שיחה:בבלי/יומא/מז/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אמר רבי יוחנן: בעי רבי יהושע בן עוזאה: בין הבינים של מלא קומצו מהו וכו'[עריכה]

בסוגיא זו נתפרש ספק שהוא מן התורה, כלומר, שאף כלפי שמיא נידון הקומץ כספק שאינו ידוע אם הוא מן המנחה עצמה או משייריה. והנה ידוע קושיית הש"ס בכמה מקומות 'ומי אצטריך קרא לרבויי ספיקא' (יומא עד: מנחות צא: חגיגה ד. וכן עוד רבים) ומנא מתבאר דמצד צווי התורה אין בנמצא הלכה הנאמרת על הספק. והנה בסוגיין מבואר שעצם דין הקמיצה נאמר על ספק, וצ"ע.

ובאמת, מצינו עוד דינים הנאמרים בספק, כדלהלן:

ספק טומאה ברשות הרבים טהור, ברשות היחיד טמא. אי וודאי או ספק: – טהרות פ"א מי"ד ; חולין י: ; קידושין עח.

טבל, אי מציאות התרו"מ הופכו לאיסור ודאי, או לחשש פגיעה באיסור: קידושין נא. המרבה במעשרות.

גיד הנשה, אי נאסר כולו מחמת ספק גיד:

קומץ בין הביניים, אי עשאה הכתוב כוודאי לחד תירוצא בתוס': יומא מז: תוד"ה הדר

ספק דאורייתא לחומרא: רמב"ם פ"ט מהלכות טומאת מת הי"ב. ולרשב"א | רי"ף שבת ר"פ ר"א, ובפסחים לט., ובקידושין ה:

כוי, בריה בפני עצמה: חולין פ. ; כריתות כא.

עשירי ודאי ולא עשירי ספק: בכורות נח:

ממזר ודאי ולא ספק: קידושין עג.

אנדרוגינוס: נדה כח.

חצות ובין השמשות לקרבן ולתפילה: פסחים סז

כל ספק נגעים טהור עד שלא נזקק לטומאה: נזיר סה:

ציהוב בעופות, וגדר שאור לענין לחמי תודה: חולין כב: - כג: כל הסוגיא.

ויש לעיין בזה. אריוך (שיחה) 19:06, 30 ביולי 2020 (IDT)

רב פפא הכי בעי ליה כו'[עריכה]

רש"י העמיד אילולי היה ג"ש דמלא-מלא. ולא ניחא ליה להעמיד בבין הביניים דגוואי, משום דס"ל דבהכי הו"ל ולקח והביא שפיר, ופשוט. ש"ס יידן (שיחה) 20:12, 30 ביוני 2021 (IDT)