שיחה:משנה ברורה/אורח חיים/תרעג

סקכ"ה

כתב המשנה ברורה: ופשוט דאם הוא רואה שהאור אין נאחז בהפתילה ובודאי יכבה במהרה שאינו יוצא בהדלקה זו וצריך מדינא לחזור ולהדליקה לאחר הכביה.
ועי' בשולי הגליון מה שהקשה החפץ בעילום שמו, שלכאורה סתר רבינו דברי עצמו שכתב להלן (סימן תרעה סק"ח) על דברי השולחן ערוך שם (ס"ב) 'יש מי שאומר דכיון דהדלקה עושה מצוה צריך שיתן שמן בנר כדי שיעור קודם ההדלקה, אבל אם בירך והדליק ואחר כך הוסיף שמן עד כדי שיעור - לא יצא ידי חובתו' וכתב המשנה ברורה: וצריך לכבותה וליתן בה שמן כשיעור ולחזור ולהדליק בלא ברכה. הרי שבאופן זה אין צריך לחזור ולברך, ובלשון רבינו כאן משמע שאם בשעת ההדלקה בודאי יכבה במהרה צריך לחזור ולהדליק בברכה.
ולכאורה היה מקום לחלק שכאשר מדליק הפתילה באופן הראוי, אף שאין שיעור שמן כעת באופן שיוכל לדלוק כל הזמן עדיין אין חסרון בהדלקה, שהרי כשם שהשמן הנמצא בסמוך לדפנות הכלי כיון שסוף סוף כעבור זמן יבוא אצל הפתילה כמו כן הוא יוסיף שמן ומה בכך שהדבר תלוי בכח אחר. מה שאין כן כשעצם הדלקת הפתילה נעשית באופן שבודאי יכבה בכהאי גוונא ודאי צריך לחזור ולהדליק בברכה. וכן משמע מלשון השולחן ערוך שם 'יש מי שאומר דכיון דהדלקה עושה מצוה' וכו' משמע שאין דין זה מוכרח מעצם הסברא ד'הדלקה עושה מצוה'.
ואם היה מקום להקשות כדברי השואל, הוא על מה שכתב רבינו כאן בתחילת דבריו: כיון שהדליק תיכף קיים המצוה לפיכך אם כבתה אין זקוק לה ואם הדליקה במקום הרוח וכבתה זקוק לה לחזור ולהדליקה במקום שאין הרוח מצוי, דזה הוי כאלו לא נתן בה שמן כשיעור, ומכל מקום לא יברך עליה, עכ"ל. וממה שכתב 'דזה הוי כאילו לא נתן בה שמן כשיעור ומכל מקום לא יברך עליה', משמע שאם לא נתן שמן כשיעור צריך לברך ורק כאן אף שהוא דומה לשם מכל מקום לא יברך עליה, וזה סותר לדברי רבינו שם שכתב שאף באופן זה אין צריך לברך. מי אדיר (שיחה) 12:28, 25 בנובמבר 2018 (UTC)

מה שכתב ה'מי אדיר' לחלק דאף דאין בשמן שיעור הנצרך מ"מ לא גרע משמן שבדפנות, לא זכיתי להבין דפשיטא דבכה"ג לא יצא יד"ח כמבואר במשנ"ב שם ורק מה דפסק שלא לברך דדילמא הלכה דלא בעי שיעור הדלקה אלא רק להדליק בזמן דאיכא פרסומי ניסא כמבואר בנשמת אדם שהביא המשנ"ב, וכתבתי דכבר עמד על כך בנשמת אדם ולא זכיתי להבין חילוקו ובמה שדימה ללחי העומד להינטל בשבת ע"ש, ומה שרצה לדקדק מלשון השו"ע דכתב 'יש מי שאומר' דאין זה מוכח זה אינו דכתבו האחרונים בספרי הכללים דלשון 'יש מי שאומר' בשו"ע הוא כיון שלא מצא הדבר אלא בפוסק אחד או שנים אף שאין בדבר חולק ולא משום שהדבר מוטל בספק.(סמ"ע ודרישה חו"מ סי' ט"ז וכן בשיירי כנסת הגדולה כללי אות ל"א וכתב שעל כלל זה הסכימו הב"ח והט"ז והדברים עתיקים)

מה שכתב 'וכתבתי דכבר עמד על כך בנשמת אדם' לא ראיתי בדבריו שכתב כן וכבר יד 'אוצר האוצר' היתה בינינו והוספתיו כעת בתקווה של גירעתי מהאמור.

ומה שביאר בדברי הנשמת אדם שהטעם שלא יברך הוא משום דלא בעי שיעור הדלקה אלא רק להדליק בזמן דאיכא פרסומי ניסא, לא מצאתיו שם שהרי זה לשונו שם: ובאמת נ"ל דגרע אפילו מזה דהתם על כל פנים ראוי לדלוק זמן מה כפי שנתן שמן, אבל הכא אינו ראוי לדלוק אפילו רגע דיכול להיות שתיכף ברגע שידליק תיכף יכבנו הרוח, עכ"ד. הרי שבפשטות כוונתו שמעשה ההדלקה הוא מעשה הדלקה מעליא וחסרון השמן כעת בשעה שאין הנר נצרך לו אינו מגרע ממעשה ההדלקה.

ומש"כ על דקדוק לשון השו"ע אף בזה צדקו דבריו אך עיין פרי חדש (שם) שתמה על דברי המחבר שנקט לשון יש מי שאומר מאחר שהרא"ש והטור כתבו כן ולא אשכחן מאן דפליג עלייהו והדין טעמו ונמוקו עמו. ועל מש"כ שהרא"ש והטור כתבו כן הרי מוכח שכאן אין טעמו של המחבר משום שלא מצא הדבר אלא בפוסק אחד, וע"כ שהוא משום טעם הדין וכמו שנתבאר, אלא שהא גופא הניח הפר"ח בתימא שהרי הדין טעמו ונמוקו עמו. מי אדיר (שיחה) 11:58, 26 בנובמבר 2018 (UTC)

עיין במקורות שהביא שם בחיי אדם (קנד כא-כב) ובנשמת אדם שם ובפמ"ג (סק"ג ובסי' תרעג סק"י) דכתבו דתלי בתירוצי הגמ'.

ובדלא היה שמן כשיעור פשיטא דלא יוצא יד"ח כמבואר להדיא בשו"ע, רק הנידון הוא לענין ברכה ומה סברא יש לחלק בכך לא אדע, וגם ראיתו מלחי שניטל בשבת לא זכיתי להבין.

ועיין במקורות שציינתי לעיל דכתבו איפכא דהיכא דיש שנים ואפילו שלושה פוסקים אלא שלא מצא להם חולק נקט הב"י בלשון 'יש מי שאומר, ואפשר שהפר"ח חולק על כך

שו"ר שבכף החיים (ס"ק יד) כתב להשיג על דברי הפר"ח שכן דבר המחבר שאם אין מי שחולק כותבו בלשון 'יש מי שאומר' וכן כתב בערוה"ש (סק"ד).