שואל ומשיב/ד/א/לג

שואל ומשיב ‏ ד א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק א סימן לג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לכבוד אבי מורי הרב הגאון מוה' ארי' לייביש נ"י.

בסוגיא דעירובין דף ל"ו בפירות ספק נתקנו מבעוד יום מכתבו הטהור הגיעני שמחתי בשמעי משלומם כן ירבה וכן יפרוץ ותרב שמחתי אשר כבדתני בנועם דבריך וז"ל ארשום דבר קטן אשר הוקשה בדף ל"ו שם איתא בפירות ספק נתקנו מבעוד יום ספק משחשיכה הרי זה עירוב וקשה לי לפמ"ש התוס' לעיל דף ל"א דלרבנן הא דבטבל אינו עירוב היינו בשני סעודות מצומצמות דאל"כ הא חזי לתקנו ע"ש ולפ"ז הכא אפילו נתקנו משחשיכה מכל מקום עכ"פ היה בבה"ש יותר משתי סעודות מצומצמות וממנ"פ הוה עירוב וא"ל דליכא ב' סעודות מצומצמות דא"כ אפילו נתקנו מבעוד יום אין עירוב אין מפרשין לחכם עכ"ל הזהב. והנה מ"ש בשם התוס' דלרבנן מיירי בשתי סעודות מצומצמות דאל"כ הא חזי לתקנו הנה לא כן אבי לא כך מוזכר בתוס' לפענ"ד התוס' הקשו בדף ל"א ד"ה דמאי לסומכוס הא חזי לי' דמצי לאפרושי מיניה וביה אפילו לרבנן דרבי דספק חשיכה מעשרין הדמאי וע"ז תירצו דמשמע המשנה אפילו ליכא שתי סעודות ע"ש אבל לרבנן דסומכוס בלא"ה ל"ק דרבא ס"ל דדמאי חזי לעירוב הואיל וחזי לעניים וגם התירוץ של התוס' לא יועיל לרבנן ועיין בתוס' דף ל"ו שם ד"ה ספק ואף לרש"י בחדא לישנא היינו דוקא לשנויא דספק נדמעו אבל בהס"ד ודאי דקאי לרבנן וא"כ שוב אף בב"ס מצומצמות סגי דעכ"פ יכול לתרום ומכל מקום חזי לעירוב דלא גרע מתרומה ולהתירוץ דספק נדמעו ונפל תרומה יכול להיות דמיירי יותר משתי סעודות רק דנדמעו תרומה ותרומה לא חזי לסומכוס וז"ב. אמנם לחיבת פה קודש אמרתי דאולי גם לרבנן אין מערבין בשתי סעודות מצומצמות דע"כ לא מערבי בתרומה רק אם יש כשיעור עירוב בתרומה אמרינן דאף דלא חזי לישראל חזי לכהן והוה סעודה הראויה אבל בב' סעודות מצומצמות וכל שמפרישין התרומה לא יהיה שיעור שתי סעודות לא לישראל ולא לכהן וא"כ לא חזי כלל ואף לרבנן אינו מועיל וא"כ הדרא קושייתך לדוכתא. אמנם בגוף הקושיא נראה לפענ"ד דיש ליישב דבאמת בהא דהקשו התוס' דדמאי חזי לסומכוס דיכול להפריש דבבה"ש יכול להפריש דמאי הדבר צריך ביאור דבאמת מה חילוק יש בין דמאי לודאי ורש"י פירש בשבת דף דלכך מעשרין את הדמאי דרוב ע"ה מעשרין הם ואין כאן מתקן משא"כ בודאי ס"ל דאף בה"ש גזרו על שבות ולפ"ז זהו דוקא בדמאי דרוב ע"ה מעשרים הם אבל בפירות שלא נתקנו לגמרי אף אם נימא דפירות אינו רק דרבנן מכל מקום חשוב תיקון כמו דחשוב תיקון טבילת כלים בטומאה דרבנן וה"ה פירות דעכ"פ רוב מעשרין לא שייך בזה ואף לשיטת ה"ה כל דלא יכול להשתמש בהפירות זולת עשור שוב הוה כמו כלים חדשים דל"מ טבילה ומקרי מתקן וה"ה בזה ואף בפירות שלא נגמרו למעשר ויכול לאכול עראי בלא מעשר והו"ל כמו טבילת כלים דחזי לחולין כמ"ש ה"ה מכל מקום הא שבת קובע למעשר ואף בספק חשיכ' קובע כמבואר בפסחים דף ק"ה ע"ש וא"כ לק"מ. ובאמת היה מקום לומר לפמ"ש הרע"ב דאף דלא גזרו על שבות בה"ש אבל שני שבותים גזרו א"כ כיון דבטבל יש שני שבותים משום מתקן ומשום גזירה שמא יכתוב דדמי למקח וממכר ולפ"ז זה ההבדל שבין ודאי לדמאי דודאי דצריך לתנו לכהן וא"כ הוה שני שבותים אבל דמאי דא"צ לתנו לכהן א"כ לא דמי למקח וממכר ושפיר לא הוה רק שבות אחד ולפ"ז בפירות שלא נתקנו אף דאינו רק דרבנן מכל מקום הוה שני שבותין אך נראה כיון דספק הוה שמא נתקנו מבעוד יום שמא לא נתקנו א"כ לענין לתתן לכהן שוב הוה ספק והמע"ה ול"צ לתנו לכהן ושוב הוה שבות אחד בלבד ויקש' דהא חזי להפרי' בבה"ש. אמנם בלא"ה בגוף הדבר יש לפקפק דדברי רש"י נכונים דהרי אא"ז השער אפרים בחלק או"ח הביא בשם זקני הגאון רבינו העשיל זצלה"ה דבר נחמד לחלק דע"כ גזרו על שני שבותין בה"ש רק היכא דבאו כאחד השני שבותים אבל בשבותין שבאו זאח"ז א"כ כל אחד בפ"ע נדחה בה"ש א"כ לפ"ז גם במעשר בשבת הא השבות דמקח וממכר הוא בשעה שנותנו לכהן וא"כ לא בא בב"א דשבות דתקון הוא תיכף בהפרש' וא"כ לא באו בב"א ולכך הוצרך רש"י לפ' דאתי כמ"ד דגזרו על שבות בהשמ"ש וגם בדמאי אף דלא שייך המקח וממכר דא"צ ליתן אבל אכתי קשה הא עכ"פ תרומת מעשר צריך ליתן וא"כ הוה ג"כ שני שבותים וא"כ אין מקום לזה וא"כ עדיין קשה בזה.

ולכאור' רציתי לומר דבאמת צריך להבין איך שייך שתי סעודות מצומצמות והא א"א לצמצם ולר"י גם בידי אדם א"א לצמצם וא"כ דלמא יש יותר וצ"ל כמ"ש הר"ש ממנבול הובא בתוס' חולין דף כ"ח ובעירובין דף וא"ו ובכמה מקומות דכל דיש צדרים לחיוב לא שייך אפשר לצמצם לפ"ז שפיר כתבו התוס' דכאן יש שני צדדים ספק שמא פחות משתי סעודות הם וספק שמא שווים וזה לחיוב דלא חזי להפרי' ורק צד אחד שמא יותר ובזה שייך א"א לצמצם ולפ"ז בספק שמא נתקנו מבעוד יום דיש עוד צד להקל שפיר מצרפינן לספק שמא יותר ולא שייך א"א לצמצם ודו"ק היטב. ועוד יש מקום ליישב ע"פ דברי התוס' בגיטין דף ל"א דיוכל ליתן עיניו בצד זה ולאכול במקום אחר ובשעה"מ פ"א מתרומות האריך בזה וכבר הארכתי בזה במקום אחר ולא עת האסף פה ודוק שוב עיינתי בזה וראיתי דמ"ש למעל' לחלק בין אם השני שבותין באו כאחת או לא באו כאחת זה לא מתורת אא"ז הגאון מוהר"ר העשיל ז"ל כ"א הגאון בעל אהעו"ז בחידושיו לעירובין דף ל"ג שם נמצא חילוק הלז אבל זקני הגאון בעל שער אפרים סי' כ"ז הביא בשם זקני הגאון מוה' העשיל זלה"ה חילוק אחר בין אם השבותין באו בעת שמתחיל המצו' אז נדחו אפילו שתיהן גם יחד אבל אם השבות בא בעת שלא התחיל המצו' אז לא יוכל לדחות ע"ש ולפ"ז הנה מקום אתי לחלק בין שבות דטבל לדמאי דהנה כבר נודע דבטבל יש עוד טעם שאסור לעשר מלבד השני שבותין האלו משום דאסור בטלטול כמבואר ביבמות דף צ"ג וביומא דף פ"ג ועיין בכפת תמרים שם ביומא שהאריך בזה וגם אני הארכתי לבאר זאת במק"א ולפ"ז כיון דהשבות דטלטול בטבל מתחיל קודם שמתחיל לעשר דהא מוכרח עכ"פ לטלטל ובזה שוב כל שיש כאן אח"כ עוד שני שבותים תיקון ומקח וממכר פשיטא דלא דחי אבל דמאי דמבואר בשבת דף קכ"ז דמותר לטלטל וליכא שבות רק בעת שמתחיל לעשר ואז הוה מצוה ולא שייך שבות אף שני שבותין לא אכפת לן ולפ"ז היה מקום ליישב גם דברי התוס' דלכך לא הקשו רק גבי דמאי דיכול לעשר בה"ש וכמ"ש. אמנם אחר העיון דברי התוס' א"א לישב בזה דכל הטעם דדמאי מותר לטלטל מבואר בשבת שם מיגו דאי בעי מפקיר נכסי' והוה עני וחזי ליה ולפ"ז בהס"ד של תוס' דקאי על הס"ד דהש"ס דדמאי לא חזי כלל רק משום דחזי לעשר ולפ"ז כיון דלא ידענו מהך דאי בעי מפקיר נכסי' שוב הוה אסור בטלטול ולא חזי ומיהו לפמ"ש תוס' שם דהו"מ לומר מיגו דחזי לכהן מצי לטלטל א"כ שוב דמאי חזי לי' דניהו דסומכוס ס"ל דלא אמרינן מגו דחזי לכהן היינו לענין עירוב דבעי סעודה הראוי' לו משא"כ לענין טלטול דכל דחזי לאיזה אדם שוב ל"ש מוקצה ועיין בתוס' שם ובאו"ח סי' ש"ח ודו"ק היטב:

והנה דרך אגב אומר במה דשאל אותי הרב החריף ושנון מוה' יצחק שמעלקיש ני' בהא דאמרו ספק מבעוד יום נדמעו וספק משחשיכה וע"ז הקשה דלפמ"ש הר"ש וגם התוס' ביבמות דף פ"ב ועיין מג"ש שם דבשתי קופות לא שייך חזקת איסור כיון דהאיסור בפ"ע וההיתר בפ"ע וכשם דיש לההיתר חזקת היתר כמו כן יש להאיסור חזקת איסור ע"ש אבל בקופה אחת לא שייך חזקת היתר דהא נתערב היתר באיסור ע"ש בר"ש פ"ז דתרומות ולפ"ז כאן לא שייך לאוקמא בחזקת היתר כל שנדמע ולמה לי דוקא שספק שמא נדמע ביום אפילו לא נדמע רק משחשכה לא שייך חזקת היתר. והשבתי בזה דבאמת לשון נדמעו משמע שנתערב עכ"פ ברוב וא"כ ל"מ לפמ"ש רש"י בפירו' השני דמיירי בטבל וטבל הו"ל דבר שיש לו מתירין ולכך לא בטל אלא אף בתרומה דלא הוה דבר שיש לו מתירין דאינו מצוה לאתשולי מכל מקום בערוב הו"ל דבר שיל"מ ולכך ל"מ ביטול. ולפ"ז נראה לפענ"ד דלא שייך בזה לומר דכל שנדמע לא שייך חזקת היתר דזה אינו דהא באמת בטל ברוב ורק דהו"ל דבר שיל"מ ולפ"ז כל ענין דבר שיל"מ הוא משום דכל שעומד להיות מותר מקרי מב"מ ולא בטל כמ"ש הר"ן וא"כ עכ"פ חזקת היתר ודאי דשייך בזה דלא שייך לומר שגם התרומ' יש לה חזקת איסור דז"א דממנ"פ שוב יבטל ברוב וע"כ משום דסופה להיות מותר אתינן עלה ושוב לא שייך חזקת איסור עכ"פ והבן בדברים כי זו סברא חדשה ונכונה דבדבר שיל"מ בודאי שייך חזקת היתר ודו"ק:

והנה בשנת תרי"ד בלמדי מס' עירובין והגעתי ביום ג' וארא לדף הנ"ל בהא דאבעיא ר"ש בר"י מר"ה הי' לפניו שתי ככרות אחת טהורה ואחת טמאה ואמר ערבו לי בטהורה בכ"מ שהוא מהו תבעי לר"מ תבעי לר"י וכו' וקשה לי טובא דל"מ לשיטת הרשב"א דהא דספק עירוב כשר הוא דוקא משום שהי' חזקת כושר וכן הוקבע בש"ע או"ח סי' שצ"ד וסי' ת"ט ועיין במג"א שם ושם וא"כ כאן שהיה שתי ככרות הו"ל אקבע איסורא ובודאי אין מועיל עירוב דהרי חייב אשם תלוי בזה ואפילו לשיטת הרמב"ם דלא בעי לענין עירוב חזקת כשרות רק שלא יהיה חזקה להיפך כמ"ש הה"מ פ"ו מעירובין הי"ג אכתי קשה דהא באקבע איסורא כ"ע מודו ואולי מזה ראיה להרמב"ם הנ"ל דעיקר האיסור הוא משום דבעי סעודה הראוי למבעו"י וזהו באמת מה דהשיב לו ר"ה בעינא סעודה הראויה מבעו"י וליכא אבל לשיטת הרשב"א קשה שוב התבוננתי בדברי הה"מ שם בהי"ג במ"ש ראיה להרמב"ם דלא כרשב"א דעיקר תלוי אי הוה סעודה הראויה מבע"י כתב הה"מ ויעיד ע"ז שטעם ספק טהורה ספק טמאה שאינו עירוב הוא משום סעודה הראויה מ"ש היו לפניו שתי ככרות ויתבאר בסמוך כיון להלכה ט"ו שם הנה בקיצור לשונו הזהב אולי כיון לראיה זו שכתבתי ועכ"פ לשיטת הרשב"א הוא תימה גדולה:

ואף אם נימא כמ"ש הפר"ח בסימן קי"א ס"ק ג' דבעינן שלא יהיו ניכרות בתחלה ועיין שעה"מ בהלכות מקוואות כלל ב' הא כאן אינן ניכרות קודם שעירב בו דהרי אמר ערבו לי בכ"מ שהיא טהורה א"כ הוה אקבע איסורא ולמה יהיה עירובו עירוב וצע"ג. ומצאתי בשעה"מ בהלכות מקוואות כלל א' שהקשה על התוס' ד"ה אבל שכתבו שהיה ב' צבורין לפניו והקשה הא אקבע איסורא ואתחזק איסורא מקרי וכתב דמזה ראיה להש"ך דבניכרין זה בפני עצמו וזה בפני עצמו לא שייך אקבע איסורא והיא תימה גדולה דמה יענה כאן דנתערב קודם ולא ניכר ואפ"ה מבעיא ליה לר"י וצע"ג:

ובאמת שגם להרמב"ם קשה דהא כיון דאקבע איסורא ואתחזיק האיסור אף הרמב"ם מודה דכל דאתחזיק איסור ודאי אסור וע"כ לא אמר הרמב"ם רק בלא אתחזיק לא היתר ולא איסור אבל כאן הוה כאתחזיק איסור והיא תימה גדולה והרבה נתקשיתי בה. אמנם מה שנראה לפענ"ד בדרך הפילפול הוא דהנה כבר נודע מה שהקשה הרב החכם השואל בשו"ת הרשב"א ח"א סי' ער"ב דהיאך משכחת אשם תלוי אם נימא דאי אפשר לצמצם וכל שהחתיכה אחת גדולה מחברתה דלמא של איסור קטנה ונתבטלה בחתיכת היתר הגדולה ממנה והנה מה שתירץ בזה הרשב"א דשמא הגדולה היא של איסור הוא תימה כמ"ש בפרמ"ג בפתיחה לשער התערובות וכבר הכינותי בזה קונטרס מיוחד. וכעת נראה בפשיטות דהרי ר"ז אמר הטעם משום דאפשר לברר איסורו ולכך בעי שתי חתיכות ור"נ ס"ל דאקבע איסורא ואמרו הנ"מ באם אכל הנכרי חד מתחלה וכעת א"א לברר האיסור ומ"מ חייב לר"נ דאקבע איסור בתחלה ולפ"ז עכ"פ כיון שהיה אפשר לברר איסורו בתחלתו בעת שאקבע האיסור א"כ ל"ש ביטול דכל דאפשר להכיר האיסור לא שייך ביטול א"כ שוב חייב אשם תלוי אף דכעת א"א להכיר איסורו מכל מקום הרי אקבע איסורו וז"ב מאד. וכעת אף דכבר נאכל ואי אפשר להכיר האיסור הא עיקר חיובו מפני שנקבע איסור ואז הי' אפשר לברר איסורו ולפ"ז זהו במקום דאפשר לברר איסורו אבל כאן הא בשתי חתיכות שזה טמא וזה טהור זה אי אפשר לברר בשום אופן אף כשהם לפנינו והרי אמרו בהדיא תבעי לר"י ע"כ לא קאמר ר"י אלא התם דאם היא טהורה וטהורה ידע אבל הכא הא לא ידע לה וא"כ אי אפשר להכיר בשום פנים וגם מצד הסברא בשלמא בין חלב לשומן יוכל המבין להכיר איזה של שומן ואיזה של חלב אבל איזה תרומה טהורה ואיזה נטמא זה א"א להכיר בשום פנים וא"כ שוב בטל ברוב ולא שייך כאן אקבע איסורא כנלפענ"ד. ובזה מיושב גם דברי התוס' דמשכחת לה בכה"ג דהשתי צבורין אחת עכ"פ גדולה מחברתה ודו"ק היטב:

עוד נראה לי דבר חדש דהנה לכאורה צריך ביאור הא דספק נטמא מבע"י ספק בלילה אמאי לא נימא דהוה ספק טומאה ברה"ר היכא דמנח העירוב ברה"ר ויהיה טהור ככל ספק טומאה. אך כבר הורינו התוס' ריש נדה דספק טומאה דטהור ברה"ר הוא רק ספק מגע ולא ספק ראייה וכבר הארכתי בזה בחידושיי למס' נדה בשם אבי מורי הרב הגאון נ"י דכל הטעם של רשב"ג דנשאלין ליחיד ולא נשאלין לרבים וזה בספק טומאה דמגע דעל כל אחד הספק אבל אם הספק אם ראתה וכל שראתה אין הספק באחרים א"כ לא הוה רק ספק ליחיד אם ראתה או לא וה"ה כאן הספק אם נטמא הככר וכל שנטמא כל מי שאכל ממנו עבר ואכל תרומה טמאה ולכך טמא אף ברה"ר ולפ"ז כשיש שתי ככרות א"כ ניהו דאקבע איסורא הא באמת כל קבוע כמחצה על מחצה והו"ל ספק טומאה ברה"ר וכ"כ התוס' בהדיא במנחות דף כ"ב גבי שחוטה בטלה בנבלה ע"ש וא"כ מה שייך קביעות איסור בזה הא הו"ל ספק טומאה ברה"ר (וכ"כ התוס' בהדיא במנחות) כיון דיש ספק על כל מי שאכל שמא אכל מן הטהורה ולא עבר כלל וא"כ הו"ל ספק טומאה ברה"ר וטהור ולכך אמר דעכ"פ סעודה הראוי מבע"י לא הוה דאסור מספק לאכלה ודו"ק היטב כי הוא חריף:

עוד נראה לי אך טרם יהיה כל שיח אבאר מ"ש הש"ך ביו"ד סי' ק"י בדיני ס"ס ס"ק כ' דספק דרבנן באתחזיק איסורא לחומרא כדאמרו בעירובין דף ל"ה ודף ל"ו ואף דאיכא התם חד שנויא דדוקא גבי טומאה שיש לו עיקר בדאורייתא אמרינן הכי מכל מקום יש שנויא אחרינא דר"י מחמיר אפילו באיסורא דרבנן שאין לו עיקר בתורה וקיי"ל כר"י והנה מ"ש דקי"ל כר"י תמהו עליו הפר"ח והמלמ"ל דהרמב"ם פסק כר"מ וכבר הארכתי בזה בחידושי להלכות מקוואות אך כעת אני תמה דאנה מצא הש"ך דר"י מחמיר בדרבנן אף שאין לו עיקר בתורה דהנה יש שלשה תירוצים במה דמקשה דר"י אדר"י והנה התירוץ הא' דתחומין דרבנן וזה כתב הרשב"א בתשובה דמזה מבואר דבדרבנן להקל אף דאתחזיק והתירוץ השני דמשום ר' אבטולמוס העיד דספק עירוב כשר והא לדידי' א"כ יש לומר דתחומין מה"ת ואין ראיה ואף דר"י מחמיר אפילו בטומאה דרבנן היינו משום דיש לו עיקר בדאורייתא ומזה לא נאיד רק ממה דמשני לעיל דסבר ר"י תחומין דרבנן נאיד מזה וס"ל דבאמת תחומין דאורייתא ואף דזה דוחק לאוקמא דר"י ס"ל תחומין דאורייתא אבל אינו מוכרח וי"ל כיון דעכ"פ י"ב מיל הם מה"ת כמ"ש בירושלמי א"כ שוב תחומין ג"כ יש לו עיקר בתורה ועיין רמב"ן במלחמות סוף פ"ק ובשו"ת נוב"י [[נודע ביהודה/קמא/אבן העזר/ב|מהד"ק חלק אהע"ז סי' ב'] ולכך מוכרח לומר הא דידי' הא דרבי' והיינו בדבר שיש לו עיקר בתורה אבל בדרבנן גרידא אזלינן לקולא. אמנם גם אם נימא דלהתירוץ הנז' ס"ל לר"י להחמיר אף בדרבנן מכל מקום הא יש עוד תירוץ דרבא דשאני טומאה דהעמד טומאה על חזקתו א"כ יש לומר דרבא ג"כ ס"ל דטומאה יש לו עיקר בתורה רק מה דק"ל בשבת ג"כ תורה ע"ז משני דבתחומין יש חזקת ביתו וחזקת תרומה נגדו ולכך ספיקא דרבנן לקולא כמ"ש רש"י ולא אכחד קושט דברי אמת דמכל מקום פשטת הלשון משמע דס"ל לר"י דבספק דרבנן אזלינן לחומרא כל דאתחזיק כאן טמא. אמנם זה נראה לפענ"ד דזה דוקא בדבר שאתחזיק כבר באיסור אבל במה דאבעיא לן בשתי ככרות א"כ זה ודאי דנגד חזקת הבית יש כאן חזקת עירוב בודאי דכמו דאיקבע איסור כן אקבע ההיתר והרי יש כאן אחת ודאי של היתר וכמו דאבעיא ליה אף לר"מ דעכ"פ אחת טהורה וא"כ אף דבכ"מ שייך לומר אקבע איסורא מכל מקום באיסור דרבנן הו"ל ספיקו להקל וא"ל דאקבע איסורא דהרי כמו כן אקבע היתר והו"ל ספק דרבנן ולקולא כנלפענ"ד ברור כשמש דאקבע איסור אינו עושה רק ספק ובשל תורה הו"ל ספק השקול ובכה"ג ספק מה"ת לחומרא אף לשיטת הרמב"ם משום דמאלים כח הספק והוה ספק איסור שיש לפנינו איסור ברור ואף שגם היתר יש לפנינו אבל זהו הספק אם אכל האיסור או היתר ובכה"ג שאקבע לפנינו אלים הספק מאד וגם מה"ת אסור ובדרבנן ג"כ אינו רק ספק וחזקת ביתו כבר עקר שהרי אתרע לה ע"י שיש כאן היתר לפנינו ואקבע ההיתר ואף דגם איסור נקבע נעשה ספק וספק בדרבנן להקל כנלפענ"ד דבר חדש והנה הה"מ כתב בפ"ו מעירובין הי"ג דלכך ספק תרומה טמאה אינו עירוב אף דלא בעי חזקת הכושר להרמב"ם הוא משום דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום ואדרבא פשיטא לן דאסורה לאכל ואף שאסורה מחמת ספק מכל מקום לגבי אכילה חזר הספק כודאי ולא נודע סברתו בזה.

ולפענ"ד נראה בזה דהנה גוף סברת ר' יוסי דאמר ספק עירוב להקל הוא כמ"ש רש"י דנגד חזקת ביתו יש חזקת עירוב וספיקא להקל ולפענ"ד הסברא דהנה ר"מ ס"ל דהוה חמר גמל ואבד חזקת ביתו וחזקת עירובו ולפ"ז יש לומר דזה סברת ר' יוסי דאף דנימא דנחמיר בעירוב דיש לו עיקר מן התורה וכדומה מכל מקום כיון דלענין חזקת ביתו הוה ספק מעליא להחמיר שיאבד עכ"פ חזקת ביתו וכיון דמשוית לי' ספק גמור לענין שיאבד חזקת ביתו ואתה אומר דודאי אבד חזקת ביתו משום דהוא כשר ולא נטמא עד שהחשיך ולחומרא ודאי משוה לי' לספק וא"כ שוב מקילינן ג"כ דיהיה לו חזקת עירוב ג"כ דאל"כ יהיו מילי דרבנן כחוכא ואטלולא וכעין דאמרו סוף הדבר דלא נשוי דברי רבנן כחוכא ואטלולא ולפ"ז יפה כתב הה"מ דשם דהוה ספק אם נטמאו או לא וא"כ אם נטמאו אף מבעוד יום לא היו ראוי וא"כ שוב מחמרינן בספק עירוב דא"ל כיון דעכ"פ חזקת ביתו אבד דזה אינו כיון דהספק היה נולד מבע"י וא"כ לגבי חזקת ביתו ודאי לא הוה ספק דבודאי לא מחית נפשיה לספיקא ולא אבד חזקת הבית בודאי ולסמוך על עירובו דהא יש ספק שמא אינו ראוי לו ואנן מקום פיתא בעינן וא"כ שוב אם לגבי חזקת ביתו לא מקרי ספק מכ"ש דלא מקשינן שיהיה לו חזקת עירובו וז"ש דלגבי אכילה ספקו חזר להיות כודאי והיינו כיון דעכ"פ אסור לו לאכול ולגבי אכילה ודאי לא עקר חזקת ביתו:

עוד נראה לי דסברת הה"מ הוא דהנה גוף איסור אכילה הוא ספק תורה וא"כ לגבי אכילה שוב הוה ספק תורה ואסור לו לאכול א"כ שוב לא שייך ספק דרבנן להקל דהא עיקר העירוב מה דראוי לאכילה והרי לגבי אכילה הוא ספק תורה ואסור ולא סמך על מקום פיתא. איברא דלפ"ז צריך ביאור מה פריך הש"ס לר"מ מספק טומאה והוצרך לומר דר"מ ס"ל תחומין דאורייתא או בתרי כתי עדים ולמה לא משני דכאן ניהו דתחומין דרבנן מכל מקום הספק אי הוה ערוב כשר הוה ספק תורה ולגבי אכילה הוה לי' ספק תורה וכמ"ש בסברת הה"מ וא"ל דהקושיא היא מנתגלגל חוץ לתחום וכדומה דזה אינו במשמע דהקושיא היא על טומאה והיא קושי' נפלאה. אך ז"א דבמשנה דהספק אם נטמא מבעוד יום או לא א"כ אתחזק היתר וא"כ גם לענין איסור היה ראוי בין השמשות לאכל דשמא כבר לילה היא והי' ראוי בין השמשות לאכול א"כ שוב לא הי' נעשה ודאי בזמן שראוי לקנות העירוב ודו"ק. ובזה מיושב גם מה דמשני תחומין דרבנן לר"י וקשה אכתי ספק טומאה מבע"י מה מועיל ולפמ"ש אתי שפיר דהיה לו חזקת היתר. ובזה מיושב היטב קושית הכרו"פ סי' ק"י בכללי הספיקות דאם נימא דר"י ס"ל דבדרבנן ספיקו להקל אף דאתחזיק א"כ מה פריך הש"ס פירות נמי העמד טבל על חזקתו ואימר לא נתקן הא סוף סוף ספק דרבנן הוא אף דאתחזיק ולפמ"ש אתי שפיר דאי אפשר לומר כאן דספיקא דרבנן להקל דהא לגוף האכילה הו"ל ספק תורה. ובזה הן נסתר מחמתו ראיית הש"ך דבאמת לענין עירוב אין כאן ספק דרבנן דהספק הוא בדאורייתא גבי טומאה רק דנגד חזקת ביתו יש חזקת עירוב ולכך ספק דרבנן להקל וכמ"ש. ובזה מיושב גם קושיתי הנ"ל דבאמת יש לומר דבדרבנן אף באתחזיק אזלינן לקולא ורק דבעירוב לא שייך זאת משום דבעי סעודה הראויה וא"כ להס"ד דלא ידענו זאת באמת ל"מ מה שנקבע איסור דסוף סוף ספיקא דרבנן להקל וכמ"ש ודו"ק היטב כי הדברים חריפים ועמוקים ת"ל:

והנה בהא דאמרו עירובין דף למ"ד תרומה נמי אפשר דמתשיל עלה והקשו התוס' שם דנוקמא בתרומה ביד כהן דל"מ למתשל עלה ולכאורה אם נימא דמה שא"י לשאול היא משום תורת ספק שמא אין חרטתו אמת כמ"ש הנוב"י מהד"ק א"כ ספק ע"ת קנו כדאמר רבא בשבת דף ל"ד ושיטת רש"י הוא דמיירי בע"ת וספיקו להקל וא"כ שוב יכול לצאת ידי עירוב אף בתרומה ביד כהן דהא באמת מצי למתשל ואף דהוה ספק הא הוה ספק עירוב ואף דהתוס' חלקו שם על רש"י וכתבו דבע"ת חמור ולא קנה מספק מכל מקום קשה דבאמת זהו אם רוצה לקחתו מיד הכהן אמרינן דמספק א"י להוציא אבל כאן לערב בו אם אין חרטתו באמת א"י לצאת בו וא"כ חזקה שבודאי שהיה לו חרטה אמתית ושפיר מועיל השאלה וחזי ליה וצ"ע:

ודרך אגב ארשום מה ששאל אותי אחד מהתלמידים במה דאמרו בחולין דף ד' וכי מקילינן בדרבנן והיינו משום שספק דרבנן לקולא והרי לפמ"ש המלמ"ל פ"ד מבכורות כל שלא נעשה מעשה כלל לא שייך ספק דרבנן לקולא והשבתי אמת כי דברי המלמ"ל בעצמם תמוהים מכמה מקומות ועיין מ"ש השעה"מ בהלכות מקוואות כלל א' אמנם מכאן ל"ק דיש לומר במקום דיציל עצמו מאיסור ודאי שייך לומר דמן הסתם רצה לעשות בהיתר והחליף כדי להנצל מאיסור דרבנן ודו"ק היטב:

והנה יום ג' וישלח כת"ר לפ"ק הקשה אותי החריף מו"ה יצחק היילפרין ני' מקאזליב במ"ש רש"י בעירובין דף ל"ו ספק טמאה ספק טהורה דקודם שהניחה שם נולד הספק ולא היה שם חזקת כשרות מעולם וכוונתו דאל"כ גם בזה יש לה חזקת טהרה להתרומה והתוס' פירשו בשני צבורין דליכא חזקה כלל והיינו דאל"כ יש לה חזקת טהרה וע"ז הקשה לפמ"ש במקור חיים סי' תס"ז ס"ק י"א דחזקה דמעיקרא ממקום למקום לא מחזקינן ואמרינן דבמקום האחר לא מועיל החזקה א"כ כשהניח עירוב שפיר יש לומר דהיה לתרומה חזקת טהרה מקודם ורק כעת בשעה שהניחה במק"א ל"ש החזקה. והשבתי בפשיטות דאין כוונת רש"י לזה רק דק"ל מה הלשון אומר ספק טמאה ספק טהורה והא כיון שהיא ספק טמאה ממילא היא ספק טהורה וכפל לשון למה לי וע"ז כתב רש"י דהכוונ' דספק טמאה היינו שכעת נולד להספק וספק טהורה היינו מקודם דגם מאז לא היה לה חזקת כשרות וא"כ מעולם הוה רק ספק טהורה והתוס' פירשו בשני צבורין וא"כ הוה ספק טהורה דהיינו מצבור הטהורה או מצבור הטמאה וכן כיוצא בזה דקדק התוס' חדשים במ"ש ספק חשיכה ספק אינה חשיכה ובמק"א כתבתי דכוונתו למ"ש המ"א אי בה"ש דמו"ש רע טפי והיינו ספק חשכה או ספק אינה חשכה להורות דשני בה"ש שווין ועיין בס' יד דוד בעירובין שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף