שיח השדה/שבת/קג/ב

שיח השדה שבת קג ב

כגון שש תת רר גג חח. וכן בב לעיל ל"ב א', דד, הה לעיל צ' א', וו, זז, טט מנחות ל"ד ב', יי תרגום מה ברי ומה בר בטני ומובא בערוך, כך, מם שם אות, נן כמו אנן בירושלמי, סס ישעי' נ"א, צץ, ק"ק גי' ערוך בכתובות קקי חיורי, ולא נשאר אלא אלע"פ:

מיתיבי וכתבתם כו'. כ' בחי' רע"א תימא דודאי אין פירכת הש"ס על ר"י דמתני' דמה שייך על תנא הוא דאמר כהאי תנא א"ו דהפירכא על ר"ח והא כיון דר"ח הוכיח כן מדר"י מאי פריך עלי' מברייתא כו', ונראה דבאמת צ"ע ראיית ר"ח ז"א כו' דילמא לעולם פסול בס"ת ואפ"ה בשבת חייב דכיון דדרך לכתוב כן לא גרע מלשונות הגוים וצ"ל דר"ח ס"ל נהי דהכותב בכל לשון חייב מיהו צריך שלא יהא משובש ומה שבנ"א כותבין ל' משובש לא מהני לחייבו וסברא זו כ' הר"ן בריש נדרים בשם ר"י ב"ר חסדאי דלשון משובש גרע מלשון הגוים וזהו חידושו של ר"ח דאם בס"ת פסול גם בשבת פטור וע"ז פריך מפתוחה וסתומה אלמא דאף דבס"ת פסול חייב בשבת ומשני דס"ל כריב"ב דגם בס"ת כשר [ודוגמתו מצינו בכ' שעטנ"ז ג"ט בלי תגין די"א דחייב בשבת משום דבגט כשר והתגין אינו אלא לנוי עי' בה"ל סי' ש"ו וסי' ש"מ ובברכ"י ה' חוה"מ בזה].

(הערה מגיסי הגר"י זילברשטין שליט"א, ובזה יתורץ קו' רע"א דמשניות אות קכ"ז שהק' על פיה"מ לרמב"ם שכ' ע"ד ר"י דמתני' דמחייב שם משמעון אע"פ שזה סתומה וזה פתוחה לא נחוש אלא הלשון ומדמה זה לאורג ב' חוטין דחייב אף שכונתו היתה על דבר שלם והק' רע"א דלא דמי דשם מתקיים משא"כ הכא דמ"ם זו פתוחה וזו סתומה ולהדיא אמרי' בסוגיא דז"א דר"י ס"ל דסתום ועשאו פתוח כשר ואנן לא קי"ל הכי אלא כאידך תנא דבעינן כתיבה תמה עכ"ל ולהנ"ל גם אם נאמר דסתום ועשאו פתוח פסול יש מקום לדברי ר"י וזו היא שיטת הגמ' דמקשו על ר"ח וא"כ אף דלהלכה לא נקטינן כר"ח אלא כאידך תנא מ"מ דינו של ר"י אמת ומה דהרמב"ם מדמה לאורג ב' חוטין זה רק לגבי זה שלא נלך בתר מחשבתו אבל עיקר הדין הוא משום דכשר בכל לשון ע"כ).

עי"ל דאדר"י פריך דהא ברייתא דריש מקרא שתהא כתיבה תמה ור"י ל"פ אקרא ומשני הוא דא' כריב"ב דכתיבה תמה לא קאי אפתוחה וסתומה:

מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)