שואל ומשיב/ו/ס

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ו TriangleArrow-Left.png ס

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה שתיתאה סימן ס   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב המאה"ג מוה' בעריש אבד"ק נאהרייב נ"י. בב"מ דף ג' בסוגיא דר"ח קמייתא.

אשר שאל בהא דאמרו ותנא תונא שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וכו' והא הכא דאנן סהדי דמאי דתפיס האי דידי' ומה דתפס האי דידי' הוא וקתני ישבע וע"ז הקשה לשטת הרי"ף בהא דפריך הש"ס ונחזי זוזי ממאן נקט וקשה לי' קושית רש"י דכאן מקחו בידו נאמן ולזה כתב דאף דזה אומר אני מצאתי' מיירי בשנים אוחזין בטלית אבל הך דכולה שלי דמיירי במקח וממכר מיירי כשהוא ביד המוכר ע"ש וברא"ש ולפ"ז א"כ כיון דהך דכולה שלי דמיירי במקח וממכר לא מיירי בתפסי תרוויהו ול"ש אנן סהדי דמה דתפס דידי' הוא ואפ"ה חייב שבועה וע"כ דתקנת חכמים היא וא"כ גם הך דמציאה שוב אין ראי' די"ל דתקנת חכמים היא וכדדחי הש"ס ודקארי לה מאי קארי לה דע"כ מוכרח לומר כן והיא קושיא גדולה מאד ולפע"ד נראה לישב דהנה אח"כ מסיק הש"ס דתנא תונא אאידך דר"ח על הילך ור"ש דחי דתקנת חכמים היא ואידך אי אמרת בשלמא מדאורייתא הילך חייב מתקני רבנן שבועה כעין דאורייתא אלא אי אמרת דרבנן מתקני רבנן מידי דליכא דכוותא באורייתא וכתבו התוס' ד"ה ותנא תונא דלר"ח קמייתא ל"ש לומר כן דאף דהודאת עדים פטור מתקני רבנן שבועה במתניתין דחשוב הודאה במה דתפיס חברי' ע"ש ולפ"ז י"ל דזה דדייק ר"ח קמייתא דע"כ הוה שבועה דאורייתא דא"ל דתקנת חכמים וכמו במקח וממכר דשם ל"ש מה דתפיס כיון דעודם ביד המוכר דא"כ ליכא דכוותא באורייתא דהא במו"מ לא חשיב הודאה במה דתפיס חברי' דהרי אינו ביד הלוקחים כ"א ביד המוכר וא"כ לא תקנו רבנן מידי דליכא באורייתא א"כ ע"כ דר"ח קמייתא דמה"ת חשוב מודה במקצת ע"י הודאת עדים וא"כ ממילא במציאה ג"כ הוה מה"ת וע"ז דחי הש"ס כי היכי דאנן סהדי בהאי אנן סהדי להאי וא"כ במציאה בודאי ע"כ תקנת חכמים היא ובאמת לר"ח דדייק מינה הילך ע"כ דס"ל דגם מקח וממכר הוה בתפיסי תרוויהו א"כ לא הי' יכול להוכיח דר"ח קמייתא דשאני התם דחשיב הודאה במה דתפיס חברו אבל ר"ש ס"ל דבאמת אינו רק שבועת חכמים ומתקני אף במידי דליכא באורייתא. ובזה מיושב היטב מה שהקשה הרא"ש על הרי"ף דמנ"ל לפרש דהך דמקח וממכר לא מיירי בתפיס תרוויהו ודלמא גם בזה מיירי בתפיס תרוויהו וליכא קושיא דנחזי זוזי ממאן נקט ולפמ"ש י"ל דהי' לו ראי' מר"ח קמייתא דאל"כ לא הי' לו ראי' כלל דדלמא תקנת חכמים היא וע"כ דמקח וממכר ל"ש בתפיס וכמ"ש ודו"ק. ובחידושי אמרתי בזה לישב הקושיא הנ"ל על הרי"ף דהנה לכאורה יש להקשות לשטת הרי"ף דהך דמקח וממכר מיירי כשהוא ביד המוכר א"כ אמאי קתני יחלוקו הא התוס' הקשו בריש ב"מ אמאי יחלוקו מ"ש מהאי דארבא דאמר כל דאלים גבר וכתבו דאוחזין שאני דחשוב כאלו כל אחד יש לו בה בודאי החצי דאנן סהדי דמאי דתפיס האי דידי' א"כ במקח וממכר דל"ש מה דתפיס דידי' וא"כ אמאי יחלוקו לימא כל דאלים גבר ועכצ"ל דמה שהמוכר תופס הוה כאלו תופש בעד שניהם כמ"ש התוס' לענין מנה שלישי דמה שהנפקד תופש הוה בחזקת שניהם וא"כ שוב הוה כאלו תפשו תרוויהו וז"ב מאד. ובזה אמרתי לישב הא דדחי הש"ס ותנא תונא מי דמי התם למלוה אית לי' סהדי ללוה לית לי' סהדי הכא כי היכא דאנן סהדי להאי אנן סהדי להאי ואפ"ה משתבעי והקשו המפרשים דלפי מה דמוקי בתפיסי בכרכשתא א"כ שפיר צריכי דלישבע דהא לא תפיסי רק בכרכשתא אבל השאר צריכין ליטול בשבועה ועיין ביד יוסף ולפמ"ש א"ש דהש"ס דייק ממקח וממכר דשם מה דהמוכר תופס בחזקת שניהם א"כ אנן סהדי דזה יש לו בו מחצה וזה יש לו בו מחצה ואפ"ה משתבעי וע"כ דאין זה שבועת התורה וז"ב מאד. ובזה אמרתי דבר נחמד לישב קושית התוס' דא"כ האיך אמר ותנא תונא אדר"ח בתרייתא דאינו רק מכח קמייתא דמה דאנן סהדי הוה כהעדאת עדים. ומה שכתבו דמה דתפיס מחשבינן טפי מהעדאת עדים וחשוב כאלו מודה לי' וע"ז הקשו דאכתי היכא מוכח דמתניתין כי היכא דמודה להאי כמו כן זה מודה לזה ואפ"ה משתבע ולפמ"ש יש לומר דהכי דייק הש"ס דע"כ הילך חייב דאל"כ איך חייב בזה אומר אני מצאתי' דמה דמודה חשוב הילך וא"כ על מה דתפיסי בכרכשתא הוה הילך והשאר מהראוי לפטור דהו"ל כופר הכל וא"ל דא"כ היכא משתבע דהא כי היכא דמודה לזה כמו כן מודה לזה דז"א דאם הילך חייב הא ס"ל דמשתבע על השאר ולא תפשי וכל אחד טוען ששלו הוא וא"ל דא"כ במקח וממכר דהמוכר תופש בחזקת שניהם ואפ"ה משתבע דז"א דשם כיון דהמוכר תופש לא הוה הילך וכמ"ש הסמ"ע והב"ח בסי' פ"ג סכ"ד דבביתו של נפקד ל"ש הילך ועש"ך שם ס"ק מ"ג שחולק עליהם ולפע"ד י"ל דכה"ג דהיא ביד מוכר ולא יצא עוד מרשותו כ"ע מודים דלא מקרי הילך דדוקא בנפקד דהו"ל כאלו הכלי ברשותו דכל היכא דאיתא של מרא הוא ובפרט לשטת הרשב"ם דרשותו של נפקד קנוי להמפקיד משא"כ במוכר כל זמן דלא יצא מרשותו וספק למי מכר דלא מקרי הילך וא"כ ממקח וממכר ל"ק ובמציאה שפיר י"ל דנשבעים על השאר כיון דאינו רק תפיסי בכרכשתא ודו"ק היטב כי חריף הוא ונעים ונחמד ת"ל. וראיתי בשטה מקובצת שהביא בשם הר"ן שכתב דמה דאנן סהדי הוה כאלו מודה במקצת כיון דסופו לחלק ול"ש לומר כי היכא דאנן סהדי להאי אנן סהדי להאי והוה כאלו לא תבע כלל דז"א דבשלמא לענין כופר הכל שפיר אמרינן דזה אינו כופר הכל כיון דמגיע לו בודאי חציו אבל זה מ"מ תבעו וכל תובע אינו משיג לבסוף כל מה שתבע וע"ז חידש ר"ש דשבועה תקנת חכמים והיינו דל"ש כאן לומר אנן סהדי דכיון דזה כופר הכל רק שאנן סהדי עכ"פ מקרי קדמה הודאה מתביעה ובכה"ג פטור משבועת מודה במקצת ע"ש. והנה מ"ש דאנן סהדי הוה כאלו מודה במקצת דהא אנן סהדי דהוא כן והוה כאלו ב"ד מחייבים כן הבין הש"ך ג"כ בסי' ע"ה והקצה"ח כתב דאנן סהדי להאי ואנן סהדי להאי שוב ל"ש שבועה דכשם דהדין פסוק לזה כמו כן פסוק להיפך דיותר ממקצת פטור באמת אף שדבריו נכונים בסברא אבל הר"ן לא נחית לזה וכתב דעכ"פ הוא תובעו וחייב שבועה אך מ"ש הר"ן דהוה כקדמה הודאה לתביעה אני תמה ולא זכיתי להבין דשם הוה כמשיב אבדה דהרי אם כמערים באמת חייב רק במתכוין להודות פטור וכמ"ש הר"ן בעצמו שם וא"כ כאן דזה כופר רק שאנן סהדי דכל מה דתפס הוה כשלו מ"מ במה יפטר משבועת מודה במקצת לשטת הר"ן אך לפע"ד לולא דברת קודש דהר"ן הי' נ"ל דבאמת זה בודאי לא מקרי קדמה הודאה לתביעה רק דעל כל פנים הילך מקרי כיון דאנן סהדי דכל מה דתפס שלו הוא והו"ל הילך וכמו דאמרו בש"ס ובזה שפיר מקרי קדמה הודאה לתביעה שיהי' פטור משבועה דהו"ל הילך כיון דאנו רואים הדין פסוק כבר וכל אחד תופס מה שבידו למה יתחייב ואף שלא נתחלק עדן כאלו נתחלק כבר שהרי כבר הודה לו ונתנו לו והילך פטור. ובזה יש לישב קושית התוס' דלכך הביא הך דר"ח בתרייתא דע"כ הילך חייב דאל"כ הו"ל למפטרה מכח זה ודו"ק. ובגוף דברי הקצה"ח שחידש דאנן סהדי של ב"ד הו"ל דין פסוק לזה ולזה וא"כ ל"ש שבועה דכמו דהחליטו דזה חייב במקצת כמו כן אמרו להיפך דמן המקצת השני' פטור אני תמה דהב"ד פוסקים עפ"י אומדנא עד"מ שפטרו מכח חזקה דאין אדם מעיז ואטו לא נמצא איש שהעיז פנים בעולם רק דעפ"י רוב אינם מעיזים וכמ"ש הרשב"א וכבר נוע דרוב גופי' אינו דבר ברור רק ספק שהתורה צוה ללכת אחרי ספק זה לקולא אבל עכ"פ החזקות ורובות אינו דבר ברור וא"כ ממילא בשלמא לחייב שבועה שפיר אמרינן דעפ"י הרוב מה דתפס האי דידי' א"כ הו"ל מודה במקצת דהתורה חייבה שבועה לברר הספק משא"כ לפטור לא הוה כאנן סהדי וכמדומה שלזה נתכוין שארי הגאון בנתיבות המשפט שהשיג על קצה"ח ועיין במשובב נתיבות ולפמ"ש דבריו נכונים. אך לפמ"ש לענין הילך ל"ש לומר כן דהא עכ"פ כיון דהב"ד פוסק כן דמה דתפס דידי' הוא שוב הו"ל הילך דעכ"פ מה שהב"ד פוסקים שמה דתפס דידי' הו"ל הילך וע"כ דהילך חייב. ובזה מיושב קושית התוס' שהקשו דאכתי י"ל כי היכא דאנן סהדי ואפ"ה משתבע ולפמ"ש א"ש דאדרבא מזה מוכח טפי דהילך חייב דאל"כ כיון דאנן סהדי להאי ולהאי הו"ל הילך ומהראוי לפטור וע"כ דהילך חייב וא"כ לא מועיל מה דאנן סהדי לזה ולזה דמ"מ לא הוה בירור גמור ושפיר חייב מכח דר"ח קמייתא ועכ"פ הילך לא הוה והש"ס לא דחה לעיל רק דעכ"פ הילך הוה דהא אנן סהדי להאי ולהאי וע"ז חידש דהילך חייב ס"ל לר"ח ושפיר מוכח דר"ח קמייתא ודו"ק היטב. ובמ"ש נראה לפרש דברי התוס' ריש ב"מ ד"ה וזה שהקשו דכיון דהאומר כולה שלי הו"ל ודאי בחציו א"כ הו"ל כמו ספק ויבם דאמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי וכתבו דשאני התם דהיבם ודאי יורשו דהוא בנו של הסבא משא"כ כאן בשביל שהוא ודאי בחצי אינו ודאי בחצי השני ע"ש ודבריהם סתומים ועיין תומים סי' ק"ז סוף ס"ק ז' שכתב שהעיקר כמ"ש בשטה מקובצת ששאני הכא דזה שטוען חצי' טוען ברי ע"ש. אך לפע"ד כוונת התוס' עפמ"ש למעלה דשאני ספק ויבם דהספק מ"מ יורשו הוא מצד עצמו דלמא זה בנו או בנו של סבא וא"כ מה שהוא בנו של סבא זה ודאי יורשו בעצם וספק הוא ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי אבל כאן אטו זה ודאי בחצי' מנין נדע זאת רק עפ"י פסק ב"ד דאנן סהדי דמאי דתפס דידי' וא"כ כיון שמכח אנן סהדי קאתינן עלה הא גם לזה שטוען חציו אנן סהדי דודאי יש לו בו רביע דמה דתפס רביע הוא שלו וא"כ כשם דאנן סהדי להאי אנן סהדי להאי דעכ"פ זה ודאי דכולה לאו שלו דהא מה שתפס זה אנן סהדי וא"כ זה שכתבו דאטו בשביל שהוא ודאי בחצי' שיועיל לו לחציו השני דהא עיקר הודאות שלו הוא מכח אנן סהדי והרי כשם שאנן סהדי להאי כך אנן סהדי להאי וז"ב. ובזה מיושב הא דאמרו בחולין דף קל"ב מה חייב דקאמרי בחצי מתנות והקשה בל"א שם דאמאי לא יטול כל המתנות כיון דמחצה מגיע לו ודאי ועל החצי השני הוה ספק אם מגיע לו או לבעה"ב ואין הבעה"ב טוען ברי ול"ש תירוץ השטה מקובצת הנ"ל ולפמ"ש גם תירוצם של התוס' יספיק דאטו הכהן יש לו מתנות מצד עצמו שנתן מעות או נתן לו במתנה ועשה זכי' בהם ורק משום דהתורה זכתה לו במתנות וא"כ כשם דבחצי מתנות הוא מקרי ודאי בשביל שהתורה זכתה לו כמו כן בחצי השני' דהתורה לא זכתה לו שוב אינו שייך בזה דאין ספק מוציא מידי ודאי דהתורה לא זכתה לו מצד עצמותו כמו התם בספק ויבם שהיבם הוא אחיו של המת בעצמותו אבל כאן מה זכי' יש לו רק מצד מצות התורה והרי כיון דספק שמא חוששין לזרע האב ופטרתו התורה א"כ בחצי השני אינו רק ספק והמע"ה וז"ב כשמש ודו"ק כי היא הערה חדשה. והנה הש"ס מסיק שם דאבוה דר' אפוטרקי אמר לך כתיב הוא וכתיב זה חד למודה מקצת הטענה וחד להעדאת עדים דפטור ואידך חד למודה מקצת הטענה וחד למודה ממין הטענה ואידך מודה ממין הטענה לית לי' וסבר לה כר"ג דתנן טענו חטים והודה לו שעורים פטור ור"ג מחייב והגאון מוהרא"וו ז"ל מחק מן הך דסבר כר"ג עד האי רעיא ולא נודע טעמו וכה הראני הרב החריף המופלג בתורה מוה' צבי יהודה ליב הכהן נ"י מראווא טעם שהגיה ומחק ובראשית ההשקפה השבתי דהנה התוס' בשבועות דף מ"ו ד"ה בטוענו כתבו דלכאורה מוכח דהלכה כר"ח דהא ר"ח ס"ל כרבנן דר"ג ואנן קי"ל כרבנן דר"ג וכתבו שם דאף מאן דפטר בטענו חטים והודה לו בשעורים מ"מ לא סבר כר"ח משום דאיכא למפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינו בתורת הזמה ור"ח תורת הזמה לא פריך וצ"ל דמה דאמר בש"ס וסבר לה כר"ג לא הי' בגרסתם דאל"כ מדוע לא אמר הש"ס זאת ולמה לי' לחדש דאבוה דר"א לא ס"ל כרבנן וע"כ דלא גרסו כן בש"ס וא"כ שפיר עשה הגאון דמחקו. ובזה מיושב גם דברי הרמב"ם דהביא בפ"ד מטוען הך דר"ח קמייתא בשם הגאונים והקשה הלח"מ דהדבר מוכרח בש"ס דהרי קי"ל כרבנן דר"ג וא"כ ע"כ דחייב דאל"כ למה צריך קרא ע"ש ובאמת שלא ראה דברי התוס' בשבועות וכמ"ש האחרונים ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק חו"מ סי' י"ז ע"ש אבל דברי התוס' בעצמם מוקשים וע"כ דלא גרסו הך דס"ל כר"ג וא"כ לכך הוצרך להביא שכן פסקו הגאונים. אמנם בגוף דברי התוס' תמה בנו"ב שם דקשה דניהו דלר"י שפיר כתבו די"ל דפריך מתורת הזמה אבל אבוה דר"א דיליף מקרא לפטור ע"כ דגם הוא תורת הזמה לא פריך וא"כ פשיטא דהלכה כר"ח דהרי לענין זה גם אבוה דר"א סבר כוותי' ורק דהקרא אתי למותר למעט העדאת עדים והרי לרבנן דר"ג א"א שיהי' כן ע"ש ולפע"ד נראה לפמ"ש המהרי"ק דכל שאין רבים מסכימים מטעם אחד לא חשיבי רבים א"כ זהו שחדשו התוס' דכיון די"ל דמפרך הק"ו משום תורת הזמה רק דר"ח תורת הזמה לא פריך וא"כ אף דבזה מסכים אבוה דר"א הא עכ"פ לדינא גם הוא לא ס"ל כן וא"כ אדרבא יש רבים החולקים על ר"ח רק שאינם מסכימים מטעם אחד שוב עכ"פ אין הלכה כר"ח ודו"ק היטב. וא"כ שוב יש לומר דגם התוס' גרסו כן שר"ל ס"ל כר"ג ורק דכל שיש מקום לומר דפטור בשביל תורת הזמה שוב אין רבים מסכימים מטעם אחד ודו"ק. והנה הרב מוהרי"ל הנ"ל הנ"ל הקשה דלפמ"ש התוס' בב"ק שם דל"ה דר"ג אינו מחייב רק שבועה ולא דמי שעורים א"כ שוב י"ל דאבוה דר"א ס"ל כרבנן רק דפטרי משבועה וא"כ שפיר צריך קרא דפטור משבועה דה"א דחייב בשבועה אף דפטור מדמי שעורים כר"ג. אך באמת דברי התוס' תמוהים דאיך שייך שיתחייב שבועה הא אין כאן הודאה וצ"ל דהתוס' לשיטתי' דהוא בשביל דמחל לו אבל יש כאן הודאה אבל אם נימא דהוא מטעם דמשטה וודאי פטור אף משבועה דליכא כאן הודאה. אך אכתי יש לומר דמשכחת לה קרא כגון ע"י עדים דחשוב לי' מודה במקצת הטענה וא"כ משכחת לה דאתי עדים ומחייבי בשעורים והו"ל מודה במקצת וע"ז קמ"ל דפטור. אך אבוה דר"א לא ס"ל הך ר"ח קמייתא אבל לדידן דס"ל כר"ח שפיר יש לומר דאצטריך קרא לזה ומצי לסבור אף כרבנן דר"ג ולכך מחק הגאון. והנה אף שלכאורה דבר חכמה דיבר מ"מ אין דבריו נכונים דמ"ש דלר"ג ל"ש שבועה כל דאין כאן הודאה באמת שכן הקשה בתומים סי' פ"ח סק"ח ע"ש שהקשה גם לרבנן דס"ל דהוא מטעם מחילה. אמנם בשטה מקובצת ב"מ מצאתי שכתב להקשות דלמה צריך קרא לפטור טענו חטין והודה לו בשעורים משבועה הא אין כאן הודאה ועוד מנ"ל דר"ח מחייב שבועה הא י"ל דאינו מחייב רק דמי שעורים וכתב דהא בהא תליא דלרבנן לכך פטור משבועה כיון דאינו ממין הטענה ופטור מממון לכך פטור משבועה משא"כ לרב דכל דחייב במין הטענה חייב לר"ג ע"ש דתוס' ביאר בהדיא סברא זו ובאמת התוס' לא ס"ל כן אך מ"ש דמשכחת לה מודה במקצת ע"י עדים זה אינו דהא כל שזה תובע חטים ועדיף משעורים ויש עדים על שעורים ל"ש דר"ח קמייתא דהא זה מכחיש לעדים והרי זה אינו תובע שעורים א"כ הודאת בע"ד כמאה עדים דמי והוה כמו שטוען הלוה פרעתי מחצה ועדים אומרים שפרע כלו ובשלמא אי נימא מתורת מחילה אפשר לומר דלא חשיב כמכחיש עדים אבל גם ז"א הא מ"מ מחל לו השעורים ומועיל אף שיש עדים ואם מיירי בתבעו שתיהן הא בזה מקרי ממין הטענה וגם עכ"פ לאבוה דר"א צריך לגרוס דסבר כר"ג ולמה מחקו הגאון וע"כ דבריו אינם ועיין תומים סי' ס"ח ס"ק י"א שם ע"ש ודו"ק.

והנה אור ליום ב' פ' יתרו תרח"י י"ז שבט הי' אצלי החריף מוה' מאיר מימון ואמר לי על דברת הטו"ז חו"מ סי' למ"ד שחידש דהך דר"ח קיימא ל"ש בקנס בעדות מיוחדת וע"ז אמר הוא דדברי הט"ז יש לדחותם דגוף העדאת עדים לחייב שבועה ל"ש במודה בקנס דהנה הריטב"א בחידושיו לשבועות דף ל"ד בהא דאמרו גבי ראי' בלא ידיעה דלא משכחת לה בקנס וכתב הריטב"א דבשלמא בממון יש לחייב בראי' בלי ידיעה כגון שאמר לא לויתי ואתי עדים שלוה שייך לחייבו משום דהוחזק כפרן אבל בקנס ל"ש זאת דאף אם יטעון לא אנסתי ובאו עדים שאנס אשה אף שמוחזק כפרן פטור כמו דמודה בקנס פטור ה"ה הודאה מתוך כפירה פטור ע"ש ודפח"ח ולפ"ז הרי הר"ן והריטב"א והנמוק"י כלם כתבו דהך דר"ח לא משכחת לה רק כשטען שלא לוה ועדים אינם מעידים רק שלוה אבל לא ידעו שחייב עדיין דלא מקרי ש"ק דהא הלקוחות יכולין לטעון שמא פרע והוא מחייב שהרי הוחזק כפרן ולפ"ז שוב ל"ש דר"ח בקנס דיתחייב שבועה דהא הו"ל מודה בקנס דהא החיוב בא על ידי הכפירה וא"כ לא עדיף מאלו הודה דפטור דאשר ירשיעון אלקים כתיב והב"ד לא מצי לחייבו ואם כי לכאורה דברי חכמה הם אבל לא ידעתי כוונתו דמ"מ שייך הך דר"ח בממון ויליף ק"ו מה פיו שאינו מחייב קנס מחייב שבועה עדים שמחייבים קנס אינו דין שיוכלו לחייב שבועה בממון גמור וניהו דבקנס לא יוכלו לחייב עפ"י עדים שבועה אבל מ"מ שבועה יכולים לחייב מק"ו וז"ב ופשוט. אך בגוף דברי הריטב"א נלפע"ד לפמ"ש בתשובה לפרש הך דמודה בקנס דפטור הוא מטעם שקנס ל"ש רק אם אינו משלם ברצון רק שמוכרח לשלם שייך קנס שקנסו התורה אבל איך שייך קנס אם הוא משלם ברצון והרי מודה בקנס ואם לא מודה לא הי' מתחייב ואיך שייך בזה קנס הא הוא רצון גמור ולפ"ז זהו כשמודה אבל כשהוא כופר רק שמתחייב ע"י כפירתו א"כ מה בכך שהו"ל מתחייב ע"י עצמו סוף סוף הוא לא רצה להתחייב ואנן מחייבינן לי' ובכה"ג אפשר דחייב לשלם ודוק היטב. ובגוף קושית הקדמונים דאיך משכחת לה הך דר"ח דהא הו"ל ש"ק נלפע"ד דבר חדש דאף במעידין שעדיין חייב מנה הוא מתחייב עפ"י מה שאמרתי זה שנים רבות בישוב קושית התוס' במודה במקצת היאך חייב הא הו"ל ש"ק והקשתי הא כל האומר לא לוה כאומר לא פרעתי וא"כ ה"ה בכאן הרי כשכופר בחמשים ממילא הוא מודה שלא נשתעבדו קרקעותיו ולגבי דידי' הו"ל כאלו מחל ש"ק. אך ז"א דהא עכ"פ זה שמודה הו"ל ש"ק ופטור ג"כ משבועה ולפ"ז בהך דר"ח דהוא כופר לגמרי שוב הו"ל כאלו אומר שלא נשתעבדו קרקעותיו ומחל לו על הקרקעות וא"כ לגבי' לא הוה ש"ק ודו"ק כנלפע"ד ודו"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף