שואל ומשיב/ה/מח

שואל ומשיב ‏ ה מח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן מח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב המאוה"ג וכו' האבד"ק פאטיק נ"י.

מ"ש בהא דאמרו בגיטין דף נ"ד ע"ב ודלמ' דחזיני' דרך פשפש והקשה רש"י למה מקשה על עבודת ההיכל ולא מקשה דלמא חזיניה דרך לול לענין עבודת פנים וע"ז כ' מעלתו ליישב דבאמת כל עיקר הילפות' הוא רק לרבא דאף שאינו בידו כעת כל שהי' בידו נאמן אבל לאביי כל שבידו כעת ודאי נאמן ולפ"ז בשלמא עבודת לפני ולפנים שעדן יש בידו לפגל בהיכל שהי' אחר הזאה לפני ולפנים וא"כ בידו כעת ושפיר נאמן ול"ש קושיא כלל דפשיטא דהכה"ג נאמן בזה אבל בהיכל שפיר מקשה דלמא לא נאמן כיון שאין בידו כעת רק שהיה בידו והאריך בזה. והנה אם כי דבר חכמה דיבר בזה אבל במחכ"ת מלבד די"ל דאף לאביי אינו נאמן דלא מקרי בידו לפגל דהוה בידו באיסור שאסור לפגל ול"מ בידו כה"ג ועיין זבחים דף ל"ד דבידו באיסור לא מקרי בידו וגם לפמ"ש הפוסקים דבידו הוה משום מגו והיכא שמע"ר לא מהימן במגו אף גם דגם בהיכל עדיין בידו לפגל על קרנות מזבח הזהב שבהיכל וכלן מעכבות כמבואר בפ"ה מעיוה"כ ה"ז וע"כ אין לדבריו מקום לפענ"ד ומה שנ"ל בזה דהנה אנן קי"ל דחפינת הקטרת עבודה והמחשב בה נפסל כמבואר ביומא דף מ"ח וברמב"ם פ"ה מה' מעיוה"כ הלכה כ"ו ע"ש. ולפ"ז כיון דקיי"ל דבשעת הקטרת הקטורת בקדש הקדשים כל העם פורשין מן ההיכל וכן בשעת העבודות ועכ"מ ולח"מ פ"ג מתמידין ולפ"ז שוב לא יכלו לראות דרך הפשפש כיון שפרשו גם מן ההיכל שוב לא יכלו לראות ע"י הלול ועיין בתוס' זבחים דף נ"ה ע"ב ד"ה שני ע"ש היטב וכיון שכן שוב מוכח שפיר דנאמן ולכך לא דחי רק דמאהל מועד אינו ראיה דיכלו לראות דרך פשפש. ובזה מיושב היטב מה דקשה טובא כיון דכל ענין דע"א נאמן לא מצאו מקום רק מכה"ג ביוה"כ וכיון דדחי לה דחזיניה דרך פשפש שוב ממילא מנ"ל כל הדין ולפמ"ש א"ש דבאמת לא יכלו לראות דרך הלול וא"כ מוכח מלול רק דהש"ס דחי לדר"י בר ביסנא דיליף מהיכל ודו"ק היטב ומה דלא יליף מקטורת של כל השנה דהיו פורשין גם מבין האולם ולמזבח ולא יכלו לראות כ"כ הפ"י דמכל השנה לא מצי למילף רק מיוה"כ ע"ש ודו"ק. והנה הפ"י כתב דהא דפריך הש"ס מכה"ג איך נאמן היינו ע"כ צריך לומר דנאמן דאל"כ היאך יעשה אם באמת פיגל וא"כ לגבי דנפשיה שויא חתיכה דאיסורא ואיך יקריב אח"כ דהא בעינן כל עבודות בכ"ג ע"ש וצ"ע דל"ש שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא דהא הקרבנות הם משל צבור ואינו נאמן בשל אחרים ועיין בר"ן סוף נדרים גבי שלש נשים יוצאות שלא בכתובה ואף דהפר היה משלו הרי המקום הפקיר ממונו לכל אחיו הכהנים וא"כ גם שלהם הי' ועיין יומא דף נ"א וברמב"ם פ"ה מעביה"כ הי"ג וא"כ שפיר י"ל דאינו נאמן. עוד ק"ל טובא דכיון דהפר הוא שלו וא"כ בודאי נאמן על שלו להביא פר אחר דעל שלו נאמן בודאי דכל הטעם דאינו נאמן כשאינו בידו כתב הפ"י בחידושיו כיון דאיסורא דאית ביה ממונא הוא ושרוצה לאסור ובכה"ג אין ע"א נאמן לאסור וא"כ על שלו ודאי נאמן כיון שכן שוב צריך להביא שעיר אחר דאל"כ הו"ל שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר דלא עשה כלום דהרי הקדים דם השעיר לדם הפר דצריך להביא שעיר אחר כמ"ש הרמב"ם פ"ה שם ה"ד וא"כ שפיר נאמן ואיך למד מכאן למקום אחר מיהו י"ל כיון דבהיכל קי"ל דאם הקדים דם השעיר לדם הפר במתנות שבהיכל יחזור ויזה מדם השעיר שני' וא"כ שפיר מקשה מנ"ל דמהימן בכה"ג לפסול השעיר כלו דזה אינו שלו ול"ש כאן לומר מתוך שנאמן על של עצמו דהיינו הפר נאמן על השעיר כמ"ש הרמב"ן ריש גיטין בחידושיו דלכך לא יליף מנדה משום דמתוך שנאמנת על עצמה דל"ד דשם הם ענין אחד שנוגע לה ולבעלה האיסור בענין אחד אבל כאן שתי ענינים נפרדים הם הפר והשעיר ופשיטא דאינו נאמן על השעיר והיאך יעשה ובזה מיושב היטב קושית רש"י הנ"ל דלכך לא פריך דחזי' דרך לול דלענין מתנות שבקדש הקדשים שפיר נאמן בלא"ה דהרי על הפר נאמן להביא אחר שהוא משלו ושוב נאמן על השעיר שהוא ענין אחד שהרי כשהקדים דמו של שעיר קודם נפסל ושייך לומר מתוך שנאמן על של עצמו משא"כ במתנות שבהיכל דאינו תלוי זה בזה שיפסל עי"ז ל"ש לומר מתוך שנאמן וכמ"ש ודו"ק היטב כי חריף הוא. ומדי דברי זכור אזכור מה דהקשה אותי חכם אחד ושמו מו"ה רפאל הכהן נ"י מקרעשיב דמה מביא ראיה מכה"ג הא לפמ"ש הרמב"ן דגבי נדה שאני מתוך שנאמנת על עצמה דהיא שייכה בגווה וה"ה בזה דמתוך שהוא שייך בגוי' שאם נאמינהו שפיגל יחלל יוה"כ בהקריבו אחרות וא"כ שייך בגויה ונאמן. והשבתי דל"ד דשם איירי דהיא שייכה בגוה בהאיסור הזאת שאם היא תשמשו נדה יעברו שניהם גם יחד אבל כאן כל שאמר שפיגל שויא אנפשיה חד"א וצריך להקריב שנית א"כ הוא אינו שייך בגויה כעת דעכשיו נעשה פיגול לדידיה ומה שאמר שהוא פיגול ע"ז כבר עבר ודו"ק:

והנה לכאורה צ"ב הא דילפינן מכה"ג ביוה"כ דע"א נאמן באיסורין והיאך נאמן והא אין אדם מע"ר והרי הוא רשע דהמחשב בקדשים לוקה ואף לדידן דלא לקי דהוה לאו שאב"מ כדאמרו בזבחים דף כ"ט עכ"פ עבר על לאו והיאך נאמן. ולכאורה י"ל דרצונו לעשות תשובה כדכתבו התוס' בב"מ דף ג' וה"ה כאן כל שפיגל שוב אסור לעשות שאר העבודות ומחלל יוה"כ כמ"ש הפ"י דמה"ט נאמן וא"כ שוב נאמן. ובזה אמרתי ליישב מה דק"ל טובא בהא דאמרו בתוספתא פ"ד דפסחים דהאומר פסח ששחטתי עליכם שלא לשמו שחטתיו שורת הדין שאינו נאמן וכתב הרמב"ם דאם היה נאמן הם סומכין על דבריו יעו"ש בפ"ב מק"פ ה"א וקשה הא כיון דהשוחט חולין בעזרה לוקה ועיין ברמב"ם פט"ו משחיט' ובמלמ"ל וא"כ היאך נאמן למשוי נפשיה רשיעא ואף במה שאינו רק למדת חסידות אינו נאמן על עצמו ומכ"ש בזה דעכ"פ איכא איסור דרבנן דהרי הפסח נפסל והו"ל חולין בעזרה דבעזרה נשחט הפסח כמבואר בפ"א מק"פ. ובמ"ש א"ש דהרי רבינו כתב דהרוצה להחמיר על עצמו הרי זה משובח ויביא פסח שני וכיון שכן אפשר דרצונו לעשות תשובה דאולי ירצה אחד להביא קרבן שנית בפסח שני. ואולי הוציא רבינו מכאן דינו מיהו רבינו כתב כן בכמה מקומות עיין ספי"ב ממעשר ומסוף פהמ"ק ומלשון התוספתא פ"ד מפסחים משמע דהוא אחד מבני החבורה ומה שאמר שם ר"י עד שלא התחיל היינו קודם שהתחיל לאכול ממנו והמפרש שנדפס מחדש בווילנא לא ידע פירושו וא"כ לק"מ ועיין פ"ב מתרומות. אך בגוף הקושיא נלפענ"ד דע"כ ל"ש אאמע"ר רק היכא דצריך תורת עדות אבל במקום שסגי בע"א וכמו באיסורין ל"ש אאמע"ר דכל שנאמן באיסורין שויא אנפשא חד"א וכמו שיכול לשויא אנפשיה חד"א ול"ש אאמע"ר כמו שנאמן לגבי ממון וכמו שהאריך בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"נ וכמו כן לגבי אחרים כל דע"א נאמן או שסומך על דבריו ל"ש לומר דאאמע"ר כנלפענ"ד ברור ואף דמה שהביא אא"ז הח"ץ ראיה מיבמות דף מ"ז דנאמן לפסול עצמו אף דאדם קרוב אצל עצמו משום דשויא אנפשיה חד"א באמת המרדכי הקשה שם קושיא זו ותירצה באופן אחר אבל מדברי התוס' שם נראה כן וכמו שרמז אא"ז הח"ץ ז"ל ובלא"ה תמוהין דברי אא"ז הח"ץ שם שלא הזכיר שם דברי התוס' דב"מ הנ"ל עכ"פ בזה י"ל כמ"ש הח"ץ שם. ובאמת שלפ"ז הי' מקום ליישב הרבה קושיות בסוגיא דגיטין דף נ"ג גבי ס"ת שכתבתי לפלוני שהקשו דאאמע"ר אבל כעת אין הזמן מספיק לעיין שהיום ע"פ שנת דר"ת ואי"ה אראה בל"נ להשים עיני על זה ודו"ק:

אחר זמן רב נדפס ובא ספר טיב גיטין להגאון מוהר"ץ ז"ל האבד"ק באנהרט על מסכת גיטין ומצאתי בדף נ"ד שם שהביא בשם הראב"ן שהקשה דהיכי יליף מכה"ג והא הפר היה שלו וא"כ י"ל דנאמן מתוך שנאמן להפסיד הפר. והנה ת"ל שקצת הרגשתי בזה למעלה ובאמת כיון דהמקום הפקיר ממונו לכל אחיו הכהנים וכדאמרו ביומא דף נ"ד וכ"פ רבינו פ"ה מעיוה"כ הי"ג וא"כ שוב אינו שלו לגמרי ומיהו עדין עכ"פ יש לו בו שותפות ושפיר שייך מתוך שנאמן להפסיד הפר שלו. אמנם נראה דבאמת כיון דאמר שפיגל במקדש ונאמן הרי משים עצמו רשע וכמ"ש למעלה וא"כ ניהו די"ל דרצונו לעשות תשובה עכ"פ הוא בודאי לא יעבוד עוד ואיך שייך לומר מתוך שנאמן להפסיד דשם מפסיד שכרו שהי' מגיע לו עבור הס"ת אבל כאן מה שעבר אין הוא לא יעבוד עוד וכשיתמנה אחר יביא פר משלו וכל הכהנים יהי' לו בו חלק וא"כ מה נפסד יותר עי"ז ואם באמת כשר הי' הפר הראשון ולא פיגלו שוב השני בא לחנם ולא הפסיד פר שלו כלל וגם מה שהפסיד הפסיד. והנה הראב"ן תירץ דקושית הש"ס היא משעיר וראיתי בספר הנ"ל שהקש' בשם הגאון מוה' יעקב ז"ל אבד"ק קאמרנא דאכתי קשה דמפסיד גם הפר דהא בעינן שיפגל בכל המתנות וא"כ למ"ד מערבין לקרנות הרי ע"כ עירב אח"כ דם הפר ודם השעיר ועירב ביחד ונפסלו שניהם וע' יומא דף מ"ב:

והנה מה שפלפל בעל הספר בזה דעכ"פ הפר לא נפסל דלא פיגל במתנות הראשונות ואנן בעינן שיפגל בכל המתנות למ"ד אין מפגלין בחצי מתיר וא"כ לא נפסל הפר. לא הבינותי דמ"מ אח"כ בשעה שעירב למ"ד מערבין לקרנות נפסל הפר מדם השעיר ואין כאן מה להזות שהדם נפסל ע"י ערוב דם פיגול של השעיר ע"ש היטב ותבין. אבל לפענ"ד נראה דלק"מ דבאמת כבר אמרו דדם הפר מרובה מדם השעיר והי' ראוי להיות בטל רק לר"י לא בטיל משום דמב"מ לא בטיל ולרבנן משום דעולין אין מבטלין זא"ז וכדאמרו במנחות דף כ"ב ובכמה מקומות ולפ"ז לדידן דלא קי"ל כר"י ומב"מ בטל ולא נשאר רק דעולין אין מבטלין זא"ז וכיון שכן שוב שפיר נתבטל ברוב ולא נפסל דם הפר דע"כ לא אמרו רק דעולין אין מבטלין אבל כל שדם השעיר נתפגל ונפסל פשיטא דנתבטל וא"כ שוב יוכלו להזות ולא נפסל רק דם השעיר ובזה שוב לא מהימן הכה"ג וע"כ דע"א נאמן באיסורין. איברא דיש לעיין בזה דאכתי יקשה דמנ"ל דמהימן ודלמא באמת לא מהימן וא"ל דא"כ כה"ג ביוה"כ יוכיח דז"א דאכתי יקשה דהפר נפסל ונאמן וא"ל דמוכיח משעיר דאכתי יקשה דלמ"ד מערבין בקרנות שוב נפסל גם הפר וא"ל דבטל ברוב דז"א דבאמת לגבי אחרים לא נפסל ושוב הו"ל עולין בעולין דלא בטל דכל קושית הש"ס היא דבאמת מה יעשה הכה"ג הא לגבי עצמו שויא חד"א וכמ"ש הפ"י ולפ"ז כיון דלגבי נפשו נאמן שוב שפיר נאמן לפסול הדם של פרו דא"ל דהא בטל ברוב דז"א דאדרבא אם נימא דלא נאמין לו לגבי שעיר דאינו נאמן לפסול לאחרים שוב שפיר לא נתבטל דם השעיר בהפר דעולין בעולין אינו בטל וא"כ שוב לגבי עצמו לא יוכל להזות מדם פר שלו דהא לגבי דנפשי' שויא חד"א והוא אמר דנפסל הדם ובכה"ג ל"ש לומר דבטל ברוב דבאמת כל שכשר לגבי אחרים מקרי היתר בהיתר ולא בטל וכגון דא קושי' נפלאה היא. והנה לכאור' קשה אם נימא דר"י ס"ל אין מפגלין בחצי מתיר א"כ מהיכא מוכח דכה"ג ביוה"כ נאמן הא צריך להיות מפגל בכל המתנות השלשה וא"כ כשאמר שפיגל בראשון שפיר נאמן דעדן לא אסרה לה עד שיפגל כל השלשה מתנות והרי אמרו שם לר"מ דס"ל דכל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה וא"כ אף בלא אמירתו אמרינן דעושה ע"ד ראשונה והרי ר"י משמע במנחות דף י"ג דר' יוסי ס"ל כר"מ ועיין תוי"ט רפ"ב דמנחות שם לדידי' מפרש רבא דס"ל אין מפגלין בחצי מתיר רק משום דכל העושה ע"ד ראשונה עושה וא"כ אף כשלא אמר ממילא הוא כן וא"כ שוב ל"ש ע"א נאמן באיסורין דאף בלא שמענו דבר אמרינן מסתמא דע"ד ראשונה הוא עושה ועל הראשונ' שפיר נאמן דפיגל דהא לא אסרו עדיין וצ"ל דזה אם הי' נודע שפיגל בראשונ' ואח"כ לא נודע מחשבתו שפיר אמרינן כיון דבראשונ' נאמן ממילא אח"כ נאמן דלא גרע ממחשבה גרידא והוה דומיא דאיסור בע"א הוחזק שכתב הרמב"ם פט"ז מסנהדרין אבל כאן דלא שמענו דבר עד לאח"כ שאומר הכה"ג שפיגל בשלשה המתנות וכעת בא לאסור ואס"ד דאינו נאמן באיסורין מה"ת יהי' נאמן לאסור אח"כ ואמרינן דלא פיגל לא בראשונ' ולא בשום אחד מהמתנות ואינו נאמן לאסור וע"כ דע"א נאמן באיסורין וז"ב. ובזה י"ל הא דאמרו דלמא שמענו דמפגל ואמרו אס"ד דאינו נאמן דלמא פיגל לאחר עבודה ולכאור' צ"ב דמה סברא היא זו דניהו דנימא דאינו נאמן באיסורין היינו דאינו נאמן לאסור של אחרים אבל אם שמענו דמפגל ולחוש לו דמשקר ואומר שפיגל במזיד אף שלא פיגל וזה לא חשוד אף עכו"ם לקלקל דבר מה שאין לו הנאה בזה ואדרב' הוא מקלקל כל עבודת היום ומה"ת לחוש לכך. והיא לכאור' הרגש עצום ולפמ"ש א"ש דבאמת הש"ס דייק מהא דכתיב וכל אדם לא יהי' באהל מועד והיינו במחנה השני' והשלישית וא"כ הא אמר רבא שם אי ס"ד דכל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה ל"ל לפגל וא"כ מדשמענו דמפגל וא"כ הא דאדרב' ע"כ לא פיגל בעת עבודה דאם רצה לפגל הי' מפגל בשתיקה וע"כ דבאמת לא רצה לפגל ואח"כ השמיע קול לקנטר ושלא בשעת עבודה ולא יהי' נאמן לאסור וע"כ דע"א נאמן באיסורין. ובזה א"ש מה דקאמר הש"ס דלמא דחזיני' בפשפש והקש' רש"י למה לא אמר דחזיני' דרך לול במתנה ראשונה ולפמ"ש א"ש דבאמת לענין מתנה ראשונה בלא"ה נאמן דאין מפגלין בחצי מתיר ועיקר הקושי' דלא נאמין אח"כ על המתנות השניות וע"ז אמר דמתנות השניות משכחת דחזיני' דרך פשפש ושוב לא מפיו אנו חיין ושפיר נאמן על הראשונה אף שלא שמענו ולא ראינו דהראשונה לא הי' בו כדי לפגל וז"ב ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק מאד:

והנה בגוף הדבר שמוכיח הש"ס דע"א נאמן באיסורין מקר' דוכל אדם לא יהי' באהל מועד כ' הפ"י דלכאורה אין הוכחה דדלמא באמת לא מהימן וכ' דא"כ יש חשש תקלה דהא לגבי דנפשי' שויא חד"א ונאמן שנתפגל ואיך יעשה אח"כ עבודה דאנחנו לא נאמין לו ע"ש וצריך להבין דאכתי היכא מוכח דלמא באמת בכ"מ אינו נאמן ורק כאן כיון דשויא אנפשיה חד"א נאמן כמאה עדים לגבי עצמו וממיל' נאמן גם לנו כיון דשויא אנפשיה חד"א ואדם אחר א"י לכנס לבית קדה"ק ואף כה"ג אחר א"י לכנוס דדילמא באמת לא חילל עבודה ואסור לכנס אחר תחתיו וא"כ מה נעשה וע"כ מוכרח להביא אחר ולעולם דאין ע"א נאמן באיסורין רק שאני כאן דעכ"פ לגבי נפשיה מהימן והיא קושי' גדולה. אך נראה דמזה ראיה למה שיש להסתפק אם הא דשויא אנפשיה חד"א מועיל לעשות איסור או לבטל מצוה עי"ז. ולפענ"ד מזה ראיה דאינו נאמן דל"מ אם הטעם דשויא אנפשיה חד"א הוא מתורת הודאת בע"ד כמאה עדים א"כ לענין מצוה אינו נאמן לבטל עי"ז המצוה או לעשות איסור ואף אם נימא דהוא מתורת נדר מ"מ כיון דזה ודאי דעכ"פ לאו נדר גמור הוא ואינו בעשה ול"ת שוב לא חל עד"מ דכל הטעם דחל הוא משום דהוה עשה ול"ת כמ"ש הרא"ה בחינוך וכאן ל"ש זאת ולפ"ז כאן דיעשה עי"ז איסור לחלל יה"כ שנית ל"ש כאן שויא אנפשי' חד"א וא"כ ע"כ דנאמן ע"א באיסורין דאל"כ מה יעשה באמת כשפיגל באמת אנן לא נאמין לו והוא יודע בנפשו שפיגל ואיך יעבוד אח"כ עבודה ומה שיודע בעצמו ל"ש שאינו נאמן דמ"מ הוא עשה איסור וע"כ דנאמן באיסורין וז"ב ודו"ק:

והרב החריף מוה' יצחק שמעלקיש נ"י אמר ליישב קושית הפ"י דלמה דייק דוק' מכה"ג ביוה"כ ולא בשאר קרבנות משום דהפ"י הקשה דהיאך מוכח הא צריך לשלם כשמפגל וא"כ מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן ג"כ לומר דפגול הוא אמנם כה"ג ביוה"כ דכל שמפגל הו"ל ביאה רקנית וחייב מיתה וא"כ פטור מלשלם ואמאי נאמן ושפיר הש"ס דייק מזה דוק'. ואם כי דבר חכמה אמר אבל כמה טעותים בדבר חדא דזה מיתה ביד"ש ולא פטר מן התשלומין רק לרנבה"ק וגם אליביה נחלקו אביי ורבא אם מיתה ביד"ש פוטר וגם חייבי מיתות שוגגין אם פוטר נחלקו רש"י ותוס' אם פוטר וגם הענין בגוף יש טעות דהא כאן לא היה ביאה ריקנית דהא היה יכול להקטיר כדינו רק שפיגל אח"כ ולא הוה ביאה ריקנית וע' ביומא דף נ"ג דכל שהבי' שני קטורת חסירה ושלימה לא הוה ביאה ריקנית וגם מקרי שוא"ת וע' שבועות דף י"ז ואף די"ל דמפגל הוה מעשה דדיבורא דאית בה מעשה הוא ועש"מ ב"מ שהאריך בזה ובמ"ג סי' ל"ב מ"ש באורך מ"מ ביאה ריקנית לא מקרי וז"ב:

והנה במה דאמרו מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת לכאורה צ"ב דמה סברא היא זו הכי בשביל שהפסיד נפשו ממון יהי' נאמן לגבי ס"ת וכ"כ בזה דברים רבים בחידושי ליו"ד סי' רפ"א ובכמה תשובות. וכעת נראה דהנה באמת הרא"ש ורבים מהקדמונים כתבו דמדשאל ס"ת ביד מי משמע דאתיא כאביי דאינו נאמן כשהיו בידו וכאן נאמן משום מתוך. ולפענ"ד היה נראה דגם לרבא נאמן בכאן לפי מה שראיתי בחידושי ריטב"א בגיטין שכ' דלכך לרבא אינו נאמן כל דאשכחי' ולא א"ל היינו לפי שהוא שלוחו ופועל שלו א"כ מ"ד הו"ל למימר לי' אבל באדם אחר דלא עלי' רמיא להגיד לו אף דכבר אשכחי' ולא א"ל י"ל דמתחלה לא היו זכור ועכשיו זכור הוא וא"ל. ולפ"ז היה נ"ל דזה דוק' כשרוצה לקבל שכר וא"כ שוב הו"ל עדן שלוחו ופועלו שלו ולכך היה מהראוי שיאמר לו תיכף אבל כל שמפסיד שכרו א"כ מיד שלא עבד הגוילין לשמה וכ' עלה ס"ת א"כ שינה בשליחות ונסתלק שם שלוחו מינה והו"ל כאיש אחר ושוב אין חיוב עליו להגיד לו תיכף והו"ל כאיש אחר דנאמן בכל עת וזה שאמר מתוך שנאמן להפסיד שכרו דכל שלא היה נאמן להפסיד שכרו שוב עדן פועל שלו הוה ואינו נאמן אבל כל שלענין זה נאמן והו"ל כעד פסול לגבי זה וע' קצה"ח סי' ל"ד ובסי' רמ"א שביאר דהודאת בע"ד כמאה עדים לגבי נפשיה הו"ל כעד ולגבי עצמו יש לו תורת עד ע"ש וא"כ נסתלק מעליו שם פועל ונאמן וזה דאמרו מ"ש מדר' אמי התם איכא למימר דטעי בדר"י. ולכאורה תמוה דמנ"ל לתלות דטעה בדר"י ולומר דאינו נאמן בשביל זה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דיש מקום לומר דיכול להעביר קולמוס שוב לא נתרוקן ממנו שם פועל ואינו נאמן כשלא א"ל בפעם ראשון. ובזה נראה לפענ"ד מה ששאל אותי הרב מו"ה אברהם קאמפף נ"י מראווא איך הדין אם השכר הפעולה הלז חייב לאחר באופן דאינו נאמן לחוב בהודאתו לחבירו אם נאמן על הס"ת דל"ש מתוך שנאמן להפסיד שכרו. ולפמ"ש א"ש דכל שעכ"פ שינה בשליחות אין עליו שם פועל א"כ עכ"פ אין ראיה ממה שלא א"ל בראשונה. ובזה יש ליישב מה שהקשה הראב"ן דמה מביא ראיה מכה"ג ביוה"כ דהא הפר היה שלו ומתוך שנאמן להפסיד לעצמו. ולפמ"ש באמת לא בשביל זה נאמן רק דמזה אין ראיה מה דלא א"ל אבל שם דמביא ראיה על עיקר הדין אם ע"א נאמן באיסורין ושפיר מביא ראיה דשם ל"ש דהיה לו להודיעו תיכף דהא באמת הודיע תיכף ואנן לא יכולנו לדעת אם הי' לאחר עבודה או שפיגל בעבודה וא"כ שוב מוכח דנאמן ע"א באיסורין. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו דעכ"פ בפגלו במזיד צריכין לשלם ולפמ"ש א"ש:

והנה הריטב"א הקשה דאמאי לא יהי' נאמן בטהרות משום מתוך שנאמן להפסיד שכרו וכ' דאינו רק דבר מועט או ששכרו לעשות עמו היום אבל לא שכרו לעשות דוק' אותן טהרות ע"ש ולכאורה קשה דאכתי אמאי לא יהיה נאמן דהא עכ"פ צריך לשלם לו מה שהפסיד לו בטעות וזה הוה דבר מרובה וגם שכרו לעשות עמו והו"ל שומר שלו ואמאי לא יהיה נאמן ואולי מיירי בשותפין דהוה שמירה בבעלים כל שהתחילו להתעסק ביחד וכמבואר בש"ע חו"מ סי' קע"ו וא"כ פטורין. ובזה מדוקדק הא דנקט טהרות שעשיתי עמך דהיינו שנתעסקנו מתחלה ביחד והו"ל שמירה בבעלים וע' בסי' קע"ו ס"ח. אמנם עדיין קשה לפמ"ש בשו"ת לחם רב דשותפין שפשע אחד מהם ל"ש שמירה בבעלים דמשעה שפשע הו"ל כשינה וההפסד לעצמו והובא בשו"ת פר"ח מ"א סי' פ"ב בח"א וכן מצאתי בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תת"מ ולפ"ז כל שטימא או פיגל הרי פשע בהם ולא הוה שמירה בבעלים. אמנם ל"ל די"ל דמיירי שנטמא ונתפגל בשוגג דלא הוה הפסד לעצמו ובלא"ה י"ל דכל שעיקר הפשיעה באה ע"י הודאתו וא"כ אם נימ' דאינו נאמן שוב הוה עדיין השותפות קיימת דלא שינה כלל וא"כ שוב אינו נאמן וא"ל דכיון דנאמן עכ"פ אמר שפשע לענין ממון דז"א דהפשיעה בא בשביל הפיגול וא"כ אז היו שותפות בבעלים ופטור ע"ז ושוב אינו נאמן:

ובזה י"ל ע"ד הפלפול הא דאמר אבל מה אעשה שהתורה האמינתו וכו' כה"ג ביוה"כ יוכיח וכבר כתבתי למעלה דהקשה הראב"ן הא הפר שלו ומתוך שנאמן להפסיד פרו וכתבתי למעלה דהו"ל של אחיו והתורה אפקריה לממונו והו"ל כאלו הוא של כל הכהנים ולפ"ז הו"ל שותפין בבעלים ופטור מלשלם מיהו זה אינו צריך לחזור דבאמת א"צ לשלם דהא ממונו הוא רק שהתורה אפקרי' לכל אחי' אבל עכ"פ ל"ש לומר דיתחייב בתשלומין לאחיו וגם נראה כיון דאז מצות כל היום בכה"ג א"כ כבר כלתה השותפות בבעלים שאינם עמו במלאכתו והם אינם משועבדים לו אז ודו"ק היטב בכל מ"ש כי יש בזה כמה הערות נפלאות:

והנה לפמ"ש הראב"ן דעיקר הקושי' מהשעיר קשה טובא לפמ"ש למעלה דהא אם הקדים דם השעיר להפר בקדש הקדשים יחזור ויביא שעיר וא"כ כל שלגבי הפר הוא נאמן ופסול שוב ממילא גם לגבי השעיר ע"כ דנאמן דאל"כ הו"ל כהקדים דם השעיר קודם לדם הפר וצ"ל כמ"ש למעלה דבהיכל ל"ש זאת וישבתי בזה דברי רש"י דלא פריך מלול. אך עדיין קשה לשיטת רש"י דדוק' בנעשה בפנים הוא דמעכב ולא מה שנעשה בהיכל וכ"כ הלח"מ להסכים גם דעת הרמב"ם כן והקשה דא"כ למה צריך לחזור ולהזות בהיכל וכ' דכל שאפשר לחזור ולהזות לא מקרי דיעבד. ולפ"ז כאן אם נימ' דלא מהימן שוב אין לך דיעבד גדול מזה וכמ"ש הפ"י דמה יעשה וא"כ מהיכא מוכח דנאמן והיא קושי' גדולה. אמנם נראה כיון דמערבין לקרנות א"כ אדרבא אם נימ' דנאמן לפסול הפר אף דנימא דלגבי השעיר לא נאמן עכ"פ כיון שערבו ביחד שוב דם הפר המרובה ביטל לדם השעיר דל"ש עולין בעולין דהא הפר נפסל ואינו עולה ודם הפר מרובה ומב"מ בטל וא"כ שוב א"א לחזור ולהזות מדם השעיר וכבר נפסל הדם ודו"ק היטב כי הוא חריף. והנה קצרתי למעלה ועיקר קושיתי לפמ"ש הפ"י דעיקר הקושי' דאיך יעשה הכה"ג קשה הא אכתי מצי לאסור כשיאמר שפיגל הפר ג"כ ואז יהי' נאמן גם על השעיר דאל"כ יהיה הקדים דם הפר לדם השעיר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף