שואל ומשיב/ד/ג/עב
שואל ומשיב 
ד ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אשר שאל בהא דמבואר באהע"ז סי' כ"ח סכ"א בהג"ה דאשה שנדרה הנאה מאדם אחד או מכל מה שיתנו לה וכו' ועבר אחד וקדשה אינה מקודשת דהוה כאילו קדשה באיסורי הנאה ודוקא שקדשה בתורת כסף אבל אם קדשה בתורת שטר הוה קידושין וע"ז תמהו האחרונים הח"מ והב"ש דבשו"ת הרשב"א סי' תר"ג משמע שם דאף בתורת שטר אינה מקודשת ע"ש וע"ז כתב מעלתו שלפענ"ד יש ראיה להרמ"א מהא דאמרו בגיטין דף ט' בשלשה דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים ופרכינן ותו ליכא ואסיקנא דכי קתני מלתא דליתא בקידושין מלתא דאיתא בקידושין לא קתני ואם איתא לתני כתבו על א"ה דבקידושין ליתא ובגיטין ושחרורי עבדים איתא כיון דיכול לגרש בע"כ ל"צ שתהנה מזה וה"ה בשחרורי עבדים עכ"ד. והנה יפה שאל אבל כבר קדמו הרשב"א בתשובה שם שהרגיש בראיה הלז ודחאה ע"ש ואחר שעיינתי בדברי הרשב"א והרמ"א שם אמרתי לכתוב לו מה שנתחדש לי שם למען לא אשיב פניו ריקם. והנה טרם יהיה כל שיח אומר לו מה שכתבתי שם על הגליון במה שתמהו הח"מ והב"ש מהיכן הוציא הרמ"א דבתורת שטר כשר אחר שבשו"ת הרשב"א שם כתב דאף באיסורי הנאה דרבנן הי' מסתבר לאסור עכ"פ באיסורי הנאה של תורה ודאי אסור וכבר חתרו כל האחרונים ליישב ונדחקו הנה מצאתי מקור מקומו של הרמ"א בשו"ת הר"ן סי' כ"ד וסי' נ"ד הובאו ביתה יוסף יו"ד סי' רכ"ח שם כתב דאף לכתחלה היתה ראוי' להתקדש בשטר שכתבו על איסורי הנאה לולא פי הרשב"א שמחמיר וא"כ עכ"פ בדיעבד יש לסמוך על הר"ן ונעלם מעיני כל האחרונים ואחרי כי זכיתי למצוא מקורו הבא נבא ליישב מה שתמהו הח"מ והב"ש דכאן סתם דבתורת שטר כשר ואלו בסי' ל"ב ס"ד כתב בהג"ה דאם כתבו על א"ה יש פוסלים ויש מכשירים ולא חילק כלל בין איסור תורה לדבריהם ע"ש ולפענ"ד נראה דהנה באמת לכאורה הי' מקום להכשיר בשטר אף דנדרה הנאה דהרי הרשב"א שם סי' תר"ב נשאל על קידושי כסף אם נימא כיון דמותר לשאר העולם הרי היא מקודשת כמו דמערבין לנזיר ביין אי נמי הואיל ויכולה לשאל על הנדר וע"ז כתב הרשב"א דלא שייך כאן הואיל דלא אמרינן אלא במה שהוא שלה אלא דאריא דאיסורא רביע עלה כמו בנזיר ביין דיין הוא שלו אלא שאסור עליו וכן בדבר שהוא של הפקר אבל לזכות במתנה שנתנו לו אחרים ובאותה שעה א"י לזכות בו דנימא הואיל דאי בעי מתשל זה לא אמרינן דכיון דבשעת מתנה לא זכה שוב א"י לזכות בו וכמו באם אמר אי אפשי בה ואח"כ רוצה לזכות דאמרו בב"ב פרק יש נוחלין דל"מ וה"ה בזה והוה להו הכסף קידושין כפקדון בידה ע"ש שהאריך בדברי טעם. ולפ"ז בשלמא בכסף דבעינן שהיא תזכה בכסף א"י לזכות בשביל הואיל דלע"ע אינה שלה אבל בשטר דלא בעינן שתהנה בו דהרי אף באין בו שו"פ מקודשת דאינו מקדשה בגוף השטר רק בתנאים שבו כדאמרו בירושלמי הובא ברשב"א שם סי' תר"ג ומה"ט אף בכתבו על א"ה מקודשת וא"כ שוב אמרינן הואיל ולא שייך לומר דל"מ לזכות בו דא"צ שתזכה בזה וכל שנתן בידה שוב הוה נתינה דאמרינן הואיל וז"ב מאד. ומעתה זהו בנדרה הנאה דשייך הואיל אבל בסי' ל"ב דמיירי שכתבו על א"ה שפיר אמרינן דאינה מקודשת אף בתורת שטר דהא בעינן שיתן לה דבר והרי לא נתן לה דבר ולכך כתב הרמ"א שני דיעות בזה ועפ"י דברי הרשב"א הנ"ל יבוארו דברי התוס' בפסחים דף מ"ה ע"ב ד"ה הואיל שכתבו דהואיל ואי בעי פריק נמי לא אמרינן דא"כ הי' קונה אותו ואטו נחשוב חמץ של נכרי כשלו הואיל ואי בעי קני ליה והמפרשים כרכרו בזה. ולפמ"ש הרשב"א דלא שייך הואיל כל דאינו שלו באותה שעה אתי שפיר דברי התוס' כמין חומר דלא שייך הואיל ואי בעי פריק דא"כ הי' קונה אותו וכעת לא קנה עדיין וא"כ לא זכה בו כלל כמו חמץ של נכרי ע"ש ודו"ק. והנה לכאורה הי' נראה לי דבר חדש באם נדרה מנכסי פלוני הי' יכול לקדשה באיסורי הנאה דהרי היא לא נדרה רק מהנאתו והרי א"ה אינו שלו ולא מקרי בעלים לכמה פוסקים ועכ"פ לא שייך שנהנית משלו ושוב יכול לקדשה בזה. אך זה אינו דממנ"פ בא"ה כל שאינו שלו אינו מועיל הקידושין דהמקדש בא"ה אינה מקודשת ולפ"ז בשטר אם נימא דכתבו על א"ה מקודשת היה יכול לקדשה בשטר של א"ה אף שנדרה הנאה ממנו דזה אינו שלו ולא נהנית ממנו:
ובזה נפתח לי שערי בינה בדברי הרשב"א סי' תר"ג דאחר שהעלה דכתבו על איסורי הנאה של תורה אינה מקודשת כתב וז"ל כיון שנכתב בדבר שאינו אלא איסור דרבנן איסור נדר חל עליו דנדרים חלין על איסור דרבנן כדאיתא בהדיא וכו' והלכך איסור שאסרה על נפשה חייל עליה והוא תמוה מאד דמה שיאטיה דנדר חל על איסור דרבנן לכאן דהא הרשב"א מיירי שנדרה הנאה מפלוני אי חשוב ככתבו על א"ה ושם חל הנדר מן התורה וראיתי להח"מ סי' כ"ח ס"ק ל"א בהעתיקו דברי הרשב"א כתב דכיון דאף באיסור דרבנן חל הנדר מכ"ש על מה שמותר לגמרי דודאי חל הנדר והוא תמוה מאד דחלילה להרשב"א שיכתוב שפת יתר כאלו דאטו צריך להשמיענו דנדר חל על דבר המותר וצריך להביא ראיה מק"ו דחל על דרבנן וד' יודע כי נתקשיתי בזה מאד ונצטערתי שלא זכיתי להבין כוונתו. ולפמ"ש דבר גדול דיבר הרשב"א דאחר שהעלה דבאיסור הנאה דאורייתא אינה מקודשת חשש אולי ירצה לקדשה באיסורי הנאה דרבנן ואז תהי' מקודשת אף שנדרה הנאה כיון דהוא א"ה דרבנן ולא נהנית משלו וע"ז כתב הרשב"א כיון דבא"ה דאורייתא א"י לכתוב השטר רק בא"ה דרבנן ועל דרבנן חל הנדר א"כ שוב אי אפשר לקדשה כיון דמדאורייתא א"י לכתוב השטר ובדרבנן חל הנדר וממנ"פ אינה מקודשת. ובזה מיושבים דברי הרמ"א דלענין נדרה הנאה שפיר כתב דבתורת שטר מקודשת דהא ל"צ הנאה כלל וא"כ מקודשת כמ"ש הר"ן בתשובה אבל בכתבו על א"ה שפיר כתב שתי דיעות מה דנסתפקו בירושלמי בזה כיון דהוא לא נתן לה כלום וז"ב. שוב ראיתי במקנה בק"א שגם הוא חתר בסימן כ"ח שם ליישב לשון הרשב"א הנ"ל וע"ש שכתב בדרך רחוק ותמהני דהדברים פשוטים כמ"ש
והנה הרב מוה' מאיר ני' מווילקאטש הקשה על ראיית הרשב"א מהך דגיטין דאין ראי' דהרי מלתא דאיתא בשטרות לא קתני וכתבו על א"ה אפשר דכשר בשאר שטרות. ובאמת לכאורה אמרתי דיפה השיב דאף בכתבו על אינו שו"פ קנה כדאמרו בקידושין דף כ"א וכן העתיקו הרמב"ם בפ"א ממכירה ועיין בכ"מ ולא נזכר מדברי התוס' בקידושין דף ט' כמ"ש על הגליון הרמב"ם שם ובטוש"ע חו"מ סי' קצ"א נשמט זאת אבל הדין דין אמת ואם כן כיון דבאין בו שו"פ מקודשת ה"ה בא"ה דהא המקנה נותן השטר וכמ"ש התוס' בקידושין דף ט' דבמכר פשוט דא"צ שו"פ אבל נזכרתי דבש"ס ב"מ דף מ"ז אמרו למעוטי א"ה דאין קונין בהם וכן קי"ל בטוש"ע סי' קצ"ה ואם כן ממילא ה"ה כל הקנינים דאין קונין ע"י א"ה ואם כן אין כותבין על א"ה ומיושבין דברי הרשב"א. ובזה נראה לפענ"ד הטעם דאין כותבין השטר קידושין על א"ה אף דא"צ שתהנה רק בשביל הקנין בעצמו ודוקא בנדרה הנאה מפלוני הוא דיש להסתפק דניהו דהיא אסרה על עצמה אבל גוף הדבר הוא כשר לקנות בו ובזה מיושב פעם שלישית דברי הרמ"א דלכך בנדרה הנאה שפיר כתב דבתורת שטר מקודשת משא"כ בכותב על א"ה דאסור למקני בי' וז"ב. ומה שנראה לי בישוב הקושיא דלפי מה דאמרו שם בגיטין והא חזרה גופא דאיתא בקידושין ומשני בשליחות בע"כ דבגירושין איתא ובקידושין ליתא וא"כ לפירוש התוס' דלא תני רק מה שס"ד כיון דאיתא בע"כ לא יוכל לחזור וא"כ כל מה דכותבין בגט על א"ה הוא משום דאיתא בע"כ וא"צ שתהנה א"כ הוה בכלל מה דא"י לחזור ועיין במהרש"א שם אלא שעדיין קשה לרבנן לתני ד' וכמו שהקשו התוס' דלתני בע"כ ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ק"י. ואגב אומר דלכאורה רציתי לפשוט מה שנסתפק הח"מ סי' ל"א ס"ק ח' אם אינו שו"פ כאן רק במקום אחר ויש לה דרך ללכת שם אם מקודשת ד"ת כמו בפרעון באית לי' דרך ע"ש ולפמ"ש י"ל דשאני פרעון דפרעון בע"כ שמיה פרעון כמבואר בחו"מ סי' ע"ד וק"כ א"כ כל שיש לו דרך לא אכפת לי' בהנאתו ופורעו בע"כ משא"כ בקידושין דבעינן שתהנה מזה אבל באמת זה אינו דגם בפרעון דניהו דאיתא בע"כ אבל מכל מקום בעינן שיפרע לו במקום שהלוהו וע"כ דכל דאית ליה דרך למישן הו"ל כסף גם במקום הזה וה"ה בקידושין כיון דנחשב לכסף:
עוד נראה לפענ"ד דבר חדש דא"ה מקרי דבר שאין מקפיד עליו בעה"ב דהא אסור להנות בו ולמכרו ולכך א"י לקדש בו ולפ"ז לפמ"ש הנוב"י במהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"א דבעינן שלא יקפיד נגד שום אדם אבל כל שמקפיד נגד אחד לא מקרי דבר שאינו מקפיד ולפ"ז מכ"ש ביכול לקדש בהנאה שתתרפאי בו שוב הוה דבר המקפיד עליו אך ז"א דמכל מקום הוא א"י להקפיד דממ"נ אם הוא חולה שיש בו סכנה א"כ כל ישראל מצווים לרפאותו וא"כ מה לי בהקפדתו הא יכולין להוציא ממנו בע"כ ואם הוא חולה שאין בו סכנה שוב א"י להנות ולפ"ז באיסור דרבנן דאף חולה שאין בו סכנה יכול להנות שוב ל"ח דבר שאין מקפיד. ובלא"ה נראה לפענ"ד דדבר שאסור בהנאה והיא חולנית נראה לפענ"ד דא"י לקדשה דאף שהיא נהנית הא כופין על מדת סדום דזה נהנה וזה לא חסר פטור ולפי זה באיסור דרבנן שפיר יכול לקדש דהא היא יכולה להנות אף באין בה סכנה וע"ז לא יוכלו לכפות כ"כ והדבר צריך ביקור ועיין בא"מ שם שהאריך ג"כ בזה הענין והביא דברי הריטב"א הנ"ל ואין הזמן מסכים לעיין בזה.
ובגוף הקושיא דמה ראיה מקידושין נראה לפענ"ד דכיון דמיירי בחיטי קורדנייתא שעלה עליו מים וכיון דחטין שרי בלא נתבקעו ממש ואין בו רק איסור דרבנן א"כ בזה לא שייך לומר דאין בו שווי דאלו יבא אליהו ויאמר דלא נתחמץ עדיין הוא שוה ממון רק דרבנן אסרו כיון דקרוב להתבקע גזרו אטו נתבקעו ממש וא"כ שוב ע"כ מוכח דאיסור דרבנן חשוב כא"ב דאל"כ למה לא תתקדש דבעצמותו יש בו שווי ממון דבשלמא כשהיה חמץ נוקשה כל דרבנן אמרו שזה החמץ אסור שוב הוה כפסלתו מלכות אבל כאן באמת כשלא נתבקע מותר רק כל שהיא קרוב להתבקע גזרו רבנן עליו ועשאוהו כא"ב כיון שהולך לאיבוד א"כ שפיר מוכח מזה ודוק היטב.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |