שואל ומשיב/ד/א/לא

שואל ומשיב ‏ ד א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק א סימן לא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין בתולה לכהן גדול מי נקראת בשם בתולה וגדרה. נתתי עין ולב על מה שכתב הרמב"ם פי"ג מהלכות א"ב הלכ' י"ג מ"ע על כה"ג שישא נערה בתולה וכו' והמלמ"ל האריך הרחיב בזה אם כה"ג מוזהר על הבעולה אף שלא היה שם השרת הבתולים וע"ש שהעל' להלכ' דכל שנבעל' בהעראה שהוא נשיקה בלבד לא מפסלה לכ"ג דלא חשיב בעולה בזה אבל במקום שראוי להשרת בתולים אף שלא נשרו עדיין הוה בעולה ע"ש ואני תמה שלא זכר שם דברי הש"ס בנדה דף ח' ע"ב והא"ר כהנא תנא שלש בתולות הן בתולת אדם בתולת קרקע וכו' בתולת אדם כל זמן שלא נבעלה נ"מ לכהן גדול אי נמי לכתובתה מאתים. והנה מלשון כל זמן שלא נבעלה משמע שלא נבעלה לגמרי אף בנשיקה ותדע שהרי אומר דנ"מ לכתובתה מאתים ובזה ודאי כל שנבעלה אף בנשיק' לבד אין מגיע לה אלא מנה וגדולה מזו מצינו בכתובות דף י"א ודף י"ב בכנסה ראשון לשם נשואין ויש לה עדים שלא נסתרה א"נ נסתרה ולא שהתה כדי ביאה אין השני יכול לטעון טענת בתולים שהרי כנסה ראשון ורבה ור"א נחלקו אם כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה בעלמא יש לה מנה או לא ושאני הכא שהרי כנסה והתוס' נדחקו בזה לרבה למה אמר שהרי כנס' ראשון ע"ש ולפענ"ד נחלקו בזה דמיירי שלא שהתה כדי ביא' אבל מ"מ יש מקום להערא' של נשיקה וא"כ לרבה הו"ל בכה"ג כנס' בחזקת בתולה ונמצאת בעולה שבחזקת בתולה היא לענין בתולת אדם דלא היה שיעור כדי להשיר בתולים ואפ"ה כל שכנסה ראשון אין מגיע לה רק מנה ולרב אשי דאמר דבעלמא לעולם לית לה כלל והיינו כל שכנסה בחזקת בתולה לגמרי דהיינו שלא נבעלה כלל אבל כל שכנס' ראשון עכ"פ יש מקום לומר שנבעלה בנשיקה לא מקריא בחזקת בתולה שעכ"פ שם הראשון אבדה ועיין בתוס' ובקדמונים שכלם נדחקו לפרש לשון שהרי כנס' ראשון בין לרבה ובין לרב אשי. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שכנסה ראשון יש לומר דעכ"פ נבעלה בנשיקה אף דעדים מעידים שלא נסתרה דיש לומר דמלתא דלא אדעתייהו הוא לדעת זאת ולא רמיא עליהו וכמ"ש הקדמונים ומכ"ש בנסתרה ולא שהתה כדי ביאה וא"כ עכ"פ לענין כתובה מאתים פשוט לפענ"ד דבעינן שלא נבעלה כלל דכל שנבעלה ואף רק בכנסה לבד בטל חינה ואין לה רק מנה כמ"ש הקדמונים שם בשיט' מקובצת שם וא"כ גם בעולה לכה"ג כל שנבעלה לא מקרי בתולה ואסורה לו. וראיה ברורה לזה דהרי אמרו שם דרבינא אמר כי קתני מידי דקפיד עליו זבינא ופירש"י כגון בתולה נוחה לנשא מבעולה ונותן עיניו הלוקח בכך וקפיד עלי' ע"ש וא"כ כיון דכל שכנסה ראשון אף שיש לה עדים שלא נסתרה אפ"ה אין מגיע לה רק מנה אלמא הקפיד עלה אף בזה שבטל חינה וא"כ ממילא הפירוש כאן שלא נבעל' לגמרי וא"כ ה"ה לכה"ג דהפירוש כל שלא נבעלה לגמרי וזו ראי' ברור' לפענ"ד. ומן האמור אני מתפלא על הרשב"א בתשוב' ח"א סימן אלף רל"א שכתב שם בשם הרב מו"ה דן אשכנזי שרצה לפרש הא דאמרו בכתובות דף למ"ד א"ב בעולה לכה"ג שהקש' שם רש"י וכל הקדמונים דבבעולה כדרכ' שוב אין מגיע לה קנס וע"ז רצה לפרש דמיירי שנבעל' בפחות מג' שנים ויום אחד דבתולי' חוזרין ואחר שגדל' וחזר' בתולי' בא עלי' כה"ג דיש קנס ואיכא עשה כדס"ל לר"י בקידושין פרק עשר' יוחסין דבעינן בתול' משע' שנזרע' מן הבטן והביא הא דהבא על יבמתו דאמרו בהאי כהנא דנסיב גיורת פחות' מבת שלש וא"ל ר"נ זיל אפק' ושם פסול' משום זונ' וכן הביא בהך דיוצא דופן בהאי דאתיא לקמי' דר"ע ופסל' לכהונ' והיינו ע"כ לכהן הדיוט דכהן גדול לא הי' בימי ר"ע ע"ש והרשב"א השיב ע"ז דכל שנבעל' פחות' מבת שלש לא נפסל' לכהונ' והרשב"א לא דחה רק דלאו מטעם זונ' פסלו בפרק הבע"י ורק משום דבעינן בתול' מזרע ישראל ע"ש ועיין ברמב"ם פי"ח מא"ב שנחלקו הרמב"ם והראב"ד בזה והה"מ כתב שהרשב"א קאי בשיטת הראב"ד ועכ"פ לכלהו משמע דעכ"פ לא משום בעול' לכה"ג פסלו רק משום דלאו בתול' מזרע ישראל היא ולהרב מוה' דן מתורת בעול' היא. ונפלאת היא בעיני מדוע לא דחה הרשב"א בשתי ידים דהרי כאן מבואר בהדיא בכה"ג כיון דחוזר ומדמעת בתול' היא דמקריא שהרי ר"ח ברי' דר"א אמר כי קתני מידי דלא הדר לברייתו אבל מידי דהדר לברייתו לא קתני ולדברי הרב מו"ה דן קשה דהא בכלל בעול' לכה"ג היא אף בזה שנבעל' פחות' מבת שלש שנים דחוזר ומדמעת והדרא לברייתו לאחר שלש טפי מזקנ' שמקרי הדר לברייתו לענין בתולת דמים וע"כ דבכה"ג לא מקריא בעול' ומותרת לכהן גדול וזו ראי' ברור' שאין עלי' תשוב' לפענ"ד. (ועיין בחידושי רמב"ן ור"ן בנד' שם ויש מקום לדחות) והנה בהא דאבעיא בנד' דף מ"ה הני בתולין מיזל אזלי ואתי או דלמא אתצודי הוא דלא מתצד עד לאחר שלש וקאמר למאי נ"מ וכו' וקשה לשיטת הרב מו"ה דן ז"ל הא איכא נ"מ לענין אי מקרי בעול' לכה"ג דאם נימא דמיזל אזלי עכ"פ אף שחוזרין מכל מקום לא מקרי בתול' דבעינן שתהי' בתול' שנזרע' מן הבטן ואי אמרת דאתצודי הוא דלא מתצד הוה בתול' שנזרע' מן הבטן וע"כ דלא נפסל' לכה"ג בכה"ג וז"ב מאד והיא ראי' נפלא' ועיין בתוס' שם ד"ה האי. והנה לכאור' קשה בהך דנסיב גיורת פחות' מבת ג' שנים והכשיר' רבי לכהונ' ושיטת רש"י והרמב"ם דהיא משום זונ' וקאי לענין כהן הדיוט וקש' טובא לפמ"ש הרשב"א בתשוב' שם סי' אלף רל"ח הנ"ל דבאונס לא הוה זונ' והביא מהך דרב' ביבמות דף ג' דכל באונס לא קריא זונ' וכ"כ בשיט' מקובצת בכתובות דף למ"ד גבי הא דאמר בעול' לכה"ג א"ב שהקש' רש"י דהו"ל זונ' וכתבו דמיירי בבא עלי' באונס והמלמ"ל פי"ח מא"ב ה"ג האריך הרב' בזה והא פיתוי קטנ' אונס הוא וא"כ שוב לא מקריא זונ' אף שהית' יתיר' משלש שנים וכן קשה בהך דנד' דף מ"ה גבי ר"ע דבא' לפניו אשה ואמר' שנבעל' בפחות' משלש שנים ובתחל' פסל' משום זונ' לשיטת רש"י והרמב"ם ואח"כ העל' דהלכ' היא שפחות' משלש לא נפסל' אבל יותר משלש נפסל' לכהונ' כמבואר במשנ' והא באונס לא מקריא זונ' וע"כ כפירוש הראב"ד והרשב"א דעיקר הפסול משום שאינ' בתול' מזרע ישראל ולכה"ג היא ובאמת מכאן ראי' להרמב"ם דדעתו דפיתוי קטנ' לאו אונס היא וכמ"ש בפ"ב מסוט' ובפ"ב מנער' וא"כ שפיר פסול' משום זונ' ודו"ק ועיין בית שמואל סי' כ' ס"ק וא"ו ודו"ק היטב:

ובזה אתי שפיר הא דאמרו בנד' שם דבתחל' אמר ר"ע שכשר' לכהונ' ואח"כ כשהמשיל' לו משל ואמר' שמצצ' את הדבש אמר א"כ פסול' את לכהונ' ולשיטת הראב"ד מה נ"מ בין טעמ' טעם זנות או לא סוף סוף שבפחות משלש חוזרות בתולי' וכשר' לכהן גדול ולפי שיטת הרמב"ם ורש"י הדבר א"ש דבתחל' ס"ד דכשר' בשביל דפיתוי קטנ' אונס היא ואח"כ אמר' שנתרצית לבסוף וכבר אמרו בכתובות דף נ"א דאשת ישראל שנאנס' חיישינן שמא לבסוף נתרצית ובירושלמי מצינו באמת המשל הלז שמצצ' בדבש דהיינו שנתרצית לבסוף וה"א דבכה"ג נאסר' ובפרט בפיתוי קטנה דבאמת גם בתחל' נתרצית רק שרצון שלה נחשב לאונס שאין לה דעת שלימ' וא"כ כל שנתרצית אח"כ באופן שהית' שוכרתו ובכה"ג כבר אמרו דבכה"ג פיתוי קטנ' מחשב לרצון גמור וכמ"ש האחרונים ועיין בישועת יעקב לדודי הגאון ז"ל סי' קע"ח שהאריך בזה ולכך אמר שפסול' לכהונ' עכ"פ דלזה לא שייך לא חזקת היתר ולא חזקת צדיקת ועיין בפ"י בכתובות דף נ"א שם ולכך פסל' ואח"כ הכשיר' משום דהל"מ הוא שפחות' מבת שלש חוזרת ומדמעת ולא נחשב' זונ' ודו"ק. איברא דהמלמ"ל תמה על הרשב"א דמה ראי' מייתי מהך דרב' ביבמות דף ג' דשם לענין לאסר' על בעל' כל שהוא באונס לא מקרי זונ' רק משום טומא' יש בה אבל לענין לפסל' לכהונ' מה נ"מ בין אונס לרצון וכל אונס ג"כ פסול' לכהונ'. ובאמת שהיא תמי' גדול' אבל לפענ"ד הדבר נכון דבאמת שיטת הרא"ם בתוס' ישנים בנדרים דף צ' דזונ' אינ' מוזהרת לכהן והתוס' תמהו דכל שהוא מוזהר היא מוזהרת אך הדברים פשוטים דדוקא לאו השו' בכל ומה דכתיב בפרש' דלא יקחו אתרבי נשים כאנשים אבל מה דלא כתיב בהך פרש' ואינ' שוה בכל לא הוזהרו להנשא לכהן ולפ"ז כיון דלל"ב דרב' אינו לוק' משום זונ' רק משום טומא' א"כ אונס אינו כתיב באות' פרש' והוה לאו שאינו שוה בכל ואינה מוזהרת על האיש וכמ"ש הנוב"י במהד"ק חלק אהע"ז סי' ע' לפרש כן דברי הרא"ם ולפענ"ד כיון האמת לאמתו דהרי הרשב"א בחידושיו לנדרים העתיק תירוצו של הרא"ם הנ"ל בזה"ל דזונה לא מוזהר' לכהן אלא כל היכא דהוא מוזהר וכדאיתא ביבמות כל היכא דאיהו מוזהר היא מוזהרת דלא יקחו כתיב ע"ש. הנה שמה שהשיגו התוס' על הרא"ם מיבמות הוא כלל בתירוצו וכוונתי למ"ש הנוב"י דמה דכתיב באות' פרשה היא דמוזהרת להנשא כמו הוא אבל זה אינו בכלל וז"ב ועיין תוס' חגיגה דף י"ד שכתבו ג"כ דלא יקחו קרי ביה לא יקחו ולא נודע מקור לדבריהם וכפי הנראה כוונו לזה דלכך היא מוזהרת כמו האיש משום דכתיב לא יקחו וגם היא בכלל. עכ"פ מבואר בהדיא דלא הוזהר' זונה להנשא לכהן כל שהוא באונס ומעתה שפיר כתב הרשב"א בתשו' דהוה מצי לתרץ ביבמות דף נ"ט בהא דפריך אי כר"א ס"ל הא אמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה וע"ז כתב הרשב"א דהוה מצי לשנויי דמיירי באונס וא"כ עכ"פ היא לא מוזהרת להנשא אליו אבל אם הפסול משום שלא כדרכ' דהוא בכלל לא יקחו גם היא מוזהרת ולכך נקט רב הפסול משום שלא כדרכ' דזה גם היא מוזהרת וזה דהביא מהך דרבה דכשם דהתם לל"ב אינו לוקה משום זונה והיינו משום דאינו בכלל לא יקחו ושוב היא אינה מוזהרת כנלפע"ד ברור מאד מאד והנה השיט' ישנה בשיט' מקובצת בדף למ"ד שם חידש דבשלא כדרכ' לא מקריא זונה לר"א ובאמת שבש"ס אמרו אי רב כר"א ס"ל מה אריא משום בעולה ת"ל דעשא' זונה ושם קאי בשלא כדרכ' והיא תימה גדולה על השיט' והמלמ"ל שם הניח' בקושיא ולפענ"ד נראה דבאמת כל דבעול' מקריא זונה נמי היא וכדאמר אביי ביבמות דף נ"ט שם לענין בעילת בהמה דממנ"פ אי בעולה הויא זונה נמי הויא וא"כ מכ"ש אי ביאה שלא כדרכה באדם הוה ביאה דמקרי פסולה שנפסל' לכה"ג וא"כ זונה נמי הויא וא"כ שפיר פריך דמה אריא בעולה ודוקא לכה"ג הא אף לכהן הדיוט אסור' דזונה נמי הוה אבל אם נימא דלא מקריא בעולה גם זונה נמי לא הוה והשיט' קאי אם לא ס"ל כרב לענין בעול' שלא כדרכ' ודו"ק. והנה לפענ"ד הי' נראה עוד טעם לדברי הרשב"א דחידש דפנוי הבא על הפנוי' לר"א דס"ל דעשא' זונה אפ"ה באונס לא עשאה זונה שנתקש' המלמ"ל דבכל פסולי כהונה אף באונס נפסל וכמו שאמרו גבי תינוקת שנאנס' ע"ג המעיין ע"ש שהאריך וכבר כתבתי למעל' בזה. אמנם כעת נראה דבר חדש דבאמת יקשה דאמאי תהי' זונה באונס ואיך יוכל לאסר באונס דבר שאינו שלו ואף באדם שייך זאת כמבואר בע"ז דף ע"ד גבי כהנים ששמשו בבית חוניו וע"ש ברש"י ותוס' אך זה אינו דאטו אם ישליך אחד חלב לתוך קדיר' של חבירו לא תאסר וזה אינו דמ"מ החלב אוסר וע"כ לא אמרו אין אדם אוסר דבר שאינו שלו רק בדבר שתלוי במחשב' וכמ"ש התוס' ביבמות דף פ"ב ובר"ש פ"ז דכלאים ולכך הא מ"מ הוא בא עליה והביא' אוסרת' וז"פ ולפ"ז בפנוי הבא על הפנוי' דהביא' מצד עצמה הי' יוכל להיות בהיתר אם נתכוין לשם קידושין או נשואין רק שכוון לשם זנות ובזה ניהו דהוא כיון אבל עניה זו למה תאסר באונס ואיך יוכל לאסור דבר שאינו שלו ובפרט באונס וז"ב מאד מאד ובפרט אם נימא דאף במיוחדת לפלגש לא עשאה זונה וכמ"ש המלמ"ל שם שיש להסתפק בזה. והנה המלמ"ל הקשה דקרא דוהוא אשה בבתולי' יקח למעט בעולה לר"א למה לי דהא כל שהי' ע"י שנשאת לאיש או שנבעל' לו עשאה זונה או שהיא אלמנה וגרושה וע"כ כגון שהי' באונס וכשיט' ישינה והרשב"א הנ"ל והנה אמרתי בחפזי דנ"מ שיהי' עשה ול"ת דלא ידחה עשה דיבום הל"ת ועשה כדאמרו ביבמות דף כ' וראיתי שהמלמ"ל בעצמו ובכבודו הרגיש בזה בסוף דבריו וז"פ והרווחתי בזה דלא יקשה מה דק"ל למה אמר דלא דחי באלמנ' מן הנשואין כיון שיש עשה ול"ת הא שיטת הריב"א דאינו לוקה אם עבר משום דהל"ת דחי רק העשה דמה אולמא האי עשה מהאי עשה ולפ"ז הא כבר נודע מ"ש הרשב"א הובא במלמ"ל פ"ב מנער' דעשה דקום ועשה דוחה לעשה דשב וא"ת וא"כ העשה דיבום דוחה העשה דוהוא אשה בבתולי' יקח דאינו רק שליל' שלא יקח בעולה ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דעיקר העשה דוהוא אשה בבתולי' יקח אינו רק באופן דיבום א"כ גלתה התורה דלא ידחה העשה דיבום העשה הלז ושפיר אמר דהוה עשה ול"ת. ובזה מיושב מה דהקשיתי זה רבות בשנים לשיטת הרמב"ם דכה"ג עובר בעשה אם נושא שתי נשים א"כ גם באלמנ' מן האירוסין ג"כ הוה עשה ול"ת ולפמ"ש אתי שפיר דשם שפיר דחה העשה דיבום דהוה בקום ועשה מיהו יש לדחות דלא מקרי עשה ול"ת שאינם מענין אחת וכמ"ש הרי"ף פ"ב דב"מ גבי אבידה בבה"ק ובלא"ה גוף דברי הרשב"א שחידש דקום ועשה דחי הל"ת שבשב וא"ת צ"ב והארכתי בזה בתשוב' אחת ואכ"מ:

והנה המלמ"ל פי"ח ה"ג כתב דהשיט' ישינ' ס"ל דגם בבעול' לכ"ג אף שאינן רק מחייבי עשה אפ"ה חללה והרמב"ם פי"ט מאלו הלכות ה"ד כתב דאם כה"ג בא על בעול' בלא נשואין לא חללה ע"ש ובאמת שדברי רבינו צ"ב דמ"ש הה"מ דאף דיש חלל מנושא את החלל' היינו דוקא נושא לפי שעבר על עשה דהוא אשה בבתולי' יקח והוא עשה דכהונ' אבל אם בא על הבעול' שלא כדרך נשואין אינו מוזהר בה יותר מאחר ע"ש הוא דבר תמוה לכאור' דכמו בבא על אלמנה דחילל אף בלי קידושין משום דכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו וא"כ ה"ה בבעול' בלי קידושין בכה"ג למה לא יחלל ועיין באבני מלואים סי' ז' שהאריך בזה. ולפענ"ד הי' נראה דברי ה"ה נכונים דבאמת בעולה לא נאסר' לכה"ג בפירוש רק דהוה לאו הבא מכלל עשה דוהוא אשה בבתולי' יקח ולא בעולה ולפ"ז א"כ לא יהי' חמור הלאו הבא מכלל עשה מהעשה עצמה דכשם דהעש' עצמה כתיב בלשון קיח' כמו כן הלאו הבא ממנו אינו רק שלא יקח בעול' אבל בעולה בלי נשואין אין בכלל העשה וז"ש הה"מ דוקא נושא לפי שעבר על עשה דוהוא אשה בבתולי' יקח והיינו משום שבלשון שהוזהר על הבתול' שישאנ' הוזהר על הבעול' שלא יקחנ' אבל בלי נשואין לא נצטוו' שיקחנ' בתול' גם על הבעול' לא הוזהר יותר מאדם אחר וז"ב ושיטת החולקים על הך דינא דרבינו נראה לפענ"ד כיון דכל היכא דהוא מוזהר גם היא מוזהרת וכדדרשו ביבמות דף פ"ד והתוס' בחגיג' דף י"ד כתבו דדרשינן לא יקחו היינו לא יקיחו ולפ"ז גבי דידה לא שייך לומר שנצטווית שתקח דוקא לכה"ג ועיקר העשה בדיד' ללאו דקאתי דהיינו לאו הבא מכלל עשה שלא תקיח לכה"ג בעול' ולפ"ז גבי דידה אין נ"מ כל שנתחלל היא מוזהרת שלא תתחלל' וא"כ גם בעולה לכה"ג אסור ונתחלל' אף בלי קידושין דהא היא בודאי מוזהרת גם על בעול' בלי קידושין וה"ה הוא וכ"ש היא דאזהר' שלה אינו רק מכח שהוא מוזהר וז"ב. ובזה מיושב מ"ש המלמ"ל ראי' בפי"ז מא"ב ראי' לשיטת רבינו מהא דאמרו ביבמות דף ס"א דכהן לא ישא את הקטנ' ומוקי ר"א בר אהבה בכה"ג דאימת קני לה לכי גדלה הו"ל בעילת עצמו ופריך רבא אי דקדש' אביה מהאי שעתא הוא דקני לה אי דקדש' עצמה הא ר"א היא ולא רבנן וכו' ומשמע דעיקר הקפידא לר"א בר אהבה הוא רק דקני לה כשהיא גדול' והו"ל בעולת עצמו אבל בקטנות' אין שום איסור אף דמה"ת הוה בעול' בלי קידושין אפ"ה אינו מוזהר הכה"ג וע"כ כשיטת רבינו ע"ש שהאריך והפליא ראי' זו. ולפמ"ש יש לומר דגם להחולקים ל"ק דעיקר הקפידא הוא בשביל שהיא מוזהרת ולפ"ז זהו בגדול' אבל בקטנ' דלא מצינו חיובא לדרדקי והיא אינה מוזהרת וגם פיתוי קטנה אונס הוא וכדאמרו שם ובאונס לא נעשית זונה כמ"ש הרשב"א והארכתי בזה למעל' וא"כ לא אכפת לן דמצד הכה"ג דברי רבינו נכונים דלא הוזהר רק בלשון קיחה כמו שנצטוו' על הבתול' ובשביל' ליכא שום איסור וז"ב ודו"ק ובגוף הקושיא על רבינו דמ"ש מאלמנה לכה"ג דחילל אף בביא' לבד הנה רבינו נשמר מזה וכתב פי"ח ה"ג דאלמנ' לכה"ג היא שיצא' מן הכלל דוקא בביא' בלי קידושין ובתשו' בענין אחע"א ביארתי דבריו והעליתי ע"פ דברי התוס' ביבמות דף ס"ט כיון דזרעו בודאי נתחלל בלי קידושין מע"י קידושין וכיון דהבן נתחלל גם היא מתחללת כדכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו והארכתי בזה שם בכל הסוגיא וא"כ שני ושני מבעול' לכה"ג ואינך ודו"ק והנה יש לי מקום עיון בכה"ג שנשא אחת מהפסולות לכה"ג אמאי לא נימא דכיון דכה"ג מתמנ' בפה ומסתלק ע"פ כמ"ש התוס' ביומא דף י"ב בשם הירושלמי דמוכחי לה מקראי וביד המלך והכהנים לסלקו א"כ אמאי לא נימא דמסתלק ע"פ ולא תהא שיחה בטיל' שדיבר יוסף בן אלם לפני המלך שהביאו התוס' בשם הירושלמי דהוסע מן הכהונ' ומכ"ש בזה שעבר על עשה או ל"ת ויסתלק מכהונ' גדול' ואז לא יעבור על העשה או ל"ת ויוכל לקחת' וביותר תקשה בהא דאלמנה לכה"ג חולץ ולא מיבם כדאמרו ביבמות דף כ' והא כאן יקשה קושית הש"ס דניתי עשה וידח' ולא שייך כאן דהוה עשה ול"ת והא יוכל לקיים העשה דיבום ולא ידחה העש' ול"ת דהרי נדחה מהכהונ' גדול' בפה ובאמת ששם יש לדחות דאטו פשע בזה שנפל' לפניו אשת אחיו ליבום ולמה יוסע מן הכהונ' על לא חמס בכפיו ובכה"ג לא גזרה התור' שיוסע מהכהונ' וגדולתו וכל דרכי' דרכי נועם ואמר' שיהי' חולץ ול"צ להסיר גדולתו אבל אכתי קשה בהך דאמרו ביבמות דף נ"ח גבי ולו תהי' לאשה פרט לאלמנ' לכה"ג והרי שם אנסה ולמה לא יוסר מן הכהונ' גדול' ויוכל לקיימ' ויקיים המצו' והרי הקשו בכתובות דף מ"ם וליתי עשה ולדחי ל"ת ומשני דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל והיינו דמלמדין אותה שלא תרצה וכמ"ש בתוס' ישנים וקשה למה ילמדו אותה למה לא יסירו אותו מכהונתו ויהי' כהן הדיוט ויהי' מותר לקיימה והרי פשע בזה וכאשר השקפתי בזה נזכרתי מדברי רבינו בפי"ז מסנהדרין ה"ח דכה"ג שחטא מלקין אותו בשלש' כשאר כל העם וחוזר לגדולתו וע"ש בכ"מ דמקורו מירושלמי פ"ג דהוריות דהקדוש' עליו תמיד וצ"ל דהא דאמרו בירושלמי מתמנ' בפה ומסתלק בפה הוא דוקא כשאירע פסול שנפסל מעבוד' דאז נסתלק בפה אבל מה שחטא שלא נפסל עי"ז מעבוד' אינו נסתלק בפה והתור' אמרה דילק' ויחזור לעבודתו ואף אם נימא דמה שחוזר לגדולתו אינו רק מדרבנן וקראי דירושלמי אינו רק דרבנן עכ"פ לא מקרי אשה ראוי' לזה ועיין רמב"ם פ"ב מנערה בתול' ובפ"ז מתרומות שהאריך בפרט זה דאף דאינ' ראויה מדרבנן מ"מ קרינן בי' ולו תהיה לאשה אשה הראוי' לו וגם דבאמת קי"ל דכה"ג שאירע בו פסול אינו משמש לא בכהונ' גדולה ולא בכהן הדיוט משום מעלין בקדש ולא מורידין וא"כ לא נוכל להורידו לכהן הדיוט בשביל שחטא וז"ב ועכ"פ נראה לפענ"ד דאם בעצמו רוצה להסתלק מכהונתו ולהיות ככהן הדיוט דאז אין עליו שום חטא עשה מאז והלאה ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי הרמב"ם בפ"ה מכלי המקדש הלכה יו"ד שכתב דהכה"ג אינו נושא שתי נשים ואם נשא שתים א"י לעבוד ביום הצום עד שיגרש לאחת ומשמע מפשטת לשון דאם עבר ונשא מה שעשה עשוי רק דא"י לעבוד ביום הצום עד שיגרש אחת וכן מצאתי בשו"ת מקום שמואל סי' מ"ג שאינו רק לכתחל' אבל אם עבר ונשא אין עליו איסור ומותר לקיימ' עד הצום ודבריו תמוהים מאד דלא שמענו שיהי' באיסור תורה חילוק בין לכתחלה לדיעבד ואף דבבוגרת ומוכת עץ אמרו דאם נשא נשוי היינו משום דסופה להיות בעולה תחתיו אבל לענין אחת ולא שתים דלא יהי' לעולם כן פשיטא דאם עבר ונשא מ"מ באיסורא קיימא וא"כ דברי רבינו צ"ב. ולפמ"ש יש לומר דבאמת זה פשיטא דעובר בעשה אבל לפסול מעבודה אינו נפסל כל השנה אף שנשא באיסור עשה אבל ביום הצום נפסל בעבוד' דבעינן וכפר בעדו ובעד ביתו אחת ולא שתים וא"כ באמת הי' מסתלק מכהונ' גדול' ושוב ממנ"פ א"י לעבוד ביום הצום וז"ב ופשוט. ובזה מיושב קושית הראב"ד פי"ז מא"ב דביומא דף י"ג משמע דרק ביוה"כ אסור לו לישא שתי נשים ולפמ"ש אתי שפיר דביומא שם אנו דנין לענין פסול עבוד' דכל שאסור בשתי נשים נפסל מעבוד' אבל בשאר ימות השנה אינו נפסל מעבודה אף שחטא וז"ב. ובזה מיושב קושית ראש יוסף שהביא בס' מקום שמואל שם שהקשה דאמאי לא מוקי בקידושין דף ס"ח אחת אהובה ואחת שנואה בכה"ג שנשא שתי נשים ולפמ"ש אתי שפיר דשם כתיב לא יוכל לבכר ולשיטת הרמב"ן במצות הוא ל"ת שאסור לבכר וא"כ פשיטא בכה"ג שנשא שתי נשים דלא יוכל לבכר דהא יוכל להסתלק מהכהונ' גדול' וגם לא שייך אהובה ושנוא' דזו אינה שנואה בעצם ופשיטא דאסור לבכר ודו"ק היטב:

והנה כל מה שהאריך המלמ"ל אי באונס עשאה זונה לר"א עיין בחידושי הרשב"א והריטב"א ביבמות דף נ"ט ודף סמך ותמצא דעת קדושים בזה:

והנה בשנת תרי"ד ל"ט בעומר ב' במדבר נתתי אל לבי דלפמ"ש הרשב"א בשם הר"ר דן הנ"ל דכל בתול' שנבעלה אף בפחות מבת שלש נפסלה לכה"ג דבעינן בתולה שנזרע' מן הבטן א"כ לכאורה קשה מגוף המימרא דרשב"י יבמות ס' דגיורת פחותה מבת י"ג מותרת לכהן מדכתיב החיו לכם והרי פנחס הי' עמהן וא"כ הרי פנחס הי' משוח מלחמה והו"ל ככ"ג דדינו בבתולה וצ"ע ומיהו לפמ"ש המלמ"ל פי"ז מא"ב הי"ג להקשות דהא קטנה אסורה לכ"ג ואיך הית' מותרת לפנחס וכתב דפנחס לא הוה משוח מלחמה ולק"מ גם קושייתי אבל פשטת הענין מורה דלא כהר"ן:

והנה במנחת יהודא פ' חיי שרה שנדפס עם חידושי בעלי התוס' על התור' ראיתי שהקש' במ"ש בתול' ואיש לא ידע' וע"ז הקש' דמה רבותא הא אף אם איש ידע' לפירש"י דהית' פחות' מבת ג' שנים א"כ היו בתולי' חוזרים ורש"י פירש בתול' ממקום בתולים ע"ש שהניח בקושיא ולפענ"ד לק"מ דהרי מסיק בנד' דף מ"ה דבתולים מיזל אזלי ואתו וא"כ שוב כל שמיזל אזיל אינ' כעת בתול' דהני אחריני נינהו וע"ז אמר' תור' בתול' שהיא בתול' כאשר הית' מעת הליד' ואיש לא ידע' וז"פ. אך אי קשיא הא קשיא דמה קמבעיא בנד' שם אי אתצדי הוא דלא מתצדי דא"כ למה כתיב בתול' הא הית' פחות' מבת ג' ואף אם ידע' איש לא מתצדי הבתולים ולפירוש רש"י בתשוב' שהביאו התוס' שם דל"ש דמתצדי אבל אי מתצדי תו לא הדרי הוה ניחא אבל לפירש"י קשה וצריך לומר דהש"ס דילן חולק וס"ל דרבק' הית' אז נער' וכדאמרו ביבמות דף ס"א ע"ש ודו"ק:

ודרך אגב אומר במ"ש הרמב"ם פט"ז מא"ב דבעל ולא קידש אינו לוק' ויש להסתפק אם הביא' עצמ' הית' הקידושין אם לוק' כיון דבא בב"א ולכאור' יש ראי' מהא דאמרו בכתובות דף ל"ה אי כר"י קשיא ממזרת והקשו כלם על הרמב"ם דהא שם בבעל ולא קידש מיירי דהרי יש להן קנס ואם נימא דבעל וקידש בב"א לוק' יש לומר דהרי הש"ס מוקי בקידושין דף מ"ו דבפית' לשם אישות מיירי קרא וא"כ שוב הוה בעל וקידש והא דיש קנס אף שקידש יש לומר דמיירי בקטנ' או נער' שיש לה אב ואינ' יכול' להתקדש בלי רשות אבי' ומיהו שוב לא מקרי קידושין כיון דיכול למחות וצ"ע בזה. אמנם נרא' דכיון דאם לא היה מוח' היו הקידושין קידושין שוב הו"ל ח"מ שוגגין דפטור דהא היה מקום שיתחייב מלקות ושפיר אמר דלר"י ניחא משא"כ לר"ל ודו"ק היטב:

ובזה מיושב מה שהקשו הקדמונים בהא דפריך לר"ל מאן תנא דפליג עלי' דרנבה"ק ואמר אי ר"מ אי ר' יצחק והקשו הא לר' יצחק קשיא ממזרת ועיין רש"י מ"ש בזה ולפמ"ש יש לומר דבאמת ממזרת אינו חייב מלקות ואף דח"מ שוגגין פטורין ג"כ לר"ל מכל מקום יש לומר דר"ל לא מוקי בפית' לשם אישות ואין לפני הש"ס קידושין לעיין בזה ובזה מיושב ג"כ מה דלא מקשה מממזרת על אלו הן הלוקין ועיין תוס' דף ל"א ע"ב ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק:

והנה דרך אגב אזכור מה דאמר ביבמות דף ס"א וכן היה ר"ש אומר קברי עכו"ם אינו מטמא ודקדק היש"ש דמה לשון וכן ולפענ"ד נרא' דר"ש מש"ה מתיר גיורת פחות' מבת ג' דהרי נבעל' לבהמ' אין פסול' לכהונ' וא"כ לר"ש דס"ל דקברי עכו"ם אינם מטמאים באהל דס"ל דלא נקרא אדם לכך אין נפסל לכהונ' ג"כ רק דאם לא הית' בתול' פסול' לכהונ' משום דהוה בעול' ולכך נקט רק פחות מבת ג' וכוונתו אף לכה"ג כדאמר והרי פנחס עמהם ודוק:

והנה בשנת תרי"ז א' תזריע ראיתי בספר מי נפתוח בהקדמתו אות ט"ו שכתב להקשות בקידושין דף ס"ד דאכתי משכחת לה להשיא' לכה"ג וכשהיא בעול' ולא זונ' דמבואר בכתובות דף למ"ד דהיא חלל' אם נשא' בנישואין והרי כל שנעשית חלל' פסל' מתרומ' לכ"ע כמ"ש הרמב"ם פ"ו מתרומות ה"ז וא"כ נעשית חללה ובעול' לכה"ג קידושין תופסין לכ"ע ומשכחת לה שתהי' חלל' ותפסול בתרומ' ומכל מקום הקידושין תופסין ולפענ"ד ל"ק דהרי בקידושין דף יו"ד אמרו דכל הבועל דעתו על גמר ביא' וא"כ אין בידו להשיא' לכה"ג דבסוף ביא' היא נעשית חללה ושוב אין הקידושין תופסין ואף דבכתובות דף למ"ד אמרו בעול' לכה"ג יש בה הוי' היינו לענין קנס דוקא דכל שקודם הביא' היו קידושין תופסין שוב משלמין קנס כמ"ש הרשב"א בשיט' מקובצת שם ע"ש ובמלמ"ל פי"ז א"ב הט"ו באורך ובפי"ח ה"ב ע"ש ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף