שואל ומשיב/ד/ג/לח
שואל ומשיב 
ד ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט אל כבוד הרב החריף המופלג מוה' ראובן ראפפורט ני'.
ראיתי מכתבו אשר כתב להרבנים הגדולים בד"צ שלי שערער על מ"ש בדבר שאשה א' מ"ק טרניפאל שמה צפרה שהי' לה כתב מסופר ר' יוסל מפה שנתגרשה פה לבוב בשנת תרי"ב וכשהראתה זאת להרב הגאון אב"ד דשם אמר שאינו מועיל ובאתה לכאן והראתה הכתב והוכר ע"י חתנו של הסופר הנ"ל שהוא חת"י וגם הראה לפנינו הפנקס שכתב בו הסופר הנ"ל כל הגיטין שכתב שמות המגרשין ונרשם שם ביום כ' סיון תרי"ב נתגרשה האשה הנ"ל מבעלה הנ"ל ועוד הראה לפנינו כתב יד הסופר וחתימתו ונדמה ממש לאותו כת"י שביד האשה צפרה הנ"ל ועפי"ז קיימנו חתימת הסופר. וע"ז השיב מעלתו דמלבד שקיום ע"י דימוי אינו קיום גמור אף גם אפילו הסופר אומר כן עתה לפנינו אינו מועיל מחמת שאין דבר שבערוה פחות משנים. והנה מ"ש אין דבר שבערוה פחות משנים זה טעות דע"כ לא אמרינן הכי רק כשמעיד שנתגרשה בפניו אבל כל שמעיד שהאשה נתגרשה בב"ד ובעדים רק שאינם לפנינו בזה מועיל אף ע"א דאין זה רק גילוי מלתא בעלמא והדבר מבואר ברי"ף פ' החולץ ובריב"ש ובב"י סי' קנ"ו ובג"פ סי' ק"כ וכבר הארכתי בזה במה שנחלקו הגאונים בשו"ת זקני הגאון מגיני שלמה ח"ב הנדפס מחדש כתב דע"א בעיגונא לא מהימן אע"ג דעבידא לגלויי והנוב"י בתשובותיו האריך כיון דהוא מלתא דעל"ג מהימן. ואני הראיתי ש"ס מפורש בכורות דף ל"ה דאף נוגע נאמן במלתא דעל"ג ושם ג"כ אתחזק איסורא ועיין בב"ש סי' ק"כ סק"ה ואף דשם מיירי לענין נוגע אבל עכ"פ גם לענין דבר שבערוה כל דעביד לגלויי נאמן ע"א. אמנם מה שיש לעיין בזה הוא עפמ"ש הט"ז סי' קמ"ב ס"ק ב' ובב"ש שם ס"ק ז' שכתב דאם הרב נותן כתב לאשה שנתגרשה צריך שיצרף אתו שנים ואינו נאמן הרב יחידי ול"ד לקיום שטרות דסגי בחתימת הרב לחוד משום דשם א"צ לקיים רק מדרבנן דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי אבל כאן דצריך לאפוקי מחזקת א"א צריך שנים ע"ש וכאשר ראיתי כן תמהתי דאיך יפרנס הט"ז ש"ס ערוכה דריש גיטין דאיתא שם דלרבא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו אף דאין דבר שבערוה פחות משנים כיון דמה"ת עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצרוך קיום והכא משום עיגונא אקילו בה רבנן הרי דשם ג"כ אתחזיק איסור א"א ואפ"ה א"צ קיום מדאורייתא וגם קשה הרי בכל השטרות מוציאין ממון ע"י קיום הרב יחידי וחזקת ממון ודאי עדיפא דהא גם רוב אינו מועיל להוציא. ולכאורה רציתי לומר עפמ"ש המהרי"ט בשניות בחאה"ע סי' ט' דמגו להוציא ל"ש בשטר דהשטר אינו מוציא תיכף ממון רק שמעיד על השטר וממילא גורם אח"כ הוצאת ממון ואני כתבתי בזה בתשובה דכ"ז מבואר בתוס' חולין צ"ו דלכך מוציאין שטר ע"י סימנים דלע"ע אינו מוציא וכעין זה מבואר ברמב"ם פט"ז מסנהדרין דאיסור הוחזק עפ"י ע"א. ולפי"ז שאני התם בממון דאינו מעיד רק על קיום החתימות ולבסוף מוציאין עי"ז ממון וכבר הוחזק השטר לכשר עפ"י קיום הרב יחידי וכן בשליח הגט השליח אינו אומר רק בפ"נ אבל מ"מ לא נתגרשה דהא מיירי בשליח להולכה ואח"כ מותר להתירה עפ"י השליח דכבר הוחזק הגט בחותמיו ע"י השליח אבל בעובדא של הט"ז דהרב מעיד שנתגרשה כבר ומוציאה בזה מחזקת א"א אינו נאמן ע"א וז"ב בכוונת הט"ז. אך לפי"ז הי' נ"ל למ"ש רש"י במתני' ריש גיטין דמיירי בשליח להולכה י"ל משום שאינו מוציאה תיכף מחזקת א"א ובזה מהני מה שא"צ קיום מדאורייתא אבל בשליח לקבלה שרוצה להוציאה תיכף מחזקת א"א בעי קיום מדאורייתא ע"כ אין השליח לבד נאמן לומר בפ"נ אבל מה אעשה שבר"ן וכל הפוסקים מבואר להיפוך דבשליח לקבלה שבשעה שהגט יוצא מת"י הבעל לשליח גומר ומגרש ואין לחוש שמא יבא ויערער מותרת להנשא אף שלא נתקיים הגט ע"ש ולפ"ז ה"ה ברב המקיים א"צ קיום כלל דהרי אומר שכבר גירשה. אמנם ביאור הדבר נראה דסברת הר"ן היא דעיקר החשש שחשו שמא יבא הבעל ויערער וכל דליכא חשש ערעור דבעל א"צ קיום כלל וא"כ ה"ה כאן כל דהרב מעיד שנתגרשה כבר והבעל נתן לה הגט לידה וע"ז נאמן הרב לבד דאינו מתירה בעצמה רק שאומר שנתן לה הגט מרצונו וא"כ לא יערער כמו בשליח לקבלה וכל דליכא חשש ערעור דבעל שוב א"צ קיום כלל. איברא דעדיין יש לומר דשאני התם דמראה הגט לפנינו ועדים החתומים כנחקרה עדותן בב"ד א"כ כל דליכא חשש ערעור לא אצרוך רבנן קיום אבל כאן ליכא לפנינו שום גט רק שהרב מעיד שנתגרשה בפניו ול"ש כלל כנחקרה עדותן בב"ד וז"ב בכוונת הט"ז. עוד נ"ל דלכך בשליח לקבלה אצ"ל בפ"נ שנדחק הר"ן בטעם הדבר דהנה לכאורה ק"ל בהא דאמרינן ורבנן הוא דאצרוך קיום ומשום עיגונא אקילו בה רבנן וקשה ל"ל טעמא דמשום עיגונא אקילו רבנן הא כבר נודע דעת הר"ש בפ"ב מקוואות דכל שיצא מחזקת טומאה ד"ת אע"ג שנשאר עדיין טומאה דרבנן מ"מ ל"ש לאוקמא אחזקה דמעיקרא מאחר שיצאה מחזקתה הראשונה א"כ הכא דמה"ת כבר נפקע חזקת א"א רק מדרבנן צריך קיום א"כ ליכא חזקת א"א ואפילו בדבר שבערוה היכא דליכא חזקת א"א שוב גם ע"א נאמן ועי' בר"ן גיטין וקידושין דס"ד והדברים עתיקים.
אך ז"א דעדיין לא יצאה כלל מחזקתה דהא בשליח להולכה קיימינן הכא ועדיין לא ניתן לה הגט כלל והויא א"א מדאורייתא עדיין ולפ"ז הדבר מבואר דבשליח לקבלה כבר פקע ממנה חזקת א"א מה"ת ע"כ שליח נאמן ואצ"ל בפ"נ וגם א"צ הטעם דמשום עיגונא אקילו בה רבנן. ועפי"ז אתי שפיר קושית הפנ"י על הר"ן דלדעתו למה צריך בעבד לומר בפ"נ הא זכות הוא לעבד והוי שליח לקבלה ולפמ"ש לשיטת רש"י באמת צ"ל בפ"נ גם בשליח לקבלה רק שא"צ לומר הטעם דמשום עיגונא הקילו רק דע"א נאמן מדינא היכי דליכא חזקת א"א אבל הפנ"י הקשה כן לדעת הר"ן שכתב דא"צ לומר כלל בפ"נ בשליח לקבלה. אמנם לפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בטעמא דעבד מקבל גיטו אף דאין לו יד הוא משום דגיטו וידו באין כאחד ולפ"ז נ"ל כל דמדרבנן עדיין לא יצא לחירות שוב אין לו יד ונשאר עבד מה"ת דאין לו יד לזכות בעצמו כלל
ומעתה מיושב קושית הפנ"י דכל הטעם דשליח לקבלה אצ"ל בפ"נ נתבאר לעיל משום דנאמן לומר שליח אני וליכא חזקת א"א מה"ת אע"ג דרבנן אצרכוה קיום ובדליכא ע"א נאמן בדבר שבערוה ולפ"ז בעבד כ"ז שמחוסר שחרור מדרבנן עדיין קאי בחזקת עבד גם מה"ת משום שאין לו יד ע"כ צריך לומר בפ"נ אע"ג דהוה שליח לקבלה ועכ"פ דברי הט"ז נכונים דהכא שאין שום גט בידה בעי מה"ת ב' עדים להוציאה מחזקת א"א. אמנם בנ"ד נראה ברור דמה שמצאו כתוב בפנקס שנרשם שם מ"ש בכל הזמן ההוא גיטין אחד לא נעדר ושם כתוב ביום כ' סיון תרי"ב נתגרשה צפרה מבעלה פ'. והנה נודע לנו שהוחזק אותו סופר שדקדק בפנקסו וכמה פעמים סומכין עליו לענין שמות גיטין מחמת שלשם כך נעשה מתחלה והרי אתחזיק לפנינו שאותה האשה נתגרשה מבעלה והוה חזקה גמורה אפילו לעונשין ומה שבק' טארניפאל היתה בחזקת א"א לא חשיבא חזקה שבטעות הי' דנתברר הדבר שנתגרשה. ומ"ש מעלתו שאינו דומה לנמצא כתוב בשטר באמת הכא עדיף שהרי נעשה מתחלה לשם כך לסמוך עליו לעת הצורך ומה"ט מועיל קיום ע"י דימוי. עוד נ"ל דבר חדש דלפמ"ש הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"ד דכל דאיכא רגלים לדבר ע"א נאמן אפילו בדבר שבערוה ואיתחזיק איסורא א"כ כאן שהסופר כתב בפנקסו כל הגיטין שכתבו בב"ד על ידו יום יום אין לך רגלים לדבר יותר מזה דלמה יכתוב בפנקסו שקרים ומה לו בזה והפנקס נעשה לכך לזכור השמות מאנשים ונשים שנתגרשו בב"ד על ידו ואין לך רגלים לדבר יותר מזה ובודאי ע"א נאמן ואף לפמ"ש בתשובה ואפס קצהו נדפס בהגהותי על הנוב"י שנדפס פה לבוב דרגלים לדבר ל"מ בדבר שבערוה ואתחזיק איסורא והבאתי ש"ס מפורש בסוטה דף ב' סד"א דסוטה שאני דרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה להני ע"א קמ"ל ועוד הרבה ציונים דמבואר דל"מ רגלים לדבר וכן מבואר בשו"ת מיימוני להלכות אישות סי' ג' והובא באהע"ז סי' ל"ה ס"ט ובב"ש שם ס"ק כ"ה מבואר דהיה רגלים לדבר ואפ"ה אינו נאמן היינו דוקא היכא דהיו שניהם ביחד דבר שבערוה ואתחזיק איסורא אבל כאן דדבר שבערוה אין כאן שהרי זה מעיד שנתגרשה בב"ד עם גט כשר בשני עדים וזה לא מקרי דבר שבערוה כמ"ש למעלה באורך וא"כ כל דאיכא רגלים לדבר ודאי אתרע חזקת א"א ונאמן עליו וזה ברור לדעתי. עוד נ"ל דבר חדש דכיון שעד עכשיו היה דבר שבערוה ואתחזיק איסורא וכעת עפ"י עדות הע"א שכבר נתגרשה אזל לה הך דבר שבערוה כמ"ש ורק שעדן הוה אתחזיק איסורא עכ"פ אתרע לה החזקת א"א דמעיקרא שמעיקרא היה דבר שבערוה ג"כ ועכשיו אזל לה אותו דבר שבערוה שוב אתרע חזקת א"א לענין זה שאינו דבר שבערוה ושוב עד אחד נאמן אף דאתחזיק איסורא וכעין מ"ש הר"ש הבאתי לעיל דכל שהי' מכבר בחזקת טומאה דאורייתא ועכשיו נולד איסור טומאה דרבנן כל דל"ש לאוקמא אחזקתו הראשונה מקרי אתרע החזקה ע"ש וה"ה כאן עכ"פ אתרע לענין דלא הוה דבר שבערוה שוב מקרי אתרע החזקת א"א. ובזה נראה דגם דברי הט"ז יש לדחות דכל דהרב מעיד שכבר נתגרשה א"כ עכ"פ דבר שבערוה לא הוה ושוב אתרע חזקת א"א דמעיקרא. עוד נ"ל דכיון דהרב מעיד שהוא בעצמו סדר הגט שוב הו"ל כבעלים והי' בידו כבר שוב נאמן אף נגד החזקה דהא היה מקודם כבעלים והיה בידו לסדר הגט וע"ז בודאי נאמן הע"א שעכ"פ היה בידו לסדר הגט ושוב נאמן להוציא מחזקת א"א ואף דבשב שמעתא שמעתא וא"ו פ"א חידש דדבר שבערוה אף בידו לא מהני ובעי שנים דוקא ע"ש. הנה פשטת לשון תשובת מיימוני להלכות אישות סי' ג' מבואר דנאמן כל שבידו ובש"ש שם פ"ג נדחק בזה ואף להש"ש כל הטעם דאינו מועיל בידו משום דבידו אינו מכח מיגו ולא מהני בידו רק במגו ממש ומגו למפרע לא אמרינן יעו"ש וכאן לא הוה מגו למפרע דאנן מאמינים לו שסידר הגט וגרשה שהרי הוא רב ואומר שנתנו לו ואמרו לו שיסדר להם גט והיא סדר ונתן להם אם כן מהמנינן ליה שעשה כן ופשיטא דכל שהיה בידו והי' בעלים ע"ז בודאי עשה כמו שנתנו לו לעשות וחזקה שליח עשה שליחותו מכ"ש בעלים וז"ב כשמש ושאני שליח הגט דא"נ רק משום עגונא משום דהוא לא היה בידו לכתוב רק שמסרו לו להוליך הגט אבל הרב שהי' בידו לסדר הגט נאמן אף בדבר שבערוה ואתחזיק איסורא ומכ"ש שלא הוה כעת דבר שבערוה הארכתי בזה משום שלפי דברי הט"ז יולד מבוכה גדולה שמעשים בכל יום שהאשה כשבאה לפני ב"ד הרב נותן לה חתימתו שנתגרשה בפניו ולפי דברי הט"ז צריך שלשה או עכ"פ שנים ולפי מה שכתבתי אתי שפיר ודוק היטב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |