שואל ומשיב/ד/א/ס

שואל ומשיב ‏ ד א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק א סימן ס   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לצורבא מרבנן חריף ושנון נ"י.

והנה לשיטת רש"י דכופר הכל פטור דוקא במלוה משום דאין אדם מעיז קשה טובא דא"כ בהילך דפטור מ"ט דהא סוף סוף א"י להעיז ולכפור הכל בשלמא לשיטת התוס' דכופר הכל גזירת הכתוב הוא משום כי הוא זה דמשמע מודה במקצת א"כ דוקא מודה במקצת אבל כל שטוען הילך הו"ל כאילו כופר הכל אבל לשיטת רש"י דמודה במקצת חייב משום דאמרי' אשתמוטי קא משתמט וא"כ גם בהילך ניהו דחשוב מה שכופר ככופר הכל סוף סוף נתן לו מקצת ושייך מיגו דחשוד ואשתמוטי קא משתמט ולמה לא ישבע וצ"ל דבאמת רש"י לשיטתו דס"ל דהילך אינו רק בפקדון כמבואר בטור סי' פ"ז ובפקדון ס"ל לרש"י דגם כופר הכל חייב דלא שייך אין אדם מעיז ובאמת שי"ל טעמו של רש"י משום דק"ל בפקדון דלא שייך אשתמוטי כשראו בידו פקדונו א"כ למה לא יהיה נאמן במיגו דכופר הכל וע"כ דגם כופר הכל חייב בפקדון. אך עדיין קשה דכל מודה במקצת יפטור בפקדון דכיון דהילך פטור בפקדון לשיטת רש"י וכל פקדון כשמודה במקצת הו"ל הילך דבכ"מ שהוא ברשותו דהמפקיד הוא וכמבואר בב"י שם אך באמת הדבר נכון דהרי בלא"ה צריך להבין לשיטת רש"י דכ"ה חייב בפקדון וא"כ הילך איך משכחת לה דלפטור דהילך לא עדיף מכ"ה דחייב בפקדון ובמלוה ס"ל לרש"י דלא מקרי הילך וכבר נתקשה בזה הט"ז. אך נראה דהנה באמת סברת רש"י צ"ב דמה"ת משום דעירוב פרשיות כתוב כאן ולעקור הפרשה ממקומה בשביל סברא דאין אדם מעיז ל"ש בפקדון ודלמא גזירת הכתוב היא דאין חילוק בין מלוה ובין פקדון. אך ביאור הדבר דבאמת יש לו להתובע חזקה אין אדם תובע אלא א"כ יש לו דהיא חזקה אלימתא דלא חציף אינש לתבוע דבר שאין לו שום ענין בזה ולכך כתב רש"י דבשלמא במלוה דיש חזקה דאין אדם מעיז כנגדו א"כ אוקי חזקה להדי חזקה ולכך פטור בכ"ה ובמודה במקצת אף דחזקה אין אדם תובע אתרע דהא עכ"פ מקצת יש לו וכמ"ש בתשובה אחרת בשם הנימוק"י סברא זו אפ"ה גם להיפך איכא רגלים לדבר דהרי הודה לו במקצת אבל בפקדון כיון דליכא חזקה דאין אדם מעיז דלא עשה לו טובה שוב החזקה דאין אדם תובע בתקפה ולכך מחוייב לשבע בכופר הכל. ובזה מיושב היטב מה דקשה טובא היאך שייך עירוב פרשיות והיאך נאמר דהתורה כתבה שלא במקומה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מודה במקצת הדין שוה בשתיהם דחייב וא"כ בפקדון שפיר כתבה התורה כי הוא זה דבאמת מודה במקצת איכא רבותא טובא דלא שייך החזקה דאין אדם תובע דהא באמת יש לו מקצת ורבותא אשמעינן דאף בזה חייב שבועה דעכ"פ הודה במקצת ומכ"ש בכופר הכל דהחזקה דאין אדם תובע בתוקפה אבל במלוה דוקא כי הוא זה דהיינו מודה במקצת דבכופר הכל פטור משום דחזקה דאין אדם מעיז סותר החזקה דאין אדם תובע. ובזה יש ליישב הרבה קושיות על רש"י ולפ"ז בהילך ניהו דהו"ל ככופר הכל אבל הרי הודה לו במקצת ולא שייך החזקה דאין אדם תובע ושוב פטור בהילך דהו"ל ככופר הכל ואף דלא שייך החזקה דאין אדם מעיז הא גם החזקה דאין אדם תובע ג"כ לא שייך ופטור דהו"ל ככופר הכל במקום דל"ש שתי חזקות ופטור ומכ"ש לפמ"ש התוס' בכתובות דף ח"י דשבועת מודה במקצת הוא משום דכיון דחייב לשלם המקצת הוא מגלגל עליו שבועה על המותר ובהילך דהו"ל כופר הכל בודאי פטור אף בפקדון ודו"ק היטב:

והנה במ"ש התוס' בב"מ דף ג' דוכי הוא זה משמע מגזירת הכתוב דדוקא מודה במקצת הטענה חייב ולא כופר הכל והוגד לי בשם המהר"ם שיף ז"ל שהקשה דאכתי י"ל דכי הוא זה דממעט כופר הכל הוא דוקא במקום שא"י להעיז ואכתי מנ"ל בבנו דלמא שם אף כופר הכל חייב דיכול להעיז. ואמרתי ליישב דהנה כי הוא זה מיירי בפקדון דלשיטת ר"ת וריב"א מיירי באמת בפקדון ג"כ וגם אמלוה למר לפי שיטתו ולמר לפי שיטתו וא"כ שם יכול להעיז ואפ"ה אמרה תורה דבעינן כי הוא זה וא"כ שפיר אמרו דדוקא מודה במקצת ולא בכופר הכל וז"ב. ובזה יש לומר דמכאן הוציא רש"י שיטתו דלפירוש רש"י למ"ד עירוב פרשיות כתוב כאן ואמלוה דוקא היא דכתיב כי הוא זה וא"כ ליכא למימר דגזירת הכתוב הוא דמנ"ל במקום שיכול להעיז דלמא כי כתיב כי הוא זה דוקא במקום שא"י להעיז ולכך כתב דבאמת במקום שיכול להעיז חייב כופר הכל וא"כ לכך בפקדון חייב כ"ה וליכא מיגו דכ"ה ודו"ק היטב כי יש להאריך בכ"ז אחר שנים רבות עיינתי בשו"ת בשמים ראש בסי' כ"ז וראיתי שש"ב הגאון בעל כסא דהרסנא גם הוא חתר ליישב שיטת רש"י דרש"י סמך על חזקה דאין אדם תובע ולכך בפקדון שלא שייך חזקה אין אדם מעיז שוב חזקת אין אדם תובע בריאה וחזקה ע"ש אלא שרצה ליישב קושית התוס' על רש"י מכמה מקומות שהקשו עליו וע"ז כתב דבר זר לפענ"ד דכמו דסמכינן מה"ת על שטר דהוה כאלו נחקר בב"ד ומטעם דלא חציף איניש לזייף ואפ"ה מדרבנן עקרו להאי חזקה ואצרכי' קיום כמו כן בפקדון ניהו דמה"ת הוה חזקה דאין אדם תובע מ"מ רבנן עקרוהו ושויהו לפקדון כמו מלוה ועקרו לשבועת התורה זה ת"ד שהבינותי ברמיזותיו. והנה כמו זר נחשב בעיני דניהו דעקרו בשטר חזקה לא חציף לזייף היינו שהצריכו לקיים והרי כל חזקה דאיכא לברורי אף באיסורי מבררין מכ"ש להוציא ממון ע"י השטר פשיטא דאצרכי' קיום אבל שבועת התורה בפקדון דסמכה התורה על חזקה דאין אדם תובע והיאך כח ביד חז"ל לפטרו מכל וכל בלי טעם כלל ולמה עשו כזאת לעקר השבועה לגמרי ואדרבא כלפי לייא דהרי במלוה שסמכה התורה על חזקת אין אדם מעיז ופטרו אותו משבועה עשו חז"ל היסת משום חזקה דאין אדם תובע ובפקדון דהתורה סמכה על חזקה דאין אדם תובע יעקרו אותה שבועה ואף די"ל דכיון דמדרבנן צריך שבועה בודאי במלוה ופקדון לא מקרי עקירה לשבועה דסוף סוף נשבע היסת דזה אינו דמלבד דיש כמה נ"מ משבועה דאורייתא לדרבנן כמבואר בשבועות דף מ"א אף גם דאכתי מה יעשה ללישנא דבעי ר"נ דררא דממונא בשבועת היסת א"כ במקום דליכא דררא דממונא יפטר מכל וכל בפקדון דזה דוחק לומר דחז"ל לא השוו מדותיהם דבפקדון אף במקום דליכא דררא דממונא נמי חייב דהרי סתמא תקנו חז"ל היסת. והנה רציתי לחתור היבשה ולומר דזה שיטת רש"י שהובא בש"ך סי' פ"ז ס"ק ל"א דכתב דרש"י כתב בפרק כל הנשבעין דגם קודם ר"נ היה שבועת היסת בקצת ענינים ואני ציינתי בגליון הש"ך שם זה רבות בשנים שהוא בדף מ"ו ע"א ד"ה אלא. ולפמ"ש יש לומר דרש"י לשיטתו דס"ל דבפקדון יש שבועת התורה כיון דלא שייך אין אדם מעיז ולפ"ז שם שבועת בעה"ב נגד השכיר דודאי יכול הבעה"ב להעיז נגד השכיר ורק דרבנן עקרוהו להאי חזקה דאין אדם תובע ועכ"פ הוצרכו לתקן שישבע עכ"פ מדרבנן א"כ אותו היסת הוא מן התורה. ובזה מיושב קושית התוס' שם מהא דאין לך בידי פטור דזה בהלואה ובו לא נתקנה היסת בימי התנאים ומ"ש מהא דאמרו בקידושין והשתא דתקון רבנן שבועת היסת עיין במרדכי בקידושין שם שכתב באמת דלרבותינו שאמרו שתקנו שבועת היסת בימי התנאים ע"ש ולא הרגיש בהא דאמרו והשתא דתקון רבנן שבועת היסת. אך נראה דבאמת הם יפרשו דשם הוה הלואה ואף שכתבו התוס' שם ד"ה לעולם דפקדון הוה אצל עדים לפענ"ד לענין שבועה דכ"ה לא מקרי פקדון דכל הטעם משום דאין אדם תובע ולפ"ז מה דיטענו אהדרינהו ללוה לא שייך כ"כ החזקה דאין אדם תובע דהא באמת הי' לו רק שפרעו אותו. וגם נראה לפענ"ד דכיון שהם הי' שלוחים בשכר נראה לפענ"ד דשייך ג"כ החזקה דאין אדם מעיז דעשה לו טובה ששולחם בשליחות ונתן להם שכרם. ועכ"פ איך שיהיה נכונים דברי רש"י בשבועות שם. ובזה מיושב היטב מה שכתבתי בגליון הש"ך שם דהדבר תמוה מאד דלא זכרו דברי רש"י בשבועות דף מ"ח ע"ב ד"ה הא שכתב דבימי התנאים לא תקנו שבועת היסת. ולפמ"ש אתי שפיר דשם דקאי לגבי הלואה ושבועת השותפות דהוה כמלוה ובמלוה שייך חזקה דאין אדם מעיז ולא תקנו שבועת היסת. ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב דברי רש"י בכתובות דף ח"י בהא דאמרו לתני מודה ר"י באומר לחבירו מנה לויתי ממך ופרעתיו לך שהוא נאמן ופירש"י נאמן מדאורייתא בלא שבועה ורבים ראו כן תמהו דמה ביקש רש"י בזה ואטו לא ידענו זאת דרבנן תקנו היסת ולפמ"ש י"ל דרש"י לשיטתו דתקנו היסת בימי התנאים וא"כ היאך יתכן לשון נאמן והא צריך לשבע אבל כבר כתבתי דזה דוקא בפקדון דמה"ת צריך שבועה ורק דרבנן עקרו לאותה שבועה ושמו תחת זה שבועה דרבנן אף בימי התנאים אבל במלוה דמדאורייתא פטור בלא שבועה א"כ לא נתקנה היסת רק בימי ר"נ וז"ש רש"י נאמן מדאורייתא בלא שבועה וא"כ רבנן לא תקנו בזה בימי התנאים ודו"ק היטב שהוא כפתור ופרח בכוונת רש"י. אך לפענ"ד היה נראה בגוף שיטת רש"י דבפקדון לא שייך אין אדם מעיז דלא עשה לו טובה דזה דוקא בש"ח דלא קיבל שום טובה אבל בש"ש דנתן לו שכירות ומכ"ש בשואל דכל הנאה שלו אף בפקדון שייך החזקה. וזה נראה לפענ"ד מה דאמרו עירוב פרשיות כתוב כאן וכבר תמהתי דאיך שייך עירוב פרשיות והא מ"מ כתיב בפקדון ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם גבי פקדון שייך כי הוא זה מודה במקצת ולא כופר הכל דהיינו בש"ש ושואל רק דאי אמרינן דקאי בש"ש ושואל הרי הוקשו כל הפרשיות דשומרין וכמו דיליף לענין פשיעה בבעלים וכדומ' וא"כ הוה אמרינן גם גבי ש"ח זאת דהרי כתיב בגווה ולכך אמרינן דכי כתיב הוא זה אמלוה והיינו משום הטעם דכתב רש"י דשייך אין אדם מעיז וא"כ ממילא בפקדון לא שייך זאת אבל בש"ש ומכ"ש שואל דשייך אין אדם מעיז דהרי קיבל טובה במה דנתן לזה לשמור בשכר ומכ"ש שואל דכל הנאה שלו פשיטא דשייך חזקה דאין אדם מעיז וז"ב כשמש. ובזה הי' מיושב הרבה קושיות התוס' על רש"י דבש"ש ושואל שייך החזק' דאין אדם מעיז וז"ב ובזה מדוקדק היטב הלשון דעירוב פרשיות כתיב כאן והיינו דהי' צריך לכתוב כי הוא זה בש"ש ושואל ולא בש"ח ופרש' הראשונ' בש"ח ושניה בש"ש ודו"ק היטב כי לפענ"ד שיטת רש"י נתפרש היטב. ובזה מיושב קושית הט"ז סי' פ"ז הנ"ל דלרש"י דהילך לא שייך בפקדון ואיך שייך הילך והא בפקדון אף כ"ה פטור והיא קושיא עצומה ולפמ"ש אתי שפיר דהא גם ש"ש ושואל הו"ל כפקדון הילך דהא יד שומר כיד בעלים וכל היכא דהוא ברשותא דבעלים היא ול"מ ש"ש אף שואל דכל שכלתה שאלתו הרי הוא ברשות בעלים וגם בימי שאלתו הרי הוא ברשות בעלים ויכול הלה להקדיש ולמכור ועיין תוס' ב"ב דף פ"ז ע"ב וא"כ שפיר מקרי הילך ודו"ק היטב:

ובחידושי אמרתי בזה ראיה ברורה לרש"י דבפקדון חייב שבועה אף בכ"ה דהרי שיטת הרמב"ם ורב האיי דבכלים אפילו עשרה מחטין בפרוטה וטענו שנים והוד' לו באחד מהן חייב וכמ"ש בש"ע סי' פ"ח סעיף ג' וכ"ה שיטת רש"י והתוס' חלקו ע"ז בשבועות דף ל"ט ע"ב ע"ש והנה הקצה"ח הקשה דכיון דבפקדון מקרי הילך דכל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא כמבואר שם סכ"ד וא"כ איך משכחת לה קרא דכי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור דאי מה שמודה לו בעין וא"כ הו"ל הילך ואי לא הוה בעין רק שנאבד ומודה לו בדמים הא כיון דאינו שו"פ שוב לא נזקקין לדינו ולא מתחייב שבועה ודוחק לומר דמיירי בהלואת מחטין דהא הקרא דכסף או כלים דמיני' מרבינן כלים למה שהן בפקדון כתיב ע"ש והיא קושי' גדולה ולפמ"ש אתי שפיר דמזה יצא לו לרש"י דבפקדון אף כופר הכל חייב וא"כ שוב שפיר חייב בכלים אף דמה שהוד' הוא בעין וגם הילך חייב ושם בש"ח כתיב ובזה אף כופר הכל חייב.

ויתכן יותר דבאמת לענין שבועת שומרין יש שני דיעות בש"ע סי' פ"ח ס"ה אי חייב אף בפחות משתי מעין והנה לפ"ז ל"מ אם נימא דא"צ שתי כסף והיינו מטעם דכיון דכי הוא זה אמלוה היא דכתיב אמרינן דגם כסף או כלים קאי אמלוה דוקא א"כ פשיטא דל"ק דהא לא בעי כלל שיהי' כסף ואף אם נימא דמכל מקום בעי כסף או כלים ולא עקרינן לגמרי הקרא דבשומר כתיב מכל מקום הא פקדון אף כ"ה חייב ומכ"ש הילך וא"כ מיירי שיש בעין ומכל מקום לא הוה הילך וא"כ מיושב היטב לשטתו קושית הקצה"ח הנ"ל ודו"ק:

ובגוף קושית הקצה"ח הנ"ל נראה לפענ"ד דבר נחמד דהנה כל הטעם דפקדון כל היכא דאיתא ברשותא דמרא הוא דידו כיד בעלים ולכך בפקדון דכפרי' לא מקרי דבר שברשותו כמבואר בחו"מ סי' רי"א ולפ"ז כאן דתובע לו שנים והוא מודה לו באחת אם כן על כל פנים רוצה לשלוח יד באחת דכפרי' ואם כן הו"ל גזלן דשולח יד ואף בחשב לשלח יד הו"ל גזלן ושוב אינו ברשותו מקרי וא"כ מקרי שולח יד בפקדון וחייב ול"מ הילך וא"ל דניהו דחשב לשלוח יד באחת הא הוה דברים נפרדים ול"מ שולח יד ובפרט במה שחשב לשלוח יד דהא לא הגביהה. אמנם נראה דהא אמרו בסוף פרק המפקיד גבי חמרא דניחא לי' דתהוי חביות כלה בסיס לאותו רביעית ובארנקי מבעיא לי' אי שאני נטירותא דארנקי מנטירותא דדינרי והוה אבעיא דלא אפשיטא וכמ"ש בש"ע סי' רצ"ב. ולפ"ז נראה לי דבר ברור דכאן שכלי אחת אינו שו"פ א"כ יש לומר דמיירי באם שני הכלים שו"פ וא"כ פשיטא דלא מנטרא רק ביחד דעל אחת שוב הו"ל פחות משו"פ ואין ב"ד נזקקין לפחות משו"פ ויכול למגזלה מי שירצה וגם ל"ש דהוה נפרד דהא בפני עצמו אינו דבר חשוב ואינו שו"פ וא"כ פשיטא דמקרי שולח יד בפקדון וחייב ולא מקרי הילך ודו"ק היטב כי הוא עצה עמוקה ובלא"ה יש לומר דבפחות משו"פ לא מקרי ברשותא דמרא דהא אם אחד יגזול אותה אין ב"ד נזקקין לו ולא מקרי ברשותא דמרא. ובלא"ה יש לומר דכל הטעם דכלים חשובים אף בפחות משתי מעין משום דהכלים נחשבו ויכול לומר בזה לדידי שוה לי דאף דבפחות משו"פ לא שייך לומר לדידי שוה לי כמ"ש הר"ן בקידושין דף י"א מ"מ בכלי יש לומר לדידי שוה לי וחייב שבועה אף שאינם שו"פ והארכתי בזה בתשובה אחת ולפ"ז זהו כשתובעו בכלים נזקקין אף לפחות משו"פ ועיין ש"ך סי' וא"ו אבל כשזה כופר ומודה לו באחת ל"ש לומר דהו"ל הילך דבאמת הוה פחות משו"פ וא"כ לא שייך לומר דהו"ל כופר הכל דהא החזיר לו אחת דזה אינו דבאמת מה דקא מודה הו"ל מודה במקצת דל"ש דהוה ברשותא דמרא דבאמת אינו שוה בעצמותו רק דהוא מחשיבו לממון אבל אם לא השיב לו לא חשיב לו ממון ולא הוה ברשותא דמרא ויתכן יותר לפמ"ש בתשובה בביאור ענין הילך דפטור לפמ"ש התוס' בכתובות דף ח"י דלכך מודה במקצת חייב שבועה דמה שמודה לו זה מגלגל עליו שבועה וכעין גלגול שבועה ולפ"ז כל שא"ל הילך נסתלק ממנו ואין לו מה לגלגל ולפ"ז כאן דתורת השבה אין בפחות משו"פ וא"כ אין כאן השבה מעליא ועיין בב"ק דף ק"ה וא"כ שוב הו"ל מודה במקצת ודו"ק היטב ועיין בשלטי גבורים ברי"ף ר"פ שבועת הדיינים שם הביא שלשה שיטות בכופר הכל שיטת רש"י ותוספות אמנם שיטת ריב"א שבתוס' דבמידי דכפירה דלכפור ודאי אינו מעיז הבין בה כוונה זרה ובמחכת"ה הקשה שם קושיא ולא ידעתי כלל איך הי' ניחא לדידיה כוונת הריב"א הנ"ל בזה ויש שם הרבה גמגומים וכאשר עיני המעיין תחזנה. והנה בהא דפריך הש"ס כתובות דף ח"י דלתני מודה ר"י באומר לחבירו מנה לויתי ממך ופרעתיך דנאמן והדבר תמוה מאד דבזה ל"צ כלל למגו ומכ"ש להפה שאסר ושוב בלא"ה נאמן לטעון פרעתי וכמבואר במשנה ר"פ שבועת הדיינים מנה לי בידך א"ל הן תנהו לי נתתיו לך פטור. וכן הקשה אותי מתלמודי נ"י ויגעתי ולא מצאתי בזה. אמנם נראה דל"מ לשטת רש"י דכל שיכול להעיז חייב כמו בפקדון א"כ שם דיכול להעיז שלא תבעו אדם בודאי הי' צריך שבועה אי לאו הפה שאסר. ובזה מיושב דברי רש"י שכתב דנאמן מן התורה בלי שבועה והיינו כמ"ש למעלה בזה וגם לשיטת הריב"א כל שלא תבעו לא שייך העזה וחייב והוה כנאנסו ועיין תוס' ב"ק דף ק"ז ולפמ"ש למעלה בפירוש התוס' לא אתי שפיר ועכ"פ לרש"י ודאי אתי שפיר אמנם יש לומר דרש"י מקשה דלתני מודה ר"י באומר לויתי ופרעתיו היינו אף בתוך זמנו דאבעיא היא בב"ב דף וא"ו אי נאמן במיגו דאי בעי הי' טוען לא לויתי או פרעתיך אחר זמנו וא"כ בהפה שאסר נאמן אף בזה וכ"כ הש"ך בסי' ק"ח בהדיא וא"כ ל"ק דשם מיירי שטען פרעתיך אחר זמנו כנלפענ"ד ודו"ק והא דמשני משום דבעי למתני אם יש עדים שהוא לוה ממנו והא קי"ל דא"צ לפרעו בעדים היינו דיהיה נאמן שפרעו בתוך זמנו במגו ודאי בעי טעין לאחר זמנו והרי הוה אבעיא דלא אפשיטא בב"ב וא"כ שוב אי אפשר למתני דשמא פטור ובפרט דהוה קולא לנתבע ועיין ש"ך סי' ק"ח שם ודו"ק והנה בהא דאמרו מיגו דאהדרינהו ללוה נאמנים לומר פרענהו למלוה והקשה בספר המקנה דהא אהדרינהו ללוה אינו טענה טובה דהא הלוה האמין להם ונתן להם המעות לא יוכלו להעיז וכמ"ש הש"ך בסי' פ"ב בביאור כוונת התוס' דבמידי דכפירה אינם נאמנים שא"י להעיז. ואמרתי בזה בראשית ההשקפה כאשר שאלו מאתי דכאן לא שייך לומר דא"י להעיז בשביל שהאמין להם שהרי כל אחד יוכל לתלות שלא האמין לו רק לחבירו ובלא"ה כיון דאמרו בכתובות דף כ"ב דהיכא דאיכא ע"א דמסייע מעיז ומעיז א"כ כאן שיש לכל אחד ע"א המסייעו שוב יוכלו להעיז ושייך מיגו דהמיגו הוא רק לסלק הנגיעה והעדות צריך להיות שיהיו נאמנים מצד עדותם וא"כ כל אחד יש לו עד המסייע ודו"ק:

והנה שאל אותי המופלג מוה' בעריש נ"י חתן הרב דק' שטעריטץ במ"ש הש"ך לפרש דלאו מידי דכפירה היינו שהאדם שהי' לו עסק עמו והאמינו מתחלה שייך העזה אבל לגבי יורש שוב לא הוה מיגו דהעזה וע"ז הקשה דא"כ בהא דאמרו חמשין ידענא דהיורשים כה"ג פטורין ע"ז קשה דגם באמרו חמשין אית לך יהיו יורשים פטורים שלהם לא האמין מתחלה והשבתיו בפשיטות דבאמת הקשו כל הקדמונים דהו"ל מיגו לאפטורי משבועה והתומים חידש דכ"ז שלא אמרה תורה שישבע לא שייך מיגו לאפטורי משבועה ולפ"ז לאחר שתקנו שבועה והתורה אמרה שמודה במקצת ישבע שוב לא שייך מיגו דהא הו"ל מיגו לאפטורי משבועה ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף