שואל ומשיב/ד/ב/לא
שואל ומשיב 
ד ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
למופלג אחד מראווא.
אשר הראה לי דברי רש"י בב"מ דף י"א גגו חצירו וקרפיפו מנין ופירש"י כגון שנכנסה לרשותו ונעל בפניה ומשמע דאם נכנסה ממילא לא קני ועיין קצה"ח סי' שמ"ח מ"ש בזה וע"ז כתב דלפמ"ש הרש"ל בב"מ פרק שני הובא בש"ך חו"מ סי' רס"ח ס"ק ב' דבחצר לא שייך יאוש שלא מדעת דלא שייך באיסורא אתי לידי' והש"ך השיג עליו וע"ז חידש דלפי מה דאמרו בב"מ דף צ"ו מאן נמעול נמעול בעל היתירא ניחא ליה דלקני איסורא לא ניחא ליה דלקני ופירש"י דכל דלא עשה מעשה רק שבא מאלי' אמרינן דאיסורא לא ניחא לי' דלקני ולפ"ז בחצר כל שבא מעצמו א"כ טרם שנתוודע לו איסורא לא ניחא לי' דלקני ואח"כ כשנתוודע ונתייאש שוב ניחא לי' דלקני וקונה לו חצרו ולפ"ז גגו חצירו וקרפיפו בגניבה כל שלא עשה מעשה אמרינן איסורא לא ניחא לי' דלקני ולכך פירש"י דנעל בפני' והנה אם כי דבר חכמה דיבר. אבל לא נהירא לפענ"ד דא"כ בהא דאמרו ר"פ הזורק וצריכא דאי כתוב גבי גט ה"א דבע"כ אבל גניבה דליתא בע"כ וכו' ולמה לא אמר כפשוטו דצריך לכתוב בגניבה דהא נ"מ לענין חצר ביאוש של"מ דלקני אח"כ וע"כ דאין זה סברא דבאמת לא קני כיון דבעת שנפל בחצר איסורא לא ניחא לי' דלקני ואח"כ כל שלא עשה מעשה קנין לא קני לי' חצרו דהרי כבר מונח שם בתורת הפקר שא"ש דחצרו לא קני לי' ואח"כ מי הקנה לו כל שלא עשה מעשה. והנה בהא דאמרו בב"מ דף ק"ב אי דשלחה גזל מעליא הוא ולמה לא משני כגון דהוה בחצר קודם שנתייאשו הבעלים ואח"כ שלחה דגזל לא הוה דלא קנה ומשמע לכאורה דקני כמ"ש המהרש"ל מיהו זה אינו דאדרבא אם נימא דלא קנה שוב הוה יאוש שלא מדעת ואף מפני דרכי שלום ליכא בהו ומה שאמר טעמו של הרש"ל דכל הטעם דבאיסורא אתי לידי' כתב הרמב"ן במלחמות הובא בקצה"ח סי' רנ"ט דהוה ידו כיד בעלים וזה לא שייך בחצר כל דלא ידע מזה לא הוה ידו כיד בעלים הנה זה לא יתכן רק כשבעל החצר לא ידע אבל כל שידע אף דהוה יאוש של"מ מ"מ ל"מ דבאיסורא אתי לידי' ודו"ק:
והנה בשנת תרל"ב למדתי בגיטין דף כ"א אמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ונתגרשה בו ופריך הש"ס ואמאי חצר מהלכת היא ולא קני ונתקשיתי לפמ"ש הקצה"ח סי' ר"ט במי שנתן שטר מתנה לאחר על ביתו ונתן השטר בביתו ואמר לו הנני נותן לך הבית עם השטר מתנה שבתוכו דלא קנה דהא כיון דהשטר מתנה היא בבית ועדן לא יצא השטר מביתו וא"כ במה יזכה המקבל ואף דאמרו גיטה וחצירה באין כאחד וכן גיטו וידו באין כאחד שאני התם דלא בעי זכייה אלא ונתן בידה והרי כתב על א"ה מגורשת ע"ש שהאריך ודפח"ח וא"כ מאי פריך חצר מהלכת היא והא עכ"פ החצר קנתה וא"כ ניהו דחצר מהלכת לא מקני מה שבתוכו היינו היכא דבעי קנין אבל היכא דלא בעי קנין רק נתינה והרי נתן לה בחצירה ולפענ"ד קושיא גדולה היא והנראה בזה דהנה בהא דגיטה וחצירה באין כאחד הקשה המרדכי בפרק הזורק דהא הוה טלי גיטך מע"ג קרקע דלא קנה וכתב כיון דגיטה וחצירה באין כאחד הו"ל כזרק לתוך חצרה וביאור הדבר דקבלתה באה לה מיד הבעל כמ"ש באבני מלואים סי' קל"ט ולפ"ז כל שהחצר מהלכת רק דלא בעי בגט קנין רק נתינה וכל שחצר מהלכת היא א"כ לא קנתה הגט ע"י החצר רק דל"צ זכיה וכיון דלא זכתה א"כ שוב לא הוה נתינה מיד הבעל דחצר מהלכת היא ולא קנתה הגט רק דהגט מונח בהחצר וכל דלא בא מיד הבעל לא קנתה ולא מתגרשת והנה במ"ש הש"ך סי' קצ"ח וסי' ר"ב דבעינן שישכיר החצר מקודם ואח"כ המטלטלין והקשה הקצה"ח מהא דגיטה וחצרה באין כאחד ולפמ"ש הקצה"ח בעצמו דגט לא בעי קנין רק נתינה שוב מועיל אף דלא קנה מתחלה החצר ובזה נראה דאדרבא כשיתן לה החצר מתחלה שוב יהיה טלי גיטך מע"ג קרקע שהרי כבר נקנה לה החצר וא"כ הגט אינו בא מכח הבעל אבל בשלא הקנה החצר מתחלה בא מכח הבעל ועכ"פ שפיר פריך הש"ס והא חצר מהלכת היא דניהו דלא צריך קנין אבל כיון דבעי נתינה והרי לא נתן לה דהא חצר מהלכת היא וא"כ אין הנתינה מיד הבעל דהבעל לא נתן רק שמונח בתוך חצרה. ובזה מיושב היטב קושית הרשב"א למה לא פריך על המשנה דעל יד העבד ונותן לה העבד דהוה חצר מהלכת ולפמ"ש אתי שפיר דשם דהבעל נותן בעצמו העבד א"כ מה בכך דחצר מהלכת דהא גט לא בעי זכייה רק נתינה והרי כאן הוא נותן הגט והעבד ביחד ולא הוה טלי גיטך מע"ג קרקע אבל כאן שנתן הגט ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו א"כ זה הוה ממש כמו שטר מתנה שנותן בתוך ביתו דל"מ כמ"ש הקצה"ח רק בגט לא בעי זכייה רק נתינה בעי וכיון דחצר מהלכת היא ולא נתן לה הגט בידה רק שע"י שטר מתנה קנתה שוב הוה טלי גיטך מע"ג קרקע ודו"ק ועיין ב"ש סי' קל"ט ודבריו צ"ע. והנה בהא דאמרו קנאתו ומתגרשת ופירש"י דגיטה וחצירה באין כאחד לכאורה קשה דהא צריך לומר בפנ"כ ובפנ"ח וא"כ החצר קודם ואיך מתגרשת ואף אם נימא דבאמת קנתה מקודם העבד ונעשה חצרה ואדרבא לדעת הש"ך צריך להיות כן וכהנ"ל מ"מ קשה דהא העבד אינו נעשה שליח לקבל גט כדאמר בדף כ"ג ואיך היה נאמן העבד לומר בפנ"כ ובפנ"ח וצריך לומר דמיירי בא"י או שיש עדים המקיימים גט והנה התוס' בד"ה אטו הקשו ולקני מתורת שליחות דניחא לה בהעבד והוה וכו' ובכה"ג מועיל מטעם שליחות ודבריהם תמוהים דניהו דניחא לה בהעבד אבל הגט חוב הוא לה וכבר נתקשה בזה הפ"י. ולפענ"ד נראה כיון דהבעל לא רצה לתת העבד לה רק שתקנה עי"ז הגט וא"כ הוי כהאי דאמרו בביצה דף כ' לנסוב והבו לי' אי נמי בשקיל ואי לא לא וא"כ כאן שלא רצה לתת לה מתנה עד שתהיה מגורשת בכה"ג ודאי ניחא לה בהגט כדי שתשקול העבד ודו"ק.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |