שואל ומשיב/ג/ג/לד

שואל ומשיב ‏ ג ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן לד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד:

אשר ביקש לבאר לו דברי התוס' בחגיגה דף ב' ע"ב ד"ה לא תהו במה שהאריכו דעבד מצווה על פ"ו והרי בש"ע אהע"ז קי"ל דהיו לו בנים בעבדותו לא קיים מצות פ"ו דעבד אין לו יחס וכל שאינו מקיים הרי לא נצטווה. הנה לדבריך לא היה לך להביא דברי הש"ע הרי זה מפורש ביבמות דף ס"ב דהכל מודים בעבד שאין לו יחס והרי התוס' הביאו שם דברי הש"ס הלז וזה עיקר סמיכת הי"מ דעבד אינו מצווה על פ"ו מהא דאמר ביבמות דעבד אין לו יחס והתוס' הוכיחו שם מירושלמי דעבד מצווה על פ"ו ולדבריך לא תירצו להך דיבמות אבל באמת הדבר מבואר בתוס' שם דהא דאמר לא קיים פ"ו היינו משום שאינו מתיחס אחריו וביאור הדברים דבאמת גם עבד בעבדותו כל שמל וטבל לשם מצות עבד מחוייב בפ"ו ומצוה לפרות ולרבות ורק אח"כ כשנשתחרר שוב לא קיים מצות פ"ו דכיון שאין הבנים מתיחסים אחריו אח"כ שוב אינם מקרי בניו וצריך לקיים אח"כ המצוה כשנעשה ישראל וא"כ אין סתירה מהש"ס יבמות דשפיר אמרו דהכל מודים בעבד שאין לו יחס והיינו כשנשתחרר אח"כ ואפ"ה מקיים המצוה בעבדותו והעבד מצווה ע"ז וז"ב ופשוט בכוונת דבריהם. ואחר כתבי מצאתי שבשו"ת בית יעקב סי' קכ"ב העיר דמדברי התוס' משמע דעבד מצווה בפ"ו ואנן לא קי"ל כן והיא קושייתך הנ"ל וגם הקשה דלהתוס' דמה יענו להך דיבמות ונפלאת היא בעיני דהדבר פשוט וברור כמ"ש וגם הוא נרגש בהחילוק הלז אלא שהקש' דא"כ מאי מייתי ראיה מיבמות לענין קיום מצות פ"ו ובמחכ"ת קרא והטה בכוונת התוס' שבאמת זה דחיית התוס' להי"מ דמה שאמרו לא קיים פ"ו היינו לפי שאינו מתייחס אחריו וז"ב ופשוט להמעיין. וראיתי בא"מ סי' א' שהקשה על התוס' דלדבריהם יקשה כיון דכבר קיים המצוה בעבדותו למה לא יפטר והרי בנכרי שבגיותו לא נצטווה על פ"ו ואפ"ה כשנתגייר קיים המצוה במה שהיה לו בנים בגיותו ומכ"ש בעבד דקיים המצוה בעבדותו למה לא יעלה לו אח"כ והניח בקושיא. ולפענ"ד הדבר פשוט דלא דמי בשלמא בנכרי ניהו דלא נצטווה אבל מכל מקום הרי יש לו בנים והבנים מתיחסים אחריו אף בגיותו כדלמדו ביבמות שם מבלאדן בן בלאדן וא"כ למה לא יעלה לו אח"כ הא יש לו בנים אבל בעבד ניהו דנצטוה כיון שאח"כ לא נקראו בניו הו"ל כמתו ואינם עולים לו וזה נכון מאד. וראיתי בשו"ת בית יעקב שם שהקשה על מ"ש התוס' אח"כ ועוד דמצות פ"ו אכולהו בני נח כתיבי אף לכנען דמה ראי' הא המצוה דפ"ו נאמר קודם שנתקלל כנען לעבד ואז היה המצוה על כנען כמו על כל בני נח ונדחק אבל באמת ל"ק דהרי בלא"ה הדבר תמוה דמה ראיה מה דהמצוה על ב"נ נאמר הא מצות פ"ו לישראל נאמר ולא לב"נ וכמו שהקשה הב"י שם וכבר קדמו המהרש"א בחגיגה שם אבל באמת היטב אשר דיבר בזה המלמ"ל פ"ו ממלכים ה"ז דכוונתם כיון דעבד זה מיירי במל וטבל לשם עבדות א"כ כיון דהמצוה היה בתחלה גם על עכו"ם ניהו דנטלה מב"נ אבל מעבד לא נפקע המצוה כיון דנעשה ישראל ע"ש וא"כ אין התחלה לקושיתו ומ"ש הב"י שם ראיה שלא כמ"ש התוס' דהרי אמרו במדרש דלכך לא נתקלל חם רק כנען משום דכיון דבירך ד' את נח ובניו אמר אינו מהדין שיקללם והרי באותה ברכה שבירך ד' את נח היה פ"ו וא"כ איך אפשר דזה הי' על כל בני נח ואף לכנען איך עשאו עבד אח"כ כיון דמצות פ"ו היה גם על כנען במחכ"ת דברים אני רואה בלי כוונה וגברא קא חזינא וכו' דניהו דאמר לו מצות פ"ו וקאי גם על כנען אטו בשביל זה לא אפשר לנח לקלל לכנען שיהיו עבד וכי בשביל זה נפקע הברכה שהקב"ה לא בירך רק נח ובניו ולא לכנען ומה שייטי' במה שמצות פ"ו קאי על כנען והמדרש לא אמר רק שנח לא קלל את חם כיון דד' ברכו אבל לכנען שפיר קלל וז"פ:

והנה לכאורה צריך ביאור דאם נימא דעבד חייב בפ"ו והיינו עבד שמל וטבל דע"ז דברו התוס' ולפי"ז היינו משום דהוה כישראל וכמ"ש המלמ"ל שם א"כ מה פריך הש"ס בסנהדרין דף נ"ט והרי פ"ו דנאמרה לב"נ ונשנית בסיני ואפ"ה לישראל נאמר ולא לב"נ ומשני דהאי למלתי' היא דנשנית ואמאי לא קאמר דלמלתי' היא דנשנית כדי להורות דגם עבד שמל וטבל יתחייב בפ"ו דהוה כישראל דאם הוה כעכו"ם לא נתחייב. אך זה אינו דעבד שלא מל ולא טבל בודאי נתחייב דהרי פ"ו נאמרה לב"נ ואף כנען בכלל ואדרבא עיקר הפלפול דעבד אם חייב בפ"ו הוא במל וטבל לשם עבדות כיון דאין לו יחס או שהוקש לאשה ויוכל להיות דפטור וכ"ז שלא מל ולא טבל הרי הוא כעכו"ם גמור ויש לו יחס כמ"ש ה"ה בהלכות א"ב וכן בעת ההיא לא הוקש לאשה דלה לה לא כתיב רק במל וטבל כמ"ש הרמב"ן בחידושיו ליבמות דף מ"ה וא"כ גם אם לא נשנית היה עבד בכלל וז"ב. וזה יש להעמיס בכוונת התוס' במ"ש דפ"ו אכלהו בני נח כתיב ואף על כנען וכוונתם ליישב שלא יקשה אמאי לא משני דלמלתי' היא דנשנית בכה"ג ומיושב קושית המהרש"א דזה להם דאם הוא בכלל ישראל יתחייב ולא הוצרכו לומר רק דעבד הוא בכלל פ"ו דב"נ ודו"ק: ומדי דברי זכר אזכור מה שראיתי בזהר הרקיע להתשב"ץ שחיבר על אזהרות של ר"ש בן גביריל שהקשה על הבה"ג שמנה התהלך לפני והיה תמים הנאמר באברהם למ"ע. והקשה כיון דנשנית אח"כ בסיני תמים תהי' עם ד' אלקיך וא"כ לזה ולזה נאמרה ואמאי לא חשבו גבי מצות ב"נ. ולפענ"ד ל"ק דתמים תהי' הוא קום ועשה שיעשה כל מעשיו בתמימות וכוונה רצויה וא"כ הא אמרו בסנהדרין שם דקום ועשה לא קחשיב. ובלא"ה נראה לפענ"ד דע"כ לא קחשיב נאמרה ונשנית רק מה דכתיב בתורה ולא מה שכתוב במשנה תורה דהיינו בסדר דברים דשם חזר ושנה לנו את כל משנה התורה ולא שייך לומר מדנשנית וע"כ שלזה ולזה נאמרה דכמה מצות חזר ושנה וכיון דתמים תהי' עם ד' נשנית במשנה תורה ל"ק כלל. והנה הרשב"א כתב בשבת דף ד' גבי הא דאמרו שם דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ואף דבח"ע וחב"ח כופין את רבו לשחרר בשביל מצות פ"ו משום דבח"ע וחב"ח לא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו. ולכאורה לא נודע הסברא דלמה לא שייך בזה העשה דלעולם בהם תעבודו. אמנם נראה דהנה המעיין במלמ"ל פ"ג מעבדים ה"ג יראה דמצד מצות עשה דלעולם בהם תעבודו הוא מצוה על הרב שימסור לו שפחה כנענית כדי שירבה לו בנים ולקיים והתנחלתם ע"ש דאף דקיי"ל דרשות היינו שאינו חוב אבל מכל מקום מצוה איכא ולפ"ז בח"ע וחב"ח דאין לו תקנה לא בב"ח ולא בשפחה א"כ לא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו דבלילה א"י לעבדו דא"י לישא לא ב"ח ולא בשפחה ולכך לא שייך העשה גבי' ואף דשם קרא דאם בגפו יבא אתי שהוא אינו רק רשות למסור לו שפחה כנענית ולא חובה באמת שאינו ראיה משם דשם הוא באמת עבד עברי ובו לא שייך המצוה דלעולם בהם תעבודו ובאמת בראשית ההשקפה תמהתי על המלמ"ל שכתב דה"א דהוא חובה משום העשה דלעולם בהם תעבודו והא עבד עברי הוא וצ"ל דכוונתו כיון דהיא שפחה כנענית ומצוה על הרב שיראה שתוליד לו בנים ויהיו עבדים והו"א דכיון דהתורה התירה גם עבד עברי בעבדותו לישא שפחה כנענית ה"א דמצוה שישא כנענית וקמ"ל דאם בגפו יבא שהוא רשות והיינו כיון שלעבד עברי באמת אינה מותרת רק בימי עבדותו ולכך אינו רק רשות אבל אם הוא עבד כנעני דמצוה דלעולם בהם תעבודו על עבד הכנעני בעצמו שיוליד לו בנים א"כ פשיטא דהוא חוב על הרב ולכך בעבד שחציו בן חורין וחציו עבד לא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו דהא א"י לישא לא שפחה ולא בת חורין. ויש להמתיק יותר דכל הטעם הוא משום דבניו יהיו עבדים וכאן ממנ"פ איזה שישא אם ב"ח או שפחה לא יהי' הבנים של האדון דאם ישא ב"ח פשיטא דהולד כשר דאף עבד גמור שנשא ישראלית דהולד כשר מכ"ש בחציו חורין ואם ישא שפחה הרי צד עבדות וצד חירות בו ואף דהולד כמותה כיון דהיא שפחה מכל מקום עכ"פ התורה לא צותה על זאת המצוה דלעולם בהם תעבודו דהא אותו הבן צד ב"ח אית בי' וגם אינו רשאי לישא כלל שפחה ואיך שייך מצות עשה בזה וכיון דלא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו בזה לכך שפיר אלים המצוה דפ"ו של העבד וכופין את רבו לשחררו ודברי הרשב"א נכונים מצד הסברא ועיין ביבמות דף מ"ה ע"ב ובטוש"ע אהע"ז סי' ד' סי"ז י"ח י"ט. ובזה נראה לפענ"ד דאם שפחה חציה משוחררת וחציה שפחה דשייך גבה עשה דלעולם בהם תעבודו דהא יכול להשיאה לעבד עברי דממנ"פ מותר בה דמצד חירות מותר בה ומצד עבדות ג"כ התירה התורה בעבדותו לישא כנענית ומכ"ש כשצד חירות בה. ובזה מיושב היטב קושית האחרונים דלשיטת הרשב"א הנ"ל דבח"ע לא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו א"כ מה פריך הש"ס בגיטין דף ל"ח משפחה שחציה שפחה וחציה בת חורין דשאני התם דלכך כפו את רבם דלא שייך העשה. ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא בעבד חציו עבד וחציו ב"ח הוא דלא שייך עשה דלעולם בהם תעבודו משא"כ בחציה שפחה דשייך העשה וז"ב. איברא דגוף דברי המשנה למלך שכתב דלכך הוצרך קרא דאם בגפו להורות שהוא רשות לר' ישמעאל אף דהוא ס"ל דכל אם הוא רשות כאן הו"א דחובה משום העשה דלעולם בהם תעבודו והרי ר' ישמעאל ס"ל דלעולם בהם תעבודו גופא הוא רשות כדאמר בסוטה דף וא"ו וא"כ למה לי קרא דאם בגפו ומה"ת לומר דהוא חוב וע"כ דברי המלמ"ל תמוהין לפענ"ד וא"ל על מ"ש למעלה דחציו ב"ח וחציו עבד לא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו דהא א"י לישא לא בת חורין ולא שפחה דאכתי הא משכחת לה דישא חציה שפחה וחציה ב"ח דזה אינו דמלבד דלא שייך כ"כ שיהיה חציה שפחת וחציה בת חורין ויקיים בזה העשה אף גם דעכ"פ היאך יהי' של הרב הבנים שיולדו דהא חצין הם בני חורין ואינם של האדון וכל הענין דלעולם בהם תעבודו הוא מצד הבנים דיהיו של הרב ועיין מלמ"ל ספ"ב מק"פ שהביא הירושלמי דפסחים פ"ח שאמר דחציו עבד וחציו ב"ח שקידש אין חוששין לקידושין ודכוותי' גרש אין חוששין לגירושין והקשה המשנה למלך דאיך משכחת גירושין דהא אין חוששין לקידושיו וכתב דמשכחת לה שקידש בת מיני' דהיינו חציה שפחה וחציה בת חורין (והקצה"ח סי' רמ"ט הקשה דא"כ הא דאמרו בגיטין דף מ"ג ואי אין קידושין יורשין מנ"ל לוקמא בשקידש בת מיני' היינו דמשכחת להקידושין אבל לא שיהיו הוולדות של הרב וגם דאסור לישא אותה וע"ש ועיין מהרש"א בגיטין דף מ"א דכתב שם בהדיא דחציה שפחה מותרת בעבד עברי ע"ש ועיין בש"ך יו"ד סי' רס"ז ס"ק קו"ף שכתב דדוקא בחציה שפחה הוא דיש לכפות הרב ולא בשפחה גמורה ע"ש והפר"ח בליקוטי יו"ד ובשו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' כ"ט השיג על הש"ך וכן הסכים בספר ברכי יוסף סי' רס"ז שם עמהם דלאו דוקא חציה שפחה דאף סתם שפחה הדין כן ובש"ס מעשה שהי' נקטו דהיתה חציה שפחה ע"ש ולשיטת הרשב"א א"כ יש להש"ך ידים מוכיחות דדוקא בחציה שפחה דאתרע העשה דלעולם בהם תעבודו ואף דכתבתי לעיל לחלק מכל מקום עכ"פ יותר מסתבר לכוף מכולה שפחה ודו"ק:

והנה שאל אותי המופלג מוה' יוסף שורשטיין נ"י לשיטת הרמב"ם דעבד ושפחה דאסורין בישראל הוא רק מדרבנן א"כ למה כופין את הרב שיעבור באיסור תורה והא אם ישאו ב"ח או להיפך אין כאן רק איסור דרבנן ולפענ"ד ל"ק דחשו חז"ל שמא לא ימצאו מי שירצה לעשות אף איסור דרבנן ויתבטלו מפ"ו או בחצי שפחה שתעשה איסור ולכך הוכרחו להתיר. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה שהקשה דהא מותר פ"ד לישא שפחה כמ"ש הב"ש סי' ה' ס"ק ב' וגם גר עמוני מותר בשפחה והח"מ סי' ד' נסתפק בזה ועיין ב"ש שם ס"ק ל"ה. ולפמ"ש יש לומר דחשו שמא לא יזדמן זאת ויתבטל ממצות פ"ו או שהיא תעשה איסור והתוס' שהקשו דאיכא תקנה בעבד ונתין היינו דזה שכיח דהא יהושע נתן לחוטבי עצים והי' שכיחי משא"כ גר עמוני או פ"ד דלא שכיחי וגם דפ"ד עכ"פ יש לחוש שמא לא תרצה להנשא לו דאמרה בעינא חוטרא לידא ודו"ק: והנה הפרמ"ג באו"ח במשבצות סי' ר"מ נסתפק בפסולי קהל כמו מצרי ואדומי ועמוני וממזר אם מצווין על פ"ו. ושאל אותי הרבני המופלג מוה' יוסף שורשטיין נ"י דא"כ איך אמרו ביבמות דף כ"ב דמי שיש לו אח מכל מקום זוקק אשת אחיו ליבום והיינו ממזר הא הרשב"א כתב בתשובה סי' ח"י דעיקר מצות יבום הוא משום פ"ו ולכך האשה אינה מצווית להתייבם דאינה מחוייבת בפ"ו וא"כ למה יזקוק ליבום הא אינו מחוייב בפ"ו. הנה באמת לפי דבריו צריך ביאור דברי הרשב"א דא"כ בחליצה דלא שייך פ"ו למה נצטווה וע"כ דמצות יבום וחליצה היא מצוה בפ"ע רק דעיקרה משום פ"ו שלא קיים המת ואמרה תורה שיקים על שם אחיו המת ובמקום דלא שייך יבום אמרה תורה שכל שנזקקת ליבום לא נפקעת הזיקה עד שתחלוץ. ותדע לך שהוא כן דאל"כ הא בש"ס יבמות דף כ' רצו ללמוד מקרא דח"ל ליבום אינה עולה ולחליצה תעלה ואיך שייך פ"ו בחליצה וע"כ הכוונה דעיקר מצות יבום הונח ע"ז שיהי' פ"ו אבל כל שגזרה חכמת התורה שתהי' אשה צרורה עד כי תצא ממנו א"כ כל שאי אפשר ביבום זקוקה לחליצה ותדע לך דא"כ לאבא שאול דאמר מצות חליצה קודמת א"כ לא שייך הטעם וע"כ דעיקר הכוונה הי' ליבום בשביל פ"ו אבל מכל מקום הוא זקוקה וצריכה חליצה כשא"י לכוין לשם יבום ולכך ל"ש לברך שהאשה אינה מצווית. ומה ששאל מהא דאמרו ביבמה דאין כותבין אגרת מרד דא"ל זיל לא מפקדית אפ"ו כמבואר בכתובות דף ס"ד היינו משום דעיקר המצוה הונח בשביל זה אבל מ"מ במקום שא"א ביבום היא זקוקה לחלוץ ומעתה גם בממזר זוקק וז"ש בדף כ"ב כיון דלענין יבום מפטר נפטר מזקק נמי זוקק. ובזה נראה לפענ"ד מה דמבואר באהע"ז סי' א' דבבן ממזר קיים פ"ו הוא מה"ט כיון דמפטר מיבום והיינו משום דזה המת קיים כבר פ"ו וא"כ מוכח דקיים פ"ו ודו"ק ועיין מהרי"ט אלגזי הלכות בכורות דף ס"ט מ"ש לענין ממזר אם קיים פ"ו. ודרך אגב ראיתי לבאר כאן הא דאמרו בחגיגה דף י"ד ע"ב בתולה שעברה מהו לכ"ג מי חיישינן לדשמואל א"ל דשמואל לא שכיח וחיישינן שמא באמבטי נתעברה וכו' וראיתי להמלמ"ל פט"ו מאישות ה"ד שהאריך לדחות דברי ב"ז שא"א לצייר שתתעבר באמבטי דבעינן גמר ביאה ואני תמה על עצמי דאחרי שאנו מכשירין אפילו לכ"ג ולא עוד אלא דבקיאים בהטייה ל"ש ורק שאנו תולין להקל משום דבאמבטי עיברה א"כ חזינן דיכולות להתעבר והרי אמרו חיישינן שמא באמבטי נתעברה וזו אחת מהמקומות המעטים שאמרו חיישינן והוא לקולא כמ"ש בעל המאור בספר הצבא במדה תשיעית וגם הרמב"ן הודה לו דבדיעבד לא תצא מהכה"ג ע"ש והובא בתמים דעים סי' רכ"ה וא"כ איך אפשר להסתפק בזה ובפרט שחכמים הגידו שבן סירא נולד מירמי' כמ"ש בעצמו בשם הגהת סמ"ק וח"מ וב"ש והוא בא לפקפק בדברים שעומדים ברומו של עולם ואני מצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רס"ג שכתב שאפשר הוא והביא הך דחגיגה ומבן סירא והמגיה שם העיד שכן העידו לו חכם אחד שראה כן בעצמו וגם מצאתי בבנימן זאב סי' תי"ד שהביא הירושלמי דאמר יאסור כל אדם בבת אשת איש מק"ו ואמר צא ופרנס אשה לכ"ג וע"ז הקשה דמשכחת לה שתלד באמבטי ודחה דצריך להיות שכל הנשים למעלה נולדו באמבטי ואף דדברי הב"ז תמוהין שכתב שק"ו יפה הוא ודחו בסברא הק"ו ונעלם ממנו שמקור הדברים בפ"ק דמס' דרך ארץ ושם מבואר שאין הק"ו בא לעקור דבר מה"ת ע"ש שאסור לומר ק"ו זה אבל עכ"פ מבואר דאפשר הוא שתלד באמבטי וקושיותיו של המלמ"ל דאמאי לא תלינן באמבטי לפענ"ד זהו ודאי אין סברא לתלות באמבטי דהא היא צריכה לזהר שלא תשכב על סדינו ששכב עליהם איש אחד כמבואר סי' קצ"ו ומכ"ש שאסור לרחוץ באמבטי שרחץ אדם אחר שאינו בעלה וגם ל"ש שזה יוציא ש"ז שתהי' יורה כחץ בתוך האמבטי ומה דתלינן שם להכשיר לכה"ג היינו בדיעבד שכבר עברה ונשאת וטוענת ברי שבתולה היתה או שבדקנוה עפ"י חביות ורואין אנו שהיתה בתולה כמ"ש התוס' בחגיגה שם אבל לתלות בזה ודאי לא תלינן. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה שהקשה בספר קול יהודא בלקוטים על כתובות דף ל"ח בשם הגאון מוה' אהרן אבד"ק פפד"א במ"ש הרי"ף בסוגיא דיש בגר בקבר דמוכח דקטנה יש לה קנס דאל"כ היאך משכחת שתלד בן כדאמרו בש"ס שם וע"ז הקשה דמשכחת לה בנתעברה באמבטי והיא בבתוליה עדן והניח בקושיא וכבר כתבתי בזה באיזה מקום ולא ידעתי כעת. ולפמ"ש יש לומר דבאמת אין הבועל מחויב להאמין זאת שהיתה בתולה והרי באמת הרמב"ן הקשה דכל קנס היאך משכחת לה והא יוכל לטעון שהיתה בעולה ואף דמודה הו"ל מודה בקנס (שוב ראיתי בספר ככר לאדן מהגאון אזולאי שבהגהות למס' דרך ארץ הביא קושיא זו על מס' ד"א דמשכחת באמבטי וכתב בשם הרבה ספרים והוא דחה דעכ"פ כשהולידה בת כבר אינה בתולה ואסורה לכ"ג ודוק וכתב דהתורה אמרה שלא יהיה נאמן ע"ז והקדמונים כתבו דזה לא מקרי מודה בקנס כיון דנודע עכ"פ גוף הענין עפ"י עדים ועיין מהרש"א סוף המניח או ר"פ הפרה ובמלמ"ל פ"ו מאישות ולפ"ז בנתעברה רק שהיא טוענת שבאמבטי נתעברה עכ"פ אין לך ריעותא גדולה מזו ניהו דלענין איסור נאמנת מטעם חזקת כשרות וחזקת הגוף אבל עכ"פ לענין קנס אינה נאמנת ואף אם יודה הו"ל מודה בקנס ואינו חייב לשלם דלענין זה חזקת ממון אלים מכל החזקות ורובות וז"ב. וגם נראה דבאמת בכל אנוסה הקשו דניחוש שמא מחלה דשמא נתרצית בסוף ביאה וצ"ל דהו"ל א"י אם מחלתי ועיין בהפלאה בכתובות דף ל"ט. ולפ"ז כאן הספק שמא נתעברה כבר מאיש קודם שנולד הספק של קנס ואף דספק פרעון קודם להלואה דעת הש"ך בסי' ע"ה דחייב היינו ספק פרעון אבל כאן הו"ל ספק שמא לא התחיל החיוב כלל והרי ריעותא לפנינו דהוא נתעברה ובכה"ג ודאי ה"ל ס"ס לפטור ופטור מקנס ודו"ק היטב:

וראיתי בטורי אבן שהקשה דא"כ משכחת לה עוד אחת שפוטרת צרותיהן מחליצה ויבום כגון שנתעברה כלה מחמיה באמבטי ובעלה מת בלי בנים והיא נופלת לפני בנה מאביה ליבום ולפענ"ד נראה דכיון שאי אפשר לידע זאת אם לא הוה נתעברה מבעלה ועפ"י רוב בודאי מבעלה א"כ ניהו שהיא נאמנת לגבי עצמה שנתעברה מחמיה באמבטי אבל לענין יבום לא נפלה ואף אם הבעל מודה שלא ממנו מ"מ חיישינן שנתעברה מאחר וזה ל"ש שתהי' עדיין בתולה וגם על הבדיקה אפשר דלא סמכינן לענין אשת אח שלא במקום מצוה שהוא בכרת ואף שהתוס' כתבו דלרש"י נאמנת אף לר"י משום דהאיסור גם עליה באמת שבטורי אבן תמה בזה דא"כ גבי ראוה מדברת דהוא לענין להכשיר אותה לכהונה למה אינה נאמנת דבודאי מוזהרת שלא תנשא לכהונה כל שהוא זונה וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת וכעת נראה דיש ליישב דכאן מיירי שלא הוכר עוברה עדן והיא באתה ואומרת שנתעברה ועדן היא בתולה אפשר דנאמנת דהפה שאסר הוא הפה שהתיר וכבר אמרו בריש פרק האשה שנתארמלה התם שור שחוט לפניך והכא אין שור שחוט לפניך וע"ש ברש"י ותוס' וא"כ עכ"פ בלא ידענו כלל שנבעלה ולא הוכר עבורה והיא באתה ואומרת נבעלתי אבל עדיין בתולה אני אפשר דנאמנת ואף דיש לומר דחיישא שמא תהי' ניכר עוברה אח"כ דזה אינו די"ל דמיירי שאמרה בתחלת עיבורה שתוכל לתלות בבעל שישאנה וע"ז שוב נאמנת מגו דנאמנת על עצמה ודו"ק היטב. ולפ"ז כאן דילדה הבן שוב אינה נאמנת ולא משכחת לה לענין יבום כלל ודו"ק היטב ועיין שבת דף פ"ז ע"ב בהא דאמרו דפירש מאיש וכו' ועיין רש"י ותוס' שם וברמב"ם פ"ה מאה"ט ודו"ק:

והנה בהא דעבד אין לו חייס שאל אותי החריף מוה' מרדכי מיזיש נ"י בהא דאמרו ביבמות דף צ"ז ע"ב גבי בני יודן אמתא דאשתחרור ופריך הש"ס מגיורת שנתגיירה מאי לאו דאסור ומה קושיא הא שאני עבד דאין לו יחס כלל וא"כ לא שייך דאתי לחלופי כל שאין לו קורבא כלל בעבדותו משא"כ בעכו"ם דיש לו חייבי ולק"מ דא"כ היאך נחלק רבא וס"ל דבמן האם אסור והא בעבד אין לו יחס כלל וע"כ גם בעבד יש לגזור דלמא אתי לחלופי בישראל וא"כ אתי שפיר קושית הש"ס ועיין בתוס' יבמות דף כ"ב דמשמע דמפרשים דשייך אתי לאחלופי גם בעבד ע"ש ודו"ק ומ"ש מעלתו שעכ"פ שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה בודאי לא שייך בעבד דאין לו יחס כלל גם זה ליתא דא"כ מ"פ מגיורת נימא שאני גיורת דשייך שמא יאמרו משא"כ בעבד ועכ"פ שמא אתי לחלופי ודאי שייך בעבד ושפיר מקשה הש"ס ועיין סנהדרין נ"ח אבל אינו מוכח דל"ש שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה בשביל דאין לו חייס ע"ש ודו"ק ועיין בתוס' יבמות דף י"ב ע"ב ד"ה דאפילו שכתבו דמשכחת לה שנתעברה באמבטי ע"ש ודו"ק. והנה יש להסתפק בבת כהן שניסת לישראל דכתיב וזרע אין לה ויש להסתפק אם נתעברה באמבטי מהו והיינו באמבטי שרחץ בעלה דאל"כ הרי אין לה בן מהבעל הלז ובאמת בש"ס יבמות דף פ"ז אמרו ואצטריך למכתב מעוברת ואצטריך למכתב וזרע אין לה דאי כתב רחמנא וזרע אין לה ה"א דמעיקרא חד גופא והשתא תרי גופי ע"ש וא"כ משמע דכל שיש לה בן אף שנתעברה באמבטי מכל מקום תרי גופי נינהו ע"ש וכן נראה דאף שהי' לה בן כל שמת בחיי הבעל וכן במעוברת והפילה אח"כ אוכלת בתרומה ואפילו הולידה בן ומת אחר מיתת בעלה ג"כ אוכלת דלא עשה מתים כחיים בתרומה. וראיתי ביש"ש דבר תימה שבפ"ט מיבמות סי' יו"ד כתב דהא דכתיב בנעוריה פרט למעוברת הוא דלא תימא וזרע אין לה אמר רחמנא והא לית לה שהרי לא בא לעולם קמ"ל דמעוברת לא אכלה והוא תימה דא"כ מאי פריך הש"ס דלמה לי קרא בנעוריה וקרא דזרע אין לה דהא אדרבא בשביל דכתיב וזרע אין לה הו"א דמעוברת תאכל לכך אצטריך בנעוריה למעט מעוברת גם מה שהקשה שם דאמאי לא נמעט מעוברת מוזרע אין לה ונדרוש כמו ביבמה עיין עליו והוציא מזה דבן היינו אפילו עודו במעי אמו אבל זרע אינו רק כשנולד ולכך אם נדר עד שיהיה לו זרע כל שלא נולד עדיין אין לו זרע מקרי הנה כבר כתבתי בחבורי דברי שאול על התורה עודנו בכתובים בפ' ויחי שבמחכ"ת נעלם ממנו הא דאמרו בסנהדרין דף ק"י משעה שנזרע דנתיב זרע יעבדנו וע"ש ברש"י ובאמת פשטת לשון זרע משמע מה שזורע כמו שהוא בזרעי אדמה כמ"ש כגנה זרועיה תצמיח והוא שם המושאל מזרע האדמה והפירות. אף גם דגוף קושייתו במחכת"ה נעלם ממנו שזו קושית התוס' בנדה דף מ"ם ד"ה כנעורי' ע"ש מה שתירצו בזה ועיין בחידושי הרמב"ן ביבמות ריש החולץ ותמצא שם ג"כ כתירוצו של התוס' וגם דברי רש"י בדף פ"ז ד"ה עשה שכתב שאם היתה מעוברת פטורה דכתיב ובן אין לו הוא תמוה דולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם כדאמרו בדף ל"ו רק שצריך לעיין ולהמתין ולא תחלוץ ולא תתייבם עד שיולד הולד וז"ב ופשוט ועיין בהה"מ פי"ב מא"ב ה"כ דלכך מצרי ראשון שנשא מצרית שני' הולד שני דהכתוב תלאן בלידה ואי אפשר ללידה בלי אב ואם ובעינן שיהי' ולד שלישי לאב ולאם וקשה הא משכחת לה שתתעבר באמבטי ולא הי' ולד רק לאם ואינו אביו וע"כ דגם בנולד באמבטי חשוב בנו וא"כ ממנ"פ אם נולד מש"ז של המצרי הראשון א"כ הוה ולד לאב ואם ואם נולד מש"ז של אחר שוב לא נולד מהמצרי הלז ודו"ק היטב כי היא ראיה נפלאה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף