שואל ומשיב/ד/ג/פד

שואל ומשיב ‏ ד ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ג סימן פד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לעלם משכיל ני'.

אשר שאלת לבאר לך דברי התוס' בב"ק דף כ"ז ר"פ המניח במ"ש להקשות דאמאי לא אזלינן בממון אחר הרוב הא בד"נ דחמור אזלינן בתר רוב ואף ברובא דליתא קמן כדאמרו בסנהדרין דף ס"ט וכתב וז"ל וי"ל דהתם גבי דיינים שאני דחשוב מיעוט דידהו כמאן דליתא וליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה דהא ב"ד מפקינן מיניה אבל גבי שאר רובא דאיכא מיעוטא וחזקה לא אזלינן בתר רובא ודבריהם סתומים דלמה חשיב מיעוטא שלהם כמי שאינו וגם אכתי לא תירצו דמ"ש ברובא דליתא קמן דאזלינן בד"נ בתר רובא מכ"ש בד"מ דקילי מד"נ וכבר נתעורר בזה המהר"א ששון סי' ר"ז והניח בקושיא. והנה לא ידעתי אחרי כי דיבור תוס' הלז כבר נתקשו בה גדולי עולם ומהר"י בן חביב בסוף ספר ג"פ האריך ג"כ לבאר ובקונטרס התפיסות כלל ו' האריך לדחות דבריו מה כחי כי איחל לענות עליהם. אך אחרי אשר דפקת דלתי בית מדרשי לא אשיבך ריקם והנה האו"ת בכללי הספיקות כתב בזה דבר נפלא דשאני מיעוט דיינים דכיון שהרוב מזכים או מחייבים א"כ לגבי הרוב לא נשאר מיעוט כלל דהם אומרים שהדין כך בבירור משא"כ בשאר רוב ומיעוט דהרוב לא יכחיש שיש מיעוט בעולם נגדו ובד"מ אין הולכין אחר הרוב מה שאין כן בדיינים דלפי אותן הרוב דיינים לא נשאר מיעוט כנגדם ע"ש. והנה אם כי דברי פח"ח אבל אכתי פליאה ממני דאכתי לא יתורץ קושית המהר"א ששון דמה יענו לקושייתם מרובא דליתא קמן דאזלינן בד"נ בתר רובא ושם ל"ש דהמיעוט כמאן דליתא. אך לפענ"ד נראה דהנה המעיין בתוס' יראה דעיקר כוונתם דבד"מ יש מיעוט וחזקה ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וכמ"ש אבל גבי רובא דאיכא מיעוטא וחזקה לא אזלינן בתר רובא והיינו דבזה אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא והו"ל פלגא ופלגא ואין מוציאין ממון ולפ"ז שוב אין מקום לקושייתם מרובא דליתא קמן דבד"נ לכך אזלינן בתר רובא דלא שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה דהא לא שייך כלל חזקה דמה חזקה יש בד"נ וזכורני שראיתי בשו"ת שיבת ציון הנדפס מחדש שפלפלו על מ"ש הגאון בצל"ח דיש לאוקמא על חזקת שלא נתחייב מיתה דמה חזקה שייך בזה ופלפלו בכמה מקומות בש"ס וכעת אינו לפני אבל אף אם נחזיק דחזקה מעליא עכ"פ מה ענין לסמוך חזקה זו אצל מיעוטא עד"מ דנימא כיון דאיכא מיעוטא וצריך (חסר) קודם לשלשה חדשים והוא יש לו חזקה שלא נתחייב מיתה סמוך מיעוטא אצל חזקה הא אינם מענין אחד וכבר כתבו הקדמונים דלא אמרינן סמוך מיעוטא אצל חזקה רק היכא דשייכי להדדי וא"כ גם בד"נ היכא דאיתא רובן קמן לא שייך לדמויי לזה דבד"מ דחזקת ממון של זה והמיעוט הם מענין אחד דלא נתחייב ממון ועיין בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' ס"ג. והנה באמת גם התוס' בקושייתם היה ס"ד דשאני ד"מ מד"נ אלא שהקשו דבד"מ גופא אזלינן בתר רובא בדיינים מטעם ק"ו מד"נ וכדאמרו בהדיא בסנהדרין דף ג' ע"ב וכיון שכן גם שם יקשה דאמאי ס"ל לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב הא חזינן דבד"מ אזלינן בתר הרוב דיליף בק"ו מד"נ דאזלינן בתר רובא וא"כ מ"ש שאר ד"מ ועיין בתוס' בסנהדרין שם שהקשו כן בהדיא וע"ז שפיר תירצו דשאני דיינים דמיעוט דידהו חשוב כמאן דליתא והיינו דלא שייך סמוך דהמיעוט אינו מחלק הרוב רק שעומד נגד הרוב ובכה"ג לא שייך סמוך מיעוטא לחזקה דדוקא באם המיעוט מסולק מן הרוב כמו מיעוט מפילות דמהרוב שמתעברות יש מיעוט המפילות מצרפינן לחזקה אבל המיעוט דשאינן מתעברות הוא נגד הרוב ולא מצרפינן לחזקה וכמ"ש הרשב"א בריש פרק בתרא דיבמות ובריטב"א בקידושין דף פ' באורך וה"ה כאן דהמיעוט דיינים הם נגד הרוב דיינים ואינו מסולק מהרוב א"כ הוה כמאן דליתא וא"כ שוב לא שייך להחזקה דכל דאזלינן בתר רוב הדיינים שוב לא שייך חזקה דהא ב"ד מפקינן מיניה והיינו דכל דהמיעוט כמאן דליתא שוב הרוב אלים מחזקה וא"כ לא נשאר עוד דבר משא"כ בשאר ממון דהמיעוט הוא מסולק מהרוב עד"מ רובא קונין לרדיא ומאותו הרוב הקונים יש מיעוט דהם קונים לנכסתא וא"כ יש מיעוט הקונים לנכסתא וחזקה דממונא ואתרע להרובא דזבני לרדיא וז"ב. ובזה מדוקדק מ"ש התוס' בהמניח משאר גבי שאר רובא דממון דמשמע דקושייתם הי' מד"מ לד"מ ורק שהביאו ראיה דאזלינן בתר רובא מד"נ דאזלינן בתר רובא וכדאמרו בסנהדרין דף ג' וז"ב. ובזה יש לפרש גם דבריהם בסנהדרין שכתבו דרובא דרדיא לא חשוב רוב ולא ביארו למה. ולפמ"ש אתי שפיר דמהקונים גופא יש מיעוט דקונים לשחיטה וז"ב מאד. ובלא"ה יש לומר דהב"ד דיש להם כח להפקיר ממון והפקר ב"ד הפקר א"כ כל שהרוב דיינים אומרים זכאי או חייב א"כ הפקירו את הממון שוב לא שייך חזקה דממונא ולא ישאר רק מיעוט בלבד ומיעוט כמאן דליתא נגד הרוב. עוד יש לומר דהרי הקשו האחרונים דלמה אין הולכין בממון אחר הרוב והא הוה ספק גם לו כקושית הר"י באסאן ולא שייך לומר דהא לגבי השני הוה ג"כ ספק גזל דלהשני מסייע הרוב.

ובזה היה מיושב מה שהקשו האחרונים דלמה לא ניזיל אחר הרוב דהרי מהר"י באסאן הקשה כל ספק ממון הו"ל ספק איסור גזל וניזל לחומרא וכתב דכמו כן להיפך הו"ל גזל ולפ"ז כאן דיש לחבירו הרוב מסייע א"כ בידו אינו ספק גזל ולפמ"ש א"ש דמה מועיל הרוב הא הוא י"ל דאדעתא דהכי מכרת לו ובאמת לפמ"ש האחרונים בישוב הקושיא דספק גזל התורה התירה א"כ יש לומר דזה דוקא בלא בא לידו בתורת גזילה כמו במכר דבאמת ברשות הבעלים בא לידו ולא החמירה תורה בספק גזל כי האי מה שאין כן בדבר דלא בא לידו ברשות וגם דברשות הו"ל תפיסה ברשות דמקרי תפיסה אבל כ"ז אינו שוה לי דהסוגיא ר"פ המוכר פירות לא משמע כן וכמ"ש בש"ש שם. ובגוף הקושיא דאמאי יצטרך לשלם בנגח תורא דידן לתורא דידיה דהא אין הולכין בממון אחר הרוב היה נראה לפענ"ד בפשיטות דכל הטעם דפטור דרעהו ולא של עכו"ם וכיון דזה יש לו דין ישראל לשאר דברים פשיטא דמחויב לשלם לו נזק וגם אטו בשביל חזקת ממונו של זה הוא לאו ישראל דהרוב מסייע שהוא ישראל והוא רוב שכבר הוחזק לשאר דברים וז"פ. והנה לכאורה גוף קושית המהר"י באסאן ז"ל שהקשה מדוע אמרינן קים לי בממון ולא אמרינן קים לי באיסורין והא ספק גזל ג"כ שייך איסור גזל ולכאורה צ"ב דמנ"ל דלא אמרינן קים לי באיסורין הא כבר נודע מ"ש הרשב"א דאדם יוכל לטעון ברי אף נגד חזקה ורובא וא"כ למה לא יוכל לטעון קים לי כנגד איסור. אמנם באמת הדבר נכון דשם כשטוען ברי הוא שיוכל לטעון ברי דבר שיודע שבאמת הוא כן שהיה כן ויכול לטעון אני יודע שהיה כן בבירור ולעצמו יוכל האדם לטעון ברי אבל קים לי בדינא אטו באמת יודע שהדין כן והשתא לדידן מסתפק הדבר ודמות חלוקות יש בזה ואיך מפשט ליה ואטו ע"ה לא יוכל לטעון קים לי להסוברים דאמרינן קים לי אך קים לי היינו שאיך תוציא ממני ממון ואני סובר כך וכל שיש דיעה שאומרת כן שוב יוכל לטעון קים ליה ואנן טענינן עבורו בכה"ג קים לי וא"כ זה בממון אבל לגבי איסור לא שייך קים לי דסוף סוף יש ספק באיסור וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית האחרונים דאמאי אין הולכין בממון אחר הרוב והא הוה ספק איסור גזל ולאחר לא שייך גזל דהא מסייע ליה הרוב ולפמ"ש אתי שפיר דכאן אין התחלה לקושית הכנה"ג דאף דגזל הוה ספק איסור אפ"ה שפיר הממע"ה ויכול לומר קים לי שאתה מן המיעוט והיינו כיון שזה ענין קים לי בבירור ולא קים לי שהדין כן וחילוק גדול בין קים לי מצד הדין לבין קים לי במציאות שזה הקים לי שמצד המציאות שפיר אף באיסור יכול לטעון האדם ברי לי ואף דאינו יכול לטעון רק לגבי עצמו כאן כל דמוחזק במעות הו"ל כטוען קים לי בבירור ולגבי עצמו שמסייע לו החזקת ממון יכול לטעון קים לי בבירור

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף