שואל ומשיב/ד/ג/קח

שואל ומשיב ‏ ד ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ג סימן קח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרבני המופלג מוה' בעריל ר' פאליקס מ"ק הריבשיב.

אשר שאל אותי בהא דמבואר בב"ש סי' א' ס"ק א' שנסתפק אם יכולה האשה למחול מצות לערב אל תנח ידיך והקשה על הרמב"ם דמנ"ל הא ודלמא הוא מקיים מצות לערב במקום שהולך אלא היא יכולה למחול עונה שלה וע"ז הקשה מעלתו הא מצות שבת שייך אף באשה כמ"ש הב"ש בעצמו ס"ק ב' בשם התוס' ב"ב וגיטין וא"כ למה תהיה יכולה למחול מצות שבת שלה וכשם שהיא יכולה למחול מצות שבת כמו כן יכולה למחול מצות לערב שלו ולפענד"נ הדבר ברור דבאשה ל"ש מצות שבת כל שכבר נשאת וכל מצות שבת אינו רק שתשא איש ויהי' לשבת יצרה דמסתמא יולידו אבל באם כבר היתה לאיש אף שלא הולידו בנים הא כבר קיימה מצות שבת שלה ולא חשו חז"ל רק בכללות אם נימא שלא תהיה צריכה לישא איש אז יבטל מצות שבת בכמה נשים שלא ירצו לשאת לאנשים שהרי אינם מצווים על פו"ר לכך תקנו חז"ל ועשו מצוה שלא יבטל העולם ולא לתוהו בראה אבל כל שכבר נשאת אין מצוה עלי' עוד שהרי על פו"ר אינה מצווית כלל ומכ"ש לשבת ובפרט כל שכבר הולידה בנים פשיטא דרשאית למחול עונתה. וראיה ברורה לזה דגם באיש אמרו מצות לערב ולמה לא אמרו מצות שבת וגם אמרו באשה דיכולה לטעון בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה ולמה לא טענה דבעית לקיים מצות שבת וע"כ דמצות שבת אינו רק בכללות להנשא אבל כל שנשאת אף שאין לה בנים לא שייך מצות שבת וזה מצות פו"ר והאשה אינה מצווית ע"ז כנלפענ"ד ועיין בתוס' גיטין דף מ"א ע"ב ד"ה לא תהו שכתבו דלכך לא כפינן בחציה שפחה אף דשייך שבת בשפחה משום דכיון דלא מפקדא אפו"ר לא כפינן שמא לאחר שתשחרר ג"כ לא תקיים והיינו שעליה אין מצוה רק בכללות שתנשא אבל לא לקיים פו"ר וכמ"ש ודו"ק. ובאמת דק"ל בהא דאמרו מצוה שתתקדש בעצמה וכתב הח"מ סי' ל"ז ס"ק ב' דאף דהיא אינה מקיימת מצות פו"ר מכל מקום היא עושית מצוה במה שמסייעת לו וכ"כ הר"ן בקידושין פ"ב ועיין בתשובותיו סי' ל"ב וקשה למה לא כתב דהיא מצווה על שבת (ואם נימא דהר"ן באמת כוון דלכך היא עושית מצוה דמסייעת למצות שבת מיושב קושית הגליון ד"ת שם) ואפשר כיון דשבת בודאי יכול להיות ע"י פלגש וא"צ קידושין בזה הו"ל כמ"ש הרא"ש פ"ק דכתובות אות י"ב דמש"ה אין מברכין על מצות פו"ר דיכול לקיים ע"י פלגש ואף אם נימא דפלגש אסור להדיוט אבל עכ"פ מצד שבת שלה בודאי יכולה לקיים ע"י שתהי' פלגש ומ"ל במה שהוא עושה איסור ולכך לא נקרא הקידושין מצוה ובלא"ה נראה לי בישוב קושייתו דעכ"פ לאחר שהולידה שוב לא שייך מצות שבת וגם באיש אינו רק מצות לערב אל תנח וכבר קיימה שבת. ובזה יש ליישב קושית הב"ש דמה חילוק יש בין קודם שהי' לו בנים דא"י למחול ובין אח"כ הא שייך לערב ולפמ"ש י"ל דעכ"פ מצוה שבת דשייך גבה א"י למחול ולוותר דבשלמא מצות לערב יכול לקיים באחרת ואינה רק לטובתה משא"כ שבת דשייך גבה ולכך בעינן שתלד בנים. והנה הלח"מ הקשה דהיאך מועיל הרשאתה בעונה הא בעונה קי"ל דאין תנאו קיים דהוה צערא דגופא ואמאי מועיל הכא מחילה ע"ש שנדחק. ולפענ"ד נראה דהנה כבר האריך המלמ"ל פ"ו מאישות דאמאי לא יועיל בעונה הא ניהו דהוה צערא דגופא הא בהכני ופצעני ע"מ לפטור מועיל אף דהוה צערא דגופא ע"ש ובגליון המלמ"ל שם הבאתי מ"ש בטוש"ע חו"מ סי' קנ"ה סל"ו דבקוטרא ובה"כ ל"מ מחילה כיון דהוה צערא דגופא וקשה ג"כ מהך דהכני ופצעני. אך לפענ"ד נראה דהנה עינינו הרואות בכל דבר שאדם מוחל לחבירו לפעמים אין המחילה בלב שלם רק משום הפצרת חבירו אך כ"ז בשחבירו ביקש מאתו שימחול לו אבל כשהוא התחיל עם חבירו למחול לו דבר פשיטא דמחל בלב שלם דמי ביקש מידו שימחול לו אם לא כי ברצון נפשו אמר זאת ולפ"ז שם דא"ל הכני ופצעני ע"מ לפטור שפיר פטור אבל במתנה עמה ע"מ שאין לך עלי שכ"ו יש לומר דעונה הוה צערא דגופא ולא מחלה בלב שלם וז"ב. ומעתה כאן דקדק הרמב"ם וכתב האשה שהרשית את בעלה שימנע עונתה שפיר מועיל מחילה דהיא התחילה עמו ובזה ודאי מותר. ובזה י"ל הא דהקשה המלמ"ל פט"ו מאישות דאמאי נקט רבינו שהרשית את בעלה אחר הנישואין הא אף קודם הנשואין היתה יכולה להרשות דהוא מתורת סילוק ע"ש שהאריך. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי מבואר בטוש"ע חו"מ סי' ר"ז ס"א דאם התנה המוכר טובת הלוקח דלא הוה תנאי דהוה פטומי מילי בעלמא וה"מ שנגמר המקח בסתם אבל אם בתחלת המקח התנה המוכר טובת הלוקח מועיל ע"ש.

והנה במ"ש למעלה בשם הר"ן דגם היא עושית מצוה שמסייעת לבעל והקשיתי דאמאי לא אמר משום שבת וכתבתי שם ביני שיטי די"ל דגם הר"ן כוון באמת דעושית מצוה ע"י שמקיימת השבת והיינו דהיא לא נצטווית על שבת בשבילה שהיא אינה מצווית על פו"ר רק כיון שהבעל א"י לקיים המצוה בלעדה א"כ גם היא מקיימת מצות שבת במה שמסייעת להבעל. ובזה מיושב קושית הגליון ד"ת שם שהקשה דאמאי אמרו דטוענת בעינא חוטרא לידא אמאי לא קאמר משום זה שמסייעת המצוה שהבעל הי' יכול לקיים על ידה ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת היא אינה מצווית על פו"ר רק שיהי' שבת ומה לה בזה כל שמקיימה שבת אין עליה דמצות פו"ר אינה מחוייבת ודו"ק. ובזה נראה לפענ"ד הא דמבואר בש"ע אהע"ז סי' ה' סי"ב דאשה מותרת לשתות כוס של עקרין כדי שלא תלד והקשו הח"מ והב"ש דלמה תהי' בהמה חמורה מאשה דבהמה אסור להשקות כוס של עקרין כדי שלא תלד. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת באדם הא דאסרה התורה הסירוס הוא משום קוים המצוה דפו"ר ולפ"ז אשה אינה מצווית על פו"ר ורק שמסייעת להבעל והיא גורמת למצוה שתבא ע"י הבעל ולפ"ז מה ששותית כוס של עקרין כדי לסרסה עד שלא תלד זה הוה רק גרמי דגרמי דהכוס של עיקרין אינה עושית מעשה בידים בכלי הולדה רק שעי"ז גורמת שלא תלד ובזה ל"ש לאסור באשה דהו"ל גורם דגורם דפטור והרי בכפה את האדם ושיסה בו כלב אינו לוקה עד שיסרס בידו וכמבואר סי' ג' ומטעם דאינו רק גורם ולמדו מנזקין המבואר בסנהדרין דף ע"ז וכמ"ש בבאר הגולה וכן הוא בפט"ז מא"ב בשם המגיה שם ע"ש וא"כ לפ"ז הוה גורם דגורם דגם בשאר דבר גורם דגורם פטור ה"ה בזה אבל בבהמה דאין האיסור משום המצוה רק משום קיום המין וא"כ מה נ"מ בין גורם דגורם או רק גורם בחד וכבר כתבתי בתשובה אחת לענין ביטול שבת לא שייך נ"מ בין גורם אחד לגורם דגורם דסוף סוף נתבטל הדבר וא"כ ה"ה בבהמה דעיקר הוא משום לשבת יצרה והוצרך בקיום המין בע"ח לארץ ולדרים עליה וא"כ אין נ"מ בין גורם לגורם דגורם והא דמסרס את הנקיבה אף בבהמה אינו לוקה היינו משום דבנקיבה לא שייך סירוס אבל לא שייך בזה גורם דגורם דסוף סוף בטל קיום המין ולכך מותר ליטול כרבלתו של תרנגול דבזה לא שייך סירוס ולא אסרה תורה רק סירוס וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד הא דאמרו בחגיגה דף י"ז שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא א"ל כל שבארצכם לא תעשו וכתבו התוס' בשבת דף ק"י ע"ב דבהמה וחיה נפקא לן מבארץ דכל שהוא חובת הגוף מ"ל בארץ או בח"ל ובאדם נפקא לן מבכם ולכאורה באדם פשיטא דלא גרע מבהמה וחיה ולמה לי קרא. ולפמ"ש אתי שפיר דבהמה וחי' עיקר האיסור בשביל קיום המין והוא צורך לארץ אבל באדם האיסור הוא בשביל קיום המצוה דפו"ר בכם לא תעשו ולכך נפקא לי' מבכם לא תעשו וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד מה דב"נ מצווין על הסירוס אף דב"נ אינם מצווים על פו"ר היינו משום דעכ"פ בבהמה וחיה דהוא משום צורך קיום המין בזה מצווין על הסירוס. ובזה הי' נראה לפענ"ד דלכך מותר ליתן לנכרי לסרס כל שאין מסרס בעצמו רק ע"י אחר וכמבואר סעיף י"ד ועיין בח"מ וב"ש שנתקשו דהא בעכו"ם לעכו"ם יש שליחות.

ובאמת המעיין בתה"ד יראה דמשום אין שליח לדבר עבירה אתינן עלה דאם בישראל אשלד"ע מכ"ש בנכרי וכבר הרגיש בזה באבני מלואים. ואני אמרתי ראיה דהא במדרש אמרו בבראשית רבה דהלכות ב"נ דנהרג ע"י שליח אם שלח שליח להרוג הנפש הרי דיש שליחות לב"נ אף לדבר עבירה ועכ"פ מבואר דלא כתה"ד בתרווייהו דבעכו"ם יש שליח לדבר עבירה ועכו"ם לעכו"ם נעשה שליח וצ"ע בזה וגם הקשה באבני מלואים שם דנתבאר בחו"מ סי' שפ"ח דבהוחזק לעבור יש שליח לדבר עבירה ובעכו"ם בודאי הוחזק לעבור. אבל לפענ"ד נראה דבב"נ אין האיסור מצד עצם הסירוס דהרי לעצמם מותרין לסרס דלא מפקדי אפו"ר רק בבהמה בשביל קיום המין ובזה כיון דהוה לפני דלפני הוה גורם דגורם ורק במידי דשבת אף גורם דגורם אסור ועכ"פ לא שייך בזה ענין שליחות דהוא מידי דממילא כעין שכתב הרא"ש בנדרים דף ע"ב לענין שמיעה דבמידי דממילא לא שייך שליחות וה"ה בזה דזה הוה מידי דממילא מה שנתבטל קיום המין ובזה לא שייך שליחות ורק גורם דגורם ולפני דלפני לא מפקדו וז"ב ועיין בשו"ת אא"ז בעל מגיני שלמה בתשובותיו פני יהושע חיו"ד סי' ג'. והנה במ"ש למעלה לתמוה על התה"ד והנמשכים אחריו שלא הרגישו דבב"נ נהרג ע"י שליח ומבואר דל"ש שלד"ע בעכו"ם וגם עכו"ם לעכו"ם עושה שליח. הן אמת דהרמב"ם בפ"ט ממלכים ה"ד הביא הלכות דב"נ ולא הביא הך דע"י שליח וכפי הנראה חולק בזה הש"ס דילן בסנהדרין דף י"ז ע"ב עם המדרש רבה פל"ד סימן י"ט דהוא אגדת ירושלמי וש"ס דילן ס"ל דגם בעכו"ם לעכו"ם לא שייך שליחות וגם אשלד"ע בעכו"ם ג"כ ובאמת דמלתא דמסתבר הוא כמ"ש התה"ד דהשתא בישראל אשלד"ע מכ"ש בעכו"ם. ומה דהקשה האבני מלואים דבעכו"ם לא שייך אשלד"ע דהא הוחזק לעבור הנה לפמ"ש בתשובה אחת דטעם אשלד"ע דלא זכתה התורה ענין שליחות אם הוא לעבור עבירה ולא משום דדברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין והסברתי דברי הש"ס בב"מ הנ"ל דאמר משום דברי הרב דהכוונה כמו שאמרו בתמורה דף כ"ה דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין דהיינו שיותר חל דברי הרב מדברי התלמוד וא"כ ה"ה בזה לא תוכל לחול השליחות אם הוא נגד דברי הרב וא"כ צדקו דברי התה"ד דהשתא בישראל שיש שליחות ואפ"ה לא חל בדבר עבירה מכל שכן בעכו"ם לעכו"ם דאינו חל אף דידע שלא ישמע לו ודוק. הארכתי בזה לפי שראיתי להתומים סי' ל"ב שהשתמש בהך דמדרש רבה דב"נ נהרג ע"י שליח והוא תימה דפשיטא דאנן לא קי"ל כן וכמ"ש והרמב"ם השמיטו. גם ראיתי שם דבר תימה דהקשה שם דברי המדרש רבה (פל"ו סי' י"ט) פל"ד סי' י"ג הנ"ל דסתרי אהדדי דבתחלה מרבה מיד איש אחיו זה השוכר את אחרים להרוג את חבירו ואח"כ דרש המדרש דמו ישפך ע"י שליח ע"ש שהוציא מזה דין חדש והוא תימה רבה דטפי הי' לו להקשות דלעיל לא קאמר רק שידרוש והיינו מיתה בידי שמים וכאן אמר דמו ישפך והלכות ב"נ נהרג עליו כמו שחשב שנהרג בדיין אחד ובלי התראה דזה הלכות ב"נ דנהרג עליו. אבל במחכת"ה אגב שיטפיה קא רהיט ואזיל דלעיל קאי לענין ישראל דבאלו שלשה אינו רק בידי שמים וכן הוא ברמב"ם פ"ב מרוצח ה"ג דבאלו השלשה הורג עצמו ומוסרו ביד חיה או שאמר לאחרים להרגו כלם הם בידי שמים ואף שהכ"מ לא ציין מקומו כבר ת"ל זכיתי בה ובגליון הרמב"ם ציינתי מקומו בב"ר הנ"ל אבל דמו ישפך הוא מהלכות ב"נ דנהרג בדייני ישראל ע"י שליח ומ"ש שהיפ"ת והמפרשים נתקשו בזה הנה ביפ"ת חפשתי ולא מצאתי ובשאר המפורשים לא הודיענו בשם והדברים פשוטים כמ"ש ודוק היטב. והנה במ"ש למעלה להקשות על הר"ן דלמה לא תתחייב האשה בנישואי בנה מטעם שבת לפענ"ד נראה כעת כיון דמגוף מצות פ"ו פטורה א"כ מכ"ש משבת דלא הטילה תורה חוב על האשה להשיא בניה בשביל מצות שבת. ובזה מיושב מה דק"ל טובא בהא דאמרו בקדושין דף ל' ע"ב בשלמא בנו בידו אלא בתו בידו ונדחק רש"י בביאור הקושיא ועיין כתובות דף נ"ב ולמה לא קאמר בפשיטות לשיטת הר"ן דלכך האשה פטורה להשיא לפי דלא מפקדה אפו"ר א"כ בשלמא בנו כיון דמצווה על פו"ר מצוה להשיאו אבל בתו דלא מצווית אפ"ו פטור מלהשיא אותה שהרי עיקר מצות נשואין על האב הוא כדי שיוליד בנים ולפי מ"ש יש לומר דעכ"פ שבת חייבת ממילא האב שמצווה על פו"ר מצווה גם בבתו משום שבת משא"כ באשה שפטורה בעצמה מפ"ו ניהו דחייבת בשבת אבל על שבת דזרעה אינה מחויבת ודוק היטב. שוב מצאתי בהפלאה בכתובות דף נ"ב שרצה לפרש עד"ז קושית הש"ס דבתו בידו הוא ע"ש והנראה לפענ"ד כתבתי:

והנה בשו"ת פ"י הנ"ל ראיתי דברים תמוהים דבמה דהקשה מה קמבעיא לי' אי שייך אמירה לעכו"ם בשאר איסורים ות"ל משום שליחות דל"ש אין שלד"ע דהא גוי לאו בר חיובא הוא ומחייב שולחו ואתמהה שלא הרגיש בדברי התה"ד סי' רצ"ט שמביא שם שכתב דשייך אין שלד"ע אף בגוי לגוי והרי העכו"ם לאו בר חיובא. מיהו זה אינו דשם בסירוס קאי למ"ד דעכו"ם מצווה על הסירוס אם כן הוה בר חיובא ושייך אין שלד"ע והנה גוף דברי התה"ד צ"ע שכתב דאף שהשליח מסרם אשלד"ע ואפשר לומר גם מכותי לכותי ונוכל לומר דכ"ש הוא דהא אין שליחות לגוי. ולכאורה לא נדע קישור הענינים וגם מה צורך לשליח לדבר עבירה ת"ל דאין שליחות לנכרי ומזה דייק באבני מלואים סי' ה' דס"ל להתה"ד יש שליחות לגוי לגוי אחר רק משום אשלד"ע אתינן עלה ודלא כב"ש ולכאורה לא נודע דא"כ מה קישור לענין שלד"ע בהך דאין שליחות לגוי. והנה הארכתי למעלת בביאור דברי התה"ד וכעת אני מוסיף כמ"ש הרא"ש בטעם התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דלא זכתה התורה שליחות למי שאינו תופס בשביל עצמו וה"ה לענין ד"ע ודוק. ובזה מיושב קושית הא"מ דהא בהוחזק למסור אמרינן דיש שלד"ע וכן בשוגג וכאן העכו"ם הוחזק לעשות ולסרס והוא שוגג ולמה לא יהיה שייך שלד"ע. ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר הכוונה דלא שייך שליחות בעכו"ם דלא זכתה התורה להן תורת שליחות ומכ"ש במקום שיש עבירה וז"ב. והנה לכאורה קשה מהא דכתב הט"ז ביו"ד סימן ק"ס סקי"א דהא דאשלד"ע הוא רק שאינו חייב מלקות ומיתה בדבר אבל מ"מ איסור יש כאן שעכ"פ נתקיים מחשבתו וא"כ קשה מדברי התה"ד שכתב דאשלד"ע והא מכל מקום נתקיים מחשבתו. והנראה בזה דהנה התה"ד כ' דהוה לפני דלפני ולפ"ז הרי חזינן דגם בלפני עור לא קפדה התורה כל דהוא לפני דלפני והיינו כשזה אינו עושה בעצמו וא"כ מה בכך שעושה איסור ונתקיימה מחשבתו זה דוקא כשאותו השליח שצוהו לעשות וכאן הוה לפני דלפני ודוק היטב ועיין ש"ך ביו"ד שם ס"ק כ"ב. והנה הפ"י שם הקשה על התה"ד דחקר בסירוס משום לפני עור וכתב דלפני עור לאחר מ"ת ליכא רק איסור דרבנן. והנה דבריו תמוהין לפענ"ד כמ"ש בתשובה אחת דמה שרמז לדברי רש"י בע"ז דף ו' המעיין יראה להיפך דאף דהתיר להם הקב"ה מענשם וכדאמרו בריש ע"ז וכי אתגורי אתגר ע"ש. וכעת אוסיף דמה שהביא ראי' מע"ז דף י"ב דאמרו דלא חשו חכמים ליום אידו או לפני אידו ואמאי הא הו"ל ספק לפני עור דהוא דאורייתא הוא תימה דשם כל דאינו דבר ברור לא שייך לפני עור ולא גרם הוא המכשול ובשלמא התה"ד חשש ללפני עור דהוה ספק פלוגתא דרבוותא ולמ"ד דעובר על לפני עור הוא בודאי גרם מכשול משא"כ בזה וז"ב. ובלא"ה אני תמה דא"כ היאך יפרנס דברי הש"ס בב"מ דף צ' דאמרו בני מערבא ס"ל כר' חדקא דאמר ב"נ מצווין על הסירוס וקעבר משום לפני עור והיינו דלעולם אמירה לעכו"ם שבות לא שייך בשאר איסורים דאינו רק חשש לאו אבל בעור הוא איסור תורה ומשמע דהוא איסור תורה דאל"כ מה נ"מ בין לפני עור או אמירה לעכו"ם דלמה יהי' שייך לפני עור בשאר איסורים דאינו רק מדרבנן בעכו"ם ולא מצד אמירה לעכו"ם וע"כ דהוא מן התורה. והנה במ"ש למעל' בכוונת התה"ד הנה לכאורה יש לעיין לפמ"ש הט"ז הנ"ל דאף דאין שלד"ע הוא דוקא לענין מלקות ומיתה אבל איסורא איכא דמכל מקום נתקיים מחשבתו א"כ לפ"ז בעכו"ם לעכו"ם לא שייך אין שלד"ע כיון דעכ"פ איסורא איכא והרי בב"נ אזהרתן זו היא מיתתן דבשלמא בישראל יש חילוק בין האזהרה למיתה דיש איסור ומלקות ומיתה אבל ב"נ כל דהוזהרו נתחייבו מיתה וא"כ כל דהוזהרו אף ע"י שליח לא שייך לחלק באזהרתן שלא יתחייב מיתה אך נראה דמכאן ראיה למ"ש הרמב"ן בפרשת וישלח דלא אמרו רק אזהרתן זו היא מיתתן ולא במה שנצטוו בעשה וא"כ לענין סירוס דהוא מדכתיב שרצו בארץ ורבו בה והוה לאו הבא מכלל עשה א"כ בזה שוב לא שייך אין שלד"ע דזה אינו אזהרה בלשון ל"ת רק בלשון עשה ובזה אני אומר ליישב מה שהקשיתי למעלה דבמדרש אמרו דב"נ נהרג אם שלח שליח להרוג הנפש ולפמ"ש אתי שפיר דשם היא אזהרה ובאזהרה בב"נ זו היא מיתתו א"כ ל"ש אין שלד"ע וכמ"ש ודוק היטב. והנה המ"א הביא בסי' ש"ז ס"ק כ"ט שכ' דבדבר שאין הישראל נהנה ממנו מותר לומר לעכו"ם לעשות והא דאסור לומר לעכו"ם חסום פרתי ודוש בה אפילו הדישה של עכו"ם דהתם נהנה בו שמרבה לו שכר במה שחוסמה אבל חסום פרתך ודוש בה שרי ויש לשאול דתנן שולח אדם ירך לנכרי וגיד הנשה בתוכה אלמא מותר לומר לעכו"ם לאכול גיד הנשה וכן מעשים בכל יום שאנו מאכילין לעכו"ם טריפות וי"ל באכילת העכו"ם שהדבר מוכיח ונראה שהעכו"ם להנאת עצמו קא מכוין חשבינן כאומר לעכו"ם עשה מלאכתך ע"ש. והדברים תמוהים לפענ"ד דמה ק"ל מג"ה דשם כיון דמותר בהנאה כדדייק מינה בפסחים דף כ"ב ואם כן מה איכפת לן במה שנהנה הישראל דהרי גם להישראל לא נאסר בהנאה ואינו אסור רק באכילה ולמה לא יהי' מותר להאכילו לעכו"ם אטו נצטוינו שלא להאכיל לעכו"ם טריפות ול"ש לא לפ"ע ולא איסור הנאה ושאני חסימה דאנן נצטוינו שלא לחסום פרתו בדישו וא"כ גם אומר לעכו"ם אסור שהרי גרם שיחסם פרתו ואדרבא מה שמותר לומר לעכו"ם חסום פרתך ודוש בה צ"ע דהרי הישראל הי' אסור לחסום הפרה של עכו"ם ואף דהדישה של עכו"ם דמ"מ הוא חוסם וצ"ל דכיון דאין מגיע לישראל שום תועלת והנאה בכה"ג לא שייך אמירה לעכו"ם דהישראל לא עביד כאן כיון דשליחות לא שייך בעכו"ם רק משום אמירה לעכו"ם בשאר איסורים וא"כ בכה"ג שאין מגיע לו תועלת והנאה לא אסרו חז"ל ולכך גם בשבת אם אמר בשל לעצמך שרי אבל בטריפות וגה"נ דאין כאן שום גרמת איסור דלב"נ לא שייך איסור טריפות וג"ה א"כ אין מקום לאסור בשאינו אסור בהנאה והיא תימה גדולה לפענ"ד וביותר יפלא על המג"א שהקשה דמה מקשה הגהמ"ר מג"ה דהא אינו נהנה וכתב כיון שהישראל נותן לו לאכול חשוב הנאה דכל שנותן לו ע"כ ניחא ליה שיאכל והוא תימה גדולה דמה בכך שנהנה הא גה"נ מותר בהנאה ולא מצינו זה נהנה וזה מתחייב וגם מ"ש המג"א שאסור ליתן בשר שיבשל לעצמו הוא תמוה דמה איסור יש כאן והגוי אינו מצווה על שבת ולא שייך לפני עור ולמה יאסר וגם חלוקו של הגהמ"ר אינו מובן כלל ועיין בפרי מגדים בא"א שם שכתב דבב"ח אסור לתת לעכו"ם וזה ניחא שהרי אסור בהנאה אבל במידי דאכילה לא שייך לאסור ועיין בע"ז דף ס"ג דאמרו דאם אמר צאו ואכלו ואני פורע צאו ושתו ואני פורע חושש משום יי"נ ומשום שביעית ומשום מעשר וכן קי"ל ושם היא איסור הנאה דיי"נ ושביעית ומעשר אסור בהנאה אבל באיסורי אכילה ליכא חשש ועכ"פ במידי דאכילה ודאי לא שייך זאת והרי מקרא מלא דמכור לנכרי הרי דמותר למכור לנכרי וליקח דמים והרי דמאכילו טריפות ונבילה וע"כ דכל שאינו אסור בהנאה לא אכפת לן וצ"ע. אח"כ בשנת תרי"ב בעשרה באב בהיות בטריסקאוויטץ נתיישבתי בזה דקושית הגהמ"ר דק"ל כיון דהך דשולח ירך לנכרי וג"ה בתוכו אתי כר' יהודה דס"ל גה"נ מותר בהנאה וכדמוקי לה בפסחים דף כ"ב והרי ר' יהודה בעצמו ס"ל דגה"נ נאסר לב"נ וא"כ היאך שרי ליתן לו והא עבר על לפני עור ואף דנימא דמיירי באופן דהעכו"ם יכול ליטול מעצמו מכל מקום בכה"ג עכ"פ אסור לומר לעכו"ם שיעשה דבשלמא כשהעכו"ם אינו מצווה בזה א"כ מה"ת לומר דבצוואת ישראל נעשה זאת ולא מחזי כשלוחו ואדרבא העכו"ם עושה זאת מדעתא דנפשי' אבל כל שהישראל והעכו"ם מצווין עליו א"כ כיון שמחזי דישראל מצווהו אסור אף שאין מגיע לו שום הנאה לישראל כנ"ל בדוחק. אבל גם זה אינו נראה ועוד דא"כ מה ק"ל ממה שאנו מאכילין לעכו"ם טריפות והא על טריפות אין העכו"ם מצווה ולישראל מותר בהנאה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף