שואל ומשיב/ד/ג/יב
שואל ומשיב 
ד ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לחכם אחד.
ומה שהקשה הא שלא כדה"נ לא גרע מח"ש כמ"ש המהריב"ל ומהרש"א בשבועות והרי נדרים הוה דבר שיש לו מתירין ושוב אסור אף כ"ש ומה מועיל שלא כדרך הנאתן הנה לפמ"ש בס"ק א' דבאמת הא העשה דחי הל"ת ותירץ הרשב"א דהוה עשה ול"ת ולפ"ז זהו לענין כדה"נ שייך עשה ול"ת דלא יחל וככל היוצא מפיו יעשה אבל כאן לענין גוף המצוה שפיר מותר לישב דמצות לאו להנות נתנו ורק מה שנהנה הגוף עכ"פ אינו ככל היוצא דהוא לא נדר על שלא כדה"נ וגם מתוך שבטל מקצתו בטל כלו כדיליף מכל היוצא מפיו דבעינן שכל היוצא מפיו יעשה ועיין בסי' רכ"ט וגם לפמ"ש בס"ק א' דעיקר הקושיא דלא יחול על הל"ת אבל כל שחל שוב הל"ת על גוף החפץ וא"כ כאן גוף הסוכה לא נאסר דהישיבה מותר רק מה שהגוף נהנה וזה לא חל על גוף החפץ רק על הגוף ודוק. ומ"ש במכתבו השני על קו' תלמידי בסי' ר"כ סקי"א דיש ליישב דבידה שתדור היא שלא תלך עד החג ואז שוב באיסורא מזדהר ותהי' מותרת שיהנה ממנה אם לא תלך הנה לא מקרי בידה דהא בידו להפר לה ולא תועיל בהדרתה וגם זה טעות דעכ"פ קשה היאך יוכל להדירה והא משועבד לה וניהי דהיא תוכל לדור אבל אם לא תרצה לדור שוב לא יוכל להדירה ושוב משועבד לה ואטו נשתעבדה לו שתקבל עליה נדרים ושוב לא מצי למעקר שעבודה. מ"ש על מ"ש בסי' רי"ז ס"ק ח' להשיג על הפר"ח בענין מי רגלים והם דברי הכלבו וע"ז כתב דהב"ש פ"ק דכריתות דחה דברי הכל בו ע"כ אין עליו אשמה. במח"כ לא מפני שהב"ש הקשה עליו ידחה דברי הכלבו שהוא קדמון וכל קושיא יש לה תירוץ ועכ"פ היה לו להפר"ח להזכיר דברי הכל בו ולדחותן כמ"ש הב"ש אך מ"ש בגוף הקושיא של הפר"ח כיון דלא הי' רק שורין בה א"כ לא הוה אלא ריח וריחא לאו מלתא לק"מ דגם חזותא דלאו מלתא היא ולענין מן המותר בפיך לא התירו אף חזותא ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק חלק או"ח סי' א' ומהד"ת חלק או"ח סי' ג' האריך הרחיב הדיבור בזה ואני תמה הלא ראה דברי הב"ש והב"ש מביא שם דברי הירושלמי פרק טרף בקלפי שאמר והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין ריח רע במקדש ע"ש הרי שגם ריחא דלאו מלתא היא אפ"ה אסור להביאו למקדש וז"פ. מ"ש במ"ק דף ה' דרש"י פי' במשנה משום שלא יהי' הולכין לשם אוכלי תרומה ואח"כ גבי לפני עור פירש משום שלא יהיו נושאי תרומה וטהרות נכשלים בה וע"ז הקשה למה לא פירש כמו במשנה וע"ז כתב דלפמ"ש דבר שמואל (ט"ס וצ"ל אמונת שמואל ועיין בבכ"ש שהביאו) דלפני עור לא שייך בדבר שאין האדם מוזהר א"כ לא שייך לפ"ע מפני הכהנים וע"כ הוצרך להוסיף אוכלי תרומה וטהרות דגם הישראל יש לו מקום להכשיל. באמת שדברי א"ש דחו הפוסקי' ואף לדברי הא"ש אינו מוזהר שיעבור בלאו אבל פשיטא דמכל מקום שייך לעשות תקנה שלא יכשל האחר בזה אף שהוא אינו מצוה ולפני עור לאו דוקא וז"פ:
ודרך אגב אזכור מה ששאל אותי הרב הגדול מ' אלעזר ני' אבד"ק ראהטין בהגאון מוה' משלם ני' אבד"ק סטאניסלב שהקשה אותי ז"ך תמוז שנת תרי"ג בהא דאמרו בנדרים דף י"ט אמר הריני נזיר שמשון מאי וע"ז הקשה דהרי התוס' הקשה בנזיר דף י"א האיך שייך נזירות בתנאי הא אי אפשר לקיים ע"י שליח וכתבו דהבאת קרבנות יכול להיות ע"י שליח ולפ"ז נזיר שמשון דאינו מביא קרבנות לא שייך כלל בתנאי דא"א לקיים על ידי שליח. והשבתי דבאמת שייך תנאי שאפשר לקיים ע"י שליח בשבועות ונדרי' כמ"ש המהרא"י בפסקיו ובשו"ת נוב"י רק דנזירות ל"ש ע"י שליח דהוא תואר קדושה כמ"ש המהרי"ט ועיין בחבורי יד שאול סי' ר"כ ס"ח ולפי זה נזיר שמשון דהאב מדיר את בנו בנזיר וילפינן מנזיר שמשון דהיה מן הבטן ועיין מכות דף כ"א ברש"י ובמלמ"ל |פ"ב מנזירות הי"ד א"כ יכול להיות ע"י שליח ומיהו לפ"ז כל נזירות יכול להיות ע"י שליח. מיהו בלא"ה יש לומר דנזיר שמשון לא שייך תואר קדושה כ"כ כיון שמטמא למתים וצ"ע בזה ועיין במהרי"ט שם ובפשיטות רציתי לומר כיון ששאר נזירות איתא בשליח שוב גם נזיר שמשון מקרי תנאי שאפשר לקיים ע"י שליח אבל זה אינו דל"ד למ"ש לגבי ביאה דאיתניהו בתנאי דאתקש הויות להדדי היינו כיון דע"י קדושין של שטר וכסף נתקדשה ג"כ ונעשית אשתו א"כ שם קידושין איתא ע"י שליח משא"כ נזיר שמשון שהוא שם בפני עצמו שהרי חלוקה משאר נזירות שבזה מותר לטמא למתים ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק חלק יו"ד סי' קמ"ז.
והנה לכאורה צריך ביאור גוף קושית התוס' דבנזירות אי אפשר על ידי שליח דמה בכך דבשלמא כל תנאי שאי אפשר לקיים ע"י שליח אם כן אין המעשה אלים כ"כ להטיל בו תנאי אבל כאן הא הטעם דאי אפשר על ידי שליח משום שבמידי דממילא לא שייך שליחות והנדר והנזירות צריכין להיות על מי שנדר והזיר וא"כ למה לא יוכל להטיל תנאי והא אדרבא דוקא על גופו צריך להיות וא"כ הוה מעשה אלים אך יש לומר דשם קאי התוס' במי שהתנה שיהיה נזיר ע"מ שאהיה שותה יין ומטמא למתים והוה מתנה עמ"ש בתורה וע"ז הקשו דבלא"ה אינו ע"י שליח וא"כ הרי שם לא הוה עליו כל תורת נזירות ושפיר שייך שא"א לקיים ע"י שליח דא"ל דהו"ל מידי דממילא דזה דוקא כשהוא נזיר כמצות התורה אבל נזיר שאינו כמצות התורה הרי בא ע"י תנאי ושפיר צריך לקיימו ע"י שליח וע"ז תירצו דהבאת קרבנותיו יכולין להיות ע"י שליח וגם זה דחוק ומיהו מ"ש למעלה בשם חבורי דעיקר קושית התוס' בנזירות דהוא תואר קדושה וא"א ע"י שליח כעת נראה דאכתי קשה דבשלמא נזיר תורה שפיר שייך תואר קדושה אבל אם מתנה שלא כתורה שיהיה מותר ביין ומטמא למתים וא"כ שוב שייך ע"י שליח דאינו רק כשאר נדר שרוצה לאסור עצמו באיזה דבר ושוב אפשר לקיים על ידי שליח. אך נראה כיון דגוף הנזירות א"א ע"י שליח רק כיון שהתנה שיהי' מותר ביין בזה עוקר לנזירות תורה ונעשה נדר סתם וע"ז הקשו שפיר דהו"ל נזירות שאי אפשר לקיים ע"י שליח. ובזה מיושב מה שהקשו קושייתם דוקא הכא ולא בכל נזירות דעלמא דבשאר נזירות הוו ידעי דיכול לחול דהוה תואר קדושה דחל על גופו תואר קדושה וא"כ אין גריעותא ממה שלא יכול להיות ע"י שליח דא"א התפסת קדושה ע"י שליח אבל כאן שפיר מקשה וכמ"ש דהא ס"ד דלא הוה תואר קדושה ויש ליישב קושיא זו של הרב מוהר"א אבל לא נתחוורתי כעת. והנה בגוף דברי הנוב"י מהד"ק חלק יו"ד סימן ס"ז שהוכיח שאם אחד אומר לשלוחו צא והשבע בעבורי שלא אוכל ככר זה שחל השבועה דאם לא כן ל"ש שבועה בתנאי דהוה תנאי שאפשר לקיים על ידי שליח ובאמת המהרא"י בפסקים סי' ל"ז כתב דמועיל על ידי שליח והקצה"ח סימן קמ"ג הקשה דאם כן מה הקשו בתוספת דנזירות א"א על ידי שליח והא משכחת לה בשליחות ע"ש ובחבורי יד שאול שם שהארכתי בזה וכעת תמה אני על עצמי על הנוב"י ועל הקצה"ח מה ראו על ככה דגם אם נימא דמועיל ע"י שליח היינו שהשליח יקבל הנדר על משלחו וזה יאמר לו צא והשבע עבורי או נדור עבורי אבל מכל מקום איך אפשר נזירות בתנאי דהא בעינן שמעשה הנזירות יהיה יכול לקיים ע"י שליח והרי כשאמר הריני נזיר חל הנזירות על גופו ולא מועיל שהשליח יקיים הנזירות וא"כ מה בכך שהוא יכול לקבל הנזירות ע"י שלוחו שיאמר צא ונזור עלי שאהי' נזיר אבל מכל מקום היאך יכול להתנות בנזירות דסוף סוף מעשה הנזירות צריך שיקיים בעצמו ולא ע"י השליח וז"ב כשמש ודברי הנוב"י והקצוה"ח תמוהים מאד מאד והנה כ"כ בחבורי דבנדר ונזירות לא שייך תנאי שאי אפשר לקיים ע"י שליח דעכ"פ נדרו ופתחו עמו ושפיר מצי להטיל תנאי. אמנם כעת נראה דמ"מ שפיר הקשו בתוס' דשם דאמר ע"מ שאהיה שותה יין דאמרינן דהוה מתנה על מ"ש בתורה והיינו משום שכל שקיבל נזירות סתם הוא נזיר בכלם ואיך מצי להתנות וא"כ שפיר הקשו דאף דנימא דמועיל מתנה על מ"ש בתורה דעכ"פ הו"ל תנאי שאי אפשר לקיים ע"י שליח דא"ל דהוה נדרו ופתחו עמו דזה אינו דהרי באמת כל שאמר הריני נזיר א"כ נזיר מכולם איך אפשר לומר דהוה נדרו ופתחו עמו דא"כ לא הוה מתנה ע"מ שכתוב בתורה דהא לא רצה להיות נזיר ומתחרט על נזירתו וע"כ דכל שאמר הריני נזיר רצה בנזירתו ושוב הו"ל מתנה על מ"ש בתורה ושוב אי אפשר לקיים ע"י שליח וע"כ מקשים דוקא בזה ולא בשאר נזירות. ומעתה ל"ק קושית הרב מוהר"א הנ"ל דאף בנזיר שמשון שפיר יכול להטיל תנאי דהוה נדרו ופתחו עמו ואף דנזיר שמשון לא הוה בשאלה היינו כל שכבר חל נדרו אבל כאן לא התחיל הנדר רק בתנאי זה הוה כנדרו ופתחו עמו ודוק היטב כי הוא חריף ועמוק.
שוב ראיתי בנוב"י מהד"ת הנ"ל שבנו מרגיש בזה דגוף המעשה צריך לקיים ע"י שליח ומה שמקשה שם דא"כ אכתי קשה משבועה שאוכל ככר זה דמועיל תנאי מה יענו התוס' לזה הא גוף המעשה א"א לקיים ע"י שליח ולפמ"ש באמת הוה נדר ופתחו עמו וכמו כן שבועה ופתחו עמו והתוס' לא הקשו רק היכא שא"א לומר נדר ופתחו עמו ודוק היטב
עוד שאל אותי הרב הנ"ל בהא דאמרו רבה בר רב הונא יתיב וקאים ע"ש בנדרים דף ע"ו סוף ע"ב והרא"ש בדף ע"ז פירש שהי' יושב ועומד שלא היה חושש לישב בישוב הדעת אלא דרך ארעי הי' מתיר נדרים וע"ז הקשה דהרי בדף ע"ז ע"ב גריס הר"ן וגם הרא"ש שם דר"ג סבר אין פותחין בחרטה אלא צריך למצוא פתח מתוך הנדר ולכך צריך שישב באימה כמו דיין ע"ש ולפ"ז הא רבה בר רב הונא ס"ל בנדרים דף כ"א דאין פותחין בחרטה ולמה יתיב וקאים והא צריך לישב. והשבתי דהדבר מבואר בש"ע סי' רכ"ח ס"ד דהנה באמת קשיא לי הא אנן קי"ל דמעומד וקי"ל דאין פותחין בחרטה אבל הדבר מבואר בש"ע שם חילוק בין כשמתיר ע"י חרטה בלי פתח אז הוא מעומד אבל ע"י פתח צ"ל מיושב וא"כ יש לומר דרבה בר רב הונא שם דיתיב וקאים היינו בחרטה בלי פתח וא"כ שפיר יתיב וקאים ובדף כ"א שפיר סבר דאין פותחין בחרטה ודו"ק היטב ועיין תוס' נזיר דף ה' ע"ב ד"ה מלמד שדבריהם צ"ע דהוא ש"ס ערוך בנדרים דף י"ז ודף ח"י ולא הזכירו כלל וראיתי בשיטה מקובצת שם שרמז לדברי הש"ס הנ"ל אבל בדברי התוס' לא מוזכר כלל וצ"ע. ודרך אגב ארשום כאן מה שהשבתי להרבני המופלג מוה' יוסף שמואל גינצבורג נ"י בהרב מוה' בצלאל גינצבורג אשר הגיעני מכתבו שנת תרי"ד אשר הגיעו ספרי יד שאול והקשה על איזה מקומות. והנה במה שהבאתי דברי המעשה רוקח שהובא בשעה"מ דהיכא דנמשך הנאה אחר המצוה בכה"ג מצות להנות נתנו והקשיתי בסימן רט"ו דאם כן בתקיעה דלאחר שמעל מותר להנות ממנו שוב הוה הנאה הנמשכת אחר המצוה וזה אסור. וע"ז אמר דדברי המעשה רוקח הן הן דברי הש"ס עירובין דף ל"א דניחא לי' דמנטר והיינו דנמשך אחר המצוה ועל קושייתי כתב דיש ליישב עפמ"ש הריטב"א ליישב קושית התוס' בקידושין דף נ"ו דאמאי מקדש בא"ה אינה מקודשת דיכול להנות באפרו וכתבו דזו יכול כל אדם להנות ע"ש וה"ה כאן כל דמעל יצא לחולין וכלם מותרים להנות. הנה במח"כ לא צדקו דבריו בשתיהן יחד דדברי המאירי אין ענינם להך דעירובין דשם יש לו הנאה דמנטר לי' לאכול וזו הנאה אינה באה לו על ידי המצוה רק דנהנה מאיסורי הנאה אף שלא במקום מצוה אבל המעשה רוקח חידש דהיכא דעל ידי המצוה באה לו הנאה ונמשכת לו אח"כ כגון המודר הנאה ממעיין שע"י שרחץ במעיין נהנה הגוף מהרחיצה גם אחר הטבילה וזה נמשך לו ע"י המצוה שעשה אבל כאן אטו אם הניחו שלא במקום הקברות לא הי' מנטר לי' ונמצא נהנה באיסורי הנאה שלא במקום מצוה ותירוצו אין לו מקום דשם שפיר כתב הריטב"א דעכ"פ אין נותן לה דבר ששו"פ דהא האפר מותר לאחרים ולא הוא נתן לה דבר אבל לענין הנאה שנמשך לו מה בכך שגם אחרים יכולים להנות אבל עכ"פ לו מגיע הנאה ואף שאינו שו"פ גם וויתור אסור במודר הנאה וכן לענין מעילה אף בפחות משו"פ אסור ועיין מלמ"ל פ"ב ממעילה. ומ"ש על דברתי בסי' רל"ו ס"ק ח' הנה יסלח לעיין שם וימצא דגם אני רציתי לדחות כן אבל דחיתי שם זאת. ומה שהקשה בתמורה דף ו' ע"ב דקאמר כגון שהומם לאחר הגרלה ועובר על החילול משום לא תקדישו וע"ז הקשה דהא בחילול לא שייך דלקי כדאמרו בתמורה דף כ"ז בהי' לפניו שתי בהמות בע"מ וכו' דעל בע"מ לא לקי בחילול וכתב ששאל לכמה לומדים ולא מצאו מענה. תם אני לא אדע דשם קאי בחילל את בע"מ קדש על בהמה אחרת והוה כפודה בע"מ בתמימין דודאי לא לקי וכאן מיירי שחילל בע"מ על בע"מ חבירו ואם כן ודאי עבר על לא תקדישו ויעיין היטב וימצא דאין מקום לקושייתו כלל. ומה שהקשה על מ"ש בספרי סי' רל"ט ס"ק ח' מה שהקשיתי על המהרי"ט דל"ש חזקת נדר דאם תמצא פתח עוקר הנדר מעיקרו וע"ז הקשה מעלתו דזה נגד תוס' מפורש בגיטין דף ל"ג דנזיר יש לו חזקה דלא ישאל על נדרו. והנה הוא שונא לפרוק ואוהב לטעון ולא נעלם ממני זאת והנה ביאור דברי התוס' שם דאמרינן דיהיה עומד כמו שהוא בנדרו ולא ישאל כמ"ש התוס' במכות דף ט"ו ע"ב ד"ה במאי דיש לנו לומר דיעמד תמים כמו שהוא עכשיו ולא ישאל על נדרו וזהו דוקא לפי האמת דבעי התרת חכם אבל המהרי"ט שם דקאי על דברת אביו המבי"ט ז"ל דבפתח ל"צ התרת חכם כלל ונעקר הנדר אף בלי שאלה וזהו עיקר קושייתי דאל"כ גם הוא אינו מקשה כלום והא גם על המהרי"ט קשה דהא מוקמינן אחזקה אבל קושייתו נכונה דהא ל"צ שאלה כלל מה"ת ולפ"ז שוב לא נשאר רק חזקת נדר לבד ועל חזקת הנדר שוב הוה חזקה שלא נתבררה בשעתה ודוק היטב כי הוא נכון מאד מאד ועיין בנב"י מהד"ת חאו"ח סי' ס"א בהג"ה שם
והנה בי"א למב"י ה' קדושים תרט"ז הגיעני מק"ק יאבריב שו"ת מהרבני המופלג מוה' יוסף באמבאך נכד בעהמ"ח ס' מנחת יהודה ז"ל מפה לבוב במ"ש בחיבורי יד שאול סי' ר"ח ס"ק ד' דלענין נדרים מצי חייל דל"ש דהוה נשבע לבטל את המצוה דנדרים חלין על ד"מ וע"ז הקשה דגם נדרים לא חלין על ביטול מצות ל"ת ומה שמסכן בעצמו הוא מצות ל"ת ולק"מ דדוקא במבטל בידים ל"ת לא מצי חל אבל כאן בשב וא"ת יש כח ביד נדר לבטל הל"ת (ואף דגם בנשבע לקיים הל"ת לא חל היינו משום דליתא בהן אבל אם גם בהן הוא בשב וא"ת ודאי חל) והנה לכאורה קשה לי על גוף דברי הר"ן שכתב דלכך בנשבע שלא יטעום ז' ימים דלא חל משום דהו"ל נשבע לבטל את המצוה וקשה הא בכולל חייל ואם נימא דבשב וא"ת חייל נמי גם על הל"ת כמ"ש הש"ך סי' רל"ו ס"ק ט"ו א"כ גם כאן הוא בשב וא"ת וצ"ל דכיון דהימים נפרדים א"כ בזמן שיסתכן עד"מ ביום הז' לא יהיה עוד על מה לחול דהימים הראשונים יפלו וא"כ לא שייך כולל כמ"ש הרדב"ז הובא בשעה"מ פי"ז מא"ב על דברת הכ"מ פ"ד משבועות וה"ה כאן. ובזה מיושב גם כן גוף המאמר בש"ס בשבועה שלא אישן ג' ימים דלא חל בכולל איברא דהדבר תמוה דאם כן איך חל לא אחרוש בין בחול בין ביו"ט והא ל"ש כולל דבשבת ויו"ט ליכא להימים הראשוני' וכבר הקשה כן בא"מ ח"ב בשו"ת שם סי' ט"ו וצ"ל דשם משכחת לה שעכ"פ יחרוש ביו"ט לבדו ובחול לבדו וילקה שתי פעמים אבל בנשבע שלא יאכלנה דכלה משמע כל שיאכלנה כלה לא ילקה רק פ"א כמ"ש בא"מ שם ולפ"ז ה"ה כאן שנשבע שלא יישן ג' ימים רצופים או שלא יאכל ז' ימים רצופים כל שאוכל או ישן פ"א נתבטל השבועה ולא ילקה עוד ולכך כיון שלא שייך מיגו בעת שהוא זמן האיסור לא שייך מוסיף וז"ב כשמש ולפ"ז זהו בשבועה דצריך להיות ע"י כולל אבל בנדר הא עד שיסכן חל הנדר אף דבזמן הסכנה לא חל שוב חל בכולל ואף דאין נדר חל על ד"מ בביטול ל"ת היינו כשכל הנדר הוא ביטול ל"ת אבל כל שיש חלות להנדר עד שיסתכן א"כ מקרי חלות וחל אף על ביטול מצות ל"ת כנלפענ"ד דבר חדש
והנה בש"ק דברים ד' אב שנת תרי"ז הגיעני תשובה מהרב מוה' אבא איסרלס ני' אבד"ק זבאריב אודות השוחטים דשם שנתאספו רבים וכן שלימים דשם וגם הוא הי' במנין והסכימו לגזור על השוחטים שיקבלו עליהם בנדר עד"ר שלא יעשו שום מו"מ ובפרט בקניות עורות בהמות גסות ודקות הנשחט ברשותם והסיבה המעוררת לזה למען עשות גדר וסייג שיהי' עושים השחזת הסכין והבדיקה בלב פנוי ודעה צלולה וגם לא יבטלו מת"ת ע"י טרדת הלב והם חתמו עצמם וקיימו וקבלו עליהם שיהיו בטלים ממסחר העורות הנ"ל וכעת טוענים השוחטים כי פרנסתם דחוקה מאד ופרס השחיטה אינו מספיק להם ומתחרטים ע"ז ורבים מהעדה שיסכימו שישאלו על נדרם בפתח וחרטה וקצת מוחים והנה העידו לפניו שבעת קבלתם עליהם זאת דברו אנשים על לב השוחטים שיקבלו עליהם והבטיחו שאם לא יספיק להם הדמי שחיטה שיוסיפו הקהל על דמי השחיטה וטוענים השוחטים שע"ד זה חתמו ושימלאו להם די סיפוק שיגיע לשלשה עשר ר"כ כל שבוע ואינו מגיע ע"כ אינם רוצים לקיים הנדר וגם טענו שאחר שקבלו שגם באי כחם לא יעשו מסחר ומתוך הדחק כבר עברו ע"ז וב"ב סחרו בזה וא"כ כבר עברו ע"ז והרי נאסר להם לשחוט ושוב מהראוי שיתירו להם בני העיר והאריך מעלתו בכחא דהיתירא. והנה לפענ"ד אף אם נימא דלדבר מצוה מתירין הרבים כאן גרע טפי שהרי כל הטעם דלדבר מצוה מתירין לדעת הפוסקים הוא מפני שרבים יסכימו ע"ז וניחא להם שיתירו כדי לקיים המצוה וזה דוקא במקום שהנדר גופא הוא נגד המצוה כמו גבי מקרי דרדקי שרבים בודאי מסכימים שיתירו לו אבל כאן גוף הנדר אין לך דבר מצוה גדול מזה ואני יודע שכבר היה אחד מהשוחטים הלז ב"ק קנעניטש והי' צעקה גדולה שע"י המסחר שכח תלמידו ומתרשל במלאכתו ורק שלא יספיק להם לפרנסה אם כן ישלימו הקהל אם הבטיחו להם אבל מה דבר מצוה יש בהתרת הנדר ואדרבא לדעתי מה שמקצת מהקהל רוצים להתיר הם נוגעים כדי שלא יצטרכו להוסיף על דמי השחיטה ומקרו נוגעים ומה שמדמה מעלתו לאשה ועבד שא"י הבעל לומר צאי מע"י במזונותיך אם אינו מספיק הנה באמת אין דמיון לזה כמ"ש מעלתו בעצמו דהקהל יוכלו לחזור בכל יום דהוה שכר פעולה מה גם דאטו נקצב שיהיה להם כך וכך ואטו זה לא מקרי פרנסה ואף שלפי צרכי ביתם אינו מספיק כ"כ מ"מ אינו בגדר טלי מע"י במזונותיך וז"פ וברור. ומ"ש שכבר עברו על החרם הנה מלבד דאין להאמין להם ע"ז דלא משוו נפשייהו רשיעי וכמ"ש מעלתו דאף אם נימא דמתכוונים לעשות תשובה וכמ"ש התוס' בב"מ דף ג' (ועיין במהרלב"ח) מ"מ כיון דהא גופא לא נמצא ברשב"א כמ"ש מעלתו וכבר כתבתי בחבורי יד שאול בסי' ר"ח ביד יוסף שם ס"ק י"א דבשו"ת תשב"ץ ח"ב סימן כ"ג מבואר בהדיא דוקא שלא נדרו עד"ר אבל כל שנדרו עד"ר לא מועיל התרה אף שכבר עברו וע"כ ברור לפענ"ד דאין להם התרה
והנה בשנת תרח"י הגיע לי שו"ת מק' בוטשאטש מהרב מוה' ישראל ליב בהגאון המנוח אבד"ק שם ומהרב מוה' צדוק רייך והחריף מוה' זאב פארילע שמבקשים בעד מוה' מאיר שקבל על עצמו בח"ח ושד"א שאסור לו לשחוט בבוטשאטש ובסביבות בלתי רשות שני שוחטים היינו גיסו מוה' איצק ור' אנטשיל שו"ב דשם וכעת טוען שבעת שהחתים הכתב הנ"ל שקיבל עליו השו"ב ר' מאיר הנ"ל לבלתי מלא ידו לזבוח אז ראה בר"מ שאין דעתו נוחה בזה א"ל השו"ב והבטיח לו שבאם ירצו בני העיר להניח לו לשחוט במקום השו"ב השלישי אז לא יהיה לשטן לו וע"כ טוען שע"ז חתם הכתב אף בלי קרוא אותו וע"ז האריך מוה' זאב פארילע שיש להתיר לו. והנה כל דבריו אין בו ממש דמ"ש מהך דסי' רל"ב דנאמן אדם לומר דע"ת הוא נשבע הנה הוא בעצמו הרגיש דבעי שיוציא בשפתיו וכמ"ש הש"ך שם בשם הכ"מ ספ"ב משבועות וכוונתו להלכה יו"ד שם ואני הראיתי דבלא"ה זה טעות דזה דוקא אם אינו נוגע לאחרים אבל מה שנוגע לאחרים פשיטא דאינו נאמן לומר שהיה ע"ת וזה ברור ופשוט ועיין בהלכה ט"ו שם.
והנה בכ"ד סיון הגיעני מהחריף מוה' דוב בעריש פרידמאן מילידי קורלאנד וכעת בב"ד מה שנשאל ב"ק ליטין נשבע שוחט אחד ואחז ס"ת בזרוע ואמר בזה"ל וויא עס איז אמת דיא ס"ת אזוי איז אמת איך טיא אנדר עד"ר שלא אהי' שוחט בליטין ועתה הוא שוחט כמקדם ורבים שאינם רוצים להתיר לו והוא יכול להיות שוחט בעיר אחרת וע"ז האריך מעלתו דזה הוה נדר עד"ר כיון שעמד בפני רבים בבהכ"ס ולא שייך ההיתירים המוזכרים בש"ע צורך מצוה ליכא כיון דאיכא אחר מפני קטטות ומריבות לא שייך דאם יתירו לו יהי' קטטות ומריבות מצד האחר שאינם רוצים בו וצורך פרנסה לא שייך דיכול להיות שו"ב בעיר אחרת ויפה כתב.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |