שואל ומשיב/ג/ג/כח
שואל ומשיב 
ג ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד נ"ל ראיה להח"ץ ז"ל מהא דנדחקו התוס' ביבמות דף י"ג דהיאך קוראין בני הכפרים בזמן שלהם והא בזה הוה משום לא תתגודדו וע"ש. ולפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל יש לומר דבזה לא שייך לא תתגודדו דבני עיר אם הי' בכרך או להיפך היה עליהם איסור לשנות המנהג והיאך שייך לא תתגודדו הא מעיקרא תקנו שני זמנים הפרזים ביום שנעשה להם נס והמוקפים ביום שלהם ואטו אם בני מדינה אחת יקרה להם נס בחדש זה או ביום זה ובני מדינה אחרת יקרה להם נס ביום אחר ואח"כ יתיישבו זה בזה אטו יהיה להם איסור משום לא תתגודדו והא אי אפשר להם לעשות ביום זה שלהם לא קרה הנס ביום זה ומעיקרא לא קבלו אותו היום וה"ה כאן וז"ב. איברא דלפ"ז יקשה היאך התחיל הש"ס להקשות ממגילה והא במגילה לא שייך לא תתגודדו דאסור להם לשנות המנהג. ולכאורה רציתי לומר דעיקר קושית הש"ס מהא דתקנו זמנים הרבה בי"א בי"ב דשם ל"ש דאסורים לשנות דהרי בני כפרים תקנת חז"ל היא להקל עליהם אבל רשות בידם לשנות ושפיר שייך לא תתגודדו אבל זה אינו דא"כ היאך אמר שם אמינא לך אנא איסורא והא בי"א וי"ב לא שייך איסורא ועיין רש"י דפירש י"ד וט"ו משום דבזה שייך איסור שוב ראיתי ברא"ש שם שכתב דבמגילה לא שייך לא תתגודדו כיון דלא עבדא הכי משום פלוגתא רק המקום גורם אם היה בא למקום הלז הי' עושה כמנהגם לא שייך לא תתגודדו ואף שהש"ס מקשה ממגילה ה"מ להשיבו כן. ולכאורה הם דברים תמוהים דאיך שייך לדחות דברי הש"ס בסברא קלושה ולפמ"ש הדברים נכונים דבאמת הסברא ברורה דאיך שייך לא תתגודדו בדבר שאם יעשו כאחד יהיה איסור דבמקום תלוי ושם לא נעשה נס רק בי"ד או בט"ו ומעיקרא הכי קבלו עלייהו ועיקר קושית הש"ס היא על בני כפרים דבזה לא שייך איסור. ומה דאמר הש"ס אמינא לך אנא איסורא באמת היה יכול לדחותו דאינו איסור ואדרבא על איסור אינו קשה כלל ומה דלא משני הש"ס כן דלא חש לזה כנ"ל כוונת הרא"ש. ובין שיהיה כן כוונת הרא"ש או לא עכ"פ הסברא נכונה דבכה"ג לא שייך לא תתגודדו כיון דאסורין לעשות בהיפך וכמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל לענין חומרי המקום (שוב ראיתי בטורי אבן באבני שהם במגילה שם האריך בענין לא תתגודדו ולפמ"ש יש להאריך ודו"ק) איברא דלפ"ז צריך להבין בהא דאמרו בסוכה דף מ"ם לדידהו נמי לא דחי ופירש"י משום אגודות אגודות והא בכה"ג לא שייך אגודת אגודות דכיון דגם בני א"י בעצמם אם הי' יושבין כאן הי' אסור להם לטלטל משום דלא בקיאין בקביעא דירחא וכן ראיתי לאחד מהמחברים שעמד בזה על אא"ז הח"ץ ז"ל ולכאורה אין ענינו להח"ץ דהוא לא אמר רק משום חומרי המקום אך לפמ"ש גם לענין לא תתגודדו שייך זאת קשה אך באמת בלא"ה תמוה שם דהא הוה ב' בתי דינין בשתי עיירות ומחוורתא מ"ש בזה המהרשד"ם סי' קנ"ג הובא בכ"ת שם דהכוונה דאינו נאות הדבר ולמצוה מן המובחר אינו נאה שיהי' חלוקים ע"ש עכ"פ החילוק ניתן להאמר ומסתייעים דברי אא"ז הח"ץ ז"ל ועיין ביו"ד סי' קט"ו דההולך ממקום שהמנהג לאסור גבינת עכו"ם למקום שנוהגין היתר דרשאי לאכול עמהם ומטעם דבמקום שנהגו היתר מסתמא ידעו שהיא בכשרות ואם הי' ידוע להנוהגים איסור שעושין בכשרות היה כשר ע"ש א"כ מכ"ש בזה דבא"י א"א לנהוג איסור ביו"ט שני דודאי מותר ודו"ק ועיין במאירי ריש מגלה דמשמע ג"כ כסברת אא"ז הח"ץ ז"ל:
והנה בענין בן כרך שהלך לעיר שהארכתי לעיל לכאורה הי' נראה לי כעת דבר חדש דתלוי בשני הטעמים שנחלקו הרמב"ן והר"ן ריש מגילה בטעם שנחלקו המוקפין מן הפרזים דלשיטת הרמב"ן דהפרזי הי' בסכנה גדולה יותר מהמוקף א"כ מי שהוא בעיר הפרזי אף שהיא מוקף באמת מכל מקום בעת שהוא פרזי הסכנה עליו מרחפת ולכך פשיטא לי' להש"ס טפי דהפרזי בן יומו קרוי פרזי טפי ממוקף בן יומו דמה מועיל לזה שהוא מוקף בן יומו הא מ"מ היה בסכנה בעת שיבא לביתו וגם ב"ב בסכנה ולכך למדו מוקף בן יומו מפרזי וזה טעמו של רש"י דחילק בין בן עיר שהלך לכרך לבין שהלך מכרך לעיר אבל לטעם הר"ן אין נ"מ ויש להאריך בזה בסוגיא ואכ"מ. והנה בהא דאמר ריב"ל בדף ב' כרך וכל הסמוך לו נידון ככרך ונראה אעפ"י שאינו סמוך וסמוך אף שאינו נראה וכן קי"ל בסי' תרפ"ח ולכאורה לא נודע הטעם. ולפענ"ד היה נראה עפמ"ש ביבמות דמוקפין ועיירות הגדולות דפריך אקרי כאן לא תתגודדו ומשני ה"מ ב"ד אחד בעיר אחד פלג מורין כך ופלג מורין כך אבל שני ב"ד בעיר אחת אלו עושין כך ואלו עושין כך לא ע"ש. ולפ"ז היה נראה לי דהא דנקט כרך וכל הסמוך לו היינו כיון שסמוך בתוך מיל או נראה עמו דמקרי כעיר אחת ועיין באהע"ז בב"י סי' קנ"ח לענין שם הנהר דדעת תשובת מיימוני כל שנראה עמו מקרי הנהר שייך לעיר וא"כ מכ"ש בכפרים הסמוכים לעיר דהוה כעיר אחד וכיון שבני הכפרים אין להם ב"ד אחר ואם היו קוראין הסמוך לכרך בי"ד הי' נראה כעושין אגודות אגודות ולכך עשו תיקון שיהי' קורין ככרך. ובזה נראה לי מה שנסתפק הברכי יוסף בסימן תרפ"ח דאם נחרב הכרך מה משפט הסמוך לו ולפמ"ש פשיטא דכבר יש לו דין בני כפרים ואינו מגרר אחר הכרך כיון דנחרב לא שייך לא תתגודדו. ובזה מיושב היטב מה שהקשה שם הבר"י בשם שו"ת משאת משה דהיאך נסתפק חזקיה בטבריא אם מקרי הקפת חומה או לא כדאמרו בדף ה' והא כיון דסמוך לחמתן כדאמרו כמחמתן לטבריא מיל וא"כ הרי חמתן היה מוקף וא"כ כרך וכל הסמוך לו נדון ככרך. ולפמ"ש אתי שפיר דטבריא יש לו ב"ד אחר ושני ב"ד בעיר אחת לא הוה לא תתגודדו ומכ"ש בסמוך מיל דלא שייך לא תתגודדו בזה וז"ב. איברא דלשיטת רבינו פי"ב מעכו"ם הלכה י"ד שכתב שגם שני ב"ד בעיר אחת שייך לא תתגודדו ועיין בכ"מ דפסק כאביי וא"כ אכתי קשה על חזקי' ומכאן ראיה לשו"ת מהרד"ך הובא בכ"מ שם דגם רבינו פוסק כרבא. אך נראה דבלא"ה לא קשה דהנה כבר נודע דכל דעושה מפני הספק ל"ש לא תתגודדו ועמ"א סי' תצ"ג בסופו גבי ר"ע שנהג תרי חומרות דסתרי אהדדי ומשמע קצת דגם לא תתגודדו לא שייך שאינו עושה רק מפני ספק ולפ"ז כיון דחזקי' קרי בי"ד וט"ו משום דמספקא לי' אי הקפת ים שמי' הקפה לענין מגילה כדאמרו שם וא"כ שוב גם אם סמוך לחמת הא כל שעשה בט"ו ג"כ רק שעשה בי"ד מפני הספק לא שייך לא תתגודדו דמורה שלא רצה לחלוק עצמו רק שעושה מפני ספק דין וז"ב. ובזה נפתח שערי בינה בהא דאמרו בדף וא"ו שם דרבי נטע בחמיסר ופריך הש"ס והא טבריא מוקף חומה מיב"נ וע"ז אמרו דבי"ד נטע ופריך הש"ס ומי פשיטא לי' דטבריא מוקפת חומה מיב"נ והא חזקי' קרי בי"ד וט"ו ומשני לחזקי' מספקא לי' לרבי פשיטא לי' ותמה הרשב"א והפ"י דלמה בהס"ד דנטע בחמיסר פריך הש"ס בפשיטות והא טבריא מוקף חומה ולא פריך כלל מחזקי' ואחר כך לענין י"ד פריך מחזקי' עיין שם וכבר הארכתי בזה בתשובה ולפמ"ש אתי שפיר דהנה באמת טברי' מלבד שבעצמו מוקפת חומה אף גם דסמוך לחמתן ולפ"ז לענין ט"ו בודאי איכא איסור ליטע דאף שספק אם מוקף חומה מכל מקום הא סמוך לחמתן ואיכא משום לא תתגודדו וכל שלא קרא המגלה ועשה מלאכה ובחמתן קורין המגילה ואין עושין מלאכה איכא משום לא תתגודדו דאף דבמלאכה לא שייך לא תתגודדו דאימר אין לו מלאכה אבל הא שם קורין וכאן אין קורין ולכך פריך בפשיטות והא טבריא מוקף חומה דאף דתאמר דספק הוא אבל עכ"פ מצד סמיכתה הי' לו לקרות ולא ליטע אבל בי"ד שפיר מקשה הא חזקי' מספקא לי' דניהו דסמוך לחמתן מכל מקום כל שקורא בשניהם ל"ש לא תתגודדו וע"ז משני דמפשט פשיטא לי' דאינו רק בט"ו. ובזה מיושב היטב מה דפשיטא לי' דאינו רק ט"ו והא לענין בתי ע"ח בודאי אינו מוקף ומהיכן פשוט לי' ולפמ"ש יש לומר דפשיט לי' משום דהוא סמוך לחמתן ודו"ק היטב כנלפענ"ד דבר נחמד ונעים. וראיתי בטורי אבן במגילה דף ב' בהא דאמרו הא קמ"ל דשיעורא דמיל הוה כמחמתן לטבריא והקשה דלמה לי שיעור למיל הא ידוע קצבתו אלפים אמה וגם דבפסחים אמרו בדף מ"ו כממוצלגניא לטבריא מיל וטבריא יש שני מיני מיל דהמיל הוא מקובץ מאמות והרי נחלקו בעירובין דף נ"ו אי משערין באמה שוחקת או עצבות והנה לענין חמץ החמירו באמת עצבות אבל לענין מגילה ס"ד דיהיה באמה הגדולה מה שהוא יותר ממיל באמה עצבות יהיה ספק אי בי"ד או בשניהם קמ"ל ע"ש. ובזה יש להקשות דא"כ מ"פ הש"ס לחזקיה מספקא לי' דלמא חזקי' סבירא לי' דאמות עצבות א"כ שוב לא היה סמוך לחמתן והי' קורא בט"ו ובי"ד מספק משא"כ רבי ס"ל דאמות שוחקות בעינן וא"כ הי' סמוך לחמתן ולכך קרי בט"ו לבד והיא קושיא נפלאה ובפרט לפי מה שאמרו בעירובין שם דרשב"ג ס"ל בודאי אמה שוחקת וא"כ מסתמא רבי כרשב"ג אביו ס"ל אך נראה כיון דסמוך למגדל נוניא נמי א"כ ממילא שוב אינו נדון בתר כרך דבאמת יש להסתפק אם עיר סמוך למוקף חומה מיל וסמוך לעיר לאיזה נדמהו ומה דינו. והנה כאן דלמגדל נוניא היתה סמוך יותר באמות עוצבות פשיטא דמהראוי לדמות לעיר ולקרות בי"ד ודו"ק. ובזה י"ל דעל מה שנטע בחמיסר לא הוה מצי להקשות דהא חזקי' מספקא לי' דהא לחומרא משערינן וא"כ דלמא משערין בשוחקות ושפיר אינו רשאי ליטע אבל מה שנטע בי"ו שפיר מקשה דעכ"פ הוה ספק וא"כ יש לחוש לחומרא ולקרות בי"ד דעכ"פ למגדל נוניא הוה סמוך טפי ודו"ק:
והנה בשנת כת"ר בר"ח טבת כתב לי החריף מוה' יעקב שלמה הכהן נ"י מ"ק פרעמיסלא דהתוספות סותרין עצמם דבתחלה כתבו אפילו יודע דמשמע דלא מבעיא אם אינו יודע הוה כסיל ואח"כ כתבו להיפך דאם ר"ע מסתפק לי' לא הוה מקרי כסיל. והשבתי דהדברים פשוטים דבאמת כל שא"י כלל הטעם למה הוא מחמיר זה ודאי הוה כסיל אלא אף אם יודע הלכה והחמיר מ"מ מקרי כסיל אבל אם יודע מקום ספק אם לפסוק כאן כב"ש ויש פנים לכאן ולכאן זה ודאי לא מקרי כסיל דהא יש לו סברה שיש מקום לפסוק כב"ש וא"כ הוה ספק גמור ואזיל לחומרא מה שהקשה עוד דבעירובין משמע דאף שמסתפק הלכה כמאן מהתנאים לק"מ דכבר כתב המג"א דכל דסתרי אהדדי לגמרי לא עבדינן כחומרי' אף דמספקא לי' אבל היכא דלא סתרו לגמרי אז עבדינן כחומרי דמר ודמר ועכ"פ המג"א הי' לו לציין דברי התוס' עירובין שיש בהם איזה חידוש ולא דברי התוס' יבמות גם מה שציין המג"א לבסוף כדאיתא פ"ב דחולין לא ידעתי מקומו וכוונתו לחולין דף מ"ג אבל הוא פ"ג דחולין וגם זה מפורש בעירובין ור"ה ביותר וצע"ג ועיין מהרש"א בנדה דף כ"ז ע"א ד"ה דסתרי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |