שואל ומשיב/ד/ג/פג

שואל ומשיב ‏ ד ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ג סימן פג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה ששאל בהא דפריך הש"ס בנדרים דף ס' הא קמ"ל אפילו בדבר שאין זרעו כלה והתנן הטבל מותר גידוליו בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אף גידולי גידוליו אסורין ע"ש ומה קושיא הא שאני טבל דהו"ל דבר שיש לו מתירין ולכך אסור וכדאמרו בדף נ"ח דלכך בנדרים אסור גידולי גידולין משום דהו"ל דשיל"מ. הנה יפה שאל והנראה בזה דהרא"ש כתב בפירושו דכיון דאף בטבל שגידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה ואפ"ה כל שאין זרעו כלה אסור אף גידולי גידולין מכ"ש בתרומה דגודוליו אסורים דמהראוי לאסור אף גידולי גידולין וא"כ יש לומר דאף דטבל הו"ל דשיל"מ ולכך אסור בדבר שאין זרעו כלה מכל מקום בתרומה ודאי מהראוי לאסור כיון דגידוליו אסורין ה"ה הגידולי גידולין דמ"ש זה מזה ועיין בהראב"ד פי"א מתרומות הלכה כ"א שהשיג על רבינו בזה וכקושית התוס' לפירוש הרא"ש ואף שדברי הרמב"ם נכונים שהם כפי העולה מהש"ס כאן ועיין בכ"מ שם מכל מקום הסברא נכונה מיהו אכתי יש לעיין דמה קושיא הא כיון דגידולי תרומה אינן אסורין אלא משום גזירה א"כ יש לומר דבגידולי גידולין לא גזרו ושאני טבל דהו"ל דשיל"מ ולכך אסור באין זרעו כלה דעכ"פ יש עוד ממשות לאיסור משא"כ בתרומה וכמו בקונמות ועוד דהו"ל להביא מהמשנה דנדרים דאסור גידולי גידולין משום דהו"ל דשיל"מ ולמה פריך מטבל דוקא אך באמת נראה דבאמת צריך להבין אמאי יהיה בטבל מותר הגידולין בדבר שזרעו כלה הא הו"ל זה וזה גורם ובדשיל"מ אף זוז"ג אסור כדאמרו בפסחים דף כ"ז לענין אבוקה כנגדו בהקדש לא בטל אף באלף ואף דהתוס' הקשו שם דמה חומרא היא זו הא הו"ל דבר שיל"מ באמת לק"מ דבאמת משום דלא בטל והו"ל דבר שיל"מ לכך לא שייך בזה זוז"ג דמטעם ביטול הוא וכמ"ש הר"ן בע"ז פ"ג באורך ומצאתי להראב"ד פ"ה מנדרים שהקשה לענין נדרים דאמאי יהיה אסור הגידולים בדבר שזרעו כלה הא הו"ל זוז"ג והכ"מ כתב שם דנדרים שאני לפי שקונמות הוו כהקדש ובתרומה משום דהוה דבר שיל"מ הרי בהדיא דכל דהוה דבר שיל"מ לא שייך זוז"ג ואף דדברי הכ"מ תמוהין דאמאי לא תירץ לענין נדרים ג"כ דהו"ל דבר שיל"מ וכדאמרו בנדרים ולפמ"ש הלח"מ שם משמע דגם לענין נדרים תירץ כן הכ"מ אבל בדברי הכ"מ אינו מבואר כן והיא תמוה מאד דאזיל בתר איפכא דבנדרים דהוה דבר שיל"מ נדחק בתירוץ אחר ובתרומה באמת לא הוה דשיל"מ כדאמרו בנדרים שם וכבר תמה הלח"מ שם וגוף הקושיא מתרומה אינה קושיא כלל דשאני תרומה דגזרו שלא ישהה. שוב ראיתי שבהלכה י"ד כתב הכ"מ דברים אלו על נדרים דהו"ל דשיל"מ וכן מבואר בהדיא ביו"ד סי' קמ"ב בשם הרמ"ה דבע"ז אף זוז"ג אסור דל"ש ביטול בע"ז ועמג"א סי' תמ"ה וכבר הארכתי בחידושי ליו"ד סי' רט"ז באורך על דברת הכ"מ אלו ד' יזכני להוציאו לאור עכ"פ קשה על טבל דהו"ל דבר שיל"מ אמאי יהיה מותר וראיתי בתוי"ט בנדרים פ"ז משנה ו' שהביא דברי הכ"מ אלו ומקשה על טבל כמ"ש וכתב כיון דאמרו בירושלמי דטבל רובו חולין ודבר שיל"מ חומרא דרבנן והואיל ומעיקרא קודם שנזרע הרי רובו חולין לא גזרו בו ע"ש. ומעתה מיושב קושיא הלז דשפיר פריך מטבל ולא שייך לומר דהו"ל דשיל"מ דהרי בגידולין לא גזרו ולא מקרי דבר שיל"מ וז"ב ופשוט. שוב ראיתי בתוס' יו"ט פ"ט מתרומות משנה ו' שכתב הטעם בטבל דאסור גידולי גידולין בדבר שאין זרעו כלה משום דהו"ל דבר שיל"מ והוא תמוה דא"כ גם בדבר שזרעו כלה יהיה אסור ול"מ זוז"ג בדבר שיל"מ וכמ"ש התוי"ט בעצמו וע"כ דבגדולין לא החמירו שיהיה דבר שיל"מ. ובלא"ה א"א לומר דמטבל יהיה מקרי דבר שיל"מ שהרי גרן רביעי מותר אף בטבל כמ"ש בירושלמי וכן פסק הרמב"ם פ"י ממעשר הלכה ו' ואם נימא דהו"ל דבר שיל"מ א"כ אף גרן רביעי עכ"פ משהו יש בדבר שאין זרעו כלה וע"כ דלא מקרי דבר שיש לו מתירין רק דבטבל החמירו בשביל תרומה דאית ביה כמ"ש הרמב"ם שם ולכך הקלו בגרן ד' עכ"פ הרי שאסרו עד שם. ובאמת בראשית ההשקפה תמהתי דאמאי לא מוקי בנדרים דף ס' בגורן ד' דמותר אף בדבר שאין זרעו כלה ומצאתי בקרבן עדה בירושלמי שם על המשנה הלז שהרגיש בזה עכ"פ דברי התוי"ט במס' תרומות הנ"ל תמוהין ומצאתי בקרבן עדה פ"ו מנדרים הלכה ו' שהרגיש ג"כ על התוי"ט מדברי הש"ס הנ"ל וכמו שהקשה מעלתו ואני תמה שלא די שדבריו סותרין דברי הש"ס אף גם שסותר דברי עצמו בנדרים הנ"ל וצ"ע ודוק:

והנה הר"ן כתב דלכך בקונם אסור בחילופיהן ובגידוליהן משום דהו"ל כהקדש וראיתי בפני משה שהקשה הא משנה מפורשת בפ"ט דתרומות משנה ד' דגידולי הקדש ומעשר שני חולין ופודה אותם בזמן זרעם ואף דלא פדה אותם הרי הגידולין חולין כמ"ש הרמב"ם בפ"ב ממעילה הי"א ואף בדבר שאין זרעו כלה וכאן בקונם אסור אף בזרעו כלה ע"ש שהניח בקושיא. ואני אומר דאין מקום לקושייתו דהנה בהקדש ודאי דלא שייך דבר שיל"מ במקום שכבר בא ליד הקדש והן פירות הקדש וליתא בשאלה אבל בקונם דאיתא בשאלה דמי להקדש דאסור כל דאיתא בשאלה אבל ז"א דהא הקדש מקרי דבר שיל"מ דהא יוכל לפדות כמבואר בנדרים דף נ"ח דהקדש מקרי דבר שיל"מ דיכול לפדותו וגם במעשר שני באמת הו"ל דשיל"מ כל שמכניסו במקום שיכול לפדותו. וראיתי בהלכות מעשר שני פ"ו הט"ו דהרמב"ם מחלק באמת במעשר שני דאין הגידולים מותרים אם זרעו לאחר שנכנס לירושלים ועיין בכ"מ שרבינו הוציא כן מדברי הירושלמי ולפ"ז צ"ל דבהקדש לא שייך לאסור הגידולים דניהו דבאו מכח ההקדש דלא עדיפי מולדות קדשים דאיכא פלוגתא אם במעי אמן הן קדושים או בהווייתן הם קדושים ומכ"ש בזה דהזרע שנזרע נפסד בקרקע ומזה נצמח פירות אחרות וההפסד קודם להויה א"כ מה בכך שנצמח מכח ההקדש הא ההקדש כלה ונפסד והפירות אינם באים רק מכח הקדש שכבר נפסד ועיין בחולין דף נ"ח ובתמורה דף ל"א אימת קא גדלה לכי מסרחא וכו' וה"ה בזה והא דפודה בזמן זרעם היינו דקא מפסיד להקדש גוף הפירות אבל הגידולין לא שייך לאסור כלל ואף במקום שאין זרעו כלה עכ"פ נכלה ונפסד בארץ ופקע קדושתו ובשלמא בקונם דאסור במשהו דקונמות הוה כקדושת הגוף ולא שייך דפקע קדושתן והו"ל דשיל"מ דאסור משא"כ בהקדש דפקע קדושתו דכלה ונפסד וז"ב כשמש ובמעשר שני כל שצריך לפדותו מקרי דבר שיל"מ ומה בכך שנפסד בכ"ז לא פקע פדיית מע"ש.

אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דמע"ש דמקרי דשיל"מ כשנכנס לירושלים וכמ"ש בשם הרמב"ם פ"ו ממעשר שני הט"ו וקשה לפמ"ש הר"ש פ"ב דמעשר שני דתבלין של מעשר שני שנפלו בחולין לא יאכל בגבולין דל"מ פדיון לדבר שאינו בעין וא"כ כיון שנזרע ונפסד א"כ אף בדבר שאין זרעו כלה עכ"פ אינו בעין ולא שייך פדיון ושוב לא הו"ל דבר שיל"מ והיא קושיא נפלאה.

והנה החריף מוה' יצחק שמעלקיש ני' הקשה דאמאי גידולי הקדש מותרין והא כל דאסור בהנאה גדולין אסורין והרי אסור להנות מהקדש ומועלין בו וא"כ הו"ל כערלה שכתבו התוס' בע"ז דף מ"ט דאסור בהנאה ולכך גידוליו אסורין וה"ה הקדש ולפענד"נ עפמ"ש למעלה דהטעם הוא דלכך כל שאסור בהנאה הגידוליו אסורין משום דלא גרע מזוז"ג דאסור בהנאה דלענין הנאה לא שייך זוז"ג. ולפ"ז נראה לפענ"ד לפמ"ש בחידושי הרמב"ן פרק הספינה דלכך בהקדיש בור ואח"כ נתמלא מים אין מועלין במה שבתוכן דאף דחצר דהקדש קני לה אין מעילה בזכייתה וביאור הדברים דלא מצינו מעילה רק בהקדש שהקדישו אדם אבל לא במה שמאיליו זכה בו ההקדש ולפ"ז גידולי הקדש דלא הקדישו אדם רק שבא ממילא בזה שוב אין מועלין בה ולא אסור בהנאה ולא שייך שם הקדש עלה ולכך גידוליו חולין כנלפענ"ד דבר נחמד ועדן צ"ע

והנה במ"ש בשבת דף י"ז דגידולי תרומה שאל אותי הרב מוה' אברהם קאמפף דאדרבא הי' לנו לומר גידולי תרומה חולין ושוב לא יזרע דהא מפסיד התרומה עי"ז שהוא זורע אותה והו"ל גידוליו חולין והרי קיי"ל דאסור לבטל תרומה ולהפסידה וכבר כתב הא"מ ח"ב בתשובה סי' ח"י דאסור לבטל תרומה בחולין בשביל זה דהו"ל מפסיד את התרומה. והשבתי דזה אינו דכיון דחשו שמא יזרע ומה"ט אמרו דיהיה תרומה והיינו דחשו דלמא לא ידע או שידע ויעבור וא"כ כל דנימא דגידולי תרומה חולין והרי אנן מבטלין התרומה ומפסידין אותה דבאמת אם יעבור ויזרע יהיה מותר ולכך עשו חז"ל תקנה שיהיו גידולי תרומה ולא נפסיד אנחנו בידים התרומה וז"ב. והנה שאלני אחד בהא דאמרן הא נמי תנינא גידולין חולין והקשה הר"ן בשם הרשב"א דאדרבא היה לו להקשות להיפך דהיאך שרי בצל של תרומה בגידולי גידולין הא דבר שאין זרעו כלה אסור אף בגידולי גידולי וע"ז שאל עלם משכיל דהא הר"ן כתב הטעם במשנה דגידולי גידולין אסור בדבר שאין זרעו כלה משום דמעורב בתוכו מן האיסור הראשון ונדרים הו"ל דבר שיל"מ וא"כ תרומה דלא מקרי דבר שיל"מ דאינו מצוה לאתשולי כדאמרו דף נ"ח שוב גידולין מותרין. ולכאורה כהוגן שאל. ולק"מ דכשם דגידולי תרומה אסורים משום גזירה דלמא משהי לה ואתו בהו לידי תקלה וא"כ כל שאין זרעו כלה אכתי ישהה לה שיהיה גידולי גידולין ויהי' מותרין כל שאין זרעו כלה אכתי ישהה לה שיהיה גידולי גידולין ויהי' מותרין ויבא לידי תקלה ושפיר מקשה הרשב"א ודו"ק היטב. והנה בהא דאבעיא בפרק העומר במנחות דף ס"ט בשבולת שהביא שליש קודם לעומר ושתלן לאחר העומר והוסיפה מהו בתר עיקר אזלינן ושריא עומר וע"ז הקשה החריף מוה' משה וואלף ני' מזוזה דלהרא"ש בסוגיא דגידולין דכתב דעיקר ודאי אינו מבטל את הגידולים מהו מבעיא לי' הא הגידולין ודאי אסורים ואסור גם העיקר דאי אפשר להבדיל ואף שרש"י כתב דהוסיפה רק משהו מ"מ הא עומר דבר שיל"מ הוא ואף במשהו לא בטל. ואני אומר דגם להר"ן קשה דכיון דעומר הוה דבר שיל"מ למה יתבטל הגידולין בעומר:

אמנם אחר העיון ל"ק דשם מבעיא ליה אי חייב מלקות באם אכל כזית דאי נימא דאזיל בתר הגידול ולא שרי עומר חייב מלקות או דלמא דאזיל בתר העיקר ועכ"פ לא שייך חיוב מלקות וכגון דאין בו כזית מהגידולין רק עם העיקר וז"ב ופשוט. והנה הרב מוה' אברהם קאמפף ני' הגיד לי ביום כ' אדר שני טעם דלכך בטבל גידוליו אסור משום דטבל הנאה של כילוי אסור ולכך אף דבר שזרעו כלה אסור דעכ"פ הנאה של כילוי אסור משא"כ בתרומה דלא אסור הנאה של כילוי לכך גידוליו מותר בדבר שזרעו כלה ואני אמרתי דאף שלכאורה דבר גדול דיבר מכל מקום ז"א דניהו דהנאה של כילוי אסור היינו מאותו דבר עצמו ולא מדבר שזרעו כלה ונפסד ופ"ח בא לכאן וז"ב ודוק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף