז' וע"כ כיון שהתורה כתבה ביום השמיני אשמעי' דבח' ימים נפיק מתורת נפל וביום הח' שרי משום מקצת היום ככולו, ובזה מיושב קו' רע"א וקו' התוס' בזבחים דמקרא דוהי' שבעת ימים הו"א דמקצת היום ככולו וביום הז' כבר מותר ולהכי איצטריך וביום השמיני דבעי ח' ימים מיהו אי הוי כתיב ובשמיני ולא כתיב וביום הו"א דהלילה הולך אחר היום שלפניו כבקדשים וא"א להקדישו עד הבקר ואי משום שבעת ימים הו"א דהלילה הולך אחריהם להכי איצטריך וביום מיהו לענין הקרבה ידעי' מביום צוותו אבל להקדיש ודנפקא מתורת נפל לזה צריך יום להרצאה ודו"ק:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |