שואל ומשיב/ו/מט

שואל ומשיב ‏ ו מט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה שתיתאה סימן מט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרבני המופלג החריף מוה' מאיר בראם נ"י. בע"ז דף כ"א.

מה ששאל בהא דאמרו תני רשב"ג אומר לא ישכור אדם מרחצו לנכרי מפני שנקרא על שמו ונכרי זה עושה בה מלאכה בשבתות וי"ט אבל לכותי מאי שרי כותי אימר עביד בה מלאכה בחוש"מ ופירש"י כותי לא עביד בי' מלאכה בשבת אבל בחוש"מ עביד דלמדרש סופרים לא חייש וע"ז הקשה דממנ"פ אי אחזקי בחוש"מ א"כ לרשב"ג בדאחזקי אף בד"ס חייש כדאמר בגיטין דף י' ובחולין דף ד' דאף בדרבנן אי אחזיק סמכינן עלי' ואי לא אחזיק מה נ"מ לרשב"ג בין כתובה בין לא כתובה ואף בכתובה לא סמכינן עלי' והשבתי דבאמת בכתובה ולא אחזיק נסתפקו התוס' בגיטין שם ד"ה אי אי חייש רשב"ג או לאו ולפ"ז להס"ד כאן בע"ז שפיר דייק הש"ס דע"כ רשב"ג חייש לכתובה דהרי רשב"ג נקט בנכרי מפני שעושה מלאכה בשבתות ויו"ט ולמה לא קאמר בחוש"מ וע"כ מפני דרצה לומר דבכותי שרי ודוקא נכרי וע"ז נקט שבתות ויו"ט דוקא דבזה הכותי נזהר מפני שכתיבה אף שלא אחזקי לענין חמימת מרחצאות אבל חוש"מ דלא כתובה אי הוה חיישינן לזה אף לכותי אסור ולזה פריך הש"ס הא באמת יש לחוש לזה דעביד מלאכה בחוש"מ וע"ז משני דבחוש"מ אנן נמי עבדינן ולכך נקט בשבתות ויו"ט ודו"ק. והנה חכם אחד מליטא הגיד לי קושיא בשם הגאון מוה' אברהם אבלי פאשוועהליר ראב"ד דק' ווילנא זצללה"ה הקשה דאמאי יהי' מותר לרשב"ג בכותי משום דבחוה"מ לדידן נמי משרי שרי ובשבתות ויו"ט גם הכותי מוזהר והרי גם ביו"ט משכחת לה שיעשה מלאכה ביו"ט שלנו ואינו יו"ט לדידי' עד"מ הצדוקים דרשו ממחרת השבת שבת בראשית ואם יקרה הראי' באמצע השבוע יהי' יו"ט באמצע השבוע וממחרת השבת ממחרת יו"ט יהי' לדידן יו"ט ולדידהו חול ויעשה הכותי מלאכה ולדידן הוא אסור וכדומה בכל היו"ט אם ישתנה החדש והשבוע עפ"י עבור וכדומה והם לא יודו בזה יהי' שבת ויו"ט לדידן ולדידהו חול והרי נקראת המרחץ על שם ישראל ויאסר. והנה קושיא גדולה הקשה. ואמרתי אל לבי לישב דהנה לקמן אמרו דלרשב"א הוא להיפך דאסור לשכור שדה לכותי ולנכרי משרי שרי ומטעם דנכרי אמרינן לי' וציית אבל כותי לא ציית משום דאמר גמירנא טפי מנך ולפ"ז צ"ל דרשב"ג דאוסר לנכרי משום דס"ל דל"ש נכרי ציית דמהכ"ת ישמע לנו דמה אכפת לי' לנכרי מה שיעשה מלאכה בשבת וכיון שהישראל לא התנה עמו שלא יעשה מלאכה בשבתות ויו"ט פשיטא דלא יחוש הנכרי לציית לו שיפסיד הסקת מרחץ בשבתות ויו"ט בשביל שלא יעשה הישראל איסור דרבנן שנקרא על שמו וגם בדיניהם ובדינינו לא יפסיד הנכרי כיון דלא התנה עמו ושכרו לו סתם על כל הימים שכרו ולמה לא יעשה מלאכה וז"פ וברור. ולפ"ז צ"ב בהא דקאמר כותי מאי שרי אימר עביד בי' מלאכה בחוה"מ וכיון דלהס"ד לא ידענו דלישראל שרי גם כן אם כן הא פשיטא כיון דהכותי ג"כ מוזהר שלא לעשות מלאכה בחושה"מ אם כן שוב הו"ל סתם כמפרש דהא לא שכרו רק ביום שיכול לעשות בו מלאכה. אך ז"א דבאמת בחושה"מ אינו רק מדרבנן והכותים לא חייש' למדרש סופרים כפירש"י וא"כ כיון דבאמת לא התנה רק שסתם הוה כמפרש וכיון דבחוה"מ מותר לכותי דלא חייש א"כ הי' לו להתנות ומדלא התנה ש"מ דלא הקפיד הישראל בזה ושוב יהי' נקרא על שמו של ישראל ויהי' אסור ולזה משני דגם לדידן משרי שרי וז"ב ופשוט. ולפ"ז לענין חשש שמא יקרה דלא מקלע היו"ט לדידן ולדידהו כאחת כיון דאז אין מקדשין עפ"י הראי' וא"כ הי' יכול להיות שיקרה שוה בשוה כפי הקביעות של הכותים ורק שניחוש שמא לא יקרה כך הנה מלבד דהוא רק ספק דרבנן דאינו אסור רק משום מראית עין אף גם דשוב יוכל הישראל למחות וצריך לציית דיאמרו לו כיון שלא השכיר על שבתות ויו"ט דהא גם אתה אסור בהם וא"כ כל שנקרה מקרה שיו"ט שלי הוא ע"ז לא השכרתי ומה אכפת לי במה שאתה כופר בהקביעות שלי אני לא רציתי להשכיר ע"ז ויזכה בדינינו ונוכל לכפות הכותי שלא יעשה מלאכה ושפיר שרי וז"ב. ובזה נלפע"ד לישב הא דאמר רשב"א נכרי ציית כותי לא ציית דאמר אנא גמירנא טפי מנך והיא תימא לימא כיון דנכרי ציית קאי גם על שבת וא"כ למה נחוש שהכותי לא יציית ואדרבא הא הוא מוזהר גם כן על שבת וא"ל שיאמר שקצירת שדה מותרת בשבת א"כ אינו שומר שבת כלל וע"ז לא נחשדו הכותים ואף דיש מלאכות שהכותים לא מודו אבל ל"ש לומר דרשב"ג ורשב"א יחלקו מהיפך אל היפך שזה יאמר שכותי משרי שרי דגם הוא שומר שבת ורשב"א יאמר דאף לא יציית ולפמ"ש אתי שפיר דרשב"א חייש דהכותי לא יציית אם לא יקבע הקביעות כמונו וא"כ שפיר יאמר דאנא גמירנא טפי מינך דבשלמא הנכרי שאינו בר שמירת שבת כלל כל שיאמר לו הישראל שהוא עושה איסור על ידו ציית לי' מה שאין כן הכותי דהוא ג"כ בר שמירת שבת ויו"ט רק שאומר שכעת הוא חול לפי החשבון השקר שלהם וא"כ פשיטא דלא יציית לי' דא"ל אנא גמירנא טפי מינך. ובזה מיושב היטב הא דהקשה א"ה ת"ל משום לפני עור לא תתן מכשול והקשו התוס' מאי לשון א"ה הא זה קשה על רשב"א בעצמו וגם הקשו הא בחוה"מ דהוא דרבנן ל"ש לפני עור ולפמ"ש א"ש דהכי קא מקשה לפי מה דס"ד להש"ס דחיישינן שלא יהי' הקביעות כשלנו וא"כ שוב יעבור הישראל על לפני עור דהוא גרם לו מכשול במה שהשכיר לו וז"ב ודו"ק. אברא דגוף הדבר שכתבתי דאינו רק דרבנן מפני מראית עין הדבר צ"ב דבאמת רש"י פירש בד"ה אבל דלהנכרי לא חשדי לי' שהוא שלוחו של ישראל אלא אמרי אריסותו קעביד ע"ש ומשמע דשייך שליחות באמירה לנכרי ובאמת זקני הגאון בעל מגיני שלמה בתשובת פ"ז ביו"ד סי' ג' הקשה על כל שבות לנכרי הא הוה לי' שלוחו וצ"ל דאין שליחות לעכו"ם ולפ"ז צ"ל כיון דלחומרא חיישינן דיש שליחות לכך כתב רש"י של"ח שמא הוא שלוחו ועיין בבית מאיר סי' ה' שהאריך בענין הזה וגם אני הארכתי בזה. אברא דלפ"ז בכותי דהוא גר ומצווה על המצות כישראל שוב הוה שלוחו ויהי' איסור תורה ושוב י"ל דל"ח למראית עין וכבר כתבו התוס' בשבת כ"פ דע"כ לא חיישינן למראית עין רק בדבר שאינו רק איסור דרבנן כגון אמירה לנכרי אבל שנחוש שמא יעשה הישראל מלאכה דאורייתא ל"ח וא"כ שוב פשיטא דל"ח למ"ע שנקרא על שמו דהא הישראל יעשה איסור תורה דשלוחו הוא ודוקא בחוה"מ שפיר הקשה בש"ס דהא מלאכת חוה"מ אינו מן תורה וכותים לא חיישי ושוב הו"ל חשש דרבנן. אברא דלכאורה צ"ב כיון דמלאכת חוה"מ לא חייש הכותי דלא משמע לי' שוב לא הו"ל בר חיובא ושוב שייך שליחות דא"ל דלדבר עבירה ל"ש שליח דהא כל שלא חייש כבר כתב התשב"ץ והובא בש"ע ח"מ סי' שמ"ט דבהכי דרגיל השליח לעשות ל"ש אשלד"ע דהא הוא רגיל ומומר בכך א"כ כיון דלא חייש למלאכת חוה"מ ושליחות שייך בכותי שוב יעשה הישראל איסור תורה ול"ח והיא קושיא גדולה. וצ"ל כיון דעכ"פ גוף מלאכת חוה"מ אינו רק מדרבנן שוב חיישינן למ"ע דיאמרו דהישראל אינו חושש לאיסור דרבנן שעושה הכותי בשליחותו. ולפ"ז מיושב היטב הקושיא הנ"ל דאם לא יקרה הקביעות שלנו ושלהם בשוה שוב עושה הישראל איסור תורה דהא בכותי שייך שליחות ובר חיובא ג"כ ל"ש דהא הכותי לפי דעתו הנפסדה והנבערה חושב שהיום הוא חול וא"כ שוב יעשה ישראל מלאכה דאורייתא וזה ל"ח וז"ב ורשב"א אפשר דס"ל דתלוי באי בעי עביד ואי בעי לא עביד וא"כ אין שלד"ע ושפיר חושש בכותי דהא לא יעשה הישראל איסור תורה וגם אם נימא דהא דרשב"א ל"ח ללפני עור כדמסיק לרשב"א משום דס"ל דבחוה"מ דאינו רק דרבנן ל"ש לפני עור כמ"ש התוס' בשם ר"ת א"כ כל שלא יקרה הקביעות יהי' איסור תורה ושייך לפני עור ושוב לא יחשדו הישראל שא"כ עובר על לפני עור וע"כ שהתנה עמו שלא יעשה מלאכה וכדומה או שסלק עצמו או שאריסותו עביד וכדומה ואז מותר וז"ב ודו"ק היטב כי הדברים נחמדים. ועכ"פ מבואר מכאן דרשב"ל ס"ל דכותים גרי אמת הן ועיין בתוס' ריש הדר ובחולין דף ה' וצ"ע שלא הזכירו מדברי רשב"ג אלו. והנה לכאורה קשה לי טובא בהא דפריך אבל שדהו לנכרי מאי שרי מ"ט אמרו אריסא אריסותי' קעביד מרחץ נמי אמרי אריסא אריסותי' קעביד ומשני מרחץ לאריסותא לא קעבדי וקשה טובא דהרי אמרו בשבת דף י"ט דלא ישכיר אדם כליו בע"ש וברביעי ובחמישי מותר והאריכו בפוסקים אי לב"ש דוקא או לב"ה וכתבו הפוסקים דגם לב"ה קאי ומשום דנראה כשלוחו של ישראל בשעה שעושה בהן מלאכה ואף דשרי ב"ה בעורות לעבדן עם השמש ה"ט משום דקצץ עם העכו"ם ועכו"ם בדנפשי' קטרח ואין לישראל שום ריוח במה שהעכו"ם עושה בהן בשבת אבל שכירות כלים יש לו לישראל ריוח בעשיית כלים אלו בשבת ואפילו בהבלעה דהדבר ידוע שאלו לא הי' רשאי לעשות בהן מלאכה בשבת לא הי' נותן לו כ"כ והלכך מתהני בי' ישראל ואסור דמחזי כשלוחו של ישראל ואפ"ה דוקא בע"ש אבל ברביעי ובחמישי מותר דכולי האי לא אחמור דעכו"ם במלאכתו הוא עוסק ומאן דחזי סבר לצורך מחר בלחוד הוא דמוגר לי' הלכך שרי ועיין בט"ז סי' רמ"ו ובחידושי רשב"א שבת דף מ"ט שכתבו כן בהדיא ולפ"ז מה מדמי שדה למרחץ דשדה אין לו תועלת להישראל במה שעובד בשבת אבל מרחץ פשיטא דאם לא הי' רשאי לרחוץ בשבת לא הי' נותן לו כ"כ והרי הוא נהנה וא"ל דהרי מ"מ ברביעי ובחמישי מותרין דז"א דזה דוקא בכלים דאינו מסוים שמשכירו רק ליום אחד ושתים אבל מרחץ דמשכירו לשנה או לכמה חדשים עכ"פ והרי נודע שיש בו כמה שבתות פשיטא דאסור דהרי נהנה במה שמשכירו לשבתות שאל"כ לא הי' נותן לו כ"כ שכירות והיא קושיא נפלאה לפע"ד. ולפע"ד נראה דבר חדש דלהס"ד דמרחץ לאריסות קעביד יהי' מותר דהנה בטעם דאריסא אריסותי' קעביד לא נודע דסוף סוף מלאכת ישראל מושבח ע"י זה והרי מטעם זה דן ר"ת ק"ו דיהי' מותר ע"י קבלנות לבנות בית דהשתא אריסות דאריסות דידי' משביח לישראל שרי מכ"ש בקבלנות והר"י נדחק לישב קושיתו ולפע"ד הי' נראה דבר חדש דהנה בהא דאמרו בעירובין דף ס"ו ולא שני לך בין שבות דאית בי' מעשה לבין שבות דלית בי' מעשה הביא בחידושי הרשב"א בשבת דף קל"א פירוש חדש בשם רבינו יונה זצ"ל דהכוונה לענין אמירה לעכו"ם כפירוש הרי"ף ז"ל רק דעיקר הכוונה דשבות שיש בו מעשה היינו שנתחדש בגופו של דבר מעשה כגון עשית כלי או אפי' או בישול וכדומה שנתחדש ענין בגופן ודמי למה דאמרו לר"י הסנדלר דמעש' שבת אסור מה"ת והיינו אפי' ובישול שנתחדש ענין בגופן אבל בהוצאת כלים מרשות לרשות לא נתחדש ענין בגופן כלל רק שנעשה בו מלאכה דאורייתא ע"י עכו"ם ובכה"ג לא החמירו כ"כ באמירה לעכו"ם ע"ש והיא מרגליות יקרה יוצא מפי קדש קדשים הר"ר יונה ז"ל ועיין בריטב"א בעירובין דף מ"א שהביא שטה זו בקצרה והנט"ש לא ידע למה נתכוין ע"ש ולפ"ז נ"ל ברור דכיון דכל האיסור הוא שנראה כאלו צוהו לעשות מלאכתו בשבת והרי אין בו יותר מאמירה לעכו"ם דהא אין שליחות לעכו"ם ואשלד"ע ועיי' בתשובתו חלק יו"ד סי' ג' ולפ"ז כיון דעכו"ם אריסותא קעביד וחלק הישראל מושבח ממילא עכ"פ עיקר החידוש בגופא אינו נעשה לישראל רק שהעכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד ורק שממילא הישראל נהנה א"כ ניהו דנעשה בו מלאכה דאורייתא אבל לא נתחדש ענין בגופו דהחידוש מעשה בשביל העכו"ם ולישראל מגיע ממילא הנאה ובכה"ג שרי ול"ש אמירה לעכו"ם כ"כ וא"כ כאן שהוא משכיר לו באמת למה יאסר משום מראית עין דהרי לא שייך בזה אמירה לעכו"ם וכמ"ש ולזה משני דמרחץ לאריסות לא עבדי וא"כ שוב נתחדש ענין בגופו ואם יאמרו דהוא שכר לעכו"ם וא"כ ה"ה בכלים שיש לחוש שמא יאמרו שבשליחותו הוא עושה שוב אסור דנהנה וכמ"ש הרשב"א דשם בודאי ל"ש אריסות. ובזה מיושב מה דנקט דוקא לאריסות ולר"ת מותר גם בקבלנות ובפרט השכרה לעכו"ם בודאי שרי לכ"ע ולמה נקט אריסות ועיין בהר"ן ובהה"מ (וראיתי בב"י סי' רמ"ה שהעתיק דברי הה"מ והר"ן ביחד ובר"ן מבואר קצת באופן אחר מהה"מ שהה"מ כתב דיתלו באריסות ובשכירות והר"ן לא כתב רק שיתלו באריסות גם מ"ש הב"י שכשיחקרו הדבר ימצאו שנוטל חלק בפירות לא כן אבי דמשמע שהוא אריס שנוטל חלק בפירת ובאמת כאן השכירו לעכו"ם והרי כלו לעכו"ם ובהר"מ ובר"ן אינו כן רק שנוטל העכו"ם הפירות והיינו שנוטל כל הפירות ודו"ק). ולפמ"ש א"ש דעיקר ההיתר הוא בשביל דלא נתחדש ענין בגופו בשביל הישראל ואם כן הוה רבותא באריסות ובפרט במרחץ דהישראל נהנה שהרי משכירו על כל הימים והי' ראוי לאסור רק דכל שיש לתלות באריסות ואף שעושה המלאכה בצווי ישראל מ"מ לא נתחדש ענין בגופו לכך נקט אריסות דנפשי' קעביד ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד והערה חדשה. ובזה נלפע"ד הא דאמרו לרשב"א לא ישכור אדם שדהו לכותי אבל נכרי שרי ומסיק דאריסות לרשב"א לית לי' רק משום דנכרי ציית והיא תימא דמלבד דבהשכרה גם לכותי שרי אף דלית לי' אריסות הא באמת השכרה עדיף טפי ומה דנקט אריסות היינו דנוטל חלק בפירות אבל מכ"ש כשנוטל כל הפירות וא"כ מה בכך דל"ש אריסות ואף דנימא דרשב"א חייש שמא יאמר דהוא שכיר להישראל ולא שהשכירו לו וכל דל"ש אריסות אסור מ"מ קשה מה זו סברא דנכרי יציית והא מ"מ הוא השכירו גם לשבת ומה"ת ישמע לו ולפמ"ש א"ש דבאמת השכרה מהראוי להתיר רק דהוא נוטל טפי בשביל המותר לעשות בשבת וכיון שבשדה לא אכפת כ"כ מה שנוטל בשביל שבת דאינו נוטל יותר א"כ עכ"פ כל שיאמר לו בודאי ציית ואף דלא יציית לו עכ"פ הוא אינו נוטל יותר בזה. ובזה מיושב מה דקשה טובא הא בסי' רמ"ו מבואר דבשורים לא מועיל מה שמתנה עם העכו"ם וכבר נתקשה בזה בישוי"ע לדו"ז הגאון ז"ל ולפמ"ש א"ש דשם נהנה במה שעושה בהן מלאכה בשבת משא"כ כאן דלא נהנה זה ומה"ת לא ישמע לו. ובזה מיושב מה דק"ל טובא בהא דנקט רשב"א לא ישכור שדהו לכותי וקשה למה לא נקט מרחץ דא"ל דקמ"ל רבותא טפי דאף בשדה דאיכא למיתלי באריסות אפ"ה לית לי' אריסות לרשב"א דאכתי יקשה דממילא נדע זאת דאל"כ למה בנכרי מותר וע"כ דהנכרי ציית וא"כ כחא דהיתרא עדיף טפי והו"ל לאשמעינן רבותא במרחץ דדוקא בכותי אסור ובנכרי שרי דנכרי ציית דאם לא כן יש לטעות דדוקא בשדה דיש מקום לתלות באריסות הוא דמקילין בנכרי ובכותי אסור מה שאין כן במרחץ דאף בנכרי אסור דכחא דהיתרא עדיף ולפי מה שכתבתי אתי שפיר די"ל דבאמת במרחץ אוסר דכל דליכא למתלי באריסות באמת לא סמכינן כ"כ על דנכרי ציית דשמא לא ישמע לו ושאני שדה דאינו מרויח בזה מה שאין כן מרחץ וכמ"ש הרשב"א בשכירות כלים ודו"ק היטב. ובאמת בגוף הדבר שאמרו דנכרי ציית היא תימא דבמה מיירי אם התנה מתחלה וכתב בשטר שלא יעבוד בשבת וע"ת זה הקנה או שיש עדים אם כן גם בכותי מה לנו שלא יציית הא יוכל המשכיר לבטל השכירות שלא השכרתי לך רק על אופן זה ואם לא התנה כן רק בע"פ מה"ת ישמע לו ואף שהוא יאמר לו מה בכך אינו מחויב לשמוע לו וגם מכל מקום שייך מ"ע דאם לא ישמע לו יחשבו שבצווי המשכיר היתה כזאת. והנ"ל בזה דבר חדש דהנה המעיין ברש"י כאן ימצא דמשום שליחות נגע בו וצ"ל דאף דאין שליחות לעכו"ם מכל מקום רש"י לשטתו דס"ל דלחומרא יש שליחות ובאמת מה שלא פירש משום אמירה לעכו"ם צ"ל דס"ל כשטת הפוסקים דאם אמר מע"ש לא שייך אמירה לעכו"ם רק כשמצוה בשבת עצמו. אברא דאכתי קשה דהא אשלד"ע וצ"ל דבנכרי ל"ש אשלד"ע דהא לגבי' ל"ש האיסור ואם כן בכה"ג לא שייך שלד"ע ועש"ך סי' ק"ס ביו"ד לענין ריבית על ידי שליח עכו"ם. ובזה נלפע"ד כל דהוא צוהו שלא לעבוד ואף שלא התנה כן בעדים מכל מקום מסתמא ישמע לו ועל כל פנים כשלא ישמע לו שוב ל"ש שלד"ע. ובזה נלפע"ד דלפמ"ש בסי' שפ"ח דבמסור ל"ש אשלד"ע דמסתמא מוחזק לעשות ברשע ע"ש ולכך בכותי דודאי לא ציית אם כן שייך שלד"ע מה שאין כן בנכרי. ובזה מיושב מה דאמרו ברשב"ג דמתיר בכותי משום דבחוה"מ משרי שרי והבאתי למעלה הקושיא דקשה על יו"ט בודאי ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאמת שייך אשלד"ע דרשב"ג ס"ל דכותי ציית ובשלמא בחוה"מ דאינו רק דרבנן יש לומר דבדרבנן שייך שלד"ע ועיין מלמ"ל פ"ב מרוצח אבל לענין שבת ויום טוב דהוא מה"ת בודאי שייך אשלד"ע ודו"ק. ומכאן ראי' דגם בשכר שייך אשלד"ע ועיין שערי משפט סי' קפ"ב שהרי כאן משכיר לו ובודאי יחמם המרחץ ואפ"ה משמע מדברי רש"י דמטעם שליחות קאתינן ואולי יש לומר להיפך דמשום דהוא בשכר ל"ש אשלד"ע ודו"ק היטב כי הוא נעים ונחמד. והנה המהרש"א כתב בדברי התוס' ד"ה אבל לשטת הרר"א י"ל דדוקא בשדה ציית משום דאינו מפסיד דמצי למעבד אותה מלאכה בימים אחרים מה שאין כן במרחץ דמפסיד בשכירתו של אותו יום. והנה בזה מיושב היטב הקושיא הנ"ל שהקשה בישוע"י דהרי מבואר בסי' קמ"ו דאין מועיל מה שמתנה עם העכו"ם שתנוח בשבת וכאן סמכינן ע"ז ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דשם מפסיד במה שתנוח בשבת ובודאי לא ציית מה שאין כן כאן בשכר. ובזה מיושב גם כן מה שהקשיתי למעלה דלמה לא נקט רשב"א לענין מרחץ ולפמ"ש יש לישב דבמרחץ ל"ש ציית. ובזה מיושב מה דמקשה בישועות יעקב מהך דמבואר סי' תקמ"ג ס"ג דאם מתנה עם העכו"ם שיעשה לאחר יום טוב שרי ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דשם אין הפסד לעכו"ם דיעשה ביום טוב מלאכה לעצמו ולאחר יו"ט יעשה מלאכת ישראל. והנה העירני תלמיד אחד דהמהרש"א בעצמו בתוס' ד"ה אריסא כתבו במה דמייתי ראי' דהלכה כרשב"ג ממתניתין דלא אסרו רק מרחץ דא"ל דבמשנה הטעם משום דנכרי ציית דאם כן מרחץ נמי לשרי מה"ט ולפי דברי המהרש"א לשטת הרר"א א"ש נחלק בין שדה למרחץ ויפה העיר. והמהרש"א דקדק בדבריו דהרר"א מפרש כן אבל התוס' למעלה לא ס"ל כן ובאמת קושית המהרש"א בד"ה אבל יש לישב כמ"ש המהרש"א בעצמו בגמרא די"ל דמרחץ אסור משום דמעמידין ע"ז בכיפה ע"ש וצ"ע. והנה לכאורה קשה הא דפריך על רשב"א אבל לנכרי מאי שרי מ"ט משום דאריס אריסותא קעביד א"ה כותי נמי יקשה לפמ"ש הרמב"ם פ"ט מבכורים דלענין מתנת כהונה אמרינן סתם עכו"ם מפעי פעי ומודיע לכל שהוא שותף אף שאינו יושב עמו במטבחיים וכן הוא בטוש"ע סי' ס"א ועיין בכ"מ וב"י ביאור הסוגיא לשטתי' ואם כן גם כאן כיון דהוא שותף עמו בשדה אם באריסות אם בשכירות דזה יש לו חלק בעת השכירות והמשכיר שייך לו אחר כך אם כן ל"ש מראית עין כמו התם מה שאין כן כותי אפשר דאין לו טבע העכו"ם דהרי ישראל הוא ואף לאחר שעשוהו כעכו"ם מכל מקום אפשר דהטבע שלו לא נשתנה. ובזה יש מקום לדחות שטת ר"ת דמתיר בקבלנות דאמרינן גם כן אדעתא דנפשי' קעביד דבשלמא כששוכר מאתו השדה שייך מפעי פעי מה שאין כן כשאינו רק מקבל בעלמא מה שייך מפעי פעי ועיינתי בש"ס חולין דף קל"ג דלפנינו הגרסא סתם כותי מפעי פעי אבל ברמב"ם וטוש"ע הגרסא גוי וכן הוא ביש"ש (ואולי מפני המוראה נדפס בש"ס שלפנינו כותי משום שאמרו שם אין אמונה בכותים ע"ש ותדע שהגאון מוה' רי"פ לא הרגיש בחילוף הגרסא) ואולי כיון די"ל אין אמונה לכותים אכתי שייך מ"ע דלא יאמינו לו ושבת החמירו ביותר לחוש אף דעכו"ם מפעי פעי דלמא לא יאמינו לו. ובזה יש לישב הא דפריך א"ה ת"ל משום לפני עור והקשו בתוס' דמה לשון א"ה והא קשה על רשב"א גופא ולמ"ש י"ל דברשב"א י"ל דלכך לא נקט משום לפני עור דאז ה"א דנכרי גם כן אסור ומה דנקט לפני עור הוא לאשמועינן דשייך לפני עור אף באיסור דרבנן כמו חוה"מ ועיין תוס' ד"ה תיפוק לי' ולכך נקט הטעם שנקראת על שמו להורות דבנכרי שרי דשייך הטעם דאריסות או דמפעי פעי מה שאין כן בכותי ולכך פריך לפי הטעם דל"ש אריסות כלל ואם כן ל"ש מפעי פעי ואם כן שוב גם אם הי' נקט טעם דלפני עור גם כן מותר בנכרי דהרי ציית ודו"ק היטב.

והנה בהא דפריך ות"ל משום לפני עור פירש"י ולא דמי לנכרי העושה מלאכה בשבת שהנכרים לא הוזהרו עליו ע"ש מכאן סתירה למ"ש זקני הגאון מג"ש בפי' סמ"ג הנ"ל דלפני עור ל"ש בגוים לאחר מ"ת דראה ויתר גוים דעמד והתיר להם והיא תימא דאם כן בשלמא בכותים דהן כישראל טרם שגזרו עליהם שייך לפני עור מה שאין כן בנכרים וע"כ דז"א ובאמת גוף דבריו תמוהים לפע"ד דהרי אמרו בהדיא בע"ז דף ג' דהקב"ה שאל על הראשונות שבע מצות שקבלום היכן קיימוהו ופריך מהא דעמד והתירן ואמרו וכי אתגורי אתגר אלא שאם מקיימים לא יקבלו שכר וכ"כ רש"י בע"ז דף ו' ד"ה ולפני עור ועיין בסמ"ג לאוין קס"ח שמנה בלאו דלפני עור גם אבמה"ח לב"נ וע"כ דלאו גמור הוא וצ"ע שלא מזכירו ברמב"ם במנין המצות. והנה שאל אחד מהתלמידים במה דפריך ות"ל משום לפני עור והא נ"מ אם יוכל לשכור מכותי דל"ש לפני עור ול"מ לשטת הפ"מ הובא במלמ"ל פ"ד ממלוה דבכה"ג ל"ש לפני עור אלא אף להמלמ"ל שם בכה"ג יוכל לשכור שדה לעצמו מנכרי אחר לא מישראל ל"ש לפני עור. והשבתי דמכאן ראי' למ"ש הש"ך ביו"ד סי' קנ"א דבישראל מצווים להפרישו אף דלא קאי בתרי עברי דנהרא ואף דכתב דבישראל מומר א"צ להפריש כבר כתב בדגול מרבבה שם דכשהוא שוגג מצוה להפרישו ואם כן הכותים דשוגגים הם אם כן שייך לפני עור ומיהו הש"ך לא הזכיר דברי התוס' בע"ז דף ו' ע"ב ד"ה ממין ובסמ"ג לאוין קס"ח ודו"ק. והנה בתוס' ד"ה מ"ט הקשו לרשב"ג דס"ל אריסא אריסותא קעביד והקשו דהרי רשב"ג אמר דנהגו ליתן לכובס שלשה ימים הרי דלא ס"ל קבלן קבלנותו עביד וכתב המהרש"א דזה לר"ת לקמן אבל לפי ר"י ור"מ לק"מ דקבלנות אינו דומה לאריסות ושאלו התלמידים דגם לשטת ר"י הקשו התוס' שפיר דהתוס' כתבו בקבולת בית דכ"ע ידעי ששוכרין ליום אבל בכובס כתבו התוס' בעצמם דבביתו של נכרי שרי. ויפה תמהו. וצריך לדחוק דקושית המהרש"א דעל כל פנים קבלנות אינו דומה לאריסות דאריסות תמיד מותר וקבלנות לפעמים אסור אם הי' במקום שדרך לשכור ליום ודו"ק. אך מה דק"ל על התוס' הוא דלמה צריכי להקשות מקבלנות על אריסות הי' להם להקשות מקבלנות על קבלנות דהרי בספינה אמר רשב"ג בשבת וי"ט דא"צ לפסוק שישבות וכ"כ התוס' בעצמם בד"ה אריסא ומטעם שהנכרי לא יניח לעשות קבלנותו בשביל הישראל ואם כן חזינן דס"ל דקבלן קבלנותו עביד וצ"ע לכאורה והנראה דשם שאני דשם הוא בעל הספינה והישראל שוכר לו מקום בספינה ובזה בודאי קבלן קבלנותו עבד שהרי הספינה היא של הנכרי לגמרי ויש שם עכו"ם רבים אם כן אף שישראל יושב שם גם כן מכל מקום פשיטא דשרי דלא יניח קבלנותו בשביל הישראל מה שאין כן כשישראל שוכר עכו"ם שיעשה לו בקבלנות והתוס' לא הביאו ראי' רק דאף בדבר שהוא פרהסיא שייך קבלן קבלנותו עביד אבל גוף הדבר לא דמי וז"ב ודו"ק היטב. והנה התוס' כתבו בשם ר"י דל"ד לרחיים שהותר בקבולת משום דשם כששם החטים בתוך הרחים הם נטחנים מאליהם אבל כל שעכו"ם עושה מלאכה בידים בשבת שפיר אסור ודומה כמי שישראל מצוה לו לעשות בשבת. ובזה נלפע"ד דזה הענין דאריסא אריסותא קעביד אף דחלק הישראל מושבח אבל על כל פנים עושה בידים ל"ש דמה שעושה עושה בשביל עצמו ומה שמושבח חלק הישראל זה על כל פנים אינו עושה בידים ושרי ודו"ק היטב כי היא הערה נחמדה ויש להאריך בזה. והנה בהך דלא ישכור לגוי מרחצו לא נתבאר בש"ס אם שכרו אסור ומהא דאם באו לחשבון אסור אין ראי' דשם הוא נהנה ממלאכת שבת דהרי הגוי עשה מלאכה בשבילו אבל כאן דהוא השכיר לעכו"ם אם כן אין כאן איסור מצד הדין רק שאסור משום מראית עין לא נתבאר אם עבר ועשה אם שכרו מותר וכאשר השקפתי בזה מצאתי בב"י סי' רמ"ג שהביא בשם שו"ת הגאונים שנשאל רב נטרונאי במי שקנה מרחץ מעכו"ם והשכירו לעכו"ם אם שכרו אסור והשיב ששכרו מותר שכל שכבר השכירו עבד לאיסורו ושכרו מותר והוא כמ"ש דל"ד לאם באו לחשבון והב"י כתב עליו שאין נראה כן מדברי הרמב"ם והמרדכי כמ"ש בסי' רמ"ה. והנה מדברי הרמב"ם ודאי דאין כאן ראי' דהא הרמב"ם לשון הגמרא מעתיק והוא מיירי בנהנה ממלאכת שבת ומדברי המרדכי גם כן אין ראי' כפי מה שהעתיק הב"י בסי' רמ"ה דשם י"ל דמיירי באופן שמיירי בש"ס שהרי הביא ראי' מהש"ס. אמנם כאשר נתן עין בדברי המרדכי נמצא דדברי המרדכי עצמם צ"ע שהרי בפ"ק דשבת סי' רמ"ה מתחיל להביא מהך דלא ישכור מרחצו ומסיים דשכרו אסור ומביא מהך דאם באו לחשבון והוא כהבנת ב"י אבל צ"ע דאם כן דברי ר"י תמוהין מהש"ס וע"כ נראה דבאמת כל שאסור להשכיר מהראוי ששכרו יהי' אסור דלא יהנה ממה שאסור בשבת לעשות וכמו במעשר בשבת דאסור להנות וה"ה בזה וצ"ע. שוב ראיתי בחידושי ת"ח מ"ש בסוגיא הלז וכבר הרגשתי ת"ל למעלה בזה. והנה בהא דאמרו כותי נמי אימר עביד בי' מלאכה בחושה"מ הקשה אחד מהתלמידים דאם נימא דבדרבנן ל"ש חשש מ"ע דלא כש"ך סי' פ"ז ס"ק ו' ביו"ד אם כן בחושה"מ דאינו רק מדרבנן ל"ש חשש מ"ע. והנה לכאורה גם בשבת ויום טוב מה שיעשה העכו"ם יהי' רק איסור דרבנן אף אם נימא דהישראל צוהו. אך ז"א דכ"כ דרש"י אזל לשטתי' דיש שליחות לחומרא ואם כן שייך תורת שליחות והוה חשש מ"ע של איסור תורה וכן מצאתי בהגהת מימוני פ"ו משבת שכתב בהדיא דהטעם דיש שליחות לעכו"ם לחומרא ולשטת הפוסקים דאין שליחות לעכו"ם אף לחומרא צ"ל דמזה ראי' למ"ש המחנה אפרים הלכות שלוחין סי' י"ח דפועל ידו כיד בעה"ב ויש שליחות בזה לעכו"ם והשעה"מ תמה עליו בפ"א מתרומות ולפמ"ש יש לו ראי' מהש"ס והפוסקים דנראה דמטעם שליחות אתינן עלה. אמנם מחוה"מ ודאי קשה אם נימא דמלאכת חוה"מ אינו רק מדרבנן מה שייך חשש מ"ע והנלפע"ד בזה דכל הטעם דלא חשו למ"ע באיסור דרבנן משום דאינו רק ספק דרבנן ולא גזרו בזה ולפ"ז זה כשכבר נולד החשש אבל לעשות ספק דרבנן לכתחלה אין עושין ולכך גזרו שלא להשכיר מרחצו דודאי יהי' המ"ע דהא הכותי בודאי יחמם ולכך אסור וז"ב. אברא דלפי זה כשמשכיר על שנה ויודע שבודאי יחמם בחוה"מ אבל אם שוכר לבנות לו בית בקבולת ויוכל להיות שיגמרו קודם יו"ט אם כן בכה"ג שוב מהראוי להתיר בחוה"מ דל"ש מ"ע באיסור דרבנן והרי אמרו במ"ק מקבלי קבולת לבחוה"מ אסור אף בחוץ לתחום ובכה"ג ל"ש חשש מ"ע ולא עשו הספק כתחלה. אמנם נראה דהחשש הוא כיון דחוץ לתחום מותר בשבת ויום טוב אם כן שוב אסור בחול המועד דחיישינן כשיראו שבונה בחול המועד יקשה להם וישאלו ויאמר להם שאף בשבת ויו"ט בנו ואזי היא מ"ע על השבת ויום טוב שבנו באיסור ולפ"ז בתוך התחום דאסור לעשות בשבת ויום טוב שוב הי' מקום להתיר בחוה"מ דל"ש מ"ע לא על השבת ויום טוב ולא על חוה"מ ואולי כיון דאסור בשבת ויום טוב שוב יהי' זלזול לחוה"מ בשביל דהוא דרבנן וכל שדאורייתא ורבנן ביחד איכא זלזול לדרבנן כמ"ש המ"א סי' קפ"ד בשם הר"ש חיין לענין ברכה רביעית דבהמ"ז על כל פנים יהי' איך שיהי' הדבר מבואר דבחוה"מ אסור בחוץ לתחום משום מ"ע דבנו ביו"ט. ובזה אמרתי לישב קושיא עצומה שהקשה בשו"ת מהרי"ט צהלין סי' ס"א במ"ש הרמב"ם בפ"ו משבת הי"ב י"ג שלכך אסור במלאכה גלוי' ומפורסמת בקבולת שהרואה לא ידע שפסק ויאמר שפלוני שכר את העכו"ם לעשות לו מלאכה בשבת ובפ"ז מיו"ט הלכה כ"ה עכו"ם שקבל קבולת מישראל אפי' הי' חוץ לתחום אינו מניחו לעשות במועד שהכל יודעין שמלאכה זו של ישראל ויחשדו אותו ששכר את העכו"ם לעשות לו במועד שאין הכל יודעין ההפרש שיש בין שכיר לקבלן ולפיכך כתב הטעם שאף שידעו שקבולת היא מכל מקום לא ידעו ההבדל שבין קבולת לשכירות ולמה שינה הרמב"ם והיא תימא גדולה ונדחק וגם בשו"ת לחמי תודה למהר"י בסאן נדחק בזה ולפמ"ש יש לישב דכבר כתבתי דבחוה"מ ל"ש מ"ע דאינו רק דרבנן וצ"ל דהמ"ע היא שכאשר ישאל יגידו לו שגם בשבת ויום טוב בנו ובשלמא בחול ממש לא יראו דבר שיהי' להם מה לשאול ולא ישאלו אם בנו בשבת דלא נחשדו ישראל על שבתות אבל בחוה"מ כשיראו שבונים והכל יודעים למלאכת ישראל ידרשו ויחקרו וזה ישיב או שהפועלים יאמרו שבנו גם בשבת ויו"ט והי' מ"ע. אך לפ"ז צ"ב דממנ"פ אם לא ישאלו אין חשש ואם ישאלו וישיב להם מהכ"ת ניחוש שלא ישיב להם שהוא בקבולת ושוב ליכא חשש כלל לזה כתב הרמב"ם שזה אם ידעו ההבדל שבין שכירות לקבלנות אבל כיון שלא ידעו ההבדל שפיר יחשדו אותו ומעתה זהו בחוה"מ דאין מקום לחוש אם לא ישאלו ורק על ידי שאלה ותשובה יצמח החשש שפיר הוצרך הרמב"ם לחוש לזה אבל בשבת ויו"ט בתוך התחום דאז החשש פשוט כשיראו שבונים בשבת לא ישאלו כלל ויאמרו פלוני בונה בשבת שפיר כתב הרמב"ם חשש זה וז"ב לפע"ד ודו"ק היטב. עוד נ"ל בכוונת רבינו דבר חדש דהנה באמת צ"ב לשטת הפוסקים דשבות דשבות מותר בשבת ומכ"ש במקום פסידא או צורך גדול ועיין בש"ע או"ח סי' ש"ז ולפ"ז יקשה חוה"מ לשטת הפוסקים דאינו רק מד"ס וכ"כ הרמב"ם ריש פ"ז מיו"ט דאינו רק מדרבנן אם כן אמאי אמרו במ"ק דף י"ב כל שאינו עושה במועד אינו אומר לעכו"ם לעשות וכ"כ הרמב"ם שם בפ"ז והיא הלכה פסוקה בטוש"ע ואמאי והא הוה שבות דשבות והי' להם להתיר על כל פנים במקום פסידא או צורך גדול אף במחובר וצ"ל דכל הטעם דחוה"מ אסור מדרבנן כדי שלא יהי' נחשב כשאר ימות החול שאין בו קדושה וכמ"ש הרמב"ם ריש פ"ג וכיון שכבר אסרו חז"ל בשבת ויום טוב אמירה לעכו"ם ושם לא הוה רק שבות אחד בלבד אם כן אם נתיר בחוה"מ יהי' מחזי לאינשי כיום החול ולפ"ז במקבלי קבולת חוץ לתחום דבשבת ויו"ט שרי אם כן ה"א דבחוה"מ גם כן יהי' מותר דבאמת הוה שבות דשבות ועל כל פנים לא מחזי כחול שהרי גם בשבת ויום טוב שרי וע"ז אמר דכל הטעם דמותר בשבת ויום טוב משום דהוא באמת קבולת אבל כל שהם לא ידעו ההבדל שבין שכיר לקבלן שוב באמת הוא אסור בשבת ויום טוב ואם כן שוב אם נתיר בתוה"מ יהי' נחשב כחול ולכך לא יכול לתת טעם דיחשבו ששכר לעשות מלאכתו דמה בכך הא לא הוה רק שבות דשבות וכל שמותר בשבת ויום טוב א"כ גם בחול המועד שרי רק דכל עיקר שמותר בשבת ויום טוב משום דבאמת קבולת היא אבל כל שלא ידעו ההבדל שוב באמת אסור בשבת ויום טוב ושוב יהי' מחזי כחול ודוק היטב כי נעים ונחמד הוא. וע"ש בשו"ת לחמי תודה שהביא דברי הרמב"ם בפ"ח מיום טוב הי"א והאריך שם בדברי הה"מ והכ"מ. וראיתי להזכיר מה שנשאלתי בזה מהחריף המופלג מוה' מרדכי מיזיש נ"י בהא דאמרו במ"ק י"ב שהוא מקור דברי הרמב"ם הנ"ל ביום טוב במזונות וכתב הרא"ש בשם הראב"ד דהיינו שיתן להם לאחר יום טוב אבל ביום טוב אסור דהא אין מזמנין עכו"ם ביום טוב והרא"ש כתב דאפילו מזונות ממש מותר דלא אסרו חז"ל ליתן לעכו"ם רק לזמן את העכו"ם שרוצה לכבדו ושייך שמא ירבה בשבילו אבל לעבדים ולשפחות מותר ע"ש וכ"כ הרא"ש בביצה פ' שני אות י"ד וכ"כ הב"י בשמו סי' תקי"ב והוקבע להלכה בש"ע שם ס"א וע"ז הקשה הנ"ל דבסי' תקל"ז סי"ד העתיק בטוש"ע וביום טוב יכול ליתן לו שכר מזונו ומשמע דמזונות אסור ליתן לו וזה דלא כרא"ש ובב"י סי' תקל"ז לא העתיק כלל דברי הרא"ש במ"ק שם והיא תימא גדולה והשבתי דל"ק לפע"ד דשם יראה דהטוש"ע העתיקו דאם הכניסו העכו"ם מעצמן מותר להחזיק טובה בשבת וביום טוב נותן לו שכר ושם אסור להזמינו דבשלמא אם קאי על השכיר או השומר המנער את הצאן כמ"ש הרמב"ם והה"מ שם אם כן הם מקרי עבדים ושפחות ובזה ל"ש שירבה בשבילם אבל בבאו מעצמן והוא מחזיק להם טובה יוכל להיות שירבה בשבילם ולכך הטוש"ע שפירשו כפירוש השני כמ"ש רש"י דקאי על אם באו מאליהם לכך אסור ליתן להם מזונות וז"ב לפע"ד וראה זה חדש דיש נ"מ בין הפירושים ומצאתי בב"ח סי' תקל"ז שכתב על דברי הטור וביום טוב יכול ליתן לו שכר מזונו ופירש הנמוק"י דהיינו לאחר יום טוב דביום טוב אסור וע"ז הביא הב"ח שכ"כ הרא"ש בשם הראב"ד והשיג עליו הרא"ש וע"ז מסיים ולכן כתב רבינו כאן בסתם מותר לתת ביום טוב מזונות ע"ש ודבריו תמוהים דהא כתב ומותר לתת שכר מזונות והיינו כהנמוק"י דאם לא כן הי' לו לכתוב סתם דביום טוב מותר לתת מזונות וצ"ע.

והנה במה שהקשו בע"ז ד"ה מ"ט על רשב"ג מהא דאסר רשב"ג ליתן כלים לכובס אלמא דלא ס"ל קבלן קבלנותי' עביד ותמהו התלמידים דמה ראי' דלעולם דס"ל קבלן קבלנותי' עביד ורק לב"ש אסור משום מ"ע כל שנותן עם הערב שמש ולק"מ דהתוס' קאי בשטת ר"ת דפירש לקמן דלבנות בית שרי בקבולת וס"ל דאין חילוק בין קבולת בתלוש לקבולת במחובר ולדידי' אין חילוק בין קבלנות לאריסות ואם כן ע"כ דלא ס"ל קבלן קבלנותי' עביד דאם לא כן למה לא יהי' מותר לתת כלים לכובס לב"ש דל"ש משום מ"ע דהרי לר"ת אין חילוק בין קבולת לאריסות אבל לר"י דס"ל דיש חילוק בין קבולת לאריסות ועיקר ההיתר שם משום דקבולת בתלוש לא נאסר וב"ש ס"ל דכל שנותן בה"ש מחזי כגומר מלאכתו בשבת אם כן אין ראי' מכובס דלעולם דסבירא לי' קבלן קבלנותי' עביד ואפילו הכי אסור ולזה כיון המהרש"א שכתב דדבריהם לשטת ר"ת אבל לשטת ר"י אינו דומה קבלנות לאריסות וכוון למ"ש דגם בקבולת שייך מ"ע ודוקא באריסות שרי ואם כן ב"ש דאסרי משום דסבירא להו דגם בקבולת תלוש שייך מ"ע ואסור עם השמש ולק"מ ודברי התוס' והמהרש"א נכונים. ובזה יש לישב גם מ"ש למעלה שדברי המהרש"א צ"ע דיש חילוק בין כובס לקבולת בית ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דעל כל פנים לר"י י"ל דגם ב"ש סבירא לי' דקבולת קבלנות עביד ורק דסבירא לי' גם בתלוש להחמיר ולא מחלקי בין בית לכובס ודו"ק היטב ולפמ"ש דברי ר"ת תלוים זה בזה דלפי מה דסבירא לי' דאין לחלק בין תלוש למחובר אם כן הך דעורות לעבדן ע"כ משום דקבלן קבלנותי' עביד ולפר"י הטעם משום דהוה קבולת בתלוש ומדוקדקים כל דברי התוס' במחלוקת הר"ת והר"י ודו"ק. עוד נ"ל דבר חדש בטעם דאריס אריסותא קעביד דהנה בהא דאסור להשכיר לעכו"ם מרחץ שנקרא על שמו הנה כאן פירש"י דאסור משום דנראה כשלוחו ולא פירש משום אמירה לעכו"ם והיינו משום דאמירה לעכו"ם ל"ש רק בשבת עצמו ולא מערב שבת כמ"ש הרא"ש בב"מ דף כ"ז ועיין בבית מאיר סי' ה' שהאריך בזה ולפ"ז נלפע"ד דבר חדש דלפמ"ש הרא"ש נדרים ע"ב דעל השמיעה ל"ש שליחות דהוא מידי דממילא ועקצה"ח סי' קפ"ב שביאר הדברים דדוקא בעשי' שייך שליחות ולא במה שבא ממילא ולפ"ז כיון דאריס אריסתו קעביד והישראל ממילא נהנה על כל פנים שליחות ל"ש בזה והנה אף אם נימא דאף ע"ש אמירה לעכו"ם שבות כמו שהיא דעת הרבה פוסקים נלפע"ד דכאן ל"ש אמירה לעכו"ם דהנה בטעם אמירה לעכו"ם כתב רש"י בע"ז דף ט"ו דהוא משום ממצוא חפצך ודבר דבר ולפ"ז כיון דהרהור מותר רק דאמירה לעכו"ם הוה דיבור ואסור ולפ"ז זהו כשמצוה לעכו"ם שיעשה מלאכתו של ישראל אבל כאן הרי כיון דאריס אריסתו קעביד אם כן העכו"ם עושה מלאכת עצמו ורק דממילא נעשית גם מלאכתו של ישראל וזה אינו רק הרהור בלבד ושרי ואף דגם לרמוז לעכו"ם שיעשה מלאכת ישראל אסור היינו כשהיא מלאכתו אבל כאן הרי עיקר עשי' היא דעכו"ם ואף אם חלק עכו"ם משביח גם חלק ישראל על כל פנים לא עדיף מאם אמר לי' ומכ"ש ברמז לו לעשות מלאכתו של ישראל אחר שבת דשרי כמבואר סי' ש"ז סכ"ט בהגה ועיין מ"א ס"ק ל"א שם ואם כן הו"ל כמרמז לו שיעשה מלאכתו אחר שבת דניהו דנהנה ישראל ממנו אבל על כל פנים אין הנאה בא תיכף רק אחר כך ושרי ועיין מ"א ס"ק כ"ט דמלאכת עכו"ם גם כן כל שנהנה הישראל אסור אבל כאן אין הישראל נהנה בזה רק לאחר שבת דהא העכו"ם עושה חלקו ובכהאי גוונא שרי בודאי ול"ש אמירה לעכו"ם וזה נלפע"ד בטעם דהתנו עמו דשרי משום דכל דהתנה דזה יטול חלקו של שבת אם כן אף דנראה שמעמיד פועל מכל מקום לא עדיף מאלו רמז לעכו"ם שיעשה מלאכתו לאחר שבת דשרי ודו"ק היטב כי היא הערה חדשה ונפלאה לפע"ד ודברי הפסקי תוס' סוף פ"ק דע"ז בענינים אלו מעורבבים שערב כל השטות ביחד דוק ותשכח.

והנה בשנת תרי"ז י"ג תשרי נשאלתי מהפו"מ דפה לבוב ומהרב הגאון מוה' שמחה נתן נ"י מ"מ ומ"ץ דפה אשר אקבל עלי משרת ההוראה והמשפטים ולהיות לו עזר מצד להיות כי מת עליו בנו האבד"ק באקשאוויץ בער"ה העבר והנה בי"ד בו בא לפני אחד ושאל אותי להיות כי הוא מעמיד תנורים בבית ישראל אחד וזה אינו דר כלל בעיר כי יש לו פסעסיא ורק שצריך להעמיד תנורים לצורך אדון אחד ששכר ממנו אם מותר להעמיד בחוה"מ כי הזמן קצר ואסרתי עליו דאף ששכר הפועלים בקבולת אסור משום מ"ע כמבואר סי' תקמ"ג אמנם לכאורה אמרתי בלבי כי יש מקום לצדד היתר דהרי בסי' תק"מ ס"ז מבואר דתנור וכירים שאפשר שיתיבשו ויאפו בהם במועד שרי ולפ"ז אף דכאן אין ישראל בביתו וצריך להיות בשביל אדון שרוצה לדור בו מ"מ על כל פנים משום מ"ע ליכא דהרואה יאמר אולי רוצה לאפות בו בשביל עצמו ושרי מיהו בנ"ד הכל יודעים שאינו שובת בביתו ולא אפה בו אבל בשאר מקומות שיוכל להיות שיאפה בו יש מקום להקל כן נראה לי לפום רהיטא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף