שואל ומשיב/ה/ד
שואל ומשיב 
ה ד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ע"ד אשר שאלת איך להגעיל תיבה שיש בה כמה דפין קבועין בתוכה אם מלמעלה למטה או להיפך ממטה למעלה. הנה שאלת נשים היא זו. ולכאורה לא ידעתי מה החשש ושמעתי שהחשש הוא שלמעלה למטה ינטף המי הגעלה למטה והמים מחומצין. אבל לא ידעתי מה בכך הא בלא"ה עדיין מחומץ הדפין התחתונים וכשיגעילו אותן אח"כ יוכשרין גם ממי הגעלה וגם קודם פסח אין נ"מ כלל כמבואר סי' תנ"ב. אבל לפענ"ד נראה דיש להגעיל מלמטה למעלה וחילי דילי מהא דמבואר במשנה פ"ה ממכשירין משנה יו"ד דהמערה מחם לחם ומצונן לצונן ומחם לצונן טהור מצונן לחם טמא והרמב"ם והר"ש ביארו שם הטעם משום דזיעה מחם לצונן אינו דהצונן התחתון אין בו כח להזיע והחם העליון אין בו כח לאסור התחתון משא"כ מצונן לחם דהחם התחתון מזיע ונאסר העליון וממנו למד המרדכי פכ"ה לענין איסור והובא בש"ע יו"ד סי' צ"ב סעיף ה' בהג"ה ולפ"ז בשלמא כשמגעיל ממטה למעלה א"כ אף שהזיעה עולה למעלה אח"כ כשמגעיל למעלה מכשירו ומה שעולה אח"כ הזיעה ממעלה למטה לית לן בה דמחם לצונן לא אכפת לן אבל כשיגעיל למעלה א"כ ניהו שיגעיל אח"כ אבל כשמגעיל אח"כ למטה יעלה למעלה ואוסר וז"ב ועיין בתויו"ט שם במשנה ובמשנה שלאחריה ובתוס' חדשים אבל בגוף המשנה משמע משם לכאורה דתתאה גבר כדקיי"ל להלכה אבל צ"ע דא"כ למ"ד עלאה גבר איך יפרנס המשנה ואולי יסבור דטומאה שאני או דשאני ניצוק משאר דברים ועדיין צ"ע עכ"פ הדין נראה לי נכון וכמ"ש:
והנה בשנת תרי"ז ה' וארא נתעוררתי על מה שמצאתי בפרמ"ג או"ח בהקדמתו שם בסדר הנהגת או"ה בסדר שני אות ל"ז כתב על דין המבואר בסי' צ"ב ס"ה בהג"ה כתב דזה דוקא במשקה אבל זיעת אוכלין כתב הרמב"ם בפ"ז מטומאת אוכלין הלכה ד' דבזיעת אוכלין אין הניצוק שלהם חיבור ולפ"ז את מחבת תרבא עומדת למטה חם ולמעלה עליה עומד בשר והזיעה עולה אפילו יד ס"ב זיעה או קדירה עליונה חמה יש להתיר דזיעת אוכלין אפילו נתכין אין ניצוק כמ"ש הרמב"ם שם להחלב המהותך אין נקרא נצוק ע"ש והביא שכ"כ בשו"ת משאת משה חלק יו"ד סי' ד' כתב ג"כ כעין זה לענין שתיית טיטין מנר חלב ע"ש וגם אם מאלץ מונח למטה והעשן עולה ולמעלה מונח בשר לא נעשית חמוצה בזה ע"ש. והנה היה נ"מ לדבריו לענין כיסוי שאוסרין אפילו אינו ב"י ומהטעם שהזיעה עולה למעלה ועיין בש"ך סי' צ"ג ס"ק ד' ולפ"ז הרי בהבשר ל"ש זיעה דאוכלין הן ואף אם נדחוק כיון דהבשר הוא עם רוטב הזיעה של הרוטב עולה דהו"ל משקין. מיהו הי' מקום לדון דרוטב עבה הי' לו דין אוכלין ועיין בחולין דף ק"ח הבמ"ע ברוטב עבה ואף אם נאמר דיש לו דין משקה הי' נ"מ אם הי' בשר צלי מצטמק במחבת ועליו הי' מניחין כיסוי שאב"י דבזה הוה ודאי אוכלין ולא נאסר. אבל לפענ"ד במח"כ זה ליתא. ומ"ש בשם הרמב"ם ימצא דיש שני מיני ניצוק יש ניצוק מצונן לחם וזה במשקין ובאוכלין ויש ניצוק אף מחם לצונן כגון דבש צוף ודבש הצפחת ובנזיר דף נ' מבעיא לי' אי הטעם משום דיש להם ריר או משום דהן סמוכין ועבים ומסקינן דאין נצוק לאוכלין דהטעם של אלו משום דאית ביה רירין ואוכלין אחרים לית בהו רירין ואף שאין עבים לא הוה ניצוק ולפ"ז זהו דוקא בחם לצונן אבל בצונן לחם דאית ביה ניצוק אף במשקה צלול ולית ביה רירין שאין סולדות לאחוריהם והמעיין ברמב"ם ימצא שכן היא כמ"ש שהרי הרב אומר כן נחיל דבש וכו' הניצוק שלהן חיבור ואפילו היה מערה מצונן לצונן מפני שיש להם רירין וכו' לפיכך כל האוכלין אין ניצוק שלהם חיבור ואפילו הי' עבים וכו' לפי שאין להם ריר וכן שאר כל המשקין אין הניצוק שלהם חיבור אלא א"כ עירה מצונן לחם. הנה מבואר דלא שלל אוכלין מניצוק רק מצונן לצונן דלא נימא דמפני שהם עבים הוה ניצוק אבל מצונן לחם שוים עם המשקין כמ"ש וכן שאר כל המשקין וכו' וז"ב ופשוט בעיני ודברי הפרמ"ג ומשאת משה תמוהין לפענ"ד ועיין בשו"ת זקני הח"ץ ז"ל סימן כ' שהביא בשם הריב"ש שכל זיעה שעולה מן החמין דינו כחמין עצמן ובפרמ"ג שם כתב דזה דוקא במשקה ולפמ"ש כל זיעה העולה מן החמין מלמטה למעלה אף באוכלין הדין כן ועיין בשו"ת משאת בנימין סימן נ"ח שנראה שהבין הדברים כפשטן אף באוכלין. וגם הפרמ"ג נרגש בשו"ת מ"ב הנ"ל אבל באמת הדבר ברור כמ"ש:
והנה בפ' בא שנת תרי"ז למדתי בטוש"ע או"ח ומצאתי בסי' תנ"א סט"ז שכתב כיסוי של ברזל שמשימין אותו על החררה כשנאפית על החררה צריך ליבון וביאר הטור הובא במג"א שם ס"ק למ"ד דמזיע מהבל החררה ומבואר בהדיא דאף זיעת אוכלין ג"כ חשוב זיעה. שוב האיר ד' עיני ומצאתי בתשובת מיימוני הלכות מאכלות אסורות סימן ה' שמתיר אם אפו על כירה פשטידא וכסו עליו כלי של ברזל ושוב אפו תחתיו פלאדין בלא ליבון או להיפך כי לא נמצא ריחא ופיטום לכלי שיחזור ויפטם לאוכל ואפילו כלי בת יומא רק שלא יגע ממש ומצאתי בת"ח כלל ל"ה ס"ו שהביא הך דתשובת מיימוני ושם ט"ס מ"ש סוף המ"א וצ"ל כמ"ש ס"ה והקשה הת"ח דמ"ש מכיסוי הקדרה וכתב דהואיל והוא יבש אינו מעלה זיעה והמנחת יעקב שם הקשה מאו"ח סימן תנ"א סט"ז ואם איתא לדברי הפרמ"ג הנ"ל אין התחלה לקושית הת"ח דשם היא זיעת קדירה של משקין משא"כ הכא הוא אוכלין וע"כ דאין חילוק וכמ"ש באו"ח סי' תנ"א הנ"ל ודו"ק ועיין ביו"ד סי' ק"ח ס"א בהג"ה ובש"ך ס"ק י"ב שם. שוב זכיתי לראות בפרמ"ג בסי' תנ"א באו"ח באשל אברהם ס"ק למ"ד שהרגיש בזה דמכאן משמע דזיעת אוכלין כאוכלין וד' יודע שאני זכיתי בה תחלה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |