שואל ומשיב/ד/ב/ריח
שואל ומשיב 
ד ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
להרבני המופלג מוה' מרדכי מיזיש ני'.
מה ששאל בהא דאמרו בב"ק דף ו' דר"ע אמר לא בא הכתוב אלא לגבות לנזיקין בעדיות וק"ו להקדש ופריך הש"ס מאי ק"ו להקדש אילימא דנגח תורא דידן לתורא דהקדש שור רעהו אמר רחמנא ולא שור של הקדש וע"ז הקשה לפמ"ש הש"ך ס"ס ס"ו לשיטת הרמב"ם דפשיעה חייב בשומרין אף בכל דברים שנתמעט מדין שמירה וא"כ ה"ה בהקדשות דנתמעטו מדין שמירה מ"מ בפשיעה חייב א"כ משכחת לה בכה"ג דהוה שומר וחייב על מה שלא שמרו ופשע בו. והנה מה שנסתפק אם שומרים משלמים מן העדיות הדבר מבואר בש"ך סי' רצ"א ס"ק א' דשומרין דין מזיק יש להם ומשלמין מן העדיות אך בגוף קושייתו לא ידעתי דלדבריו אדמקשה משומרין בפשיעה דאינו חייב רק דהוה כמו מזיק לקשה טפי דבמזיק גופא חייב בהקדש וא"ל דמזיק בהקדש פטור ג"כ מרעהו דממעט אף הקרן א"כ פשיטא דמכ"ש בפשיעה דפטור דאינו מזיק גמור רק כמו מזיק. ובאמת בגוף הדבר בתוס' ב"ק שם ובב"מ דף צ"ט כתבו בהדיא דאף מהקרן פטור מזיק בהקדש רק מדרבנן חייב אבל מדברי רבינו בפ"ב מגניבה ה"א נראה דהא דממעט מרעהו אינו רק מכפל וד' וה' אבל הקרן חייב וא"כ אין קושיא על רבינו והא דמקשה הש"ס שור רעהו אמר רחמנא ולא שור של הקדש אף דקרן חייב והתוס' הקשו כן שם וכתבו דאף מקרן פטור. לפענ"ד נראה דהרמב"ם מפרש דניהו דהקרן חייב אבל עכ"פ ק"ו להקדש לא שייך דהרי חזינן דהקדש קיל טפי דהרי לענין כפל ותשלומי דו"ה מקלינן בהקדש מפי מהדיוט עכ"פ אף לענין הקרן אינו ק"ו להקדש דאולי הקלה תורה דא"צ לשלם מן העדיות ובזה ניחא מה שהקשה מעלתו על הש"ך דמשמע מדבריו בסי' ס"ו דבפשיעה חייב מן התורה בכל אותן שפטורין משמירה והרי גם ההקדש בכלל וקשה הא הקדש פטור אף במזיק בידים ולפמ"ש אתי שפיר דהש"ך אזיל אליבא דהרמב"ם והרי הרמב"ם מפרש דכל אותן שנתמעט מדעתו היינו לענין כפל דוקא ולא מהקרן. שוב נזכרתי שהפ"י בחידושיו לב"מ דף נ"ח תמה גם כן על הש"ך דמזיק בהקדש פטור וכתב דאפשר דהרמב"ם ס"ל דבקרן חייב והרי הדבר מבואר כן בפ"ב מגניבה ה"א וכן נראה מדבריו פ"י מתרומות ה"ח דלא פטר מזיק רק מחומש ולא מהקרן.
ובזה יש לי ליישב דברי רש"י בב"ק דף ה' מ"ש במפגל ששחט חטאת לשם שלמים והקשה הפ"י הא מזיק בהקדש פטור ולפמ"ש יש לומר דרש"י סבירא ליה דהקרן חייב ועיין פ"י שם ודוק. ומה שהקשה עוד דלימא דק"ו להקדש דאינו משלם בהקדש ממיטב דמטלטלי דכל הטעם דמטלטלי כל מילי מיטב הוא משום דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתא והרי הקדש אין לו רק מקומו ושעתו הנה אין זה כלום דמלבד דעכ"פ ק"ו להקדש ל"ש כיון דבהדיוט כל מילי מיטב אף גם דזה אינו רק מדרבנן מה שאין מוליכין ההקדש ממקום למקום ואף אם נימא דמן התורה היא הרי בעוד שלא נעשה הקדש יכול לסלק במטלטלי וימכרו אותו וכשימכר יעשו הדמים הקדש וז"פ.
ומעתה מיושב היטב הקושיא הלז דהנה בתשובה לענין איסור סחורה בנבילות וטריפות כתבתי ליישב מה שהקשה הגאון מוה' בעריש ז"ל בן הפ"י בקונטריסו הנדפס משמו דמה פריך הש"ס השתא כי הוה ליה טריפות מדידיה יהיב ליה דאמר מר ישיב לרבות שוה כסף ואפילו סובין ומה קושיא דהא ניהו דסובין מצי יהיב ליה אפ"ה נבילות וטריפות לא מצי יהיב ליה דהו"ל איסור סחורה בנבילות וטריפות וע"ז איצטריך קרא דוהמת יהיה לו דאז הוה כנזדמנו לו להניזק דהתורה זכתה לו והיא קושיא נפלאה וכתבתי דלפענ"ד יש לומר דאף אי לא כתיב והמת יהיה לו על מה יהיה האיסור דעל המזיק ודאי ליכא כאן איסור דהא נזדמן לו וגם על הניזק ליכא איסור דאטו הוא שקיל מדעתו והא בע"כ יהיב ליה דמצי מסלק ליה אפילו בע"כ והוא מוכרח לקבל הו"ל כנזדמנו דמותר ושפיר ל"צ קרא והארכתי בזה ולפי זה אתי שפיר דהנה הרשב"א בחידושיו לגיטין בדף ע"ה לענין נתינה בע"כ הקשו דאמאי לא קא דייק הש"ס דנתינה בע"כ הוה נתינה מהא דכתבה התורה ונתן בידה ואף בע"כ מגורשת וכתב דדוקא היכא שמפסיד עי"ז לא מקרי נתינה כמו באומר ע"מ שתתני לי מאתים זוז דעי"ז מפסיד המקבל שהאשה קנויה לבעל וא"כ א"י לסלק להאדם משלו בע"כ אבל האיש אינו קנוי להאשה רק שיש לה שיעבוד עליו ואם כן כשאתה אומר שלא מצי לגרש בעל כרחה הרי הוא נפסד עי"ז שלו בע"כ וא"א לחייב בעל כרחה ולכך גם בפריעת בע"ח הוה נתינה בעל כרחה שמיה נתינה עיין שם.
ומעתה גם כאן שפיר מקשה הש"ס דהשתא טריפות יהיב ליה דידיה לא כ"ש וא"ל דהא כשיש לו כסף לא מצי לסלוקי בע"כ דז"א דכל הטעם הוא משום דהוה נתינה בע"כ ושוה כסף דל"מ ולפ"ז ע"כ לא אמרינן נתינה בע"כ לא הוה נתינה רק היכא שעי"ז נפסד המקבל אבל כאן המקבל לא נפסד כ"כ דאם מקבלו בע"כ הוה כנזדמנו ויכול למוכרו לעכו"ם אבל כשאתה אומר שא"י לקבל לסלקו בזה א"כ יפסד המזיק עי"ז דהא אסור לסחור בנבילות וטריפות וא"ל דהוה כנזדמנו דמ"מ למכור לאחר אסור אף בנזדמנו לו וגם לעכו"ם יהיה מוכרח למכור בזול וגם ל"ש נזדמנו דאם לא היה לו מעות הי' יכול לתנהו להניזק וא"כ עי"ז יהיה נפסד המזיק ובכה"ג ודאי נתינה בע"כ הוה נתינה דא"א להפסידו שלו בע"כ והא אין לו רק שעבוד עליו ובכה"ג ודאי נתינה בע"כ הוה נתינה אף למ"ד נתינה בע"כ לא שמיה נתינה ואף בשוה כסף הוה נתינה דדוקא אם הוה נתינה בע"כ ושוה כסף וכאן לא מקרי נתינה בע"כ ודו"ק היטב כי הוא חריף מאד מאד והסברות נכונות. והנה בהא דמקשה הש"ס ומה אילו ידענו דכחושה אכל לא משלם אלא כחושה השתא דלא ידעינן וכו' משלם שמינה והא המוציא מחבירו עליו הראיה קשה לי לפי מה דכתב השיטה מקובצת בב"ק דף ב' בהא דאמרו אבל מחוברת אימא כולה מועדת היא וכתב השיטה שם ק"ל אדרבא לימא כלה תמה היא לשלם ח"נ דכל לאפוקי ממונא קולא לתובע וחומרא לנתבע וכתב דבניזקין ספק דידן להחמיר כמו באיסורים וא"כ היכא אמר כאן דהמע"ה והא ספיקא להחמיר וכן הוא בחידושי הרשב"א בב"ק דף ב' דספק נזיקין להחמיר ע"ש והוא תימה מכאן. אמנם נראה דהנה גוף סברת הרשב"א והשיטה הנ"ל דבנזיקין ספיקו לחומרא כאיסורין הוא תימה דהא גם ספק ממון וספק איסור האריך הש"ך סוף הלכות ריבית דאזלינן בספיקו להקל מכ"ש בזה. אמנם נראה דהנה כבר נודע מ"ש הר"י בסאן בהא דספק ממונא לקולא והא הו"ל ספק גזל וכתב דגם להיפך הוא ספק גזל ביד שכנגדו.
ולפ"ז נראה לי דבנזיקין דאף אם פטור בדיני אדם חייב לצאת ידי שמים כמבואר ר"פ הכונס ומכ"ש כאן דאנו דנין אם יפטור בח"נ או יצטרך לשלם כל הנזק א"כ עכ"פ לצאת ידי שמים ודאי חייב לשלם נזק שלם ולפ"ז שוב שפיר יקשה דהא הו"ל ספק גזל וא"ל דגם להיפך יהיה ספק גזל זה אינו דלהיפך שוב כל שתפס במה שמחויב לצאת ידי שמים לא מפקינן מיניה וא"כ כל שיתפס שוב לא יהיה בידו ספק גזל וז"ב בסברת הרשב"א והשיטה ולפ"ז זהו כשודאי יש נזק רק שיש ספק אי פטור בדיני אדם אבל אם הספק על גוף הנזק כמו הכא דכל שאכל כחושה שוב אין עושה לו נזק במה שפורע לו כחושה וא"כ שוב הוה ספק ממון גרידא דגם לצי"ש פטור וז"ב כשמש ודו"ק:
והנה בשנת תרט"ז אור ליום ב' בא הקשה אותי ש"ב החריף מוה' אברהם לבוב ני' בהא דאמרו בב"ק דף נ"א ע"ב גבי אריתא דדלאי דטרפיה ר"נ לתורא ומקשה מהא דאמר פחות מעשרה אינו חייב בבור והקשה הוא הא כיון דאינו ודאי ריסוק איברים רק שמספק טריפה שמא נתרסקו אברים וא"כ שוב אסור מספק אבל לענין חיוב בור פטור דספק ממונא לקולא. והשבתי דהא ספק ניזקין לחומרא וכאן עכ"פ היזק עשה רק שספק אם נתרסקו אברי' עי"ז או לא עכ"פ היזק של הבור נעשה שוב הו"ל ספק נזיקין לחומרא והנה הש"ס משני באגנדר ועיין ט"ז סי' נ"ח מ"ש בטעם שהשמיט הטור הך דאגנדר. ולפמ"ש בשיטה מקובצת שם יש לישב ודו"ק היטב. והנה במה שהבאתי למעלה דברי הר"י בסאן לענין ספק ממונא לקולא דאף דהוה ספק גזל מ"מ להיפך ג"כ יש ספק גזל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |